לא מסוגלת!

הי! אני וחברה שלי חברות כבר כמעט שלוש שנים.

לפני שנהינו חברות היא היתה חברה של ילדה שהיתה ממש לא טובה לה מבחינה נפשית (היא היתה גורמת לה להיות תלותית בה ומורידה אותה).

אחרי שהן נפרדו אני-שנהייתי חברה שלה עזרתי לה להתגבר על החברה הזאת, היא היתה מאד קשורה אליה הבעיה היא שעד היום ישנן עדן כל מיני גררות מהנושא ואני מרגישה שזה גדול עלי.

זאת אומרת אני לא צריכה לפתור לה את הבעיות כמו בעבר היות והיא הלכה לייעוץ אבל עדיין אני צ'כה להיות איתה ולהכיל אותה ולפעמים זה ממש קשה לי, ביחוד שאני טיפוס קליל וזורם שמתקשה להכיל את הרגשות הקשים שהיא נמצאת בהם והלב שלי נקרע בייחוד שבנתיים היא די סובלת מכל ההתנהגות שלי המרוחקת אני מרגישה צורך להיות שם בשבילה לפחות כמו פעם לחבק אותה להראות לה שאני איתה אבל אני לא מסוגלת לפעמים אני פשוט רוצה להיפרד ממנה והלב שלי נשרף.

מה לעשות???????????????????????????????????

– – – – – –

תגובת רבקי משותפות בדרך:

כמה מודעות עצמית יש לך! איזו ברכה!

זה כל כך חשוב, היכולת שלך להגיד "אני מרגישה שזהו. סטופ. לא מתאים לי ככה".

ברשותך, 2 טיפים ממני ושאר כל הבמה פנויה לגולשות החכמות:

א. גבולות. כל קשר צריך גבולות. תגבילי את כמות וזמן ההתכתבות. את כמות וזמן השיחות. את כמות וזמן המפגשים. תחשבי עם עצמך כמה את כן מסוגלת. פעם בשבוע? אז פעם בשבוע… בשאר הזמן לא. זה תלוי באופי שלך איך תגישי את זה מול חברתך. את יכולה להתחמק בסגנון "אני עסוקה עכשיו נדבר פעם אחרת", ואת יכולה לפנות לטיפ מספר 2:

ב. תקשורת כנה. אם מתאים לך, שתפי את החברה שלך במה שכתבת כאן. שתדע כמה היא חשובה לך וכמה היית רוצה להיות שם בשבילה, אבל רגשית קשה לך ולכן את מוכרחה להגביל את הקשר. ספרי לה שחשוב לך שהיא תדע ותכיר אותך. (בסוגריים: גם לנערה שקשה לה מותר להתחשב בסביבה שלה… זה בסדר גמור).

בהצלחה רבה!!!