מה שהחסידות עשתה לי

גפרורים ורוח

לונדון

זה בכלל התחיל מקבוצת הנגאוט של בנות מכנפות הארץ.

שם נחשפתי לסגנון אחר של אנשים, האנשים העובדים הייתי קוראת להם, האנשים הלומדים הם יקראו לעצמם.
הייתי בט' היה לי ריק, חפשתי משמעות, גיליתי פתאום כמה בנות שנפנו לי בדגל "פה תמצאי מה שאת מחפשת". מצאתי. חייתי לכמה חודשים.
לא, זה התחיל מוקדם עוד יותר כשהייתי בקעמפ וגיליתי שחב"ד זה הרבה יותר משיעור תניא במערכת. ואיכשהו לאט לאט נחפשתי לחסידות מכיוונים שונים.
מכיוון האנשים, מכיוון הספרים, מכיוון הרבי.
השגחה פרטית אחרי משבר ובכי לניגון עוצר נשימה , ה' טבת חזרנו עם עגלות מלאות ספרים, פתחתי ליקוטי שיחות התחלתי ללמוד נשבתי בקסם האמת שהייתה שם, בטוב שגיליתי בי, בטוב שגיליתי בעולם.
וימים ככה למדתי חברותות הוצפתי אורות של חוזר בתושבה גיליתי את הדרך לחיות בה, חשבתי זהו סיימתי לחפש. רקדתי בשמחת בית השואבה בסגר חילקתי אלפיים נרות נשמתי רבנים הרגשתי טוב.
יום אחד הכל נגמר.
***

חשבתי שחסידות אמורה להחיות אותי לתת בי אור,

היא נתנה לי גפרור גילתי כמה אני חשוכה, רוח כיבתה לי את האש נשארתי לב עם נפש אפלה שוחרת לטרף רוצה לבעוט בהכל.
שמה המשכתי לעשות, בלי להרגיש בלי לחיות, רקדתי בי"ט כסלו שעבר וכשנדמו כולם התחלתי לבכות. רציתי לחיות רציתי להרגיש שמחה וטוב, רציתי והחיים הוכיחו לי שהם הרבה יותר גדולים ממני.
וקם הרוע שחסידות הסבירה לי עליו וטרף את כדור הארץ בידיו, הסוללה של הנפש שלי התחילה לרדת. חודש חודשיים שנה שנה וחצי היום. מחר אני צריכה להמליך עליי מחדש את החסידות, נו י"ט כסלו זה ראש השנה. חשבתי אם אני רוצה, חשבתי אם כדאי ככה להגמר בשביל מטרה ולא לקבל חיות.
זה מצחיק. כמה שאני שותה ממעיינות החסידות אני נשארת צמאה. יבש לי הפה. יבשה לי הנפש.
המשכתי לקחת פורמולות לימוד שהפיחו בי חיים ויכולתי להתקיים. התקפתי את המשפיעה שלי בשאלות של לתת ולקבל, בדקתי את הנפש שלי אם טוב לה. אל תתלי תבעיות בחסידות היא אמרה לי.
לא תליתי.
אז את מקבלת עלייך את מלכות החסידות או לא?
***

בשקט בלילה הייתי צורחת בפנים לעצמי את כל המסקנות שלי לחיים טובים.

והן היו מסקנות שתמכו בעובדה שצריך להמשיך בהכל. את לא מרגישה, אז מה?
היו לי כל מיני עובדות שהייתי צריכה להזכר בהן והייתי מוכרחה לזכור אותן כדי להשאר שפויה.
למשל שאני טובה כולי וכלום לא יכסה על טוהר הטוב שיש בנפש שלי, למשל שאלוקים דואג לי פרטני אחד אל אחד פייס טו פייס.
למשל שלרע אין קיום אמיתי, למשל שיש רבי בעולם, למשל שהכל יהיה טוב בסוף ואכשהו העצמות שלי קרנו תקווה למרות שבכיתי.
ואז הבנתי שה' נתן לנו חסידות דווקא כי כל כך חשוך בחוץ דווקא כי החוכמות בחוץ כאלה חכמות וצריך משהו יותר חזק מהם. החסידות ירדה לעולם ברגעים שלפני הזריחה הרגעים שהכי חשוך בהם לאורך כל הלילה. כדי להאיר קצת בחושך עכשיו, כדי להסביר לי כמה טוב האור שהולך להיות. דווקא כשאני לא מרגישה ורע לי, שם החסידות תרופה. מהזמן בו החסידות ירדה לעולם אני לומדת שאם חסר לך חיות תמצאי אותה שם. לא ריגוש, חיות. חי זה משהו שהוא לא מת, שיש לו קיום. זה משהו שנותן לך כוח להמשיך גם שקר, גם שלא בא לך.
ואם התומ"צ שלי לא מתו זה כי החסידות החייתה אותם. גרמה להם להמשך אפילו כשלא רציתי. והם יבשים מכל כיוון, המעשים שלי, אבל אני תמיד עושה אותם. ואם התורה היא חיים והחסידות עוזרת לעשות את החיים האלה כל יום מוכרח להיות שאני חיה, גם אם הידיים שלי קרות.
ויום אחד תדלק בי האש.

***

מהותו של יהודי היא אש ולא יכול להיות אחרת

העולם מעמעם את היכולת להרגיש האש הזו אבל היא תמיד תבער ותלחש בין הלב למוח.
ויש תרופה לגלות את האש הזו להתחבר עם עצם הנפש שלוהט ויכול לחמם אותם ברגעים הכי קרים.
וזה הגפרור שחסידות נתנה לי.
היכולת לדעת מי אני באמת ומה אני יכולה להיות, וכמה עוצמה אצורה אצלי בפנים.
והיא נתנה לי עוד גפרור אחד, שהאיר לי רגע את התקרה וראיתי שם את הטוב הכי עוצמתי בעולם, הטוב הזה שמגלה את האש שנמצאת בפנים וגורם לי לחיות, ויגרום לי להרגיש:
הרבי
*

רוח תבואי, תכבי לי את הגפרורים

זה לא משנה כי אני יודעת שזה נמצא אצלי כי אני יודעת שיש לי נשמה ויודעת שיש לי רבי.
טוב לדעת, נס לדעת, לב לדעת.
חוכמה בינה דעת – ואיך שהמורה שלי אומרת, נכון שלא נצליח להיות בינוני למשל אבל יש יתרון לידיעה, לדעת שכך צריך להיות. או איך שאחותי חורצת לי לשון להסביר לי כמה אני מרובעת – עצם הידיעה קובעת את ההתנהגות. ולכן אני אוהבת חסידות כי היא עוזרת לי לדעת.

לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו

שנזכה לחיות

שמרי במחברת

לא רשומה עדיין? הרשמי

עוד באותו נושא

אז למה באמת? /חנוכה

אז הנה הפצעתי אחרי פרידה ארוכה וכואבת (בשבילי לפחות) אחרי שנהייתי כלה והתחתנתי וכל מה שזה כולל…

שדה הלב, ותלם

הצעיר מגרד את סנטרו. במה האיש הזה יכול להועיל, באמת? הוא בוחן קצרות את החליפה היקרה ואת הקמטים על עור הנוסע

סיפור לי"ט כסליו

לפני שנה הייתי זוכרת כל תאריך חסידי. והיום? טוב שאני זוכרת לפחות מה קרה בתאריכים

הוסיפי את התגובה שלך:

8 תגובות
  1. תמר ארוך הגב

    וואו…, זה מרגש…, באמת…
    איך שאת משוחחת עם עצמך ומעלה מסקנות כ"כ יפות וחווה עליות וירידות כמו אדם שחי באמת…

    תודה לונדון!!

  2. .. הגב

    תהליך יפהפה, והכתיבה שלך עוד יותר.

  3. מושקא בבושקה הגב

    מזדהה

  4. מטאור הגב

    הגעת לי בדיוק בזמן.
    תודה לא תשקף את מה שאני מרגישה כלפי הפוסט הזה.
    אבל משהו שקצת צרם לי, כתבת שנכון שלא נצליח להיות בינוני. נכון? ממש לא, מתוקה.
    יש בידי כל אחד ואחת להיות בינוני, זה טבוע בנו. ויותר מזה, כל יהודי יכול להגיע לדרגת משה רבנו. וזה לא אני אומרת. כן?
    הכל תלוי ברצון פנימי עמוק ובוער שלך. זה הכל. לא בדיוק זה הכל, אבל כן זה יכול לקרות אם מספיק תרצי.

  5. קלידוסקופ הגב

    את מהממת פשוט, לונדונית.

  6. moshiach הגב

    אהבתי כל ,מילה. כל הברה ופסיק, ונקודה.
    יש רגעים בהם כל מילה תהיה מיותרת, אז רק הגבתי לך, והלכתי.
    תודה.
    טהורה של הרבי.

גלילה לראש העמוד

תודה על נדיבות ליבכם!

כיצד תרצו לתרום?