איך לגלות את הכישרון שבי?

יש לי בעיה לא ממש בעייתית..
אני פשוט לא מוצאת כישרון שיש בי..אני לא יודעת לצייר, לרקוד ,לשיר , לנגן..וכל מיני כאלה דברים שכיף לברוח אליהם כשאין עלינו רוח טובה..
הייתי ממש רוצה למשל לדעת לנגן על פסנתר..אבל בקיצור אין לי כישרון. כלום.
וזה באמת לא כיף..
כולם אומרים לי שאין מצב, ואין בן אדם שאין לו כישרון. אז איך אני יכולה לגלות בעצם בכל זאת את הכישרון שאין לי?!

שותפה יקרה,

את אומרת שאין אין לי כישרונות.. מסכימה איתך שזה לא כיף בכלל להרגיש את זה, את מספרת שאת לא מוצאת את הכישרונות שלך (איך חיפשת אגב?) ותוהה איך אפשר לגלות את מה שאין.
שמחה מאוד שאת שואלת את השאלה הזאת, היא חשובה כל כך לחיים!!!
כותבת לך מחשבות, רעיונות וכיוונים אפשריים (שמבוססים על התורה הקדושה או להבדיל על תורת הנפש). קחי את מה שמתאים לך, ואם תרצי לשמוע עוד, או כיוונים נוספים, את מוזמנת בשמחה רבה להמשיך את השיחה באופן פרטי או לפנות שוב לאתר. אנחנו כאן בשבילך.

(לא) רק בורג?!
את בטח כבר יודעת שלקב"ה יש רצון עז. תאווה. הוא רוצה בית פרטי בעולם הזה. בשביל זה צריך לברוא עולם, לברוא את הדומם, הצומח, החי, המדבר ומעל לכל את היהודי. הרי הוא תכלית הבריאה, תפקידו הוא לבנות פה את הדירה באמצעות הכלים שקיבל – קיום תורה ומצוות.
אז יקום יהודי ויהרהר לעצמו, בשביל מה צריכים אותי פה? במה אני מיוחדת מהאחרים?
התשובה היא שאכן, את באמת רק אדם אחד, אבל בלעדיך כל הבניין – לא יכול להתקיים! העולם בלעדיך הוא לא שלם! לכל אחת התפקיד והתכונות הייחודיות לו.

נביא עוד דוגמה. כל יהודי משול לאות בספר תורה. חסרה אות בספר, או אפילו פגומה במעט, כל הספר פסול! ובכיון החיובי, ספר תורה כשר הוא ספר שכל אותיותיו שלמות וממילא משלימות זו את זו.

גם בהיבט החיצוני – אין בכל היקום שני אנשים עם אותן טביעות אצבעות או עם אותן הפנים. וכך זה גם בפנים, בפנימיותו של האדם. לכל אחת הכישרונות היחודיים לה, כל דבר שהקב"ה ברא הוא תכליתי. אם הוא ברא אותך כזו עם האופי הזה, עם הכישרונות הללו, זה אומר שמסתתרת פה מטרה מאוד מסויימת.

לסיכום: את יחידה ומיוחדת. כן כן, גם אם לא מרגיש לך ככה. הקב"ה מילא אותך בצרור תכונות, כשרונות ומעלות שאין לאף אחד אחר. בשביל מה? כדי שתוכלי לתת לעולם את המתנה שלך. שתוכלי למלא את התפקיד האינדבדואלי שלך, ולהשלים ביחד עם כולנו את היעוד האלוקי: דירה לה' יתברך כאן בעולם התחתון. זה בסדר שאת עדיין לא יודעת .. עצם הרצון לגלות לא מובן מאליו, החיפוש הוא מסע שהולך ומתגבש לאורך החיים.

לגופו של עניין. כדי להבין קצת יותר מה זה המושג הזה ששמו 'כישרון', איך מוצאים אותו ומוציאים אותו לאור ולמה (למ"ד עם שבא) הוא נועד, ננפץ ברשותך כמה מיתוסים על כישרונות..

מיתוס ראשון: להיות מוכשר זה להיות מספר אחד בתחום
זושא, למה לא היית זושא?
אז זהו, שממש לא. להיות מוכשרת בשירה לא מחייב אותי להיות זמרת העולם. ועשירה בחכמה לא מחייב אותי להיות איינשטיין. זה לא אומר שאני צריכה להיות מושלמת. זה כן אומר לחשוב למה ה' נתן לי את הכישרון הזה, לקחת אותו ולהשתמש בו לקדושה בצורה הכי נכונה וטובה עבורי. (ניתן וכדאי להתייעץ עם משפיעה ).

למה הדגשתי את המילה עבורי? כי מה שנכון עבור החברה שלי לא בהכרח (או בהכרח לא) נכון עבורי. ואפילו ולשתינו יש את אותו הכישרון, כל אחת מאיתנו תבטא אותו בצורה אחרת. משפט כמו: "הלוואי ואצליח כמו —" הוא משפט שמוריד ולא גורם להצלחה יתירה. כי אני זו אני על כל המעלות והחסרונות שבי. והמטרה שלי למצות את עצמי במקסימום האפשרי בעבודת ה' הפרטית שלי.
כמו אמרתו הידועה של ר' זושא מאניפולי: "אם ישאלו אותי בשמים למה לא הייתי אלימלך [אחיו] – אדע מה להשיב. אבל אם ישאלו אותי למה לא הייתי זושא – יסתתמו טענותי".

נחדד את העניין: ר' זושא הוא הדוגמה לחסיד עם ביטול אמיתי. מי אני ליד אחי, ר' אלימלך? כך כנראה חשב. ובכל אופן אף פעם לא אמר: 'הלואי ואהיה כמו אלימלך!' השוואה- זו בדיוק לא המטרה.
כי הקב"ה רוצה ממנו להיות זושא ולא אלימלך ולא אברם אבינו. להיות זושא הכי טוב שאפשר עם כל מה שה' נתן לו, כדי למלא את היעוד המיוחד שלו.

מי במרכז המעגל?
ועוד משהו חשוב. החיפוש אחר מי אני ומה הייחודיות שלי ותפקידי בעולם זה מסע שהולך ומתגבש לאורך החיים.
החיפוש אחר מי אני, מהם הכשרונות שלי ומה הייחודיות שלי שה׳ חנן אותי כדי לעשות את תפקידי בעולם, זה לומר לעצמי ולדעת שיש משהו ייחודי ומשמעותי שרק אני יכולה לתת מעצמי לעולם. מהו הדבר הזה? מהי האיכות המיוחדת שלי?
וכך להיות עסוקה בעשיה משמעותית עם אמת פנימית. העיסוק בתפקיד משמעותי ואמיתי הוא מתנה לבורא והדרך לאושר.

כמובן שעלי האחריות להשקיע מאמץ ולא לחכות שההצלחה תיפול עלי מהשמיים. להשקיע את כל כולי במטרה הפרטית שלי (שהיא חלק ממטרה גדולה וגלובלית) ולבקש מממי שיצר אותי שיעזור לי להצליח. כי בתכל'ס, הכל ממנו והכל תלוי בו.

מיתוס שני: אדם מוכשר הוא אדם שיש לו כישרון אומנותי
הכישרון הוא היכולת הטבעית שה' נטע בנו לעשות דבר מסוים בהצלחה.
כישרון אומנותי [מוזיקה (שירה, הלחנה, נגינה), מחול, משחק (דרמה), כתיבה (סיפורים, שירים, שירה), ציור, יצירה, פיסול, תפירה..] הוא אחד מתוך המוני המוני כישרונות ויכולות..
זה יכול להיות ממש כל דבר. בתחום של למידה או בכישורים כלליים.
יכולת ארגון, חוש הומור, התמדה ושקידה בלימודים, חכמת חיים, יכולת התבוננות לעומק, יכולת הקשבה, נתינה והכלה של האחר, חשיבה יצירתית, ספורטיביות, ניהול עצמיצוות, הדרכה, פתרון בעיות, פיתוח רעיונות, כישרון קולינרי, ראיית הטוב שבשני וחיבור לכל אדם, יכולת הזדהות, כישרון למצוא אדם הזקוק לעזרה, יכולת הסברה ושכנוע, כח זיכרון, יכולת זרימה, גישה לילדים, עיצוב, צילום, עריכת סרטים, חוש אסתטי, מנהיגות, יכולת ורבאלית, הופעה מול קהל.. להמשיך?

מיתוס שלישי: אדם שהוא לא מוכשר, לעולם לא יהיה כזה
גדלים בחיים
יצא לך פעם לומר את המשפט (או את חלקו): "עזבי, זה לא בשבילי. אני גרועה ב—, מה לעשות, נולדתי עם 2 ידיים שמאליות. תבקשי מX, היא אלופה בזה". ?
אז יש לי הפתעה בשבילך. כשנולדת לא ידעת עדיין לצייר, נכון? וגם שיניים לא היו לך. אז מה, נגזר עליך לחיות את שארית חייך ללא שיניים, או בלי לדעת למחוא כפיים או בלי לכתוב בלי לצאת מהשורה במחברת (כי המלאך לא לימד אותך את זה..:) ?
העניין הוא שאנחנו גדלים בחיים, ובכל שלב מותר לעצור ולנסות דברים חדשים.

אשתף אותך בסיפור אישי:
מאז ומקדם ידעתי: אחותי מוכשרת בציור ואני בכתיבת שירים. נקודה. אין טעם לנסות להחליף תפקידים. היא זו שתמיד היתה מבוקשת לעניני ציור ואני תמיד התבקשתי לכתוב.
גדלתי. בגרתי. התחתנתי, וקיבלתי אחיינים מקסימים באותה חבילה. קיץ אחד החלטתי לעשות להם פעילות נחמדה שהכרתי מתקופת היותי תלמידה. זו היתה פעילות באומנות. הם נהנו מאוד, ואני עוד יותר. למרבה ההפתעה גיליתי שיש לי כישרון אומנותי! התובנה הזו הובילה אותי לפתוח חוג לאומנות, והשאר היסטוריה. ברור שהיצירות שלי לא היו – ועדיין לא – סופר מיקצועיות, אבל מה זה משנה? אני לא מחפשת להיות מושלמת. כן מחפשת להתקדם במסלול שלי.
מסתבר שיש הפתעות בחיים.

המעשה הוא העיקר
אחרי שהעמקנו בשאלה, בואי נדבר תכל'ס. מציעה לך כמה כלים אפשריים לעבודה:
א. משפיעה
לפני ואחרי הכל – משפיעה. הרבי נתן לנו מתנה יקרת ערך, את האפשרות לבחור באדם שילווה אותנו בדרך. משפיעה זה אדם שאמור להכיר אותנו באמת, לפני ולפנים. אדם שאמור להיות לו אכפת מאיתנו באמת. אדם שממשיך לנו המשכות מהרבי נשיא הדור. ממליצה בחום להתייעץ עם המשפיעה שלך. ואם עוד אין לך, זו יכולה להיות הזדמנות נהדרת למנות לך משפיעה. ליתר פרטים על איך, את מי וכו' תוכלי למצוא באתר מדור שלם שעוסק בנושא הזה.

ב. שאלות להתבוננות עצמית
שבי עם עצמך, עם דף ועט, והתבונני (השאלות המכוונות מוגשות מן הקל אל הכבד):
1- אילו פעולות מסיבות לי הנאה, סיפוק?
2- אילו פעולות גורמות לי להרגיש משמעות? משמעותית לעצמי, משמעותית ותורמת לאחרים..
3- אילו מתנות (אפילו קטנות) יש לי להעניק לעולם? (את יכולה להיעזר ברשימה שבסעיף 2, ב'.)

אם לא הצלחת לענות על השאלות, אל תתייאשי. את מוזמנת בזה לצאת למסע קסום לגלות את עצמך, את המיוחדות שבך, את הכישרונות שלך. את יום המחר את יכולה להפוך מיום של שגרה חסרת משמעות, ליום עוצמתי של חיפוש המהות. תפקחי עיניים – פנימה, ותחפשי תשובות לשאלות (כמובן, השאלות הן בגדר המלצה בלבד). ולא לשכוח, כל התשובות נמצאות אצלך בפנים.
וכשתמצאי את התשובות בע"ה, תתחילי ליישם!

ג. להיות בהודיה
להקדיש 2-3 דקות בכל בוקר (או ערב) ל"מודה אני" אישי. להתבונן ולכתוב: על מה אני מודה לקב"ה? אילו מתנות הקב"ה נתן לי? מה ממלא את הלב שלי בשמחה? התשובות יכולות להיות פשוטות או עמוקות. העיקר הוא להתמיד בכך כל יום.
כמו: "תודה לך ה' ש.."
"החזרת לי גם היום את הנשמה. כמה לא מובן מאליו"
"הצלחתי להתרכז בשיעור במבחן"
"הצלחתי להתפלל חלק מהתפילה בחיות בכוונה"
"מצאתי כישרון אחד שהתחבא עד עכשיו.."
"תודה ה' שנתת לי אמא כזו אכפתית"
"על משפחה מדהימה ומאוחדת"
"שנתת לי את היכולת לתת לשני בשמחה"
"שנתת לי את האומץ לשאול ולהתייעץ"
"שבחרת בי להיות יהודיה"
או אפילו : "תודה שבחרת לתת לי נסיון. תודה על האמון"

כמובן שאלו הן רק דוגמאות להמחשה, שאפשר להודות ממש בכל נושא.
כשרק מתחילים בזה, לעיתים מתקשים למצוא על מה להודות (הרי הכל לא הולך לי, אני לא שווה הרבה, כמעט לא קיבלתי מתנות מהקב"ה..) על אף הקושי, ממליצה לך להתעקש ולמצוא כל יום לפחות הודיה אחת. יכולה להבטיח לך שכשתתרגלי להיות בהודיה אז זה יגיע במהירות ובכמות.. ויותר מזה, עצם החיפוש והחשיבה, עלולים להשפיע דרמטית על ביטוי הכשרונות שלך בשטח! (בדוק מחקרית).

ד. שיקוף מהסביבה
לפעמים קרובות מאוד הסביבה יכולה להראות לנו את המציאות האמיתית. כי אחרי הכל, אנחנו לא אובייקטיביים. ואנחנו כן אלופים בלחשוב על עצמינו בצורה שלילית.
המשימה הבאה היא מאתגרת, אבל אם תמצאי בתוכך את האומץ, תוכלי להגיע לתגליות מדהימות על עצמך.
אז המשימה היא כזו: תבחרי 3 אנשים מהסביבה הקרובה אליך ביותר (אמא, אבא, אחות, חברה, בת-דודה, סבתא, משפיעה..) ואתגרי אותם בשאלות הבאות:
1.מה המיוחד שאת רואה בי?
2.מהם הכשרונות שיש בי?
3.מה עושה לך טוב בקשר איתי?
4.האם תרצי לומר לי משהו בנוסף?

קיבלת תשובות? גילית דברים חדשים? סדרי אותם לעצמך בראש, תני ציון לכל מעלה (3 אנשים אמרו שאת נדיבה? קיבלת ציון 3. מהיום תדעי ותחדירי לעצמך: אני נדיבה!).

חושבת עליך, מתפללת להצלחתך במציאת דרכך הייחודית ובכל התחומים. וכמובן שאת מוזמנת לשתף בתשובות שמצאת, בתובנות שעלו לך, ואם עולות לך שאלות נוספות או משהו לא ברור, מוזמנת בשמחה לשאול אישית או באתר.

איתך בדרך , חני

editor@shutafotbaderech.co.il