אדמת הארץ רועדת
תחת רגלי הניצולים
את זעקתה היא מפנה
אל השמיים השחורים.
ספרי תורה חיים
נלקחים אל המלך
הגיבורים שנלחמים
פרחים רכים בשנים
וזעקה אילמת, איך.
ומי יכתוב את דפי האומה
בדמייך חיי איך אפשר
כי אנשים נקראו
אל המלחמה
וחייל שם דומם, מאושר.
ומלאכים שכנו כאן בינינו
ואת זאת לא ידענו עד כה
אך האור הזורח
משיש מציבה
לוחש על קדושים שהיו פה.
צלקות השבים מן המסעות
בכי הלילות הארוכים
כי מלחמות נמשכות
גם לאחר שלביתם
שבו הבנים האבודים.
איך נעורים כך נקטפים
ותינוקות כה קרים לפתע
ובדממה שם יושבים
אהובים ושרים
על ילד ואבא ואמא.
6 תגובות
מה אני אמורה להגיב?
צמרמרת? אני בוכה פה?
כי אני פשוט הרבה יותר מזה אז סליחה שאן לי מילים
😶😶😶😶😶
את לא נורמלית. לא.
זה… יאוו מתחשק לי לצעוק נוכח השיר היפה הזה.
יואו מטורף!
יש לכתיבה הזו ניגון כזה שמתמשך בקריאה
מרגש ממש אהבתי
אוף
אני לא יודעת מה לכתוב..זה זה אח נגע בי מדי.
והכתיבה שלך זה שלמות..!
עדן
מה זה הדבר הזה?
אני, זה כזה, זה פשוט
כי מלחמות נמשכות
גם לאחר שלביתם
שבו הבנים האבודים.
זהו כאן כבר בלעתי את עצמי…
מוכשרת!