האם יש פה מישהי שבאמת!!!! שמחה בטוב ובהצלחות של חברות שלה???? ולא רק מראה כלפי חוץ? אם כן אשמח שתסבירי לי איך הגעת לדרגה הזאת… כי אני כל כך רוצה להיות כזאת אבל לבינתיים הקנאה גוברת עלי 😭😭
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
11 תגובות
אין כזה דבר.
ברוך ה' אני מצליחה לשמוח ולפרגן לחברות שלי המון המון ❤️🔥
ולפעמים כן יש לי הרגשה קטנה של 'אוף, למה היא כן ואני לא'..
וזה בסדר, נורמלי ועובר.
עובדת על זה 😉
בהצלחה ענקית ענקית, רוצה לרצות!! (אהבתי ברמות את השם שלך)
תזכרי שאת לא רעה, ולא שונה, ולא קנאית דגולה
את סה"כ בנאדם טבעי כמו כולנו שיש לו על מה לעבוד ותמיד איפה להשתפר:)
זה באמת עבודת המידות
אם זה משהוא שממש חסר לי זה קשה ברמות לא לקנא
איך מתמודדים עם קנאהה???
דחוף!!
(לחברה טובה אז אני לא יכולה לומר שהיא לא באמת טובה-אני יכולה לומר אבל היא חברה שלי ולא באלי לומר עליה את זה אבל אני מקנאהה)
משתפת ממשהו טרי טרי
לימדתי את חברה שלי לבגרות בספרות במשך ארבעה ימים!!!!
(זו חברה שאני מלמדת אותה בד"כ, גם היום כל הבוקר ישבנו ולמדנו בתנך…)
בסופן של דבר היא קיבלה בבגרות 95 ואני 92
היא קיבלה את הציון ראשונה ווואיי וואיי של החיים התרגשתי! סיפרתי את זה לכל המשפחשלי
כשאתמול קיבלתי את הציון שלי זה קצת עשה לי קוויצ' בלב, אבל משתדלת מאוד מאוד להיות שמחה בציון הזה כי זה ציון מהמם של החיים! ועוד יותר להיות שמחה בזה שהצלחתי ללמד אותה כ"כ טוב שהיא הבינה את החומר אפילו יותר טוב ממני!
זה עבודה, לא אומרת שלא. אבל זה בדיוק הזמן לעשות את זה.
וואו אני במקומך…
הייתי חוטפת עליה עצבים
מוערך מאוד בעיני!!
לפעמים, זה עבודה קשה ופעם הייתי אחת הקנאיות, אבל היום אני כן מצליחהלפרגן בלי לקנא בה
יאווו חיימשליץ
תזכרי שכל אחד מקבל את מה שמגיע לו.
לטוב ולרע:)
סורי.
לא.
אני חושבת שהדרך הארוכה היא מידת המידות…
והדרך הקצרה היא פשוט להיות בטוב עם מה שיש לך ועם עצמך…
כשחברה שלי מקבלת משהו או משיגה משהו- אני לא מרגישה שקשה לי עם זה.
כי לי יש את מה שיש לי.
וטוב לי עם זה.
וגם… יש עוד דרך…
שהוא יותר מורכבת…
של… ללמוד לאהוב באמת..
כשאתה אוהב מישהו באמת- אתה לא מקנא בו…
אתה שמח שיש לו…
זוכרת את התקופה שהייתי בשידוכים ומלא חברות שלי התחתנו…
אמא שלי כל פעם הייתה בדיכאון ואני באמת שמחתי.
בדיעבד אני מבינה שזה מיוחד…
אבל אז זה היה לי כל כך פשוט ומובן מאליו… (וממש לא ממקום אמוני ונשגב…)
אני באמת אוהבת אותה. ובאמת התפללתי עליה. אז… למה שזה יכאיב לי???
מבינה?
כן, יש כזה דבר. אני לפחות.
אני יודעת שלכל אדם יש את הכשרונות והמעלות שלו,
ולכל אדם יש את הקשיים והנסיונות שלו.
ככה שאין לי מה לקנא, כמו שלה אין מה לקנא בי.
כל אחת והחבילה שלה.
כמו שלא ארצה להתחלף איתה, והיא לא תרצה להתחלף איתי.
כך גם לא אקנא בכשרונות שיש לה, ומקווה שגם היא לא בשלי.
ולא, אני לא הזויה בגלל זה, אבל יש לי קטעים אחרים לעבוד עליהם.