קצת רגישות, לא יזיק לאף אחד
לפני מספר שנים קרה במשפחה שלי אירוע שאני לא מאחלת לאף אחת: אחד מבני משפחתי נפגע בפיגוע טרור. ברוך ה' הוא יצא מזה בשלום, והיום הוא בריא ושלם, אבל הצלקת מהפצע לעולם תישאר.
יש כמה דברים שלא מובנים לכל אדם. אדם שלמזלו לא יודע מהו טרור לא יבין עד כמה עמוק הוא נכנס, כמה הוא השפיע. לא רק פיזית- אלא גם נפשית, ולא רק בנפגע עצמו, אלא גם על שאר בני המשפחה.
יש הרבה אמירות שאני שומעת, ואני כל כך רוצה להגיב עליהן, להסביר. אותה ילדה שאמרה איזשהו משפט לא יודעת איפה היא נוגעת. אני לא מנסה להתמסכן ח"ו אלא רק להסביר איך להתנהג לאנשים שלא נתקלים בהם בדרך כלל
שמעתי פעם אחת אמירה כזו: "זה הי לפני המון זמן, אז למה את מזכירה את זה בכלל? מה זה משנה? זה היה ועבר"
אז לא. שום דבר לא היה ועבר. ברוך ה' המשפחה שלי כרגע בסדר גמור, אבל הפיגוע עשה אותה שונה לגמרי, זו משפחה אחרת. ומי שחושבת שלא קרה כלום יכולה להמשיך לחשוב ככה. בהצלחה לה בחיים. עם חוסר רגישות שכזה אני לא יודעת לאיפה היא תגיע.
אני, בשונה מרוב נפגעי הטרור לא איבדתי אף אדם במשפחה. אז לגבי זה יש עוד אמירה רווחת: "מה את כבר מבינה באיך שאנשים שעברו פיגוע א-מ-י-ת-י מרגישים?"
בן אדם שנפצע והיה בסכנת חיים, זה לא פיגוע אמיתי? ואם הוא לא נפטר ב"ה, אז הוא לא נפגע טרור? משפחה שלא נהרג בה מישהו לא תבין בדיוק איך משפחות שאיבדו את היקרים להם מרגישות, למזלה, אבל בטוח שתבין יותר מכל אדם רגיל
עוד משפט נפוץ: "כל מי שגר בישראל הוא נפגע טרור"
לא, אתם לא. אז שמעתם שקרה פיגוע, אז זה זיעזע אתכם, אז מה? אתם לא נפגעי טרור. זו עובדה.
אני חס ושלום לא ניסיתי להתמסכן, ויכול להיות שזה יראה כך. אני פשוט רוצה לפתוח עיניים ולהסביר.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
20 תגובות
את צודקת בהחלט
ולדעתי גם זריקת אבנים היא פיגוע טרור לכול דבר אחרת למה נהרג לנו עמית בן יגאל?
פיגוע טרור זה גם כאפה קטנה שערבי נתן לחרדי והעלה ברוב חוצפתו לטיקטוק ומה שזה לא יהיה.
וברוך ה שאפחד מהמשפחה שלך לא נפגע נס ממשי!
וואאי. את הכי צודקת.
קודם כל בכללי אי אפשר לשפוט. לא רק אותך\אותכם. בכללי אנשים.
דבר שני את באמת צודקת, ברור שזה נקרא וזה הכי כואב.
נגעת בי. הצלחותת.
אהבתי אהבתי את הפוסט הזה. מסביר בכבוד בלי להתבייש ובלי להתמסכן. תודה על החידוד!
זה לא חוסר רגישות, זה חוסר הבנה, התמצאות.
הם לא עברו את זה, הם לא חוו את זה ובמילא הם לא מרגישים את מה שאת מרגישה ולא יודעים מה זה אומר.
לא סותר שהם לא צריכים לזלזל.
את צודקת מאוד!
מזכיר לי שראיתי תוכנית ביום הזיכרון שהרבה אנשים שעברו פוסט טראומה בצבא וזה שינה להם את כל החײם.. גם כאלה שב"ה לא נפגעו פיזית ונשארו שלמים, יש להם סיוטים מזה, הם לא מצליחים לישון נורמלי ולהתנהג נורמלי.. בקיצור, גם אם זה לא נראה, לא צריך לשפוט אף אחד!
ואת מהממת ושבעז"ה אך אחד עוד לא יעבור צרות כאלה!
נכון, כמו למשל הסיפור המחריד שקרה בשבוע שעבר, שחייל שסבל מסיוטים הצית את עצמו מרב חוסר יכולת להתמודד עם הכאב הזה ?
אגב, הוא במצב אנוש עכשיו, אם אתן יכולות תקדישו פרק תהילים לרפואת יצחק בן לידה בתוך שאר חולי עמו ישראל, ושנשמע מעכשיו רק בשורות טובות. אמן.
יצחק בן אידה*
וואי את צודקת בהחלט.
וואו כלכך יפה!
ריגשת,ממש!
לי בה לא קרה כלום במשפחה, אז קודם כל הזכרת לי להודות?ודבר שני,את ממש צודקת!אני בחיים לא אבין את התמודדות של המשפחות האלה,של נפגעי הטרור, אבל בטח שלא אנסה לשפוט או לייעץ!
מדהימה את!
צודקת לגמרי לגמרי לגמרי!!!!
אהבתי את הפוסט הזה!
הלוואי וירבו כמהו בישראל
לעניות דעתי לא היה פה קמצוץ התמסכנות
הי כתר אהובה שלי.
אני לא חושבת שהפיגוע שלכם לא היה אמיתי, בכלל לא, אני בטוחה שהשתנתם המון מאז וזה השפיע עליכם הרבה.
יכול להיות באמת שאת תביני טוב יותר את המשפחות השכולות, אבל עדיין לעולם לא תוכלי להבין אותם ממש.
זה לא רק במקרה כזה, עקרונית כל דבר בחיים גם אם נראה לנו שאנחנו מבינים, אנחנו אף פעם לא נבין באמת אם לא נהיה שם, ואמן שלא נהיה שם. יכול להיות גם ששני האנשים שחוו את אותו דבר ירגישו אחרת ולאו דווקא יבינו ממש אחד את השני.
זוכרת את התאומות כשדיברנו על זה בכיתה?, זה רק מה שניסיתי להגיד, דיברתי על העיקרון. לא הייתה לי שום כוונה לפגוע או לזלזל, ואם טעיתי אז סליחה. אוהבת אותך מאד.
דבר ראשון את מתוקה
ובאמת זה קשה כל כך
ואני לא חושבת שהתמסכנת
אמרת את הדברים כהוויתם
כמו שצריך
ואת הכי צודקת בעולם
מי שלא חווה לא מבין
מקווה שאף אחת לא תבין ולא תחווה
בהצלחה לך מתוקה?
זה נורא. אמן שלא נצטרך לדעת מעולם….
את צודקת, מי שלא עבר לא יבין.
וב"ה ניסי ניסים שהוא ניצל!
הלוואי שבקרוב יתנקו לנצח כל פצעי הגוף ובנפש, עם משיח.
יחשבו שאני כתבתי??
אני לא יודעת…אני חושבת שיש אמת באמירה אני גרה בגוש עציון וכשאני במקומות בחוץ אני מפחדת, כן זה פגע בי.(אבנים על האוטו זה פיגוע?) דבר שני אני חושבת שחוסר רגישות נובעת מחוסר הבנה, מה הכאב? ההתמודדות עם הפציעה? הכעס? אם מתאים לך לשתף אני בטוחה שזה יעזור לי להבין בצורה עמוקה יותר את הסיטואציה ולהכיל באמת.(אותך מן הסתם אני לא מכירה…אבל משפחות אחרות)
אני לא הכותבת אבל גם חוויתי דבר כזה.. זה לא ממש כאב, זה יותר חויות בעקבות הפיגוע שגרמו וגורמות לכאב. שאבא בסכנת חיים והאמא מצילה אותו, כשהילדים אפופי חרדה כשאבא שלהם אולי.. לא יהיה, כשרואים את אבא במצב כזה.. זה קשה, מאוד.
ואחרי הפיגוע, זה הפחד הזה שכל ערבי הוא מחבל, זה להרגיש דקירות באותו מקום שקרה לו ולשכנע את עצמך שלא קורה לך כלום. שזה בגלל..זה לחוות חוויות מסויימות שלא נמחקות לך גם אחרי חמש וחצי שנים..זה חוזר ומזכיר לך שהכל עדיין.. קיים
זה שהמשפחה שלך משתנה, משהו לא אותו דבר. הכל משתנה, יותר נכון.
זה פיגוע בצורה עדינה;)
אבנים על אוטו זה פיגוע.
וואו.
אחד הפוסטים שהסכמתי ממש עם כל מילה ומילה.
פוסט חשוב לגמריי.
רק בריאות ושמחה.
???