לא אוהבת אבל נורמלית
היי חברה,
כן, את שהצעת לי לעשות תחפושת כיתתית
ולא הבנת למה אני כזאת יבשה
את שניסית לסחוב אותי לריקוד פרוע
ולא הבנת מה קרה לילדה החברמנית שאת מכירה
את שהתקשרת לשכנע אותי לבוא לשוק פורים
ולא העלית בדעתך שלא כולן מחכות ליום הזה
אז שתדעי,
אני אותה ילדה
לא השתניתי
רק שאני שונאת, פשוט שונאת בלגן
שונאת את י"ב אדר
את היום שכל הכיתה אוהבת
חוץ ממני.
שמלות נפוחות בבית וגם בבי"ס
משלוחי מנות מעורבבים
אין סדר יום מאורגן
הסעה מבולגנת וצפופה
כאב ראש חזק
ובעיקר, המון בלגן.
אז חברה יקרה שלי,
משלוחי מנות אני מביאה בפורים
עם תחפושות גמרתי
גם עם היסודי
באתי לשוק פורים
לא כי נהניתי
רק בשביל לקחת חלק
ולא, אין לי בעיות
ואני זורמת
ולא כבדה
וכן, אני נורמלית
אפילו שאני לא אוהבת את י"ב אדר.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
48 תגובות
א. אני עשיתי את האהבתי הראשון:))
ב. מזדהה. פשוט מזדהה.
כל כך אניי!!!
אוהבת
❤❤❤
טויב אני גם לא כל כך אוהבת את י"ב אדר…
קבלי אחות לצרה:)
גם אני שונאת את התחפושות ואת הקטע של המשלוחי מנות וגם (תלוי באיזה שנה) את השוק פורים
וואיי, מעצבןןן! תאמת שגם אני יבשה ולא אוהבת לרקוד ולא אוהבת את הבלאגן, זה כתוצאה שאני לא כל-כך יודעת מה עושים במצבים כאלו.. אבל לדעתי מתוך מה שכתבת יש גם עוד עניין יכול להיות שזה לא רק כי לא נהנית? אני חושבת שישי לך זכות לא לאכול את היום הזה אבל כדאי לך לתת מעצמך בשבילו ואז תאהבי, לויודעת אם זה קשור אבל פעם הביאו לנו הרקדה ואני שונאתתת הרקדות בכולופן נכנסתי והתחלנו לרקוד והיה כיף חיים!! ככה גם עם קולאולם שעשו לנו פעם..
בהצלוחעסס והכי חשוב שגם אם קצת לא אוהבים כדאי לחייך, זה לא עולה כסף:) ומוסיף המוון לאווירה❤️
זה בדיוק הענין.
שאני לא יבשה ואינלי בעיה לרקוד אבל אני פשוט שונאת את הימים המבולגניםם
לאהוב*
שייואוו!!!!
אממ למה?
מה כל כך גרוע ביב אדר?
לא גרוע.
אני פשוט אחת ששונאת בלאגן חוסר סדר ברמה די קיצונית?
אהה אוישש
זה באמת מבאס
ומובן בהחלט מדוע את שונאת את יב אדר?
לא דעת מה להגיד אני חולה על באלגןן ככה שאממ?
חחח אני אם אני רואה בלאגן או שאני אתחיל להתעצבן או שאברח מהמקום ההוא?
הבחירה כולה שלך.
זכותך לחיות את החיים בדרך שלך..
מטען ניידדדדדדד
את צודקת מאוד בקטע של הבלגןן
כתבת ממש ממש ממש נכון גם אני שונאת את הבלגן של י"ב אדר!
אבל…. מה עושים שאין כוח לסדר?…
חח פשוט בורחים למיטה?
ועוד משו… למרות את שונאת את י"ב באדר את נורמלי מאודד ומוכנה להעיד עלזה;)…
וואו..
את נורמאלית ברור!!!
בתור אחת שאוהבת להשתגע..
מלחיץץץ אותי מסיבותת אירועים הררבה אנשים… זה מלחיץץץ ומשתיק אותייי…שחייבת לצאת…
אני אוהבתתת פורים. זה היום שלי.
חוסך לי בערך חצי קילו ריטלין…..
אבל, אני מכירה המון אנשים נורמטיביים טיפה יותר ממני,
ששונאים את היום הזה ואת הבלאגן הזה.
את ממש ממש בחברה טובה, ונורמלית ביותר.
אל תדאגי, עוד מעט יגיע פסח, שאותו בטח את מאד אוהבת,
ואני…….
אני אוהבת את פסח מאוד.
שונאת שונאת את הבלגן שלפניו.
לאא אוהבת פסח.. שש..
פורים זה,החיים.
גם פילטר בזום משגע אותך?
חח לא?
ובכל מקרה, זה בכללי על כל הבלגן של פורים וכו'
ואוו
וואוו עד כמה זה נכון!
בול עלי
מטעןן,
פורים זה דווקא החג הכייפי,
ואין פה שום חובה שתחגגי אותו עם תחפושות ושוק פורים.
אני אוהבת לחגוג אותו עם המשפחה, עם אוכל,קריאת מגילה.
וכןןן!
גם את יכולה, את לא חייבת להתחפש, גם אני לא מתחפשת…
את לא חייבת ללכת לשוק פורים.
תחחגגי לפי הדברים האוהובים עלייך!
תלכי לשמוע מגילה
תתני משלוח מנות.
מתנות לאביונים.
משתה ושמחה.
אבל לפי איך שאת אוהבת!
לדרך שבה את מתחברת!
אוהבת אותך מלאאא???
ואל תשכחייייי שהחג הזה זה אמור להיות כייפי לא באסה של חג.
סתם שתדעי שבדיוק אני מחפשת מטען…. אז אם יש למשהי המלצות איך לא לאבד דברים, כי אני מספר אחת בקטע הזה, זה יהיי נפלא❤️
תודה לך:)
הבעיה מתחילה כשחברות מנסות לשכנע אותי לעשות את הדברים שאני לא אוהבת?
וואט? אם כבר פסח אחרי ליל הסדר איככ, אבל פורים זה החג שונאת להתחפש אבל משלוחי מנות, הרקדות, באלגנים, איפור מה את רצינית?!
כאילו לא מתה על החג אבל הוא בסדר לגמרי..
(עזבי שהדבר היחיד שאת יכולה לעשות זה לשים כובע בצורת פיצה על הראש מה פילטרים בזום..)
בדיוק את הבלאגנים האלה אני שונאת:)
חח שנה שעברה מזה נהנתי בי"ב אדר
בגלל הפסטי חח
אבל השנה אין??
אני נהניתי ממש בפסטייי
היה כיף לראות את בנות דודות שלי החמודות:)
אבל בבית ספר לפני זה..?
אהממ אהמממ?
תגידו לכל התיכונים הפסטי הוא בי"ב אדר?
אין לי מושג..
בכל מקרה, אני הייתי שנה שעברה בפסטי של הכפר?
אהה אז ברור שנהנת כי ראית אותי רוקדת!
סתם סתם חח הפסטי שנה שעברה היה מושלםם והשנה אם היתה שנה רגילה הפסטי היה אמור להיות מחר?
מחר י"ב אדרר ואני חושבת שהשנה את יותר תהני כי פחות יש תבאלגנים של כל שנה וכולי..
אם לא יהיה תקלות טכניות. בטוח אני אהנה!?
יש הזדהות בקהל!!!
דווקא אני מאוהבת בפורים. אבל שונאת בדרך כלל הרבה רעש. יכול להוציא אותי משפיות דעתי!
תני כיףף??
✋?
יוווו
למה ראיתי את זה רק עכשיו??
בדיוק כתבתי על זה סיפורון…
זה לא דומה בדיוק למה שתיארת, אבל מזכיר את זה.
אצלי זה קשור לחרדה חברתית, וזה לא רק בפורים.
להעלות לכאן?
זה פחות מ-10 שורות???
בכל מקרה, אני בטח רוצה!?
כןן
סבבה, אני מעלה.
(זה יותר מ-10 שורות אז אני פשוט אחלק את זה לכמה תגובות…)
משלוח מנות אחד
פיווווו. איזה מרוץ תחפושות זה היה. צנחתי על הכיסא באוטובוס, מסדירה נשימה ומתחילה להתארגן.
אוקיי, המשלוחים המושקעים בצד הזה, המשלוחים הרגילים בצד השני, וצריך לסדר כמה צלופנים שהתקמטו.
מיישרת פפיון, מהדקת עוד ברכה… כמעט כל הנסיעה עברה.
הסתכלתי במראה לפני שירדתי, מוודאת שהקשת פפיון מונחת יפה ושהאיפור לא נמרח.
עולה לאט במדרגות של בית הספר, הידיים שאוחזות בשקיות המשלוחים רועדות קצת ואני מנסה להסוות את זה.
קור עולה ונושב בגבי, יואו איזה בית ספר קר!! מנוכר.
2 בנות מהכיתה שלי, אוחזות יד ביד, מופיעות- מחופשות, מצחקקות. חיבוקים הדדיים, וכשאני עדיין מסוחררת מעט נכנסתי לכיתה.
בום. הצפה. אור, מלאאא צבעוני בעיניים, רעש. אוי, הרעש. מצמצתי, והפרחתי "שלום!" רועד במקצת לחלל האוויר.
המשך היום עבר כל כך לאט, כל כך מוזר. בין שיחה, לצחוק שלא הבנתי את פשרו, לבין הפעילות עם המורה ולאוכל ולשירים והריקודים.
העיניים מבולבלות, הרגליים מסורבלות והלב דופק חזק.
עכשיו הגיע הזמן של משלוחי המנות… הנשימה שלי כמעט נעצרת כשאני מגישה לרבקי משלוח, עטוף ומושקע, אחד מ-5 המשלוחים שהכנתי אתמול עד אמצע הלילה.
"תודה! מושי, איזה מהמם!!" רבקי מתלהבת, לא מוותרת ומושכת אותי לחיבוק חזק.
לרגע אני מנסה להרפות, ולהחזיר אהבה. אבל אני עדיין מכווצת, לא מאופסת. ה"בבקשה רבקי, פורים שמח" יוצא כל כך עלוב שבא לי לבכות.
עוד משלוחים נמסרים, אני מקבלת בחזרה כמה, חביבים למראה. ממתקים בשקית. יפה. לא מתקרב למשלוחים שאני הבאתי. נו נו…אין מה לעשות, זה עניין של אופי.
סוף סוף היום הזה נגמר. אני נוזפת בעצמי. 'מה חשבת?? שבפורים ישתנה משהו? שהסגר הממושך הזה הוליד בך תכונות חדשות? הרי הכל נשאר אותו הדבר, ויישאר ככה תמיד! את אף פעם לא תרגישי שמחה ומשחוררת בכיתה. תשכחי מזה!'
מבואסת יותר ממקודם, מההצלפות העצמיות, אני עולה על האוטובוס. בוחרת מקום מאחורה, ליד החלון.
רוצה להרגיש את השמש, לשאוב קצת חום. מסתכלת על כל האנשים בחוץ, וכאילו מאבחנת כל אחד: הוא שמח? טוב לו? והזאתי עם החברה שלה, הן פתוחות ומשוחררות? כיף להן ביחד??
אוף זה סתם מתסכל. התייאשתי מלעקוב אחרי האנשים וחיטטתי בשקית המשלוחים. הנה המשלוח של רבקי, מעניין באמת…
משלוח קטן, אבל טעים. חמוד. ופתק:
"למושי המתוקה, חברה מהממת שכמוך.
פורים שמח!! שתרגישי את שמחת פורים כל השנה.
באהבה ממני, רבקי."
המון סמיילים .לבבות בצדדים. אני מעפעפת, מנסה לעצור את הדמעות, לבלוע את הגוש הכואב בגרון.
כל המשך הנסיעה אני מלטפת את הצלופן, בוהה מבעד לחלון בעיניים רטובות.
***
זה עבד. כל הדרך הביתה יש לי חיוך על הפנים. אני נותנת לעצמי לנשום, למלא את עצמי בחמצן מרענן ובשמחה. כן. זה חימם לי את הלב, רומם לי את המצב רוח, הרגשתי את זה פיזית.
בסך הכל..
משלוח מנות אחד.
וווואיי רוזיי זה מהמםם!!
ממש הזדהתי:)
טוב לדעת שאני לא היחידה?
לדוגמה, לפני כמה ימים הייתי צריכה להגיע לאיפשהו עם חברות.
הן ארגנו הסעה וחגגו ואני העדפתי לנסוע באוטובוס.
לא בגלל שיקולי נוחות. בגלל שאני צריכה את השקט של עצמי.
אבל בנות מפרשות את זה כאילו אני ילדה כבדה ולא זורמת וזה מפריע לי, כי אני ממש ממש לא כזאת.
תודה ?
תודה כל הבנות שהזדהו איתי:)
סופסוף אני לא מרגישה המשוגעת היחידה?