בקשה נפשית?

4 תגובות

1. "ולכן, הצעתי ובקשתי – בבקשה נפשית (ועוד יותר מזה, אלא שאין בידי לעת עתה ביטוי מתאים יותר כו') – שיפרסמו את הדברים בכל מקום ומקום, – בשמי, או שלא בשמי, בהתאם להתועלת בנוגע לקיום הדבר – שכדאי ונכון ביותר, אשר, כל אחד ואחת מישראל, אנשים נשים וטף, יקיימו את הוראת המשנה "עשה לך רב", ומזמן לזמן יבואו אליו כדי לעמוד ל"מבחן" בנוגע למעמדם ומצבם בעבודת ה', אשר, על ידי זה יתוסף בוודאי ובוודאי אצל כל אחד ואחד מישראל בכל עניני טוב וקדושה, הלוך ומוסיף ואור" (משיחת פרשת דברים תשמ"ו)

   הגב

2. "יש להוסיף ולהדגיש על דבר גודל החשיבות והצורך כו' דכל האמור, גם במשך כל השנה כולה, ויתירה מזה – תמיד כל הימים.
   ולכן, הצעתי ובקשתי – בבקשה נפשית (ועוד יותר מזה, אלא שאין בידי לעת עתה ביטוי מתאים יותר כו') – שיפרסמו את הדברים בכל מקום ומקום, – בשמי, או שלא בשמי, בהתאם להתועלת בנוגע לקיום הדבר – שכדאי ונכון ביותר, אשר, כל אחד ואחת מישראל, אנשים נשים וטף יקיימו את הוראת המשנה "עשה לך רב", ומזמן לזמן יבואו אליו כדי לעמוד ל"מבחן" בנוגע למעמדם ומצבם בעבודת ה' אשר, על ידי זה יתוסף בוודאי ובוודאי אצל כל אחד ואחד מישראל בכל עניני טוב וקדושה, הלוך ומוסיף ואור"

   הגב

3. על יסוד דברי המשנה בפרקי אבות, עורר הרבי בצורה מיוחדת שכל אחד ואחת ימנו לעצמם 'רב' אישי שידריך אותם בעניני עבודת השם.

   על פי הסברו של הרבי[3] "אדם קרוב אצל עצמו", ומסיבה זו אינו יכול לסמוך על עצמו, ולכן, צריך הוא לעשות לו רב – שיחשיבהו גדול ממנו, ולקיים את דבריו.

   באותה שיחה, הרבי התבטא בהתבטאות מיוחדת, כשזהו הדבר היחיד לאורך כל שנות הנשיאות שהרבי התבטא אודותיו בביטוי זה, ש'אינו מוצא' את המילים כדי להביע עד גודל חשיבות הדבר בעיניו:

   יש להוסיף ולהדגיש על דבר גודל החשיבות והצורך כו' דכל האמור, גם במשך כל השנה כולה, ויתירה מזה – תמיד כל הימים.

   ולכן, הצעתי ובקשתי – בבקשה נפשית (ועוד יותר מזה, אלא שאין בידי לעת עתה ביטוי מתאים יותר כו') – שיפרסמו את הדברים בכל מקום ומקום, – בשמי, או שלא בשמי, בהתאם להתועלת בנוגע לקיום הדבר – שכדאי ונכון ביותר, אשר, כל אחד ואחת מישראל, אנשים נשים וטף, יקיימו את הוראת המשנה "עשה לך רב", ומזמן לזמן יבואו אליו כדי לעמוד ל"מבחן" בנוגע למעמדם ומצבם בעבודת ה', אשר, על ידי זה יתוסף בוודאי ובוודאי אצל כל אחד ואחד מישראל בכל עניני טוב וקדושה, הלוך ומוסיף ואור.

   חבדפדיה

   הגב

4. יש להוסיף ולהדגיש על דבר גודל החשיבות והצורך כו' דכל האמור, גם במשך כל השנה כולה, ויתירה מזה – תמיד כל הימים.

   ולכן, הצעתי ובקשתי – בבקשה נפשית (ועוד יותר מזה, אלא שאין בידי לעת עתה ביטוי מתאים יותר כו') – שיפרסמו את הדברים בכל מקום ומקום, – בשמי, או שלא בשמי, בהתאם להתועלת בנוגע לקיום הדבר – שכדאי ונכון ביותר, אשר, כל אחד ואחת מישראל, אנשים נשים וטף, יקיימו את הוראת המשנה "עשה לך רב", ומזמן לזמן יבואו אליו כדי לעמוד ל"מבחן" בנוגע למעמדם ומצבם בעבודת ה', אשר, על ידי זה יתוסף בוודאי ובוודאי אצל כל אחד ואחד מישראל בכל עניני טוב וקדושה, הלוך ומוסיף ואור[5]

   https://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=5101&CategoryID=1182

   רבן גמליאל אומר, עשה לך רב, והסתלק מן הספק; ואל תרבה לעשר אומדות (פרק א, משנה טז)

   יש החושבים שבנוגע לעניינים נמוכים יכולים הם בעצמם להבין ולהחליט, ובמילא אינם צריכים לשאול אודותם אצל "רב".

   המשנה אומרת "עשה לך רב", כל יהודי צריך שיהיה לו רב – ואילו הם חושבים שהכוונה בזה היא בנוגע לעניינים נעלים, אבל כשמדובר אודות עניינים פשוטים, מאמין הוא בעצמו, ואינו זקוק להשפעה של רב. ביכולתו לפעול זאת לבדו.

   ואף שעובר משך זמן ועדיין עומד הוא באותו מצב הנמוך – אף-על-פי-כן חושב הוא שלא כדאי ללכת בשביל זה ל"רב". הוא ימתין "עד שיערה עליו רוח ממרום", עד שיתעורר ביראה כדבעי, ויתקן כל מה שצריך לתקן – בכוח עצמו.

   ועל זה היא ההוראה דמינוי מלך ברוחניות עתה: הגם ש("עליך" – אצל בני-ישראל) ענינו ופעולתו של מלך שייך בעיקר בנוגע למדריגות נעלות, הרי כשישנו מצב ד"אותי מאסו", חס-ושלום, או חשש למצב כזה – צריכים מיד להשתמש במורא המלך בשביל עניין זה.

   כמו כן ישנם כאלה שאומרים שאינם מוצאים לעצמם "רב".

   עליהם לדעת שזהו מעצת ופיתוי היצר. כי בודאי לא אלמן ישראל, ולא שייכת מציאות כזו שבין בני-ישראל לא יהיה אחד שיש לו אהבת ה' ויראת ה' יותר ממנו, ובמילא יכול הוא להיות עבורו "רב". אלא שבשביל זה צריך להיות "עשה" (גם מלשון "מעשין על הצדקה", כפיית ישות עצמו) ויגיעה – עליו להתייגע ולחפש, עד שימצא "רב". כי, על עצמו אסור לו לסמוך, ובהכרח שיהיה לו "רב". ו"יגעת ומצאת" – אם יתייגע ויחפש באמת, ימצא "רב".

   וה"רב" ילמד וישנן ("אַיינלערנען") עמו את הפרשיות שהמלך היה קורא בהקהל – שמע והיה אם שמוע וכו', שעניינם קבלת עול מלכות שמים כו', ולאחרי שיעורר אצלו את הדרגא התחתונה של ביטול וקבלת עול, ימשיך עליו גם את המדריגה הנעלית – יראה עילאה.

   ולכל הנ"ל שייכות מיוחדת לעקבתא דמשיחא, ערב ביאת משיח צדקנו – שענינו: רב (ילמד תורה לכל העם, אפילו לאבות ומשה רבינו) ומלך – מלכא משיחא.

   ('תורת מנחם התוועדויות' תשי"ג חלק א' (ז) עמ' 72-73 – בלתי מוגה)

   …יכולים למצוא מעין ודוגמה אצל כל אחד ואחד – כפי שידע איניש בנפשיה שבנוגע לעניינים מסויים היה סבור תחילה שמצד הקדושה צריך להיות באופן כך וכך, ולכן, הרעיש עולמות וכו', ולאחרי כן, כשקיים את הוראת המשנה "עשה לך רב", נוכח לדעת, להפתעתו, שלדעתו של הרב, אין זה מצד הקדושה כו', ומצד קבלת-עול (אף שלא הבין את דעת הרב, ולא עוד, אלא, שאינו בטוח בצדקת דבריו) – ביטל את דעתו, מכיוון שהרב שקיבל על עצמו, בהשגחה-פרטית, אמר לו כך וכך.

   ('תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ז, כרך ג, עמ' 235-216 – בלתי מוגה)

   הגב