אני יודעת ומודעת לכך שהניסוח שלי כרגע הוא לא מהמם. אבל זה הכי אמיתי שיכול להיות! זה מהלב! מהלב שכבר לילות שלמים לא מצליח להרדם כי הוא עמוס ברגשות! מהגרון שמוצף בדמעות שחונקות ולא יוצאות!!!
למה אני צריכה להיות זאתי שעברה כ"כ הרבה קשיים בחיים שלה בכל שנות היסודי!!! ובתיכון לא הפסיקה לפרוח! מצאה חברויות! מצאה את המקום האמיתי שלה! המקום שטוב לה!!!
בשביל מה מצאתי חברה שתיהיה לצידי כשאצטרך ואני לצידה, אם עכשיו ברגע שמצאה חברות חדשה עזבה! נטשה! זה לא שהיא שברה קשר! היא לא מגיבה להודעות! לא עונה לשאלות! כלווווווום! אנחנו יוצאות ביחד, והמקום היחיד שהעיניים שלנו תקועות זה ברצפה!!!!!
היינו חברות אמת! מסרנו את עצמו בשביל שלא נריב…
אוווווווווף! ה', למה זה קורה לי??????
מישהי רוצה להגיד לי??????????????
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
12 תגובות
אני יכולה רק להגיד שאני מזדהה.
קשהה.. וקשוחח..
שמעי. הכל לטובה. קרה לי גם.. היתה לי חברה טובה לשנה אחת בלבד. ובגללה עזבתי את חברה ממש טובה שלי שהייתי איתה כבר ארבע שנים. קיצור,
בסוף השנה. רבתי איתה ממש. על שטות. אוקי. ובגלל זה חזרתי לחברה טובה שלי, ומאז…. היסטוריה כמו שאומרים 😉
אני מרגישה ממש את הכאב שלך. שלא יודעת להגיב.
אולי כאלו יגידו לך שזה "תסבוך" או "תלות".
אבל זה לא נכון.
אחרי הכאב שעברת, בחיים שלך הכוונה, ועד שמצאת את המקום שלך. את החברה טובה. היא נעלמת.
פשוט משהו משמעותי בשבילך נעלם ןהתרחק. לכן זה כואב לך.
אחרי שהבנו את הכאב, אפשר לנסות לחפש פיתרון.
אחרי הכאב את מחפשת להישען עליי. ובגלל זה נובע…
זה קשה, אבל היחיד שאפשר להישען עליו- זה הקב"ה.
אולי תדברי איתה? תגידי לה את כל מה שאת מרגישה. תסבירי לה את ההרגשה שלך. ושזה לא תלות או משהו. ותבקשי ממנה שתהיה גם כנה איתך ותגיד הכל.
אני איתך… כואבת איתך באמת
מרגישה אותך.
רוצה לפרוק, לשתף יותר- אני כאן בשבילך!!
❤❤
כי את גדלה. וחברה שלך גדלה. ושתיכן מתבגרות, הגיוני שאתן תשתנו עם השנים ולא תצליחו להיות חברות טובות אחת עם השניה כמו שהיה פעם.
עד כמה שזה כואב – זה הכי הגיוני בעולם.
אנחנו מוצאים חברות לא בשביל להשאר איתן לחברות נפש לכל החיים, גם החברה וגם את לא חתמתן על קביעות. אתן יכולות להשאר ידידות, אף אחד לא מחייב אותכן להשאר חברות בלב ובנפש כמו שהייתן פעם.
בקשר ללב העמוס – אולי כדאי שתמצאי מישהו לדבר איתו?
לא משנה מה קורה לך ואם כואב לך או לא, כדאי שתמצאי מישהי שתרגישי בנוח לדבר איתה ולספר לה לפעמים מה עובר עליך.
גם אם היא לא לגמרי-לגמרי תצליח לעזור לך, עצם השיתוף וההקשבה שלה יכול מאוד לעזור לך, אני חושבת.
קשה לעבור הכל לגמרי לבד, מותר לשתף לפעמים אנשים. הנפש שלנו צריכה את זה, ואם לא היא עלולה להתפוצץ.
אולי אמא? ו..אני גם פה. אם את מסכימה קצת קצת לשתף.
אוי, נקודה, את הזויה, רציתי לכתוב בדיוק אותו דבר ובמילים כמעט כאלה. אבל אחרי התגובה שלך אין טעם שאכתוב עוד אחת עם אותו תוכן במדויק, אז פשוט אצטרף לתגובה שלך. כל מילה.
אם ככה זה גיל ההתבגרות אז לא רוצה אותו!!!!! לא רוצה להתבגר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
לא חושבת שמישהו שאל אותנו טכנית;) ונס שכך, תחשבי שהיינו כל החיים נשארים בגיל יום או שבוע, בלי יכולת להתבטא, להביע רגשות, להתנייד עצמאית, בלי יכולת להכיר את העולם המדהים הזה, היית רוצה?
וואי. אני קוראת עכשיו את זה שוב ואני כזה 'אימלה!!!!' כתבתי את זה מתוך מצב נפשי ירוד ולא נורמאלי!!!!!!!! חחח
ואו! בנות! אתן ממש מרגשות! אין עליכן!!!!!!!
(לא משנה שהלב שלי ממש עמוס ברגשות!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ועכשיו גם מי שתמיד דיברתי איתה על הכל והיחידה שהעזתי להפתח מולה כ"כ לא פה בישבילי כבר):
אולי עובר עליה משהו??
אל תדוני אותה
מזדהה איתך מכל הלב.
גם לי הייתה חברה טובה שתמיד היינו אחת בשביל השניה.
(האמת פעמיים בצמתים שונים בחיים אבל אני לא מדברת על הפעם האכזרית)
שמחתי בשבילה שטוב לה והיא פורחת ועדיין אני שמחה בשבילה.
היא נהנית עם חברות שלה ואני- נובלת, אבל זו ממש לא אשמתה.
מגיע לה שיאהבו אותה וגם אם זה צובט קצת כשאני ממש ממש לא אני מרוב דיכאון לה יש אור בעיניים וזה מה שחשוב, לפחות בשבילה.