מבוגרים, אתם שקופים!

הפעם תורכן - תשובות המבוגרים לשאלות שלכן

צפנת פענח

לפרק הקודם

ברוכות הבאות לפרק השישי של תשובות המבוגרים לשאלות שלכן.

שאלות כל כך יפות. מי שפספסה עד עכשיו מוזמנת לדפדף אחורה לתשובות הקודמות. ויש עוד מלא שאלות שבע"ה נמשיך ונפרסם אותן עם תשובות מידי פעם בניוזלטר שלנו.

והנה שאלה, שהתלבטתי אם היא לא קצת חוזרת על השאלה הראשונה (מבחינת הרעיון). והחלטתי בכל זאת להשיג תשובה נפרדת עבורה. מה יש? כל אחת עונה בסגנון שלה, וזה תמיד מעניין לראות עוד נקודות מבט.

אז השאלה היתה:

למה אתם בורחים מלענות לנו תשובות?
אנחנו דור סקרן, שאם לא יתנו לו אותן הוא ילך למקומות אחרים… משוואה ברורה, זה עוד לא הובן?
מה אנחנו אשמות בזה שאף פעם לא היה לכם מרד נעורים ולא בדקתם גבולות?

איזו שאלה! מאיפה להתחיל???

קודם כל שאפו לשואלת.

חד וברור. ו… וואי אנחנו שקופים! אם את מזהה ככה מבוכות של אנשים שמתחמקים מלענות. או שאת חדת עין.

בכל מקרה, אני רוצה דווקא להתחיל מהסוף ואז לחזור לעצם השאלה: מי סיפר לך שלא היה לו מרד נעורים והוא לא בדק גבולות?! בשלב הזה אני צוחקת. כי אין כמעט דבר כזה שלא יהיה מרד נעורים כלשהו, אפילו בקטנה. ובדיקת גבולות יש מגיל שנתיים לפחות. אז לא ייתכן שלא היה לנו.

אולי לפני מאות שנים, כשילדים התחילו מגיל 12 לעזור להורים לפרנס, ולא היה דבר כזה "בית ספר" – אז גם לא היה גיל ההתבגרות כי לא היה זמן כזה ארוך מגיל 12 ועד גיל הנישואין שאין משהו ספציפי להיות מחוייבים אליו ויש זמן "להתבגר". ואולי אם סבתא שלך מגיעה מאיזור כזה שבו נישואין היו בגיל צעיר מאוד – אז לא היה גיל ההתבגרות ולא מרד נעורים.

אבל כל השאר, שלא יתחמקו… היה ועוד איך. וזה היה מאוד דומה להיום אפילו שלא היו סמארטפונים נניח. זה התבטא בדברים אחרים והראש האנושי תמיד היה אותו דבר. אתן לא המצאתן את ה"מתיחות" ולא את ה"מרד" ולא את ה"נעורים". אנחנו רק הפסדנו (לעומתכן) שלא היה לנו אתר כזה… אבל כל דור ויתרונותיו.

אתן דור סקרן ואנחנו לא יכולים לברוח. אולי לפעמים אנחנו פחדנים...

את צודקת. את צודקת. את צודקת.

אני יכולה להמשיך לכתוב עוד כמה פעמים. שאת צודקת.

אתן דור סקרן וחכם. לפעמים אני מרגישה שיותר חכם מהדורות הקודמים, לא בגלל שאנחנו מבוגרים תקועים במוח, אלא בגלל שבאמת הקב"ה נתן לכן כישורים והעולם כולו שטוף בידע בכמויות שפעם לא היו (בגלל המדיה כמובן).

ואת שואלת למה מתחמקים מלענות תשובות? אז קודם כל זה לא בסדר. צריכים לענות תשובות. ומבוגרים צריכים לעשות מאמץ להתמודד עם השאלות.

מצד שני, בתור נציגת המבוגרים כרגע, אני אגן עלינו קצת. טוב? ואכתוב כאן רשימת רעיונות שעולים במוחי, למה יכול להיות ששאלת מישהי משהו והיא התחמקה מלענות. קדימה:

א. שאלת: "זה עוד לא הובן?" – ואני חושבת שזו שאלה טובה כי אכן יש כאלו שעוד לא ברור להם מה העוצמה של חיפוש מידע דרך המדיה. ייתכן כי מדובר באנשים שבעצמם לא חשופים לאינטרנט אז המושגים לא מספיק ברורים להם. והם תמימים מכדי להעלות בדעתם מה את עלולה למצוא שם. וכשלא יודעים גם לא מספיק ערניים לבדוק מה מטריד אותך ולענות לך. אני קוראת לזה "חוסר מודעות".

ב. לא יודעים תשובה. פשוט. יש אנשים שאולי פחות סקרניים ממך ולא מבינים את עוצמת הצורך שלך בתשובות. אולי חושבים שתוכלי להתמודד גם בלעדיהן כמו שהם בעצמם מתמודדים. ואז את שואלת שאלה, ובעצם היא לא יודעת מה לענות כי אותה אישית זה לא הטריד. ולא קיבלת תשובה, והיא גם לא טרחה למצוא עבורך כי לא זיהתה את ההבדל ביניכן.

ג. מביך. יש נושאים כשצעירים שואלים את המבוגרים, המבוגרים נבוכים. מכל מיני סיבות. או כי זה דורש חשיפה אישית (ובינינו, לא תמיד נעים לחשוף את עצמנו אישית. גם לצעירות זה מובן אני בטוחה), או כי נושא השאלה הוא נושא שלא רגילים לדבר עליו בחופשיות. זה לא מצדיק, אבל זו אחת הסיבות האפשריות.

ד. הגנה עליך. לפעמים נראה לנו שאת עוסקת במידע שלא כדאי לך כרגע להיחשף אליו. ואז רוצים להגן עלייך ומתחמקים מלענות בתקווה (משעשעת) ששמרנו עליך בזה. הכוונה טובה, אבל קצת נאיבית מצידנו. בהחלט.

ה. עיתוי מפתיע. כדי לקבל תשובות מורכבות צריך למצוא עיתוי נכון ואדם נכון. לפעמים מרוב רצון לדעת השאלה מתפרצת באמצע הכיתה, או באמצע פעולה שמצריכה ריכוז, או ליד אנשים שלא מתאים לדבר לידם, או בניסוח מידי עוצמתי. ואז המבוגר מוצא עצמו מופתע ומעביר נושא כי זה פשוט לא מתאים עכשיו או כי הניסוח היה לא מכבד.

פה אני עוברת גם להמלצות. רוצה תשובות? תכנני את עצמך. תחשבי את מי כדאי לשאול ומתי. תמיד עדיף לפנות באופן אישי ולבקש רשות להציג שאלה, ולתאם זמן מתאים. ככה פחות יתחמקו ממך 🙂 כשאת רצינית בגישה שלך, יתייחסו אליך גם כן ברצינות.

ו. מתמודדים בעצמינו. כן, לפעמים קורים דברים בעולם שגם לנו יש שאלות עליהם וקשה לנו להתמודד איתם. ואז, אם יצא לך לשאול מבוגר שלא מספיק אמיץ להודות שגם הוא נחבט באותן שאלות כמוך, סביר להניח שהוא יתחמק. גם אנחנו וגם אתן מתחמקים מדברים שקשים לנו… אתן מצפות מאיתנו להיות בוגרים יותר, ואמיצים יותר, ובצדק. אבל בעזרת ה' בעוד 5 שנים תוכלי להרגיש בעצמך ש"להיות מבוגרת" זה לא בהכרח "להרגיש מבוגרת". וההרגשה הזו שממשיכים לגדול, מלווה כל החיים. לא נדיר לשמוע אמהות לילדים שאומרות "אני מרגישה עדיין ילדה בעצמי" – וזה אומר שההתמודדויות קיימות תמיד, וחוסר הידיעה וחוסר הביטחון עדיין צצים לפעמים. זה מאכזב? אולי. לדעתי זה אנושי ויפה שאנחנו לא מושלמים בכלל.

היה לי כיף לענות, מעורר חשיבה

ובכלל, מעורר הערכה גדולה אליכן. אני אוהבת את החשיבה והסקרנות וזה מאתגר אותי לענות ולהתאמץ.

מאחלת לכל אחת מכן שבע"ה תמצא את התשובות לשאלותיה באופן הנכון והבריא. כי הן קיימות. ולא להתייאש אם נפגשתן עם מבוגר מתחמק, תמשיכו הלאה 🙂 יש מלאאא מבוגרים בעולם.

שמרי במחברת

לא רשומה עדיין? הרשמי

עוד באותו נושא

מבולבלת!

איך הטיפול יעזור אם לא תספרי למטפלת הכל?

הוסיפי את התגובה שלך:

5 תגובות
  1. שותפה לדרך! הגב

    ואוו, תודה.
    תשובות טובות ממש,
    מערכת איך אני מגיעה לשאלות הקודמות?
    נראה לי שפיספסתי חלק🤔

  2. בת מוזרה הגב

    מדהים! תודה רבה.

  3. זאת ששאלה הגב

    חח כבר הספקתי לשכוח מהשאלה הזאת, ולשכוח עד כמה זה בוער לי בפנים.
    תודה למי שענתה, באמת הארת לי כמה פינות חשובות.
    נהניתי מאוד לקרוא 🙂

  4. מבקשת הגב

    אהבתי מאד את הצורה בה ענית.
    תודה תודה ושוב תודה!

גלילה לראש העמוד

תודה על נדיבות ליבכם!

כיצד תרצו לתרום?