יש פה בנות פרפקציוניסטיות? פליז שיש.
ואם כן – במה זה בא לידי ביטוי?
זה מפריע לכן? מאוד? באילו תחומים?
בא לכם כבר להיפטר מזה? מעדיפות להשאר כבולות לשלימות?
אני מאודדדד פרפקציוניסטית. מאוד.
ברמת הבחילות דכאונות בכיות התפרצויות עצבים כשהתוצאות שלי לא ממש מושלמות.
בעיקר אני מוציאה בבית אחרי שבבית ספר לא הייתי מושלמת, כשניסיתי.
אז לפעמים אני בוחרת "להגן על עצמי" סוג של ופשוט לא לנסות בכלל. נגיד אם יש תחרות או משהו כזה, כש"היריבה" שלי ממש תותחית, ויש סיכוי שאני לא אנצח, אני לא מנסה אפילו: או פורשת, או מחרטטת תשובות או עושה בעצלנות (כשזה ספורט..) ואז זה עוזר לי להתנתתק רגשית מההפסד.
אבל ה כ י קשה זה בציונים.
שניה אני אסביר איך אני מתרגמת אותם:
100- כל הכבוד. ככה צריך. לא לדרוש מחמאות, אהבלה. למדת טוב, סחתיין.
99- כמו מאה. המורה רעה. (הייתי יכולה להלקות את עצמי לפעמים אבל)
98- על הגבול… נחליק לך. אף אחד לא מושלם.
97- טיפשהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה
מה הבינוניות הזאת????? לא למדת טוב. ראש דפוק. צריכה ללמוד לקח. וותרנית אחת.
96-כנל
95-90- מתכחשת לעצם קיומי.
90 ומטה- אין כרגע, ברוך ה'. אם היה – לא הייתי כאן היום……
כלללללל זה באמת. קיבלתי השנה 93 באיזה משהו, והלכתי לשירותים לבכות. זה אסוןןןן.
והחברותת שלי רק עושות לי עוד יותר מצפון: "מה את בוכה, זה ציון נדירררר" במקרה הטוב. ברע זה פרצופים ו"זה לא בסדר שאת ככה. *שם של מישי* היתה מתה לקבל שמונים. יאנוכית" וכדומה….
פשיו, פרקתי😅
(כל הרשימת ציונים וזה – זה רק על עצמי ואל עצמי. כשחברה מקבל 85 אני קופצת איתה מאושר.
וואו, היה ארוך, אם שרדת עד לפה – את פרפקציוניסטית😜
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
13 תגובות
אני לא פרפקציוניסטית
וכן, שרדתי עד הסוף.
לכי למישהי שתעזור לך עם זה!!
היי, אני פרפקציוניסטית ברמה גבוהה.
זה מתבטא בהכל.
מסדר ונקיון (אסטניסטיות) עד המידות הפנימיות שלי.
(גם בחברה- להיות החברה המושלמת, השמחה, המקשיבה, המכילה, הישרה)
הכל צריך להיות מושלם, עד הסוף, וכמוך- אני בחרדה אם לא.
מפריע לי מאוד, לא רוצה להתפטר אבל לרדת לגבול הנורמה.
בקשר לציונים- אין אצלי פחות מ98%. ואם יש- אני בוכה מתסכול.
בעיה, אני יודעת. אבל ככה אני.
כמובן שזה נוגע בתחומים נוספים, אבל אחרי הכל טוב לי עם זה, כי אני חייבת שיהיה מושלם…
וואו נשמע מה זה קשה תמיד חשבתי שהבנות שמתלוננות על ציונים כאלה הם סתם צומיסטיות מה שנקרא ממש הארת לי את העניים תודה
ולא לא ידוע לי שאני פרפקציוניסטית (בכלל לא ידעתי מה זה עד עכשיו) ולמרות זה קראתי הכל (ודי התרגשתי אפשר לומר) בלי קשר הכתיבה שלך נדירה
טוב, לפי המשפט האחרון אני בהחלט פרפקציוניסטית😉
אבל לענייננו,
אני חושבת שאני פרפקציוניסטית במידה מסוימת,
כלומר בגרות שקיבלתי בה קרוב ל-90 עשיתי שוב,
אבל אני די בסדר עם עצמי גם בציונים פחות,
הבעיה שלי זה שאני מאשימה את כל העולם כל פעם שלא מוצלח לי
כאב ראש במבחן/ מורה לא בסדר/ עומס דברים לפני המבחן וכמויות חומר..
100- אחלה דבר, כל הכבוד, מסתבר שאת יודעת לחרטט היטב, סחתין.
95-99- סבבה, לא כמו 100
90-94- באסה, באמת זה 100 וסתם המורה מצאה על מה להוריד, אבל- פסדר..
80-89- מבחן מעפן פחד, אבל תמיד מוצאת איך להפיל את זה על הנסיבות ולא עלי..
מתחת לזה אין
אנונימית, שמחה שקראת את זה…❤️
הכי קשה זה שחושבים שאנחנו כאלה.. אני רואה את זה כל הזמן וזה ממש מכביד…
ומלאך – איך את מצליחה להתמודד עם זה? או שלא?
נגיד היום בבית ספר ניסיתי לא להתייחס לנפילות שלי (כמו לענות בשיעור תשובות לא נכונות וכזה, בלי לסתום למשך כל היום..) ובאמצע היום פשוט נשברתי ועשיתי כל מה שאני עושה אחרי שנכשלת – נהיית עייפה ברמות בלי חשק לכלום..😒😅
איךךך שרדת עד היוםםםםם??
אההה וקרפ צרפתי – למי בדיוק?
לאיזה סוף את מחכה?🤔
אני מקבלת ציון טוב- אוקי, מעולה, ישתבח הבורא, נושמת.. אפילו לא בודקת על מה ירד לי, לא ממש מבינה את הבנות שמקבלות ציון מעולה, ירד להן כמה נקודות והן עוד מתווכחות עם המורה, כאילו, נשמות, תרגיעוווו.
אבל, אני פרפקציוניסטית.. יותר נכון לומר- אני בנ"א של או הכל או כלום.
זה תוקע אותי הרבה בחיים.. בעיקרון אין לי בעיה עם זה, אבל כשאני מבינה שלא יהיה הכל, זה הופך לכלום.
פעם זה לא הפריע לי, כי הייתי משקיעה, מצליחה, אנשים היו מתפעלים מהפרפקציוניסטיות (וואי, איזו מילה מסובכת לכתיבה) שלי, אבל א"א להמשיך ככה תמיד, באיזה שהוא יום בחיים כשאין כוח- צריך להבין (אני עדיין לא הבנתי) שצריך לעבוד גם בלי לאהוב ולהצליח 100%.
מה עוד יש לי לומר? שגמאני פעם הייתי מקבלת ציונים מעולים תמידדד, זה עובר..🙃
זה השם שלי במערכת, לא רציתי ששוב השם בתגובות ובכותרת יהיה שונה….😅
בנודע לשאר – בדיוקקקק
נכון אני עדיין עומדת על כל פיפס שלא נראה לי הוגן שהיא הורידה, אבל גם נהיה לי קשה באיזשהו שלב, ואז כשאני לא מוציאה 98 אני מתבאסתתתתתתתתתתתתת
בעיקרון אני פרפקציוניסטית בכל מיני דברים.
אני ממש יכולה לצאת מדעתי אם משהו שגזרתי לא מספיק מדויק או לא השגתי ציון מספיק טוב.
זה קשוח, אין מה לאמר.
איך שאני מזדהה איתך!
אני גם פרפקציוניסטית ברמה קשה.
זה ניסיון ממש ממש ממש קשה!!!
תוקע הכול בחיים.
אין לי איך לעזור לך… 🙁
בהצלחה 💗
כן. אני.
אהמ למשל אני לומדת נגינה וכבר כמה פעמים המורה עצרה אותי באמצע ושאלה אותי אם אני פרפקציוניסטית.. חח (יש לה הרבה תלמידים…)
ממש שומעים את זה על צורת הנגינה.
וכן, גם בלמידה למבחנים. יש לי מבחן, צריך ללמוד אבל… אם אני אשב עכשיו אז אני לא אספיק הכל אז.. אהמ.. טוב נו לא נלמד וזהו ונקבל כמה שנקבל..
לפעמיים זה מחרפן.
בדברים מסוימים, בציונים פחות, מבחינתי שמונים זה אחלה (מתמטיקה, אנגלית,)
אבל חובה מעל 90- 95- במקצועות קודש)
אני פרפקציוניסטית במה שאנשים רואים: הבית חייב להיות מסודר, כנל החדר, אני חולת ניקיון לאנורמליייייי
תקשיבו בנות , אני יכולה מזה להזדהות איתכם בזה, אבל באיזהשהוא שלב בחיים שלי הבנתי שדייי פשוט די זה לא מועיל לכלום, אנשים עושים טעויות וזה בסדר, אני הייתי רוצה חברה שתכיל את זה שגם אני עושה טעויות. וזה קורה ממש בטעות. לא כי הגעתי ורציתי לטעות..
אני באמת מבינה את הקטע הזה, אבל עד כדי לבכות מזה?!! רציני??? זה מה שחשוב עכשיו???
תגידי לאלוקים אכפת מהציון שלך במטמטיקה?
לא נראה לי שזה מה שקובע אצלו אם את מתנהגת כמו ילדה חסידית.. או שזה קובע מה הן מידות הלב שלך.
לכל לחוצות הלימודים תפנימו!!!!
זה לא משנה מה תעשו, ההצלחה והכשלון בידי ה' ,כמובן שהשתדלות זה דבר נחוץ אבל עד מידה מסוימת , ואני לא אומרת לכן את זה כמישהי שרגילה לקבל 80, אני גם מקבלת די גבוה, ואני שלמה עם זה.
גם אם היה יותר נקודה או פחות.
הכל תלוי ברצון שלכם לקבל את איך שהייתן, את איך שקרו הדברים וזה מאוד כדאי כי בעולם הזה אתם לא שולטות במה שקורה. חייבים ללמוד להכיל את העבר , וזאת רק את שחושבת שאם קיבלת 96 זה אומר שאת גרועה.
גם אם כן , ואת גרועה בלימודים, אז מה קרה??? מי ישמע?? קשה לך לקבל את עצמך ככה? אז סורי אבל את חייבת להתמודד עם זה ובדחיפות אחרת לא תאהבי את עצמך בשום מצב וזה עלול להיות מסוכן אפילו… אז קדימה תתחילי מעכשיו! בלי תירוצים של הייתי יכולה יותר!! תפסי תעצמך מהאוזניים ותכריחי את עצמך לומר מילים טובות מול המראה:
אני אחלה
עשיתי מה שיכולתי
באמת שאין באפשרותי להיות מושלמת מכל הבחינות אבל אני תמיד שואפת להתקדם
באמת שאני מתאמצת כמו שאף אחת לא מתאמצת , הגיע הזמן שלי לפרגן לעצמי.
וזהו, תרגעי זה לא סוף העולם..
יש דברים יותר קריטיים בחיים כמו לחיות את החיים.
בסוף כשתגמרי את התיכון ותגלי שזה לא היה נחוץ כל כך את תתבאסי על הכיף שהפסדת בשנים האלה.
ואני מדברת כמישהי שגם כדי להרגיש טוב עם עצמי אני לומדת למבחנים טוב , אבל לא ברמה לא בריאה, מה שבא לי בקלות ומה שלא אני טיפה מתאמצת, ולזכור שזה לא מה שמשנה מי אני.
יכול להיות לך רוצח נוראא חכם
ותמים שאף פעם לא מצליח במבחן
נכון היית מעדיפה להיות התמים?
יופי. מקווה שהורדתי לך טיפה מהחרדות ובכל אופן כדאי שתתייעצי עם מישהו גדול מה לעשות כי את נשמעת לא טוב..
זה בסדר להרגיש את מה שאת מרגישה , רק שימי לב לאיך שזה מנהל אותך.
בהצלחה ומקווה שהבנת
טוב תקשיבי סופה,
אני רוצה להגיד לך דבר אחד:
תודה. פשוט תודה לך, תותחית.
כשראיתי את התגובה הזאת הייתי כזה 'היא לא מבינה אותנו, זה בלתי אפשרי להתמודד, נראה לה שלא ניסיתי וכו וכו', ואז אחרי כמה ימים, ולפני מבחן מלחיץ במתמטיקה, אמרתי יאללה, ננסה. את לא באמת ניסית את מה שהיא אומרת נכון? לא באמת שכנעת את עצמך שאת טובה, רק ניסית לשייף את הציון. אז איתגרתי את עצמי, וניסיתי.
ופירגנתי לעצמי המון לפני ואחרי המבחן.
והתוצאה שהתקבלה אחרי שלושה שבועות היתה… ובכן… לא מספקת.
95. אוף.
קיבלתי את המבחן לידיים, מבחן שהשקעתי בו, אבל ממששש (וזה מתמטיקה, אנשים. מי לומד למתמטיקה??)
והיתה לי תחושה כזאת נעכס, שלא היתה לי הרבה זמן.
אבל אחרי איזה חמש דקות של בחילות מהולות בכעס ורחמים עצמיים, קפץ לי הטיפ שלך.
קפצה לי ההשקעה שלי,
קפצו לי המשפטי מוטיבציה לעצמי ואמרי: אני אחלה.
השקעתי, למדתי (שלא נאמר חרשתי), עבדתי קשה, והנה הפרי, היפה המדהים, והלא מושלם הזה.
ואז כאילו משהו בי נרגע כזה. הרגשתי משוחררת מהאבנים האלה שהיו תקועות לי על הלב,
ומאז, ברוך ה', זה רק הולך ומתמעט…
אז לא הגבתי עד עכשיו, כי בהתחלה לא ידעתי מה מרוב כעס, אחכ מבוכה, אחרי זה בגלל שניסיתי,
ועכשיו תודה ענקית❤️🔥❤️🔥❤️🔥
עזרת לי בטירוף, מלכה✨✨