מבוגרים, אתם שקופים!

את צודקת. את צודקת. את צודקת.

אני יכולה להמשיך לכתוב עוד כמה פעמים. שאת צודקת.

אתן דור סקרן וחכם. לפעמים אני מרגישה שיותר חכם מהדורות הקודמים, לא בגלל שאנחנו מבוגרים תקועים במוח, אלא בגלל שבאמת הקב"ה נתן לכן כישורים והעולם כולו שטוף בידע בכמויות שפעם לא היו (בגלל המדיה כמובן).

ואת שואלת למה מתחמקים מלענות תשובות? אז קודם כל זה לא בסדר. צריכים לענות תשובות. ומבוגרים צריכים לעשות מאמץ להתמודד עם השאלות.

מצד שני, בתור נציגת המבוגרים כרגע, אני אגן עלינו קצת. טוב? ואכתוב כאן רשימת רעיונות שעולים במוחי, למה יכול להיות ששאלת מישהי משהו והיא התחמקה מלענות. קדימה:

א. שאלת: "זה עוד לא הובן?" – ואני חושבת שזו שאלה טובה כי אכן יש כאלו שעוד לא ברור להם מה העוצמה של חיפוש מידע דרך המדיה. ייתכן כי מדובר באנשים שבעצמם לא חשופים לאינטרנט אז המושגים לא מספיק ברורים להם. והם תמימים מכדי להעלות בדעתם מה את עלולה למצוא שם. וכשלא יודעים גם לא מספיק ערניים לבדוק מה מטריד אותך ולענות לך. אני קוראת לזה "חוסר מודעות".

ב. לא יודעים תשובה. פשוט. יש אנשים שאולי פחות סקרניים ממך ולא מבינים את עוצמת הצורך שלך בתשובות. אולי חושבים שתוכלי להתמודד גם בלעדיהן כמו שהם בעצמם מתמודדים. ואז את שואלת שאלה, ובעצם היא לא יודעת מה לענות כי אותה אישית זה לא הטריד. ולא קיבלת תשובה, והיא גם לא טרחה למצוא עבורך כי לא זיהתה את ההבדל ביניכן.

ג. מביך. יש נושאים כשצעירים שואלים את המבוגרים, המבוגרים נבוכים. מכל מיני סיבות. או כי זה דורש חשיפה אישית (ובינינו, לא תמיד נעים לחשוף את עצמנו אישית. גם לצעירות זה מובן אני בטוחה), או כי נושא השאלה הוא נושא שלא רגילים לדבר עליו בחופשיות. זה לא מצדיק, אבל זו אחת הסיבות האפשריות.

ד. הגנה עליך. לפעמים נראה לנו שאת עוסקת במידע שלא כדאי לך כרגע להיחשף אליו. ואז רוצים להגן עלייך ומתחמקים מלענות בתקווה (משעשעת) ששמרנו עליך בזה. הכוונה טובה, אבל קצת נאיבית מצידנו. בהחלט.

ה. עיתוי מפתיע. כדי לקבל תשובות מורכבות צריך למצוא עיתוי נכון ואדם נכון. לפעמים מרוב רצון לדעת השאלה מתפרצת באמצע הכיתה, או באמצע פעולה שמצריכה ריכוז, או ליד אנשים שלא מתאים לדבר לידם, או בניסוח מידי עוצמתי. ואז המבוגר מוצא עצמו מופתע ומעביר נושא כי זה פשוט לא מתאים עכשיו או כי הניסוח היה לא מכבד.

פה אני עוברת גם להמלצות. רוצה תשובות? תכנני את עצמך. תחשבי את מי כדאי לשאול ומתי. תמיד עדיף לפנות באופן אישי ולבקש רשות להציג שאלה, ולתאם זמן מתאים. ככה פחות יתחמקו ממך 🙂 כשאת רצינית בגישה שלך, יתייחסו אליך גם כן ברצינות.

ו. מתמודדים בעצמינו. כן, לפעמים קורים דברים בעולם שגם לנו יש שאלות עליהם וקשה לנו להתמודד איתם. ואז, אם יצא לך לשאול מבוגר שלא מספיק אמיץ להודות שגם הוא נחבט באותן שאלות כמוך, סביר להניח שהוא יתחמק. גם אנחנו וגם אתן מתחמקים מדברים שקשים לנו… אתן מצפות מאיתנו להיות בוגרים יותר, ואמיצים יותר, ובצדק. אבל בעזרת ה' בעוד 5 שנים תוכלי להרגיש בעצמך ש"להיות מבוגרת" זה לא בהכרח "להרגיש מבוגרת". וההרגשה הזו שממשיכים לגדול, מלווה כל החיים. לא נדיר לשמוע אמהות לילדים שאומרות "אני מרגישה עדיין ילדה בעצמי" – וזה אומר שההתמודדויות קיימות תמיד, וחוסר הידיעה וחוסר הביטחון עדיין צצים לפעמים. זה מאכזב? אולי. לדעתי זה אנושי ויפה שאנחנו לא מושלמים בכלל.