בבקשה
לשאוג! תנו לי לצרוח!
אני רוצה לבכות,
אינלי כח לשמוח.
די נמאס לי,
לכואב ולדמוע,
לכתוב שירי מרגוע.
הלב מפוצץ,
מלא בחצץ.
געגוע שלא מועיל,
בכי שרק מזיק,
מלאי דמעות שנגמר,
כאב שמצטבר להר.
שום דבר כבר לא מעניין,
אף אחד לא מתעניין.
תקוות שווא מפרפרות,
לא רוצה לשמוע מחברות.
אנשים לא מבינים,
מה זה לאבד הורים,
לא הרגישו את התחושה,
של הדימעה שנקרשה.
את הלב שזועק,
זוכר ומזכיר,
מעיר את העיר.
די! אני משתגעת.
נקרעת לאלפי חתיכות.
אל תשכחו אותי,
אני מחכה.
….
לא ספציפית אליי,
אנחנו לא צריכות שיגידו לנו שחושבים עלינו, כל הזמן, שאנחנו תמיד בלב,,
צריך שישימו לב כשצריך.
אל תשכחו אותנו בגלל הזמן שעובר,
הוא לא תמיד מרפא.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
6 תגובות
לא אשכח.
את יצור מיוחד במינו
אאוצ' הללוש.
את כותבת נוגע מדי.
???
געגוע זה הרגש המאתגר ביותר שקיים ואני, אני מצטערת כ"כ…
א"א להגדיר את העומק של הבור נפער, את הרגש שמשתולל, אין דרך להסביר את זה פשוט…
ונכון, הזמן לא מרפא הכל, ואם לא מעבדים את הכאב נכון אז הזמן יוצר מוטציות חלילה…
איך אני יכולה לעזור לך?, כואב לי כ"כ…, מרגישה אותך מעבר למסך… ועוד לא כ"כ מוצאת מילים לעצות מעשיות למרות שיש….
פשוט מרגיש לי שאת לא צריכה דווקא אותן…, את נשמעת בחורה חזקה ואת צריכה רק לדעת את זה…, את העצות, אני בטוחה שהשמיעו לך…
איך אני יכולה לעזור לך? כאן? מרחוק?
אח.
אני באמת לא מבינה,
אבל בכל זאת מרגישה אותך.
וכואב לי.
ענקית שאת.
ואוו!!
מושלם!
כמה מסר יש בפוסט הזה.
כתיבה מהממת.
יפה ועמוק כלכך—
אהבתי. ממש.
❤