גם לא לדברים טובים.
איסרו חג שבועות.
חופש עכשיו, מותר לעשות מה שבאלי.
ומה יש לעשות לילדה כמו בדור של היום? אם לא לשחק במחשב…
אחרי זמן של שיטוט באינטרנט מה שאני מתחילה להשתעמם .
היי! עולה בי רעיון .
אצבעותי מקלידות על המחשב את המילה " יוטיוב"
אמא שלי פתחה לי את ההגנה קבוע רק בשעות הלימודים שלי בלמידה מרחוק, כי יש חומר לימודי שצריך בשבילו להוריד את ההגנה והיא לא בבית בשביל לעשות זאת.
לא בבית.
גם לא בשביל לראות מה הבת שלה עושה עם ההגנה שהיא הורידה.
אח שלי בחדר שלו, לומד תורה.
אחותי אצל שכנה שלה.
כך אני מוצאת את עצמי גולשת וגולשת בלי הפסקה ביוטיוב.
בהתחלה זה מתחיל די בטוב. אני מחפשת דברים טובים.
אחרי זה פותחת לעוד שירים וסרטונים מצחיקים ומעניינים, שאני בספק אם הם רעים או לא. אני מרגישה שזה מין דרך אמצע כזאת.
זה בסדר תמשיכי לצפות. קול אומר לי, הילדה שתוהה האם נכון להמשיך לצפות.
לפתע מתחשק לי לרשום משהו, בדיוק עכשיו כשיש לי חלון זמן פתוח; ההגנה פתוחה וגם אף אחד לא רואה ולא יראה.
אחד פלוס אחד ממש הא? איזה כיף!
לא, אז הפעם זה לא בקטע טוב.
אני מנסה לעצור את עצמי.
אל תעשי את זה טליה את עוד תתחרטי על זה.
הקול הטוב הזה זועק בי.
זה לשניה, תפסיקי לחשוב כל הזמן על מה שאת עושה. קול אחר מטיח.
אני מסתחררת. לא, לא, לא, אני לא עומדת בדבר כזה.
אבל משהו מוזר מאוד קורה כאן .
הידיים שלי… ובכן… הן זזות מעצמן משל הכריחו אותן לנוע לכיוון המקלדת.
הן מקלידות משהו שיכול להתחיל בטוב ולהיגמר ברע.
חבל.
הרע מנצח.
****
זה רק לצפות בקליפ מסוים.
אני מרגיעה את עצמי, כי במציאות אני כמעט ולא נושמת .
הלב פועם במהירות . את עוד מסוגלת לעצור את זה.
אני?
לא. לא זזה. ממשיכה לצפות, ספק אם נהנית, ספק אם סובלת.
מה את עושה?? תגידי לי מה את עושה??
ממתי צופים בכאלה דברים??
אני מטיחה בטליה הרועדת שממשיכה לצפות בפחד.
אבל זה מהנה ויפה כל כך.
נורא ומגעיל כל כך.
ובעוד ליבי דופק במהירות בלתי פוסקת, רעש של דלת נפתחת.
ואוו. הלב!
הוא נשנק לשניה אחת , מתעשת בשניה הבאה.
לעצור את זה מהר מהר מהר!!!
אני עוצרת את הסרטון במהירות.
ומפנה את המחשב לכיווני באופן שהנכנס לא יראה את מסך המחשב.
זאת אחותי.
"מה את רוצה??" אני ממש צועקת מבהלה לאחותי האומללה שלא מבינה לפשר התלהטותי הרבה.
אחריה באות החברות השכנות שלה, רננה ואביגיל.
רק לא זה, רק שלא יראו הנשמות הטהורות האלו שמעולם לא היה להם מחשב בבית (!) מה שמתחולל על מסך המחשב. אני מגינה עליו בזרועותי.
"בואי! אנחנו עושות יצירה מיוחדת בצבעי שמן עם בת אל ( אמא של רננה ואביגיל) היא קוראת לך לבוא לעשות גם." כך מבקשות.
הן קטנות ממני.
וליצירה? אין לי חשק בכלל. אבל משהו דוחף אותי לעזוב הכל וללכת איתן.
משהו רוצה לחזור לפשטות ולתמימות שהיה בי פעם.
משהו רוצה לעזוב את הגועל שנמצא במסך למולי שאמא שלי לא היתה חולמת שאפשר לראות אותו במחשב שלנו.
טוב" אני אומרת והן, נרגשות שהסכמתי עולות איתי למעלה להמשיך ביצירותיהן."
אז הבנתי אלוקים. אני לוחשת בלב שרוטט עדיין.
ראית שאני לא מסוגלת לעצור בעצמי, אז שלחתי לי שליחים.
הבנתי את הרמז.
הרגשה עזה בוערת בי שאתה מאוכזב כל כך. מאוכזב ממני.
כי פעם אחר פעם אני נכשלת ולא מסוגלת ללמוד להבא.
והבושה, שעוד בוערת לי בחיים מעידה על כך שאפילו, אפילו לבקש ממך סליחה אין בי אומץ
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
21 תגובות
אמאלההה אוףף למה אני כלכך מזדהה??
רק חבל שלי אין את השליחים הקטנים האלה לגרום לי להפסיק…
צופה שעותתת בדברים מושלמים ומגעילים ברמותתת
אבל לא יכולה להפסיק
ומי כמוני יודעת כמה זה קשה.. אוףףף
ואו טלטול, זה היה עוצמתי ממש.
אבל אני חושבת שאת כן מאוד אמיצה. ומרגשת, בעיקר. צורת ההסתכלות שלך מהממת בעיניי.
את מסוגלת לעצור את זה, עם הכנות והעוצמות שיש בך. באמת מאמינה בזה.
תודה בטי:)
אני מנסה ומתמודדת… מקווה שאצליח…
את מדהימה שהגעת למסקנה שהוא שלוח לך שליחים ועזבת! פשוט מדהימה!
תודה נקודה:) וזה החלק הקל…
אוי. את כלכך כנה ואמיתית שאין מה להוסיף. אני מעריכה אותך נורא.
וגם אם לא הצלחת לעצור את עצמיך לבד, גם ההתגברות הזאת היא שווה.
ואני מאמינה בך ילדה.
אגב, כתבת ממש יפה!
תודה! כמה מחמאותת!
אוהבתותך
את פשוט מרגשת ברמה אחרת. את כל כך מדהימה
תודה חיימוש:)
את בעצמך…
מושלם!
אהבתי מאודד!
תודה פרפר:)
איי כואב לי נוראות עכשיו.
והכנות שלך.. כובשת.
מה שלומך?
אויי לא התכוונתי להכאיב רק לשתף בקושי שיש לי….
ושלומי? טוב ברוך השם… מתמודדת ומנסה.
כי לפעמים יש ניצחונות נכון?:)
התרגשתי מהמודעות שלך ומהאומץ שלך להגיד לעצמך דברים.
יש לך אומץ, ואת יכולה. אל תיכנעי לשטויות האלה, בבקשה!
אוהבתותך חישוקק אני מנסה תאמיני:(
אעעע כמה ישירות.
כמה אהבתיי את זה.
אבל את הכי חמודה שאת מתחרטת בכלל. באמת.
תודה גלים:)
אמאא איזה מאמיי.. נמסתיי
גאה בך ילדה!!!
סומכת עלייך. לכולן יש נפילות. לא לתת לזה להשפיע לנו על החיים. נפלנו- קמנו.
תודה ים סוער:)
חיוך. זה מה שיש לי על הפנים עכשיו.
ואת לגמרי צודקת…
וואוו איזה פוסט..
אני אוהבת אותך טלטול וזהו ❤️
גמלי יש יוטיוב פתוח, ואני כלכך פוחדת על עצמי, אבל יש בזה משהו כיף שאת לא מוגבלת אוףף