http://www.chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=2001&CategoryID=197

כמה מההגדרות העשירות למהותו של חסיד מופיעות באגרותיו ושיחותיו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ: "חסיד לועג ליצר הרע. כל העבודה היא עם הנפש הבהמית, לא עם יצר הרע"; "אצל חסידים מעולם לא חסרו שמחה וידידות. שני דברים אלו הם תכונות חסידיות".
תשובות רבות ניתנו לשאלה מיהו חסיד. הגמרא מכנה 'חסיד' מי שמוכן לסבול כדי שלא ייגרם סבל לזולת. הדבר נאמר בעניין נטילת ציפורניים, שאם אישה הרה עוברת מעל ציפורניים מושלכות, היא עלולה להפיל את ולדה. על כך אומרת הגמרא: "רשע – זורקן, צדיק – קוברן, חסיד – שורפן". מדוע הוא חסיד? משום ששריפת דבר שהיה חלק מגוף האדם עלולה לגרום נזק, והחסיד מוכן לסבול ובלבד שלא ייפגע הזולת.

אדמו"רי החסידות וגדולי החסידים נתנו הגדרות משלהם למהותו של חסיד, איש-איש על-פי מה שנראה בעיניו בעיקר מהותה של החסידות. זקני החסידים נהגו לספר מה ששמעו בילדותם מזקני החסידים הראשונים, תלמידי רבנו הזקן: "עיקר מהותו של חסיד היא – התקשרות. התקשרות והתמסרות בכל מהות כוחות נפשו אל הרבי" (ספר המאמרים תש"ט עמ' 170).

אין חסיד זקן

עוד אמרו החסידים הראשונים: "מיהו חסיד? מי שהוא בעל-בית על עצמו" (ספר השיחות תרצ"ז עמ' 240). הרבי הרש"ב אמר: "חסיד יוצר סביבו סביבה. אם אין סביבה סביבו – עליו לבדוק היטב את עצמו, את מצבו האישי. עובדה זו כשלעצמה – שאינו יוצר סביבה – צריכה לשבור אותו, ועליו לשאול את עצמו: מה אני עושה בעולם?" ('היום יום' ל' באדר ראשון).

עוד אמר הרבי הרש"ב: "חסיד מבוגר צריך למסור עצמו להדרכת האברכים, וככל שמדריכים את הזולת, כך צריך האדם להדריך את עצמו בכפליים" (ספר השיחות תש"ה עמ' 18). עם זאת, אצל חסידים לא התבטאו במונח 'חסיד זקן', אלא אמרו 'חסיד מבוגר' ('א עלטערער חסיד'). ופעם אמרו לפני הרבי הריי"צ, שמזכירו הנאמן, החסיד ר' יחזקאל פייגין, התבטא: "חסיד אינו מזדקן לעולם", והרבי נהנה מאוד מאמרה זו.

הרבי הריי"צ אומר באחת משיחותיו (ספר השיחות תש"ד עמ' 102): "חסיד אינו רודף ואינו נרדף. אין הוא רודף אחרי עניינים גשמיים ואין הוא נרדף מהיצר הרע". בדומה לזה הוא כותב באחת מאיגרותיו (אגרות-קודש אדמו"ר הריי"צ כרך יג עמ' תלג): "חסיד לועג ליצר הרע. כל העבודה היא עם הנפש הבהמית, לא עם יצר הרע".

עוד הוא אומר, כי מהותו של חסיד היא שמחה ואהבת הזולת. וכך הוא כותב (אגרות-קדש אדמו"ר הריי"צ כרך ה עמ' רמו): "אצל חסידים מעולם לא חסרו שמחה וידידות. שני דברים אלו הם תכונות חסידיות, ולעולם ישנם במהותם ובמציאותם, אלא שלפעמים הם מתעלמים וצריכים לגלותם".

לא משחק

החסידות תובעת מחסיד להרגיש, לא רק לשמוע – להרגיש אלוקות, להרגיש תורה, להרגיש את הזולת (ליקוטי דיבורים חלק א עמ' מו). עוד נאמר שרבנו הזקן השריש בחסידים שיהיה להם חוש בנעימות ובמתיקות של יהודי, וממילא יהיו כלים להרגיש את נועם ה' (ספר המאמרים תש"י עמ' 192).

אדמו"ר הריי"צ מזהיר במילים חריפות מפני התנהגות דוקרנית כלפי הזולת: "חסיד שאינו זהיר ב'נטילת ציפורניים' – פגיעתו רעה, ומחלל הוא את הקודש בשאט-נפש, באמרו אשר מדרכי החסידות הוא 'לנקר את העיניים' ולפתוח פה בקריאת שמות מאוסים. אין זאת אלא חומר גופו, הבלתי-מזוכך, המעלה צחנה בדברים כאלו (אגרות-קודש אדמו"ר הריי"צ כרך ד, עמ' יד).

ומספרים שאדמו"ר הרש"ב ואחיו, ר' זלמן-אהרן, נהגו לשחק בילדותם במשחק 'רבי וחסיד'. פעם, בשעת המשחק, אמר הרבי הרש"ב: "להיות חסיד זה לא משחק, ומשחק – איננו חסיד"…

דעתכם או דעת חב"ד?
האדמו"רים שלנו כבר הציבו קו מי זה חסיד ומהו חסיד.

קצת ציטוטים:
הרבה לחשוב, מעט לדבר, ועוד יותר לעשות- זהו מהותו של חסיד.(לקוטי דיבורים א, ב.)

מהו חסיד? לכו ליום יום של מחר!
"בחסידות חב"ד תואר חסיד הוא, מי שמכיר מהותו העצמי ומעמדו בידיעת התורה ולימוד ומצבו בקיום המצות. יודע הוא מה שחסר לו ונותן לב ודואג למלאות את החסר, ומרבה במשמעת בדרך קבלת עול". (היום יום כ"א אדר א')

שם חסיד הוא שם קדום הנמצא בדרז"ל גם על אדם הראשון (עירובין יח,ב) והוא תואר השלימות וההפלגה, אם בשכל או במדות או בשניהם יחדיו. אמנם בתורת חסידות חב"ד "תואר חסיד הוא: מי שמכיר מהותו העצמי ומעמדו בידיעת התורה ולימודה ומצבו בקיום המצות; יודע הוא מה שחסר לו ונותן לב ודואג למלאות את החסר, ומרבה במשמעת בדרך קבלת עול.

יש גם את פרקי אבות: "איזהו חסיד, המחסד אם קונו".

קחי גם סיפור שיעזור לך: (מאתר חב"ד \אינצלופדיה החסידית)
"האם יואיל הרבי לרדת אלינו ולהשמיע דברי חסידות בפני הקהל הרב שנאסף?" זו הייתה בקשתם של זקני החסידים ונכבדי העיר ויטבסק, אליה הגיע לבקר רבי שמואל שניאורסאהן זצ"ל, האדמו"ר הרביעי מליובאוויטש. קהל רב נאסף ליד אכסנייתו של הרבי והם ביקשו לשמוע מפיו דברי חסידות.

"אינני חש בטוב ולפיכך לא אוכל לומר דברי חסידות" השיב רבי שמואל, "אך אצא לזמן קצר ואומר מספר דברים בפניהם."

חיש מהר פשטה השמועה שהרבי יוצא אל הקהל. מאי-שם הובאה במה וכסא עליהם יוכל לשבת הרבי, וכשהרבי הופיע – שקט השתרר במקום.

הרבי פתח ואמר:

"באגדותיהם של חכמינו זכרונם לברכה ובמדרש נהוג להביא משלים רבים. כך ניתן למצוא לשונות כמו "בנוהג שבעולם", או "למה הדבר דומה?"; משלים ממלך, מבן מלך ועוד.

"הסיבה לכך היא שיש לנצל את הרעיונות הקיימים בעולם כדי לעבוד את הבורא.

"בעולם מקובל להשתמש במטבע הלשון – מתאים ולא מתאים. לאדם כזה "לא מתאים לדבר כך"; לאדם אחר "מתאים להבין זאת.

"על יהודים – וחסידים בפרט – לנצל את ה'לא מתאים' גם ברוחניות. גם עבורם יש דברים 'מתאימים' ואילו דברים אחרים 'לא מתאימים'."

מה מתאים ולא מתאים לחסיד? המשיך רבי שמואל ופירט:

"לחסיד מתאים ללמוד כל יום אימרה חסידית.

"לחסיד מתאים להתמסר לעשיית טובה לזולת.

"לחסיד מתאים להיות בשמחה, ויתרה מכך לעשות טוב לזולת.

"לחסיד מתאים להכיר היטב את חסרונות עצמו ואת מעלות הזולת.

"לחסיד מתאים להחשיב את האדם הקטן והפשוט ביותר כיותר טוב ממנו.

"לחסיד מתאים ללמוד מכל אחד מידות והנהגות טובות.

"לחסיד מתאים אהבה ואחוה, שלום וריעות.

"לחסיד לא מתאים שלא ללמוד חסידות.

"לחסיד לא מתאים שלא להתמסר לעשיית טובה לזולת.

"לחסיד לא מתאים להיות שקוע בעצבות.

"לחסיד לא מתאים שלא להכיר את חסרונותיו.

"לחסיד לא מתאים להחשיב את עצמו כגדול יותר מהגדול שביותר.

"לחסיד לא מתאים שלא ללמוד דבר טוב מהזולת.

"לחסיד לא מתאים לגרום למחלוקת ופירוד לבבות, גם אם הוא עושה זאת בשם דרכי החסידות."

הרבי נעמד ממקומו, בירך את הנוכחים ושב לאכסנייתו.

דבריו של הרבי הותירו רושם עצום על הנוכחים. ר' דובער הרשמן, אדם אמיד ובעל לב חזק, התבטא לאחר-מכן ואמר: "דבריו של הרבי שנמשכו עשרים דקות רחצו וניקו את נשמתנו. הלוואי ובתפילת 'על חטא' הנאמרת במנחת יום כיפור נרגיש כך! אז הבנו היטב מהו רבי."

אם יש לך לאחר כך זה עוד שאלות. מוזמנת לענות פה ואוכל לעזור לך למצוא עוד מקומות שמדובר שם על כך:)

בהצלחה!