.
שכבתי, עצמתי עינים חזק חזק, והתפללתי שאמא לא תראה את הדמעות, שעמדו לי בזווית העין.
זה כל כך אבסורדי, שכבר כמה חודשים הדמעות האלה מחכות בסבלנות (?!)
לצאת, לפרוץ בסערה לאוויר העולם ולהכריז על קיומן. על עצם היותן.
ודווקא כאן, דווקא עכשו, כשאיפשרתי להן בלית ברירה להתפרץ, אמא נכנסה לחדר. עומדת מאחוריי.
כנראה באה לוודא שאני קוראת ספר, כפי שיעצה לי לעשות כדי לשכוח את התסכול.
אבל היא יודעת רק חלקיק קטנטן מהתסכול הזה!!!
היא לא יודעת כלום! כלום!! כלום!!! כלום!!!!
אבל למה? למה אני צריכה להתחבא ולהחביא את 2 הדמעות שעומדות לי בזווית העין?!
למה אני צריכה להסתתר?! למה אני צריכה לכתוב כאן תחת שם בדוי???!!!
אנשים, תתעוררו, רע לי!!
עצוב לי! שחור לי! מתסכל לי! מעצבן לי! מבולבל לי! נוראי לי!!!!!!
די! תבינו אותי! שמישהו כאן יקשיב לי!!!!!
תפסיקו להיות אדישים כל כך! אני נשברת!!!!!!!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
10 תגובות
אוייי זה כואב…
אבל למה לא לבכות ולהוציא את זה?
לבכות זה ממש משחרר מניסיון.
שיהיה לך בהצלחה ענקיתתתת???
אוי..
את לא מבינה כמה אני מזדהה איתך!!!
ממש!!
כל מילה זה פשוט אני מלפני שנתיים!!
תקשיבי טוב נשמה שלי ותגידי את זה לעצמך במראה
"אני יעבור את זה!! אני חזקה!!"
עכשיו הכל נראה לך שחור (אני מקווה שעד שהפוסט עלה המצב השתפר..) והכל אבוד.. אבל זה יעבור!!!!
מבטיחה לך!!!!
ואם את יכולה תשתפי מישהי!!
משפיעה חברה אימא..
אל תשאירי את זה בלב!!
אוהבת אותך מאוד מאוד מאוד!!!!!
ומתפללת שתחזיקי חזק ואל תתייאשי כי הטוב עוד יגיע!!!
אוהבת
קפה❤❤❤
אני מלפני שנתיים התכוונתי מבחינת זה שלא יכולתי לשתף, הסתרתי את הדמעות..
עד שהבנתי שאם אני לא יספר אני יתפוצץ מתישהו ופרקתי ושיתפתי
זה עשה לי רק טוב..
וואי אחת שיודעת…
איזה קושי מטורף זה…
אני לא יודעת מהו בדיוק הקושי…
אבל תתני לעצמך לבכות!
זה משחרר וזה לא בושה…
תפנקי את עצמך, מגיע לך!
את ענקית…
תחזיקי חזק חזק!
אני איתך עד הסוף…?
קורה גם לי לפעמים.. אבל רק את יכולה לעזור לעצמך.. באמת! רק את!. רק את יכולה לצאת מהמצב האבוד שאת נמצאת בו ולהגיע למקום שלם וטוב יותר…
את שומעת?
אל תכלאי את הדמעות
כנסי למקלחת תנעלי את הדלת ותבכי עם ברז פתוח
את לא מבינה כמה זה משחרר
אאוצצ׳
מרגישים את הכאב, דעי לך שאת לא לבד
וזה הכי בסדר שבעולם לבכות,
תבכי,
תשפכי,
זה טוב….
הכל בסדר יקרה,
חיבוק?
אוץץץ
אני מזדהה איתך כל כך!!
קשה לי ואנשים לא קולטים.
לא מבינים.
למה כל סרט הכי לא מרגש בעולם גורם לי לבכות את חיי, למה כל מילה של בנאדם מציפה בי כמויות של דברים.
הפכתי לבן אדם אחר, אני עמוסה רגשית.
אוף.
כל דבר קשה לי, כל דבר אני לוקחת קשה.
אני רוצה לשתף מישהו, לבכות לו אבל אני מפחדת.
מפחדת מהמבטים.
מפחדת של יבין.
מפחדת מהרגע שהוא ישבר וילך לספר למישהו אחר
אויש זה כואבב?
נגעת בי ממש.
תנסי לשתף אחרים. למצוא משהי אפילו אם היא לא המושלמת שציפית. זה באמת מקל!
בהצלחה נשמה
את יכולה!!
למה רע לך?