היי
ראיתי פה בכמה פוסטים בנות שכותבות על הקשר עם ההורים שלהם.
אני קוראת… כואבת… מזילה דמעות.. מרחמת… מה לא?
כל מה שבת צריכה בעולם אלה 3 דברים: אבא אחד ויחיד, אבא ואמא.
אני רואה שיש פה בנות שיש להם רק שליש מכל זה…
עצוב לי! עצוב לי נורא לשמוע! אני קוראת ולא תמיד עונה… כי אין לי שום דבר חכם להגיד! אין לי איך לנחם! איך לרפא את הפצעים! אין לי מילים שיוכלו לשכך את הכאב! אין לי פשוט אין…
יש לי שאלה: אולי קצת חטטנית אבל כמובן שלא חובה לענות… אני פשוט חושבת על זה יומים ולילות ולא מסוגלת…: לפי הפוסטים אני מבינה את הבעיה אך לא מבינה ממה היא נובעת! הכל ברמזים…
למה אין לך קשר טוב עם ההורים?
מה הם עושים לך?
מה גורם לך לחשוב שהם לא אוהבים אותך?
למה למרות הכל *את* לא אוהבת אותם?
אוהבת אותכם! ואל תשכחו בחיים את השליש שיש לכם בטוח!!! תתפללו אליו הוא שומע! בדוק ומנוסה!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
36 תגובות
אוף את כזו מתוקה.
ברעיון רוב הבנות פה באתר הן בגיל ההתבגרות, וזה גיל שבו הרבה יותר קשה לשמור על קשר חיובי עם ההורים. כל אחת והסיבות שלה.
לי היה קשר ממש לא חמוד עם אמא שלי, כמעט לא היה משהו שהיא עשתה ולא הפריע לי.
עד שהבנתי איזה צבוע זה להתנהג בצורה חסידית כל כך ולהדר עד הפרטים הכי קטנים כשמצווה מעשרת הדיברות את לא מקיימת בגלל אגו ותירוצים מטופשים…
תכלס רק יומיים הייתי צריכה להתאמץ כדי לחשוב עליה חיובי ולנסות לכבד באמת,(זה היה בעיקר בקטע של מחשבה, אני לא אחת שצועקת על אמא שלה או מתחצפת הכבוד העצמי שלי מרשה לי מקסימום לעשות פרצוף ?) כי אחרי טיפה זמן גיליתי שאני ממש אוהבת אותה וכיף לנו נורא להיות ביחד.
איך אכפת לך שזה יפה
למה אין לי קשר עם ההורים שלי ממש?
גם לי זה עצוב, גם להם זה עצוב, זה המון חסכים ודברים שקרו עם השנים וגרמו להמון משקעים להוויצר ביננו. כיום זה יותר טוב אבל כן, אין לי תקשורת עם ההורים שלי כשאר החברות שלי.. זה אפילו לא גיל ההתבגרות, זה הרבה מעבר.
כן, אני אוהבת את ההורים שלי, כולם אוהבים את ההורים שלהם, זו אהבה טבעית, לפעמים היא מוסתרת.
טוב, מתפללת.
תודה
השאלה שלי האם אתם מייחסים חשיבות גם לדברים טובים שעשו לכם והצטברו להם עם השנים… אני יודעת שזה קשה לחשוב על זה. כי על הרע הרבה יותר קל לחשוב אבל כמו שזה קל ככה זה קר.. קר מאד..
ברור, ההורים שלי מדהימים, הם אוהבים אותי לא נורמלי והם עשו בשבילי מעבר למה שהורים רגילים עושים…
מעריכה מאוד כמובן, זה לא סותר
זה נורמלי בגיל ההתבגרות
בסוף זה מתאזן
אין לי כוח וזמן לענות על הכל, אז רק אענה לשורה אחת בקצרה :
מה גורם לי לחשוב שהם לא אוהבים אותי?
כי הם בחיים לא אמרו לי את זה. בחיים. בחיים לא שמעתי מהם את המשפט הזה "אני אוהב/ת אותך"
או כינוי חיבה כלשהו (חמודה. מותק וכו)
וכן שמעתי מלא משפטים אחרים, כמו אחד למשל לפני שבוע שאבא שלי אומר לאמא שלי "אוף איזה קרציה היא. כל רגע עושה ____ אני לא יכול איתה"
עכשיו הבנת למה?
היי
יוו איזה קשה!!
הוא אמר את זה מולך? כאילו הוא ידע שאת שומעת?
לפעמים קשה לבן אדם להראות את אהבתו.. לכן הוא בחיים לא אומר זאת מפורש… חח יש לי אח שאני מזה בקשר איתו אבל הוא כזה סגור ולא מראה את הרגשות שלו לכן בחיים הוא לא אמר לי את זה עד השתכר בפורים… ואיי הוא לא הפסיק לצרוח את זה בכל הבית… פדיחות קצת חח,
אבל מה שאני מנסה להגיד זה שלא כולם מסוגלים להגיד את זה אבל בפנים את מאמינים בזה. מאד!
ואווו
אותו דבר אצלי בדיוקקק
קשה לי עם זה!!
למה אני לא יכולה לשמוע מהם אפעם שהם אוהבים אותי?! למה?!?!
או לפחות איזה צ'ופרים מתוקים על מבחן או תעודה.. כלום!!
כמעט כל החברות שלי מקבלות, אני לא.
גם נשיקה או חיבוק, לא זכור לי שהיה מאז שהייתי קטנה(אולי פעם אחת או פעמיים (בפעמים מיוחדות)
אני יודעת שהם אוהבים אותי ואני אוהבת אותם.. אבל למה אני לא יכולה גם להרגיש את זה?!
את חמודה?
האמת, שלא כתבתי כאן באתר משהו כזה…
כי מרב כאב, לא יכולה להוציא?
עזבי. סורי. אני אפילו לא יכולה לענות..
זו סיבה למה דווקא "רמזים"…
אבל רק שדעי, זה לא רק "הקשר", יש הרבהההה מעבר. וזה ממששש לא קשור לגיל ההתבגרות!
אוייי די כואב לי לשמוע!
הכל בסדר. את חמודההה?
(אני מרגישה פתאום שכל החוזק שלי נעלם… מה אתן אומרות?
אני עדיין חזקה?
למרות שקשה לי…?)
את חזקההההה ותיהי בשבילייי!!!
תודה!?
מי שלא חזק לא מוכן להודות שקשה לו.
את חזקה, ולא יעזור ששתכחשי לזה.
אוהבת אותך!!!
יאא תודהה!
אנגם אוהבתותךך?
כן.
קשר הכי טכני שבעולם עם שני ההורים שלך.
שמעת על זה פעם?
את חמודה שאכפת לך. ממש.
לא אפרט לך כאן על ההורים שלי, אבל אני כן אנסה להסביר לך בכללי למה זה קורה.
באיזה שהוא גיל ילד מתחיל לפתח אישיות, וזה תהליך שקורה לאט לאט, בגדול מגיל 13 עד 18.
וכל מה שהיה בינו לבין ההורים עד עכשיו, לא כל כך רלוונטי, כי הוא משתנה, והוא מפתח איתם מערכת יחסים חדשה.
להורים – כמו לכל בן אדם אחר, קשה מאד לקבל שינויים, במיוחד שזה בא מילד שלהם.
ככל שההורה מנוסה יותר, הוא מקבל את השינוי ברוח טובה יותר, ובהבנה גדולה יותר.
אבל גם להורה מנוסה, קשה לקבל שינויים דרסטיים, ולא יודעת להגיד לך באחוזים, אבל רוב הילדים עוברים שינויים דרסטיים, ולפעמים זה יכול להיות מהיום למחר, וזה קורה בעיקר בסביבות אמצע גיל ההתבגרות.
וזה קשה להתמודד עם זה, וכל צעד לא נכון גורר אחריו שרשרת של תגובות אמוציונליות, וכמו שאומרים, כדור השלג הולך ומתגלגל.
יש הרבה בעיות שנפתרות שמגיעים לאיזון נפשי ורגשי, וזה קורה בד"כ בגיל 19 -20. אבל לפעמים הכדור שלג כבר כל כך גדול, שיש ממנו משקעים רציניים, שקשה להתמודד איתם, וזה לוקח יותר זמן, או בכלל לא.
עכשיו, תגידי תודה גדולה גדולה שלא קורה לך שום דבר כזה עם ההורים שלך.
טוב????
תודהההההה
ומתפללת בשבילכם שזה ישתנהה
מתוקה אחת.
בקשר לשאלות שלך האמת שאצלי הבעיות האלה לא קיימות. ב״ה.
בטח ובטח שלפעמים אני כועסת איתם ולפעמים לא הכי הכי אבל אני אוהבת אותם עד הירח והצעקות ומריבות לא הולכות לשנות את זה.
עצוב לשמוע שזה החיים של בנות פה…
אני חושבת שזה תמיד יכול להשתנות.. עם המון עבודה אמנם אבל שווה לנסות..
בהצלחה בכל מקרה!!?
קצת הפריע לי… אמרת שיש לאדם 3 שלישים. הרבי ואבאמא שלו.
מה עם הקב"ה?? רק רבי יש??
ואני מאוד אוהבת ומעריצה את הרבי ומשתדלת תמיד לעשות לו מלא מלא נחת. אבל יש את הקב"ה שאליו צריך לפנות והוא שומע אותנו ת-מ-י-ד…
לגבי השאלה עצמה;
גמלי כואב שאני שומעת על קשר לא טוב עם ההורים… אבל תזכרי שאת לא מכירה את הבנות ויכול להיות שאני (סתם דוגמא) רבתי ממש עם אמא שלי או הייתי מתוסכלת והוצאתי ושפכתי הכל בלי לחשוב על המקלדת כתגובה או כפוסט. והמצב לא ממש כזה אלא סתם הייתי מתוסכלת על הריב של אותו היום.
קיצר קחי בעירבון מוגבל…
היי
לא אמרתי שהרבי!!!! אמרתי אבא אחד ויחיד (הקדוש ברוך הוא) וגם למטה כתבתי לא לשכוח שלמרות הכל השליש שנשאר הוא נשאר תמיד… תתפללו עליו כי הוא שומע! התכוונתי לה' ולא לרבי… 3 שותפים בו באדם: ה' והוריו זה ברור! רק לזה התכוונתי!
תקראי שוב את הפוסט…
טעות שלי,
סליחה.
אין בעיה?
חח מותק תעלי למעלה היא לא הזכירה את הרבי בכלל
אני דווקא חושבת שהיא התכוונה לקב"ה, היא כתבה אבא אחד ויחיד אז ברור שזה ה' לא?
(או שזה אחד מתסמיני התמימות שלי?)
זה טעות
זה הקבה וההורים
איזה הגזמה וכפירה אמאאא
???
היא לא אמרה רבי למה לא בדקת? היא אמרה הקב"ה היא בכלל לא חבדניקית…
אז אולי כדי לבדוק קצת לפני שמתקיפים סתם??
(היא אמרה אבא האחד והיחיד, אם את חושבת שהאבא האחד והיחיד זה הרבי זה אומר משהו עליך לא עליה?)
היא לא אמרה ששני השלישים זה הרבי וההורים
מאיפה הבאת את זה?
מסכנה מה קפצתן עליה?
וואו את מותק…
בואי אשאל אותך שאלה הפוכה…
למה שאני כן יאהב אותם?
אני מעריכה אותם…
אבל אוהבת?
למה שאוהב??
זה הענין כי הם ההורים שלך שני שליש ממך
מה הכוונה?
כי הטבעי הוא לאהוב הורים. לשם את צריכה לשאוף…
קשה לי אבל אני אנסה לענות לך…
הכול מתחיל מזה שאף פעם לא אהבתי אותם יותר מידיי.. אין לי מושג למה, ככה זה מאז שאני זוכרת את עצמי. תמיד זה היה נראה לי שכולם אוהבים את ההורים שלהם הכי בעולם, ורק אני המוזרה שמקנאה בהורים של חברות שלי.. אני עדיין לא יודעת אם צדקתי בזה שאני מוזרה, רק יודעת שעכשיו כבר לא;)
עם השנים נוספו "תירוצים" למה לא לאהוב, והחוסר אהבה התחזק עד ש.. אפשר להגיד שאני ממש שונאת את אמא שלי לצערי…
רוצה פירוט של התירוצים?
אבא שלי היה מאוד קשוח פעם, היה כועס וצועק עם מילים מאוד לא יפות. היה קשה לי להאמין לאהבה שלו… היום הוא קצת יותר התעדן.
ואמא שלי… זה נושא כאוב מידיי. בוא נאמר שהיא יודעת להשתמש בידיים שלה ופועלת מהבטן כשהיא כועסת… זה לא נראה שאכפת לה ממני.
אני מנסה לאהוב אותה, באמת. אבל אי אפשר, הלב שלי שנפגע ממנה יותר מידיי כבר חסם אותה, וכשהיא מנסה להראות אהבה אני לא מסוגלת להאמין ולהכיל את זה…
מקווה שתקראי את זה וזה יועיל לך איכשהו, אפילו שאני באיחור של עשרה ימים?
אשמח אם תגיבי לי שאדע שקראת… לא אוהבת לדבר לעצמי?
קראתי!
וזה כיף דווקא לקבל תגובה באיחור…
ואיי זה כואב!!
אבל לא תרצי איתם קשר? עכשיו בעתיד?
זה קשה… אבל ממליצה לך לעבוד על זה איתה.. תתחילי את… תשתפי אותה תדברי איתה והקשר התחזק בעזרת ה'.
אתפלל עבורך גם!
תחשבי על זה! לא חבל לאבד ככה קשר עם אמא? תכלס: מי יעזור לך בהריונות? לידות? גידול ילדים? שיתוף מתכונים?
שווה באמת לחזק את הקשר הזה! ואם לא לעכשיו לעתיד!
מקווה שתצליחי ושיהיה לך רק טוב!
מתפללת עבורכם!