אנחנו שתי אחיות בבית. אני יותר רצינית ומאופקת, ואחותי יותר חברותית ובלגניסטית. קורה המון שמאשימים אותי על דברים שהיא עושה, בדרך כלל אני שותקת, אבל כשזה מתפרץ, אני פשוט לא עומדת בזה. נח לה להפיל עלי אשמות, אולי זה כבר נהיה הרגל, ואני זאת שרק מקבלת הטפות מוסר… אני מתרסקת…
שלום לך, שותפה יקרה!
אם הבנתי נכון, את מתמודדת כבר תקופה ארוכה מאוד עם האשמות שהיו אמורות להיות מכוונות כלפי אחותך. את סופגת את האשמה והגערות המופנות בטעות אלייך ואת שותקת. מה שמפליא אותי זה איך שרדת עד עכשיו…
דרוש שינוי, נקודה.
אפשר לשער שבתחילה ספגת את זה כדי להגן ולגונן על אחותך מתוך אחוות אחיות, וזה יפה מאוד. בנות רבות בגילך לא היו מוכנות לשתוק אפילו פעם אחת, והודפות מיד כל קשר לעניין שהן לא אשמות בו.
יתכן גם שיותר קשה לך לבטא את עצמך, במיוחד שאת כותבת שבאישיותך את יותר מאופקת.
נראה שהנהגה כזו יכולה להיות יפה ונכונה כמשהו חד פעמי או במקרים מסוימים כשאת אכן רוצה ובוחרת לעזור לאחותך אפילו במחיר של האשמה מצד הסביבה. אבל ההנהגה הזו לא יכולה ולא צריכה להחזיק מעמד באופן קבוע, כאשר את בכלל לא בוחרת בכך. מה שכנראה קורה אצלכם, זה שכל הצדדים התרגלו לכך את תמיד נושאת באחריות והמצב הזה דורש שינוי. מדוע?
אל תדאגי לה, היא תסתדר
כל אחת צריכה ללמוד לקחת אחריות על מה שהיא עושה ולהתמודד עם התוצאות מול תגובות הסביבה. וכאשר התגובה היא האשמה, צריך להתמודד עם זה.
את אמנם רצית כנראה לעזור בהתחלה ולחפות על אחותך, אבל לטווח ארוך זה לא בריא בשבילה. היא לומדת לא לקחת אחריות אלא להיות שותפה להפלת אחריות על מישהו אחר ואלו הם דפוסים לא בריאים ואפילו מזיקים.
תכניסי לעצמך לראש: ה' שברא את אחותי, נתן ונותן לה כל הזמן גם את הכוחות להסתדר בעצמה עם טעויותיה.
שימי את הגבול- בין עזרה לניצול
והאמת, וזה יותר חשוב עכשיו, כי את זו שפנית אלנו, זה שגם לך הדפוסים האלה לא בריאים. חשוב מאוד שתלמדי לא לקחת אחריות ואשמה איפה שזה לא קשור אלייך. חשוב שתלמדי לעמוד על זכותך. שתדעי להגיד "זה לא קשור אלי, אין לי חלק בזה, ואני לא מוכנה לשלם מחירים".
נכון שהתורה מכוונת אותנו לחסד ועשיית טוב לזולת, אבל מדובר על חסד שבא ממקום בריא ומבחירה לעשות טוב, ולמי שבאמת צריך את העזרה. אין הכוונה להתנהגות של סמרטוט, שסופג את כל מה שאחרים לא מוכנים לספוג, ומפילים את זה עליו. יש פה גבול עדין אבל ברור, בין טובה לבין ניצול.
התנערי, מעפר קומי
אז מה עושים?
1. מתנערים- מחליטים שמהיום, בכל פעם שמפילים עלי אשמה שלא קשורה אלי, אני מתאמצת ומחפשת דרך לנער אותה מעליי. אם בתגובה מילולית מיד כשמאשימים אותי או אם אני לא מצליחה מיד, אפשר ליזום אח"כ שיחה שתבהיר כי זה לא קשור אלי. ואם קשה לי מאוד לדבר אפשר לכתוב- בפתק, בהודעה, במייל. מה שהכי נוח. זה יהיה קשה לך בהתחלה, אבל הקושי רק מראה עוד יותר עד כמה חשוב ללמוד לעשות את זה.
2. מדברים- כדאי גם ליזום שיחה עם אחותך. להסביר לה ש"עד כאן". יותר לא תספגי האשמות שלא קשורות אלייך. ושוב, אם את מתקשה להסביר לה בעל פה, תעשי את זה בכתב. העיקר שהמסר יעבור.
אך יותר חשוב מהשיחה עם אחותך, חשובה התגובה שלך בפועל, בפעם הבאה שנוחתת עלייך אשמה שלא קשורה אלייך…
ועדיין.. עם יד על הדופק
אחרי כל זה, חשוב גם שלא תתחילי מהיום להדוף מעלייך מיידית כל טענה שמופנית כלפייך. עלייך לבחון היטב את הטענה- האם היא אמורה להיות מופנית כלפיי או כלפי אחותי? במקרים שאכן את אחראית, כמובן שתקחי את האחריות, בדיוק כמו שאת מצפה מאחותך שתעשה במקרה הפוך…
סביר להניח שבהתחלה יהיה קשה לכולם. כי לא רגילים ומתחיל פה משהו חדש. אבל אחרי תקופת הסתגלות, השינוי הבריא יעשה רק טוב, לשתיכן.
בהצלחה!
איתך בדרך, רבקי
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
7 תגובות
הי השאלה הזו כבר עלתה פעם… לא?
אולי שאלה דומה….
היה פה משהו על שתי אחיות אחת שלא מסתדרת עם השניה היה משהו כזה
אחת שלא מסתדרת עם השנייה ממש לא קשור להטלת אשמה, זה משהו אחר
תודה ששאלת!!
חחח בדרך כלל אני מאשימה את אחותי ?. סתם לא. אבל באמת מעצבן כשמפילים הכל עליך כשאתה לא אשם… ותשובה יפה!
לייק ??
אני מכירה את זה מקרוב אבל בתור האחות השניה…