בניין עולם

הפעם תורכן - תשובות המבוגרים לשאלות שלכן

המערכת

לפרק הקודם

זוכרות את השאלות שלכן לעולם המבוגרים? כי אני כן.

והנה עוד תשובה לשאלה מאוד בוגרת בעיני:

איך בניתם את עצמכם להיות כאלו… שלמים עם עצמכם, כמו שאני רואה אתכם עכשיו?

.

.

וואו קודם כל תודה לך!

הרשמת אותי מאוד.

את מסתכלת על עולם המבוגרים ויודעת לזהות שלמות פנימית. זו יכולת אבחנה גבוהה ביותר.

ניסיתי להבין למה זה מפליא אותך (או שכך זה היה נראה לי מהניסוח), למה זה נשמע לך משהו לא מובן מאליו להיות שלמים עם עצמנו.

ואז חזרתי לימי התיכון שלי ונראה לי שהבנתי אותך יותר.

נכון. זה ממש לא מובן מאליו להגיע למצב שבו אני שלמה עם עצמי ועם הבחירות שלי. היו לי ימים הרבה יותר מבולבלים ומתוחים.

אז איך מגיעים למצב הזה, שבסופו של דבר חשים יציבות? האישיות נבנית? מקבלים ביטחון עצמי?

שאלה יפה.

אני נזכרת שגם לי היה שלב שבו ראיתי חברות שבוגרות ממני בשנים ספורות, לפתע הופכות להיות בחורות ונשים. הרגשתי את השינוי, את הבגרות, חיפשתי את הקלילות שהכרתי ונעלמה פתאום (הכל יחסי, כן?)…

אז מה שיש לי לענות לך מורכב מהרכיבים הבאים: זמן, התנסות, שאלות, התבוננות, מודעות.

 

הזמן עושה את שלו

ככל שאת יותר שנים בעולם הזה, זה אומר שראית יותר דברים, חווית יותר דברים ולכן יש לך יותר ניסיון.

הניסיון מביא איתו ביטחון פנימי, ביטחון עצמי, מודעות פנימית למה שאני יכולה / אוהבת / מסוגלת / רוצה / שואפת.

אתן לך דוגמא מרכיבת אופניים.

איך נראית הרכיבה הראשונה של המתלמדים? היא לא יציבה, עדיין לא מוצאים שיווי משקל נכון, נופלים וזה כואב. לפעמים מסרבים להיפרד מגלגלי העזר מרוב פחד לאבד תחושת שליטה.

עם הזמן והאימון מקבלים את הביטחון. הגוף והשרירים כבר מזהים את התנוחה הנכונה, איפה להתאמץ ואיפה לשחרר, העיניים שמות לב למהמורות בדרך ומאותתות למוח לעקוף אותן, ואז הרכיבה היא חוויה מהנה.

ויש כאלו שבכלל, הופכים את הרכיבה לסדרת פעלולים מרשימים שלא כל אחד יודע לבצע.

כך הם החיים שלנו, מלאים בהתנסויות וידע. אז בהתחלה לא הכל מוכר ויש יותר רגשות חשש וחוסר ביטחון. ועם השנים הנסיון מצטבר, כישורי החברה מתפתחים ומתחזקים. היכולת לזהות טיפוסים שונים ואת הדרך להתמודד איתם. ואת עצמי והדרך להתמודד איתה…

הכל מוכר יותר, בטוח יותר. היכולות מתחזקות.

איך אומרים? זה עניין של זמן. ממש כך.

להיות מבוגרים? זה רוב החיים!

את יודעת מה? מצחיק כמה שגיל המעבר מהילדות לבגרות (ובלשון העם גיל ההתבגרות) הוא מתעתע. יש מן תחושת בגרות וחשיבות כזו, יחסית לגיל הילדות, ונראה שהכל אנחנו יודעים ומבינים.

והמבוגרים? מה הם יודעים בכלל…

אבל בינינו, גיל ההתבגרות הוא בסך הכל כמה שנים ספורות. רוב שנות חיינו בעולם הזה הן כמבוגרות (נקרא למבוגרות מגיל 20 נגיד. טוב?)

אז יש לכל זה פרופורציה מסויימת שחשוב לזכור אותה.

אה, ועוד משהו שחשוב לי להזכיר: העבודה על עצמינו והאימון של החיים לא נגמרים אף פעם.

אני בטוחה שככל שתכירי לעומק את המבוגרים בסביבתך תגלי כמה התלבטויות פנימיות יש להם לפעמים. כמה כל החיים הם תהליך הולך ומתמשך.

אבל זה כיף 🙂 בערך כמו לדעת לרכוב על אופניים היטב.

משעמם לרכוב רק בכביש ישר, זה ממלא סיפוק להצליח לרכוב בדרך מפותלת, חדשה או עם נוף עוצר נשימה.

ואין שום ספק שהיכולת להתמודד והביטחון הפנימי הולכים ומתחזקים, והופכים את החיים לטיול רב משמעות.

מה צריך לעשות בפועל כדי לבנות את האישיות?

בפשטות, לחיות.

ובתוך החיים האלו – להסכים להתנסות. להסכים לשאול וללמוד על מה שלא מבינים ומה שלא מסתדר.

להסכים ליפול ולקום.

להסכים לשתף ולהקשיב לדיעות של אחרים.

ככה לומדים ומתאמנים ומתפתחים לחיים.

 

בהצלחה רבה לך ולכל השותפות!

שמרי במחברת

לא רשומה עדיין? הרשמי

עוד באותו נושא

מבולבלת!

איך הטיפול יעזור אם לא תספרי למטפלת הכל?

הוסיפי את התגובה שלך:

4 תגובות
  1. וואו הגב

    תשובה מדהימה ומרתקת.

  2. שותפה לדרך! הגב

    תודה על התשובה
    ואם אפשר אז נשמח אם יעלו אותם בתדירות מאד גבוהה(אנלי כוח לחכות🙃)

  3. שרהל'ה הגב

    אהבתי מאוד מאוד.
    תודה!

גלילה לראש העמוד

תודה על נדיבות ליבכם!

כיצד תרצו לתרום?