בחירה במבחן / 11

נשים עם עוצמה
לפרק הקודם

למה אנשים בוחרים בחב"ד? מה יש פה שקונה אותם??
השאלה הזו מטרטרת אותי… וכן, דווקא אחרי שלמדתי, ולא מעט שיחות, שעומדות על ההבדלים בין חסידות חב"ד לחסידויות אחרות או לכל קבוצה אחרת.

מילא אני שנולדתי לכאן, אבל למה שמשהו אחר ירצה להכנס לחסידות כ"כ תובענית? אולי אפילו קצת טובענית…

'חייבת להבין, חייבת למצוא את התשובה!' במחשבה הזאת אני נעמדת מול הארון הספרים שלנו, ולא יודעת מאיפה להתחיל. אולי פשוט הרב גוגל יעזור? באמת פשוט… אז 'מה חידשה תורת החסידות?' 2 שניות ויש גם תשובות. 'קונטרס עניינה של תורת החסידות' ממ השם מוכר, אני קמה ובחיפוש מדוקדק בארון אני מעלה בחכתי קונטרס חום חדש, נראה שאף אדם עוד לא באמת למד ממנו…

פותחת. חושך בעיניים. אולי כי ציפיתי לרשימה ולא לאיזה קונטרס שדורש עיון ולמידה. אני מדפדפת ונעצרת על פירוש ל'מודה אני' במשנת חב"ד…

אז מה את אומרת במודה אני? חשבת על העניין הזה פעם?
"ענינו של "מודה אני כו'" ע"פ חלק הפשט שבתורה הוא – הודאה לה' על "שהחזרת בי נשמתי". ואף שמברכים על החזרת הנשמה ברכת אלקי נשמה, מ"מ צריך לומר גם "מודה אני כו'", כי החיוב להודות על החזרת הנשמה הוא מיד כשניעור משינתו."

תכלס? פשוט להודות לה'. קיבלנו מתנה!

"ענינו של מודה אני כו' ע"פ חלק הרמז שבתורה: החזרת הנשמה בכל בוקר רומזת לתחיית המתים. כי שינה היא אחד מששים במיתה ובמילא, החזרת הנשמה היא מעין תחה"מ. וזהו "שהחזרת בי נשמתי כו' רבה אמונתך": מזה ש"החזרת בי נשמתי", אנו יודעים ש"רבה אמונתך" לתחה"מ "

תכלס?  לרמוז על החסד הגדול שהקב"ה עתיד לעשות לעמ", אחרי טיפין שכבר נעשה לנו. היום!

"ענינו של מודה אני כו' ע"פ חלק הדרוש שבתורה: החזרת הנשמה בכל בוקר – "חדשים לבקרים" – מה שהקב"ה מחזיר להאדם את נשמתו שהפקידה אצלו ואינו מעכבה בעד החוב שהאדם חייב לו, מראה על גודל אמונתו של הקב"ה – "רבה אמונתך". ומזה אנו דורשים ולמדים, שגם האדם צ"ל איש אמונים באופן כזה, ואסור לו לעכב את פקדונו של חבירו בשביל החובות שהמפקיד חייב לו "

תכלס? והכי למעשה, כמו שהקב"ה לא מתייחס לכמות החובות שצברנו אצלו במעשינו הלא כ"כ טובים, כך אנחנו צריכים להתנהג כלפי האחרים.
אחותך הביאה לך עט לשימש חד פעמי? אח"כ אל תתחשבני איתה על גורל אינספור החפצים שהיא לקחה ממך. לקחת? תחזריJ

"ענינו של מודה אני כו' ע"פ חלק הסוד שבתורה: "מלך חי וקיים" הוא בחי' המלכות כמו שהיא מיוחדת עם בחי' היסוד [כי "מלך" מורה לספירת המלכות, ו"חי וקיים" – לספירת היסוד[  , וזהו  "מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי", שהחזרת הנשמה באה מבחי' המלכות כמו שהיא מיוחדת עם בחי' היסוד."

תכלס? ספירת המלכות ("מלך") מתחברת לספירת היסוד ("חי וקיים") רק כדי להחזיר את נשמתינו לגוף. גדול!

"הביאור ע"פ תורת החסידות על מודה אני כו' הוא: התחלתו של סדר היום הוא במודה אני, שאומרים אותו קודם נט"י, אפילו בידים טמאות, לפי שכל הטומאות שבעולם אינן מטמאות את ה"מודה אני" של יהודי.  אפשר שיהי' חסר בענין זה או בענין אחר – אבל ה"מודה אני" שלו נשאר תמיד בשלימות."

תכלס? ההודאה הזו של אמירת מודה אני, זה לא סתם דקלום שמבטא דברים עליוניים, אלא הוא מבטא את מי שאנחנו כלפי הקב"ה. מודים ובטלים, כל יום- כל היום.  וכן, דווקא העובדה שמיד שאנחנו קמים מהשינה ובאמצע להתאפס על עצמינו, עוד לפני שהספקנו להתבונן או להרגיש, אנחנו אומרים 'מודה אני' מבטאת את הנקודה שבעניין.  ההתמסרות שלנו קשורה עם העצם, ואח"כ כבר לא משנה מה נחשוב ומה נרגיש, ה'מודה  אני' קיים תמיד. ובשלמות.

'את האמת, זה מגניב להבין את זה' אני מהרהרת לעצמי 'וכן, בהחלט יש הבדלים, וואלי גם קצת מסכן מי שלא יודע את זה' .

'אבל זה באמת מה שמחבר אנשים?' משהו קצת נראה לי מוזר.. .

יש עוד ספר? משהו? הקונטרס נסגר אחר כבוד. אין לי ראש אליו עכשיו.. 'אולי בהזדמנות. וגם חושבת שהבנתי את הנקודה שלו, חיות ופרשנות אחרת. זה מה שחב"ד הביאה איתה?'

אני משעינה את הראש על הידיים, ויודעת שכן. הפרשנות האחרת הזו היא לא סתם פרשנות, אלא הנקודה האמיתית…

5 שנים קודם. ערב פסח.
"הניה, הזמן לחוץ ממש, קחי את המטלית ותתחילי לעבור על הספרים שבארונות למטה"

הקול של אמא שלי לחוץ, כמו של כל אמא אחרת בערב פסח ואני קמה, ילדה טובה שעוזרת, אבל לא רק..

"הא ובלי לקרוא באמצע!" אמא שלי מסתובבת בחיוך מנפנפת ביד כאזהרה, אני מחייכת.

'לא באמת מה שאני לא הולכת לעשות..' אני מחייכת לעצמי.

אני פותחת את הארון והעבודה האינסופית שנשפכת משם לא ממש מרתיעה את המרץ שלי. עד ש..

'3 ספרים חדשים??' אני מרימה את גבותיי בסקרנות.

מוציאה  את הספרים בזריזות כזו כאילו רוצה לכפות על הזמן שעבר מאז הגיעו לכאן, ואנוכי לא ידעתי.. אולי פחות מפליאה העובדה שהם הגיעו לכאן, אבל כשהבית שלך הוא מוקד הפצה בנילאומי לכלל הדודים השלוחים, גם אי ידיעה מתקבלת.

2 הספרים הראשונים מוכרים בתוכנם, אבל השלישי?

'נשמה עם עוצמה'  קוראים לו.
סקרנות של ילדה בשלהי יסודי גוברת על אזהרות וצרכים אחרים.. לא מאוד התעמקתי, אבל כנראה שרותקתי ..

אחרי חצי שעה.

"הניה?" קול מתפלא מעלי, מתמזג לחלוטין עם ההתחבטות של הבחור..

אני מרימה עיניים, הלחיים סמוקות עד תנוכי אוזניי.

"בסדר בסדר" אני פולטת וחוזרת לעבודה.

"אח"כ תוכלי להמשיך לקרוא" היא מנסה לרצות, ואני מחכה לאח"כ מהר, לא כי חשובה לי הדרך בה יגבש לעצמו את הזהות, היא פשוט מעניינת..

יעברו השנים עד שאקלוט כי באמת,

הסקרנות משתלמת.