אני לא מתייאשת וגם הניסיון הוא לא קשה כל כך,
אך הגרף יורד למטה.
המוטיבציה פוחתת.
אני לא רוצה שזה מה שיהיה,
אני אוהבת את עצמי אחרת,
אני רוצה לחזור אבל זה קשה.
יש לי האפשרות לעשות אחורה פנה,
אבל יש אבן שחוסמת אותי מתעקשת.
זה קל לעשות תיאורים-אז פשוט תתפסי על האבן לאט לאט…
אבל במציאות זה אחרת.
זה לא שמישהו יודע ומונע ממני לעשות זאת,
אבל בתוכי אני חלשה,
מתפתה, אומרת בפעם הבאה…
אני יודעת שאני לא מדברת מתוך ראשי באמת,
ומה שאני חושבת זה לא אני.
אני פשוט מתגעגעת ללפני.
לפני הקורונה לתקופה היפה שלא הערכתי אותה מספיק.
אני לא מתרצת את זה, אבל פשוט לפעמים יותר קל,
יותר קל לחלום ולא לפעול, להמשיך את החיים הלאה.
אבל אני רוצה שינויי,
רוצה להיות יותר קרובה אליך
שאלה מביכה. אבל שיהיה
מזל שזה אנונימי… כל פעם שאני באה במגע עם מישהו לא דתיה, בלי שאני מכירה אותה ישר אני מרגישה הרבה פחות שווה ממנה.
8 תגובות
אני לא יודעת עם הבנתי על מה כתבת אבל אני מעט מזדהה…
ומעריכה אותך שאת לא נפץ
נופלת למרות שרק את מחזיקה את עצמך.
מאמינה בך שתצליחי…
אוחח מוכר
אני ממש מזדהה איתך😔
בהצלחה לך נשמה❤️
וואו
מאמינה בך שתצליחי להתגבר, לעלות ולצמוח
זה ממש קשה (אממ מאתגר) אבל שווה ברמות
'אני לא נופלת, אני מחזיקה את עצמי'
בכל זאת בשעת משבר או אפילו חוסר מוטיבציה אולי כדאי להתייעץ עם מישהו
אין לי מושג למה אני כלכך מזדהה עם הדבר הזה.. בעיקר עכשיו. טירוף.. את כותבת מדהים ואל תפסיקי לרגע
את מותק, אמרו לך?
את כה תמימה, זה פשוט אוצר
הפשטות זועקת לך מהמילים
את מתגעגעת לעולם נורמלי, לחיים רגועים
אני כל כך מבינה אותך
וזה געגוע נורמלי וחיובי הכי בעולם
אין פסול בלרצות חיים קלים
אויש התחברתי כל כךך
את דתיה?
מהבית?
למה זה כזה מופרח לך?