בחירה במבחן / 6

תודה ולהתראות
לפרק הקודם

בחרתי. תודה ולהתראות.
'לא מירי, לא באלי. כבר בחרתי.. תודה וסליחה על השיחה'

כתפיים שמוטות. משחררת.

והתחושה הזו כ"כ ממכרת, תחושה של לא- חייבת- כלום!  משום מה היא גם נותנת לי מרץ, והשלימות הפנימית הזו שכל כך חיכיתי לה, הגיעה פתאום, כי אני בחרתי! 'אין אין אין החיים מתחילים להשתגע!' אני צורחת לעצמי בלב.

רק שעוד לא ברור לאיזה כיוון..

מסיימת ללמוד לבגרות שכבר כמעט בוקר, פורשת לשינה, אחרי קריאת שמע מלאה.. עוד לא ברור לי מה זה אומר שבחרתי אחרת.. אני לא באמת הולכת ללבוש קצר. נכון?!  כנראה שזה יתבטא בעיקר בתפילה, אבל אם זה ימשיך.. טוב למה לחשוב על זה עכשיו?

ד' תמוז. 7:50
אני על האוטובוס רק עם דפים של הבגרות, כיף שאין לחץ להתחיל תפילה או ברכות..  איכשהו אני מגיעה גם בזמן. ניסים של בחירה, הא?!  מורחת את הזמן של לפני התפילה כמה שרק אפשר, ושאין ברירה אני פותחת סידור ומתחילה למלמל, מנסה לא לחשוב מה יגידו אם יקלטו שאני אומרת רק עכשיו ברכות השחר. ממשיכה למלמל תפילה, כמובן באיטיות מרגיזה שכוללת עצירות תוך כדי טיפול במיליון ואחד דברים, ומיד שהתחילה החגיגה אני עוצרת, אפשהו באמצע קורבנות, נבלעת בין הבנות.. שהבנות יחשבו שסיימתי, או שלא יחשבו בכלל.. באיזשהו שלב אני אצטרך להראות לסביבה את הבחירה שלי, אבל זה רק שאלה של זמן..

ט' תמוז.
קמה ב12:00 כיאה ליום חופש לא מחויב. מסתובבת קצת בבית, וקולטת שכל הגדולים יצאו (ללימודים ועבודה חח רק אני מכייפת בין בגרות לבגרות) והשאירו לי את הקטנים להשגחה, יאלה נזרום. מתארגנת ולוקחת סידור מבחירה. זה מדהים ואבסורדי איך ההרגשה כלפי התפילה כשאני בוחרת להתפלל.. מפרגנת עוד קטע ומסיימת.

'בוא נמשיך לפרגן לאחרים' אני קורצת לעצמי וחושבת על ארוחת צהריים חמה, נתונה תחת תחושה מעורפלת. רגועה. נכנסת למטבח, משתלטת על הכלים מאתמול, מבשלת תפו"א, מכינה בלינצ'סים טעימים, רוטב פטריות, סלט קצוץ וירקות עם רטבים ממ טעיםם!
לא נשאר לי הרבה זמן להנות ממראה יגיע כפיי. דפיקות בדלת וקריאת "ש-ל-ום" של אבאמא מתפרצת לחלל הבית.

"וואו איזה ריח!" אמא נכנסת למטבח בחיוך "הצלחת להפתיע אותי"

אני מחזירה חיוך ומניחה את הבלינצ'סים בצלחת הגשה על השולחן.

1:00 בלילה.
אני מתהפכת במיטה , משחזרת לעצמי את היום המהמם הזה. ההתחלה טובה, הארוחה שהכנתי, החיוך של אמא. העזרה, הכיף והסיפוק ליוו גם לאורך כל היום.

'ראית מה זה?' מחשבה עפה לי בראש 'אם היית מתפללת את כל התפילה, לא היית מספיקה כלום! אז אולי באמת יותר טוב ככה'

זה היה סתם מחשבה או קול באמצע מלחמה?!

נזכרת בסימנים וחיבוקים שקיבלתי מהרבי. לפני כמה וכמה שנים כשבחרתי את המשפיעה שלי.. זה היה סימן ברור ומחמם. לפני שנה וחצי גם, סתם באמצע החיים קיבלתי חיבוק מטורף מהרבי, אז אולי אני צריכה להיות שם?
פתאום יש בי רצון חזק לחזור, אבל אני יודעת שאחזור רק אם סימן. אם הרבי רוצה שאהיה חב"דניקית שיראה לי בצורה הכי ברורה שאני צריכה להיות כזו. לא יודעת עד כמה זה נכון ומותר לדרוש כאלה דברים, אבל אני כבר ממזמן לא עוסקת במה שנכון ומותר אלא במה שאני רוצה! ולא לעוד הרבה זמן רק עד סוף השבוע, מה יהיה אח"כ? מסתמא אשקול את הרצון הזה מחדש..

י"א תמוז, יום שישי.
יוצאת לסיבוב בתוך קלחת ההכנות, התרוץ הוא קניות מהירות לפריטים שחסרים אבל האמת היא שאני צריכה קצת שקט כי מספיק לי הדפיקות שבמוח. עוד לא קיבלתי סימן.. הזמן דוחק. אני לא אחזור בלעדיו זה ברור לי.. דווקא היה לי ממש נחמד בשבוע האחרון, למה בוער לי לחזור? משתיקה את הקולות ועולה חזרה הבייתה. אם אני אקבל סימן – מעולה. אם לא, אז לא.

פותחת את הדלת, רדיו קול חי מתנגן לו ברקע, דבר קצת נדיר לכשעצמו. יותר נכון שיעור תורה שמתזמזם לו שם, נכנסת למטבח להירגע קצת מהדרך, משהו צד את אוזני..

" דברי הגמרא במסכת שבת : "כך אומנתו של יצר הרע: היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד". כי כך היא דרכו! היצר הרע לא יגיד לאדם תלך לעבוד עבודה זרה או לך לחלל שבת, כי הוא יודע שזה לא יעבוד עליו, לכן הוא מתחיל באל תברך ברכת המזון, אל תקפיד על נטילת ידיים, אל תתפלל את כל התפילה וכך לאט לאט תעשה פחות ופחות ואז לך לעבוד עבודה זרה.. על זה אומר הבעש"ט צריך ללמוד מתכסיסי היצר כדי להתגבר עליו –"

"אבא מי שמדבר עכשיו חב"דניק?" הדברים שלו פגעו בי אחת לאחת. הדוגמאות שלו כאילו נקראו ממפת הירידה שלי.. אין מצב שזה הסימן בשבילי!!

"לא" אוקי.. זה לא סימן מהרבי. ובכלל, מעולם לא חשבתי לכפור ח"ו במציאות של הקב"ה.. גם לא בדרך הזאת.

הזמן רץ, והדברים נדחפים לי לתוך המוח. זה לא קשור אלי אני בטוחה, אז למה זה הגיע אליי?

19:10
תפילת מנחה של ערב שבת. השבת ודימומי הרקיע לחצו עלי קצת, בלי קשר זה מרגיש פלונטה אחרת..

"מודים אנחנו לך.." מלמלת מילים.

בום. מה?! לא מה הקשר??

זה קרה..