כוס קפה,
מבט בוהה,
עולם אפור מציץ מן החלון.
רגש חם,
עד סוף עולם,
מעיד על נשמה בוערת.
גם אם לא נראה קרוב,
עדיין יש חיבור.
סרגל עקום,
חיוך עמום,
עוד יש סיכוי לראות את האור.
גם אם נמוך,
קצת מעוך,
עדיין יש תקווה, שומרת.
לב פועם,
הראש כואב,
עדיין מחזיקה ידיים.
שם יהיה תמיד,
לפחות עד בין ערביים.
יום חדש,
קצת חלש,
וכוס קפה.

שאלה מביכה. אבל שיהיה
מזל שזה אנונימי… כל פעם שאני באה במגע עם מישהו לא דתיה, בלי שאני מכירה אותה ישר אני מרגישה הרבה פחות שווה ממנה.
7 תגובות
לי הוא הזכיר קצת את לאה'לה מהדואט, אולי בגלל שאני קוראת אותו עכשיו.
מה שמראה לנו שלפעמים, גם מאחורי מבט עמום וכוס קפה, מסתתרת תקווה.
ו-תודה לך מלפפון חמוץ וצנצנת מיונז על ההתפייטות הזו על הבוקר. התגעגעתי:)
מתוקק
אין לי מושג אם לזה התכוונת
אבל לקחתי לקטע של יום חדש ..
תעלי עוד שירים את כותבת יפה!!
יואוו שמעי שאהבתי ממש, יש לך סגנון.
עממי, זורם, קליל. מעריכה את היכולת שלך להכניס רגש בין השורות.
נדמה שלי שהבנתי – לא יודעת אם זה בדיוק מה שכיוונת אליו וגם כך קשה לי להסביר תחושות, אבל גם אם לא, תתנחמי שלקחתי את זה מקום שלי.
התגעגעתי, גברת מלפפון.
אשמח לעוד ממך.
חחח אהבתי את המשפט בסוף 😜
באמת מזכיר את לאהל'ה… אבל את נשמעת עמוקה עוד יותר ממנה.
עומק שכנראה, לא כולם זוכים לראות… מתחת למבט. ולמילים.
ו- וואו, זה שיר כל כך אופטימי, יפה, וטהור.
יש לך כתיבה מהממת!!!
אהבתי ❤
–
(ומעריכה אותך על האומץ לשלוח שיר ראשון… מחכה ממש לקרוא עוד שירים שלך!!! 😍)
כתיבה מענינת.!
אגב לכל אחת זה יכול להיתפרש שונה לגמרי..
כל אחת מהמבט שלה מהצד שלה..
אווץ'.
אמן.
תודה.
גם לך💛
הי!
התגעגעתי אלייך