איך עובר על ההורים שלך גיל ההתבגרות שלך?
את מאשימה אותם במשהו?
איך את היית מתנהגת במקומם?
מבינה אותם?
מכבדת אותם?
מרגישה את האהבה שלהם?
(לא חיבות לענות על הכל…)
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
21 תגובות
איך עובר על ההורים שלך גיל ההתבגרות שלך?
אממ.. ניראה לי שהם נתשו את המערכה איתי. די קשה להם איתי, אז הם עזבו אותי בקטע לא טוב..
את מאשימה אותם במשהו?
שהם מעולם לא ניסו להבין אותי. הם תמיד רצו שאיהיה כמו כולם, ו
לא תפסו שאני משהו מיוחד. אני לא נעמה, יודית, נחמי
איך את היית מתנהגת במקומם?
הייתי לא נותשת את הבת שלי ככה. לא בוכה לה שארסתי לה תחיים.
הייתי מאכילה את הבת שלי. תותת לה הרגשה שהיא אהובה גם אם היא אחרת, שונה
הייתי נותת לה הרבה אהבה. וכוח.
מבינה אותם?
לא. אי אפשר לשבור לבנאדם ככה תלב. בייחוד אם זאת הבת שלך!
הבת שלך!!!!
מרגישה את האהבה שלהם?
הלוואי. אבל לא. בחיים לא. מעולם לא. תמיד הייתי דחויה מולם
ואוו, ממש כאבלי לקרוא.
אמאלאאאא, עצוב
איך את שורדת??
אני חושבת שאמא שלי תייגה אותי בתור המתבגרת
ואם אני מתבגרת אז זה אומר שאיבדתי שפיות
אז ההתנהגות שלה אליי בהתאם…
כל תזוזה שלי היא מחליטה שזה כריזה של התבגרות
מעצבן.
אבל תכל'ס גם מנסה להבין אותה כי אני בת מתבגרת ראשונה שלה וחוצמזה שאחריי יש שיירה של ילדים…
אז היא כנראה לאממש יודעת להתמודד…
אבל אני כן מרגישה שהיא דואגת לי.. בכל זאת
לא היה להם קל. לפניי יש אחות חלקה כזאת, עדינה ושקטה, ואילו אני סוערת וקצת מרדנית…
האשמתי אותם הרבה במלא דברים, הרגשתי שהם לא נתנו לי מה שהם היו אמורים להעניק לי בתור הורים וכעסתי עליהם, הם לא הבינו אותי והרגשתי שהם גם לעולם לא יבינו.
היום אני מבינה אותם קצת יותר, ומכבדת אותם מאוד, אבל עדיין יש קשיים שאי אפשר להתעלם מהם.
אני יודעת שהם אוהבים אותי, אבל מרגישה? הלוואי.
הייי
וואלה בגלל שאני הקטנה אז פחות מייחסים חשיבות לדברים שאני עושה..
אני לא מרגישה קשר ישיר וכן ביני וביניהם
לומשנהה הסתבכתייייי
בקיצור גם בגלל שיש מעליי אחים שהם יותר דומיננטים אז לא מתייחסים אלי בתור 'המתבגרת' אלא סתם ילדה קטנה
וזה לא נחמד.
כי זה מרגיש כילו אני באמת תינוקת נטולת אישיות
עד כמה מה שכתבתי פה לא מובן חחחח אז סליחה מראש
אני מרגישה גדולה מידי. אני לא מרגישה את עצמי "כמתבגרת". עכשיו זאת אחותי הקטנה😉
עכשיו זה התמודדיות של החיים… שאליהם הגעתי בזכות הגיל הזה😍
אני חושבת שזה מאד תלוי. כי כל אחד גדל במשפחה אחרת, הורים אחרים, אופי שונה שלך, אופי שונה של ההורים והמשפחה.. ונסיונות אחרים… מה שדומה, זה הרגשות, המחשבות, ההתפתחות של המח והנפש של הגיל הזה. וזהו. אז אי אפשר להשוואות..
לך בעצם, אם שאלת, זה אומר שלך קשה איתם?…
אני חושבת שעובר עליהם ממש סבבה. אני לא ילדה סוערת בכלל. שקטה כזאת. אני לא מאשימה אותם בכלום ושום דבר. הם אוהבים אותי מאוד, הם אומרים את זה תמיד ואני גם רואה את זה ברוך השם. הם נותנים לי כל מה שהם יכולים ואני משתדלת להחזיר באותה המטבע. תודה להשם על הורים כאלה, מאחלת שכולם יזכו לראות שההורים שלהם באמת באמת אוהבים אותם. הם כן, ולפעמים בגיל הזה קל לשכוח את האמת.
עדיין לא עבר חכי, אני בשיא שלי.🤭(16)
-אממ עובר להם קשה. אני בכורה והכול חדש ומפתיע, ואני גם טיפוס חזק כזה, שקשה להתמודד איתו נגיד עם אחותי זה עובר פי אלף יותר קל
-לא כול כך, אול קצת.
-אני לא יודעת מזה להיות אמא למתבגרת.
-מנסה, לא מצליחה.
-אמממ
יש לי הורים מדהימים.
באמת.
❤️
שלום זה פוסט שהייתי חייבת להגיב עליו !!!!!!!
אז ככה ההורים שלי מתמודדים קשה עם גיל ההתבגרות שלי
(אני טוענת שסיימתי תגיל הזה הם טוענים שלא)😒
קשה להם להתמודד עם כל הבעיות שלי במיוחד שאחותי
מעליי הייתה חלקה ואני משהו חדש בשבילם.
אני מבינה אותם ברור שאני מבינה אותם
(למרות שקשה לי מאוד עם הרבה דברים)
אבל אני מבינה אותם וזה משהו לא רגיל בשבילם
ויש להם הרבה כעסים ויש בינינו הרבה קשיים
אבל הם ההורים הכי מדהימים בעולם!!!!!!!!!!!!!
הם מאוד מתאמצים שיהיה לי טוב!
והם ממש מוותרים ונלחמים על הרגשות שלהם (לא תמיד הם מצליחים)בשבילי
איך אני הייתי מתנהגת במקומם?
תלוי מאוד אבל קשה מאוד להיות הורה ואני מתפללת שה' יתן כוח עם ילדיי
כי אם הם יהיו כמוני אני יתנהג אחרת (אבל זה לא חכמה כי הם דומים לי ואני הכי מבינה אותם)
אבל אם לא יכול להיות שיהיה לי קשה ואני מקווה שה' יתן לי כוח.
אם אני מרגישה את אהבה שלהם ?
ברור!!!!!!!!!!
הכי בעולם!!
גם בזמנים שקשה איתם מאוד ויש חיכוכים
אנחנו 4 מתבגרות בבבית תבינ ולבבד….
אני לא כל כך משתפת אנשים בהתבגרות האישית שלי, נוח לי שהיא תשאר פרטית שלי.
קשה לי להסתכל על עצמי במבט מבחוץ, אבל אני מניחה שהשתנתי בהרבה מאז שהתחלתי את הגיל הזה. אנחנו לא נפגשים הרבה כך שזה לא נראה לי משהו שנוגע להם כל כך.
להאשים את ההורים שלי? במה לדוגמא?
הם לא בחרו את התנהלות החיים שלי, זה הקב"ה בחר לי.
אני אדם שונה בפני עצמו, ואני אחראית הבלעדית על החשיבה של עצמי, זה לא משהו שתלוי באחרים. כך שהגיוני שבהרבה מאוד דברים אני אתנהל שונה מהם.
מבינה אותם? לפעמים, יכולה לנסות להבין את כיוון החשיבה שלהם, גם אם זה לא לגמרי דעתי ומסתדר לי בראש. זה פשוט כיוון חשיבה שונה.
מכבדת אותם? הו לא יותר מכל אחת אחרת, כנראה שפחות. מנסה לעבוד על זה, כמו עוד הרבה דברים שאני צריכה לעבוד עליהם.
מרגישה את האהבה שלהם? כמו כל רגש כשאני נותנת לו להכנס, רק אז אני יכולה להרגיש אותו.
באופן כללי, אני חושבת שהרבה בנות שמרגישות כל מיני דברים כלפי ההורים שלהם, זה פשוט כי הרבה פעמים תסכולים שמצטברים אצלנו בלב במשך היום על כל מיני נושאים – יוצאים על אנשים קרובים סביבנו, והורים זה דבר מאוד זמין וגם מגלמים מישהו מעלינו שנועד לחנך וזה לפעמים מתסכל.
את חכמה😍
תגובה יפה!!
את נשמעת מיוחדת,
לא ניכר שאת מכבדת את ההורים פחות מכל אחת אחרת.. נשמע שאת יודעת לנתב את התחושות שלך והמחשבות שלך כלפיהם ממש יפה!
מהממת
מסכימה עם מלח, את חכמה:)
ההורים שלי הם האנשים שאני הכי מעריצה ומעריכה בחיימשלי!
אוהבת אותם כל כך.
ההתבגרות שלי קשה מאד ומאתגרת בטרוף ועשיתי להם מלאנים צרות 😳
והם תמיד היו שם בשבילי והכילו אותי. בראבו להם👏👏
נכון שהיו ימים שכעסתי עליהם ושלא הסתדנו.
אבל אם אתן כועסות עליהם תנסי לחשוב על עצמך מהכיוון שלהם.
איך עובר על ההורים שלך גיל ההתבגרות שלך?
אני חושבת שהם מצליחים לשרוד איתי לבנתיים. 🙂 אני יחסית ילדה חלקה.. וחוץ ממני יש עוד כמה מתבגרים בבית.
את מאשימה אותם במשהו?
לא. במה יש לי להאשים אותם? אולי לפעמים כואב לי שבפעמים שאני נמצאת בתקופה לא משהו הם לא שמים לב. אבל לא מאשימה אותם כי אני בן אדם מופנם. לא מראה לאחרים כל כך מה עובר עליי, כך שאין סיבה שהם ינחשו לבד…
איך את היית מתנהגת במקומם?
לא יודעת. אולי הייתי מנסה להבין את הילדים שלי יותר ולהראות להם שאני נמצאת בשבילם בכל מצב.
מבינה אותם?
כן, מנסה מאוד להבין. לא תמיד מצליחה… אבל מנסה.
מכבדת אותם?
משתדלת מאוד אבל מאמינה שאפשרי יותר 😇
מרגישה את האהבה שלהם?
כן! 😍
ככ לא סובלת את זה שההורים בטוחים שאם הם יעשו ככה וככה או יסגרו אותי יותר מידי אז כל הבעיות ייפתרו אבל זה רק יותר מעצבן וממריד ואני הרבה מאוד מאשימה אותם המון בוכה בגלל החוסר אמון שלהם בי
איך עובר על ההורים שלך גיל ההתבגרות שלך?
יותר עבר האמת…אבל קשה מאוד…אני הבת המתבגרת הראשונה ולא הייתי הסטנדרט
הם ראו אותי נובלת…(זה לא היה סתם דיכאון של גיל העשרה זה היה בגלל משו שלא אפרט…)
הם קבלו הזמנו לשיחות מרכזת,מחנכת,יועצת,מנהל,(אמא שלי ”את לא יכולה לפחות בסמינר לא לעשות בעיות… ולהתנהג נורמלי…?”בטון מאוכזב )
אמרו להם להביא אותי לפסיכולוגית מומחית וטיפול רגשי כי..
הם התאכזבו מאוד לגלות למה נחשפתי ומה עברתי(לא רק בקטע של אינטרנט)
בעיקר הם היו חסרי אונים…
אבל אני חושבת שהיום אני דיי מפצה אותם…וממלאה אותם נחת…
את מאשימה אותם?
לא….לא מאשימה אף אחד בעולם…זה לא יתן לי כלום
וחוץ מזה בבית של אמא שלי היה אסור לבכות בבית של אבא שלי אסור להרגיש הורים שלהם לא ידעו לאהוב, לחנך
וכנראה שזה עובר בגנים….
רק מאיפה באה להם בת רגישה כמוני???
איך את היית מתנהגת במקומם?
אינלי מושג
אני רק יכולה להגיד שהייתי רוצה שהם יראו אותי,יבינו אותי לפחות שינסו
כשאני צועקת לא יראו דבר ראשון שאני מתחצפת שיראו שכואב לי…
הייתי רוצה חיבוק מאמא(לא זכור לי הפעם האחרונה שזה קרב אולי בגיל 10)
הייתי רוצה שידרשו ממני קצת פחות
יקבלו את הרגישת שלי
יאהבו את מי שאני…
מבינה אותם?
כן ולא
מכבדת אותם?
משתדלת…
מרגישה את האהבה שלהם?
לא
בכלל בכלל לא…
אני מרגישה שאמאשלי מנסה להיות אמא הכי טובה שאפשר
וזה מצד אחד טוב
אבל מצד שני…
אני מרגישה שהיא חושבת שאני זקוקה לאהבה שלה
אז היא מנסה להעניק יותר מידי
ובאמת אני זקוקה, אבל אני לא אוהבת להרגיש שאני תלויה באחרים
לא אוהבת להרגיש מסכנה שמרחמים עליה
אני לא מאשימה אותם בכלום, כי גם הם לא כועסים עליי
מבינה אותם לגמרי, למרות שאני כנראה הייתי מתנהגת אחרת…
בגלל ששתי אחיות שמעליי מורדות ואני נחשבת יותר רגועה בקטע הזה
אני מרגישה שמצפים ממני שאני אשאר ככה
ולפעמים באלי לפרוץ גבולות…
ההורים שלי כאילו מפרידים ביני לביניהן
"הן כאלה וכאלה"
"ואת ברוכשם הולכת בדרך שלנו אז את צריכה להמשיך ככה…"
הם לא אומרים אתזה אבל זה מה שאני מרגישה שהם משדרים לי…
שיש ממני ציפיות ואני לא רוצה לאכזב..