להתפלל, זה הכי חשוב. ואם את בקשר טוב לפתוח עם אחד מהם, פשוט לקחת אותו לשיחה ולהתייעץ איתו. להסביר שהמצב הזה קשה לך, ואת רוצה שיעזור ויסביר לך' איך לנהוג… נראלי שהוא. גם ינסה להפחית את הממריבות בנוכחות וגם אולי יוכל לתת לך פתרון מעשי בהכירו את הנפשות הפועלות…
אני שמה אוזניות. מעדיפה לא לדעת ולא לשמוע. או שאני כותבת הודעות נזעמות להורים שלי ושולחת לעצמי, זה נחמד כי זה כאילו אמרתי להם את כל מה שאני חושבת על המריבה הנוכחית.
בזמן אמת לשים אוזניות עם שירים, לצאת מהבית ,לדבר עם חברה בפלאפון.. ולהתנתק. זה לא בריא לך לשמוע אותם כך.
לחשוב- כך אני לא אתנהג בבית שלי לזהות את הטעויות שכל אחד עושה וללמוד מה גורם לריב, איך נגררים למריבה וכו' ותדעי שאצלך שזה לא יהיה! זה דורש הרבה עבודה כי זו הדוגמא שראית בבית…את יכולה להתייעץ עם מישהי מקצועית לגבי זה. כדאי לך!! (ולא, מי שהולכת לפסיכולוגית וכדו' היא בכלל לא בעייתית. היא מודעת לעצמה ותעקוף את כולן בסיבוב)
אם את מסוגלת ואת חושבת שזה יתקבל , את יכולה לדבר איתם או עם אחד מהם ולהגיד מה את מרגישה.. לדעתי הם לא ידעו עד כמה זה קשה בשבילך.
לגמרי. מסכימה ממש. מה מונע מלקבל עזרה מקצועית? ההפניה הלועגת של אנשיחם בסביבה, שאומרים לך כדי להשפיל: "משוגעת, לכי לטיפול". ואז טיפול מקבל בראש מקום לא מכבד
וואו לא יודעת מה להגיד לך. לפתח חסינות, ללכת לחדר שלך לשים מוזיקה בווליום גבוה ולשכוח מהכל. באמת לא יודעת גם לי זה קשה ואני יודעת שכתבתי כאן דברים שלא ממש כדאי לעשות, לברוח זה אף פעם לא טוב, אבל זה מה שאני עושה. מאחלת לך שתמצאי פתרונות יותר טובים.
לפעמיים לברוח זה דווקא נכון… כן יש סיטואציות בחיים שאנחנו לא צריכים להתמודד איתם וצריכים לברוח משם!! כמובן שגם צריך לעשות עם זה משהו כי כן נחשפים אליהם בסופו של דבר ולא לברוח וזהו. אבל ברגע האמת כן צריך לברוח, לדעתי.
בימים האחרונים היה לנו קטע כזה… אני פשוט ברחתי לחדר שלי כמו שאני עושה תמיד כשיש סביבי מתיחות. (וכן, לדעתי זה בהחלט בריחה נכונה. אני לא צריכה להתמודד עם מריבות ומתיחות שקורות סביבי אם זה סתם עושה לי לחץ!!) ישבתי שם בוכה. באמת בוכה.. אבל פשוט חשבתי לעצמי מה אני יכולה לעשות. איך זה הגיע למצב הזה. ומה אני לוקחת מכאן. ועצם החשיבה הזאת והמסקנות הרגיעו אותי.
ועוד משהו; גם את באותה סיטואציה ויש לך אחים קטנים?? זה בדיוק הרגעים שהם צריכים אותך!!! תדברי איתם על זה. הם חייבים שמישהו גדול ידבר איתם על המצב!! ואל תגידי 'הם לא קולטים' כי הם קולטים מידי טוב. מנסיון;) 🙁
קשה.. כמו ששניצל קטשופ וחרדל אמרה- להתפלל זה הכי חשוב. נראה לי שבמקומך אני הייתי מראה להוריי את מורת רוחי מהעניין, וטורחת להגיד להם ממש פתוח שזה לא נעים לנו הילדים לראות אתכם ככה רבים לידנו אז בבקשה תתאפקו ואל תריבו מולנו, זה קשה, מתסכל, מפחיד ולא נעים..וכו. תציגי להם את מה את מרגישה ופחות להוכיח, הם יותר יקבלו..בהצלחה נשמה!
היי תודה על כל התשובות.. סליחה שאני אומרת את זה אבל אתן מחנכות תהורים שלכם? כאילו הם נותנים לכם אתזה גם ומקשיבים לכם??!!? אצלינו ממש ממש לא.. ואם כן אז הם מתעצבנים וזה לא נגמר בטוב..
חחח אני ממש לא מחנכת את ההורים שלי, אבל את כן יכולה לבוא ולשתף אותם ברגשות שלך. או לחפש מישהו בוגר שלא מהמשפחה, שידבר איתם. סבא, סבתא, דוד, דודה שכנים, רב שאתם בקשר איתו… משו בסגנון. אני לא חושבת שאת אמורה לסבול את זה!
ברור שיתעצבנו, כי הורים לא יכולים לסבול שילד שלהם אומר להם מה לעשות ואיך לעשות ולכן זה לא מועיל. בכלל בכלל לא.. להיפך, זה הורס את הקשר. תציגי ותשקפי להם מה *את* מרגישה! זו הדרך.. אגב, גם בין בני זוג, הדרך היא לא להוכיח אחד את השני, אלא להציג ולשקף לשני מה אני מרגיש\ה עם מה שאת\ה עושה ואיך אני מקבל\ת את הפעולה\ המעשה הזה. מבינה? עם תוכחה זה בחיים לא יעבוד, אנשים בד"כ יזהו את הביקורת ויתקפו, ירגישו צורך להתגונן, להגן על עצמם ממטר החיצים שמושלכים לעברם. לא סתם הרעבע אומר (בקשר לשאלה איך להחזיר ילדים נושרים) שהדרך להצליח היא אך ורק בדרכי נועם ושלום, זה אותו רעיון עם ההורים. אז באמת לא בטוח שאת זאת שתצליחי לחנך אותם ולהחזיר אותם להתנהלות נורמטיבית ומכבדת, אבל את את תפקידך תמלאי בצורה הכי טובה בלי לפגוע בהורים שלך, שבסוף גם הם מתמודדים. כמוך..כמו כולנו בעולם הזה.
לצערי (או לשמחתי) יש לי קצת נסיון אז תתכונני לתגובה ארוכה: "מרבה צדקה, מרבה שלום"- שימי כמה מטבעות בקופת צדקה, סבתא שלי נתנה לי את העצה הזו, פעם מריבות היו הרבה יותר נפוצות וזה מה שהיא הייתה עושה. אני תמיד משתדלת להיות סלחנית כלפי כל אחד מההורים שלי, לא לקחת ללב אם משהו פוגע, לא לנסות לתווך, לא להכנס למריבה, אבל לסלוח. בדרך כלל תמיד יצא מישהו מהמריבה ממורמר ומשהו יצא נפגע, תמיד כדאי לסלוח ולקבל את ההורים שלך כמו שהם. את לא אחראית לשנות את ההורים שלך, בעיה שלהם שהם בוחרים להתנהג ככה ליד הילדים. אני יכולה להגיד לך שזה תמיד היה נושא רגיש אצלי, יש לי הורים מהממים ב"ה, אני אוהבת אותם ומכבדת אותם עד כמה שאני יכולה. בד"כ במצבי לחץ ובחגים יקרה איזה פיצוץ, מה לעשות אבל אהבה ושינאה מגעיות בחבילה אחת, אני כבר יודעת לנחש מתי זה יקרה ולמה ההורים שלי החליטו לריב. גם לקח לי זמן להבין שזה דבר שהוא הגיוני ונורמלי, הוא לא בסדר, אבל הוא הגיוני. כל פעם שיש מריבה אני מודה לה' על כל התקופה שהיה שלום בית ומבקשת שהשלום ימשיך. ההורים שלנו הם בני אדם, יש להם רגשות, רצונות, פחדים, מחשבות וסטיגמות משלהם, הם בני אדם שיכולים לטעות. הקב"ה יודע איזה הורים לשים לכל אחד, אין טעויות בדברים האלה, הקב"ה רוצה שאלו יהיו ההורים שלך, עם המריבות והבלגן. הוא גם נתן לנו ציווי לכבד אותם ואפילו השכל הישר מבין שצריך לאהוב אותם. שתקבלי את זה בשכל, תלמדי גם להתמודד עם המריבה וההשלכות שלה. הכי הכי חשוב, זה לכבד את ההורים שלך, לקבל אותם, לאהוב אותם.
מעשי יותר. אם אין לי מצב רוח אני נכנסת לחדר/ מרגיעה את האחים שלי ומשחקת איתם, הקשר עם האחים מתגבש דווקא כאן/ עושה איזה משהו מועיל שלא יהיה עוד סיבה למריבה. אבל בכל זאת כל בית והאופי שלו, השמחות שלו והמריבות שלו. הצלחה רבה נשמה???
אני חולקת עליך. לשתוק בזמן המריבה כן, אבל לאחריה את צריכה להשמיע את קולך. לשתף אותם בקושי שלך. זה קשה, והם יכעסו עליך, אבל ככה אולי תוכלי להפחית את התדירות. או שאת יכולה פשוט לבכות לאחים שלך… לא מומלץ וגובל בלשוה"ר. אני אומרת את כל הנ"ל מניסיון מר וארוך…
טוב, מה את חושבת, שלי אין הורים? שאני חיה בפנימייה? תגידי את דעתך כמה שאת רוצה, יש דברים שלא מתערבים בהם, ואחד מהם זה זוגיות. סתם עצה- אל תתערבי לאף אחד הזוגיות, גם לא לילדים שלך
לבכות לאחים שלי? העצה הזו לא מתאימה לחצי מהשותפות פה, או שהאחים בישיבות ונשואים או שהם קטנים ובוכים בעצמם. יפחית את התדירות? של מה- של אי ההבנות? של אי ההסכמות? אם את בוכה להורים שלך אז הם זוג יונים לנצח? באמת אני מנסה להבין את ההגיון מאחורי הפעולה, אם תואילי להסביר.
הם יתחשבו בך. ותאמיני לי, שאני יודעת על מה אני מדברת, באמת. נורמלית, שמתי לב שמאוד קשה לך לקבל דעות שונות. אבל הפעם אני פשוט כלכך בטוחה בה… אם זה לא היה חושף אותי הייתי מסבירה הכל אבל אני ממש לא רוצה ולא יכולה לדבר על זה…
אני לא מבינה מאיפה הסקת שקשה לי לקבל דיעות שונות, אני לא "לא קיבלתי את דעתך", אני הצגתי טיעון נוסף לדיעה שלי. אני מבינה שאת לא רגילה לדיונים.. ושוב, את יוצאת מנקודת הנחה שלי אין את הידע שלך יש, ואת זה את לא יכולה להוכיח.
אני לא חושבת שכדאי להתערב להורים במריבות שלהם, גם לא אחרי המריבה. הם גדולים וזה עניין שלהם וזה שתגידי להם מה את חושבת רק יגרום להם לחשוב שהשני מסית אותך, ובסוף זה רק יגרום לעוד מריבה. אני אומרת את כל הנ"ל מניסיון מר וארוך…
אפשר פשוט להגיד להם שאם הם רבים אז שיריבו בחדר בצורה עדינה ומנומסת כמובן ועדיין, זה לא נקרא להתערב בזוגיות. בכל זאת, כל המשפחה חיה בבית הזה וגם לילדים יש אפשרות להשמיע קול ולבקש בקשות לגיטימיות בתור בני בית.
מסכימה איתך בלשתוק, אני תמיד משתדלת לשתוק, אבל רק שזה אוכל מבפנים, ולבסוף מרב הדברים אני מסתבכת בכל מיני דברים שאין לי מושג איך יוצאים מזה… אבל אני לא יודעת על מי לסמוך!! אולי בכלל בלברו ח לגמרי
תקשיבי @מלח פצוע, אין על מי לסמוך חוץ מאלוקים, בואי נגיד שה' לא מספר מה התוכניות שלו. פשוט תסמכי על ה', ואם החיים מכאיבים לך- תכאיבי להם בחזרה!! את יודעת למה החיים זה הבצפר הכי טוב? כי את לומדת דרך המבחן. אף אחד לא יודע את התשובה, אז פשוט תעשי מה שנראה לך נכון, וזה מה שהכי טוב לך (כי לכולם טפסים שונים, הבנת? ערבבתי כמה ביטויים).
אני באופן אישי, כשזה קורה אני הולכת לחדר, נכנסת למיטה וסותמת את האוזניים עם השמיכה והכרית הכי חזק שאני יכולה. לפעמים גם שמה אזניות על הווליום הכי גבוה. ממליצה בחום! מאחלת לך שלא תצטרכי להשתמש..
אני יכולה לעודד אותך שזה עובר קוראים לזה משבר גיל הארבעים כמה אפשר לחיות עם אותו בנאדם.. אבל אחרי זה אני מבטיחה לך שיהיה יותר טוב אפילו ממה שהיה לפני שהתחילו לריב. ככה זה אהבה בין בני זוג זו אהבה נרכשת, לא מולדת כמו אב לבנו. וצריך כל הזמן לעבוד עליה. אז תסמכי על ההורים שלך, ותנסי כמה שפחות להיות בשטח.
ואוי…איזה עצוב זה לשמוע אתזה:( אם ישלך קשר טוב עם ההורים דברי איתם עלזה..כי אני בטוחה שאם יש משהו ששתיהם מסכימים זה שלילדים שלהם יהיה טוב, תסבירי להם שהם רבים זה לא נחמד לא כייף אולי קצת מפחיד אפילו.. אם זה לא רלונטי אז כדאי שתפני לאיש מקצוע… תהיי חזקה אוהבתותךך
אוי כואב ומאוד מאוד רגיש. אם יש לך ערוץ פתוח עם ההורים שלך הייתי ממליצה לדבר איתם. דיבור תמיד עוזר! אבל אם הקשר שלכם לא כזה קרוב ואת לא רוצה לדבר איתם פשוט תלמדי מה לא לעשות! כן בדיוק! תלמדי מה את לא תעשי בבית שלך! ועוד דבר מאוד חשוב תתפללי שהמצב ישתנה והכל יחזור להיות שלו וטוב, כי בסופו של דבר רק ה' יכול לעזור!
תקשיבו חמודות: אין בעיה לדבר עם ההורים שהמריבות שלהם צריכות להיות לא מול הילדים. לא כדאי בכלל להתחיל לערב אנשים מבחוץ. סודות של המשפחה נשארים במשפחה, ריב בין ההורים מראה ששניהם עדיין בני אדם ואין שום הפרעת אישיות שמפריעה להם, זה בריא ונורמלי. כמובן וכמובן לא לדבר על נושא המריבה עצמו, לא עניין של אף אחד. מאחלת חופש נעים בלי חיכוכים:-)
אבל אני לא יכולה לדבר איתם. וכי אני ניסיתי מאז שאני קטנה. אז מה את מציעה?? להישאר עם הכל, לא לספר להם ולא לאחרים..?? זה הורג בפנים!!!! טוב גמככה אי אפשר לסמוך, אבל מה עושים???
או שזה יסתדר, או שזה לא. את, בתור הבת שלהם, אין לך מה לעשות. אולי להיות מושא לריב בבית המשפט במקרים קיצוניים. זו אמת עגומה שלא אני ניסיתי, כבר מאות שנים זה ככה
תלוי מה הרמה.. אם זה בסדר- ויכוחים וזה אל תתערבי. אם את רואה שזה גרוע ופוגע במשפחה/בילדים הקטנים תגידי להם בעדינות בהזדמנות שקטה ורגועה כלשהיא, או תכתבי להם מכתב..
אויי קשה!! יש לך אפשרות לצאת מהבית, לקחת מפתח והעלם, כדי שלא ידאגו תכתבי להם, לצאת לסבתא, אם ישלך קרובה.. דודה, כמובן רק אם יש את האפשרות.. ולהרגע שם.. אני עונה לך בלי שום ניסיון (ב"ה) , אז אל תקחי אותי קשה..
יאוו את כזאתי מותקק!! אני הייתי ב ט ו ח ה שזה קורה רק לי.. רק אצלי.. והנה מה אני רואה? מלא בנותת שגם הם בבעיה כזאת ורוצות לעזורר אז תודהה לדעתי לא כדאי לדבר איתם עלזה.. זה קצת חוצפה לדעתי.. אם זה מעיק וכואב תדברי עלזה עם מישי. משפיעה למשל 😉 בהצלחהה♥
מלח פצוע חמודה! אני מבינה אותך ואת כולם פה,מכירה מקרוב…לא רוצה לפרט כי אני לא אנונימית פה,הרבה מכירות אותי… תראי,קשה לך מאוד עם ההורים שלך ואת אומרת שזה משפיעה עלייך בעוד דברים.אני צודקת? כמה שאלות אלייך עם תרצי לענות. 1. איפה את במקום הזה ( מה את יכולה לעשות מצדך,עם יש משהו כזה.) 2. יש משהו שאת חושבת שיכול להועיל? 3. את באמת רוצה לשנות? יש לך כח? זה דורש מלא כוחות.
מזדההההההההה לברוח אולי עצה יותר שפויה: לזכור לא לתפוס צד. ואו ששתיהם צודקים או ששתיהם לא. (כמו עם 6 ו 9 שזה תלוי בהסתכלות). או שזה בכלל לא משנה ועוד משהו: אין אבא רע יש אבא שרע לו! אין אמא רעה יש אמא שרע לה! ולהתפלל זה התפילה הקבועה שלי ב18
חברות, השרשור הזה מרגש אותי מאוד!! וואו ענק! חשבתי שרק אצלנו בבית המצב לא תמיד חלק. והלב כואב ונקרע. למה? כי בחוץ לא מדברים על זה. ופתאום אני קוראת את השאלה, ומקבלת תגובות מדהימות. הזדהות, חמלה ועצות מעשיות וחכמות להקלה. תודה לכולכן!
בשלוש עשרה מילים הצפת אותי בכאב… בידיעה שיש אנשים שמבלים את חייהם בריב.. כל כך לא פשוט… אני מתארת לעצמי אותך, נערה בגיל תיכון עם מבט המום בעיניים ומחשבות רצות בראש כשהסיטואציה הזאת קמה ועולה בבית… כמה כוח צריכה בחורה כמוך כדי להמשיך לחיות? להישאר שפויה? לחייך לאחים? להתנהל בבית הספר? ללמוד? תוהה האם יש מישהו\י שעוזר לך מול כל זה? האם יש לך מקום לפרוק את כל החוויות האלה?
את שואלת איך להגיב, ואני ממש לא יודעת לענות לך. אני לא מכירה אותך, ואת הסיפור, ולכן אני חושבת שקטונתי מלהביע את דעתי בנושא זה. מעולם לא שמעתי את הוריי רבים, כך שאין לי זכות להביע את דעתי… רק אבקש ממך בקשה קטנה, תפנקי את עצמך. תעשי לעצמך טוב… אל תקיפי את עצמך ברגשות אשמה כשזה קורה…
{{אם מתאפשר לך (מכל הבחינות..) לגשת לטיפול, זה ממש מומלץ. בוודאי את רואה ברוחך את הבית הפרטי שלך עם בעלך, ואת בוודאי שמה מחוץ לתחום את הריבים בין בני הזוג כמו האלה שראית בבית. תדעי שזה לא עובר לבד אם לא מטפלים בהם ביסודיות וכמו שצריך! זכרי! אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים!}} בהצלחה רבה רבה!!
היי בנות, קראתי את הכל רק עכשיו.. אבל עדיין יש למי משהו חשוב לומר.. 1. הדבר הכייי גרוע שיכול לקרות- זה שאת תעמדי מיד להגנת אחד ההורים! בחייםם אל תתפסי צד! תצאי מנקודת מבט של 50 ו50, כי את לא באמת יודעת (גם אם נראה לך) מה קורה בחדרי חדרים, למה כל אחד מהם עושה את מה שעושה, ולכן את גם לא השופטת ולא יודעת באמת מי צודק. אם תתערבי- א. המריבה לא תישאר בין ההורים אלא תזלוג לוויכוח גם איתך. ב. זה יתווסף לרשימת הטענות שיש להם אחד נגד השני, לדוגמא: "הנה, עכשיו גם סחפת את הילדים אחרייך.. אני אבא שלהם! את רוצה שהם יהיו נגדי? איך את מסיתה אותם?" וכו.. באמת בנות, תאהבו את ההורים שלכן, תעריכו ותכבדו גם אם נראה לכן שאחד מהם טועה, תמיד תישארי ניטראלית! מהצד.. 2. זה מיועד לבנות שיש להן אחים קטנים.. (אני בכורה..) אם יש לך אחים קטנים- עדיף, לא לברוח. לא לסגור את הדלת ולהתעלם. תזכרי, שאת בן אדם בוגר, שיודע שזה סיטואציות שיכולות לקרות לכל אחד, שההורים שלך מקסימים, הכל יסתדר.. אבל הקטנים- לא מבינים מה הולך.. הם מפנימים את כ-ל מה שהם רואים, הכל חקוק להם בזיכרון, והם מבינים ה-כ-ל!! שלא תחשבי שהם לא קולטים.. הם קולטים וזוכרים ועוד איך, וזה מזיק להם.מאוד. הם שומעים משפטים, שלא יודעים לפעמים איך להכיל אותם.. זה גרוע בשבילם. אז אם את מסתגרת או בורחת- קחי אותך איתם, תסיחי את דעתם, תשמחי אותם.. בהצלחה מהממותתת, שיהיו רק בשורות טובות וגאולה לכולנו!!!!
65 תגובות
להתפלל, זה הכי חשוב. ואם את בקשר טוב לפתוח עם אחד מהם, פשוט לקחת אותו לשיחה ולהתייעץ איתו. להסביר שהמצב הזה קשה לך, ואת רוצה שיעזור ויסביר לך' איך לנהוג… נראלי שהוא. גם ינסה להפחית את הממריבות בנוכחות וגם אולי יוכל לתת לך פתרון מעשי בהכירו את הנפשות הפועלות…
אני שמה אוזניות. מעדיפה לא לדעת ולא לשמוע. או שאני כותבת הודעות נזעמות להורים שלי ושולחת לעצמי, זה נחמד כי זה כאילו אמרתי להם את כל מה שאני חושבת על המריבה הנוכחית.
רעיון מקורי ממש!
ואאווו זה פשוט סיוטטט
בזמן אמת לשים אוזניות עם שירים, לצאת מהבית ,לדבר עם חברה בפלאפון..
ולהתנתק. זה לא בריא לך לשמוע אותם כך.
לחשוב- כך אני לא אתנהג בבית שלי
לזהות את הטעויות שכל אחד עושה וללמוד מה גורם לריב, איך נגררים למריבה וכו' ותדעי שאצלך שזה לא יהיה!
זה דורש הרבה עבודה כי זו הדוגמא שראית בבית…את יכולה להתייעץ עם מישהי מקצועית לגבי זה. כדאי לך!! (ולא, מי שהולכת לפסיכולוגית וכדו' היא בכלל לא בעייתית. היא מודעת לעצמה ותעקוף את כולן בסיבוב)
אם את מסוגלת ואת חושבת שזה יתקבל , את יכולה לדבר איתם או עם אחד מהם ולהגיד מה את מרגישה.. לדעתי הם לא ידעו עד כמה זה קשה בשבילך.
תתפללי. הכי חשוב.
בהצלחה יקירה
אין בעיה ללכת לפסיכולוג, הבעיה מתחילה כשמישהו מפנה את כולם לפסיכולוג כי הם לא מוצאים חן בעיניו
לגמרי.
מסכימה ממש.
מה מונע מלקבל עזרה מקצועית?
ההפניה הלועגת של אנשיחם בסביבה, שאומרים לך כדי להשפיל: "משוגעת, לכי לטיפול". ואז טיפול מקבל בראש מקום לא מכבד
וואו לא יודעת מה להגיד לך.
לפתח חסינות, ללכת לחדר שלך לשים מוזיקה בווליום גבוה ולשכוח מהכל.
באמת לא יודעת גם לי זה קשה ואני יודעת שכתבתי כאן דברים שלא ממש כדאי לעשות, לברוח זה אף פעם לא טוב, אבל זה מה שאני עושה.
מאחלת לך שתמצאי פתרונות יותר טובים.
לפעמיים לברוח זה דווקא נכון…
כן יש סיטואציות בחיים שאנחנו לא צריכים להתמודד איתם וצריכים לברוח משם!!
כמובן שגם צריך לעשות עם זה משהו כי כן נחשפים אליהם בסופו של דבר ולא לברוח וזהו. אבל ברגע האמת כן צריך לברוח, לדעתי.
בימים האחרונים היה לנו קטע כזה…
אני פשוט ברחתי לחדר שלי כמו שאני עושה תמיד כשיש סביבי מתיחות. (וכן, לדעתי זה בהחלט בריחה נכונה. אני לא צריכה להתמודד עם מריבות ומתיחות שקורות סביבי אם זה סתם עושה לי לחץ!!)
ישבתי שם בוכה. באמת בוכה.. אבל פשוט חשבתי לעצמי מה אני יכולה לעשות. איך זה הגיע למצב הזה. ומה אני לוקחת מכאן. ועצם החשיבה הזאת והמסקנות הרגיעו אותי.
ועוד משהו;
גם את באותה סיטואציה ויש לך אחים קטנים??
זה בדיוק הרגעים שהם צריכים אותך!!! תדברי איתם על זה. הם חייבים שמישהו גדול ידבר איתם על המצב!! ואל תגידי 'הם לא קולטים' כי הם קולטים מידי טוב. מנסיון;) 🙁
ברור שהם קולטים אבל מה אני אמורה להגיד להם?
לא שזה קורה המון אבל כשזה קורה…
זה לא נקרא "לברוח", זה נקרא "לא להתערב"
קשה..
כמו ששניצל קטשופ וחרדל אמרה- להתפלל זה הכי חשוב.
נראה לי שבמקומך אני הייתי מראה להוריי את מורת רוחי מהעניין, וטורחת להגיד להם ממש פתוח שזה לא נעים לנו הילדים לראות אתכם ככה רבים לידנו אז בבקשה תתאפקו ואל תריבו מולנו, זה קשה, מתסכל, מפחיד ולא נעים..וכו. תציגי להם את מה את מרגישה ופחות להוכיח, הם יותר יקבלו..בהצלחה נשמה!
היי תודה על כל התשובות..
סליחה שאני אומרת את זה אבל אתן מחנכות תהורים שלכם? כאילו הם נותנים לכם אתזה גם ומקשיבים לכם??!!? אצלינו ממש ממש לא.. ואם כן אז הם מתעצבנים וזה לא נגמר בטוב..
חחח אני ממש לא מחנכת את ההורים שלי, אבל את כן יכולה לבוא ולשתף אותם ברגשות שלך. או לחפש מישהו בוגר שלא מהמשפחה, שידבר איתם. סבא, סבתא, דוד, דודה שכנים, רב שאתם בקשר איתו… משו בסגנון. אני לא חושבת שאת אמורה לסבול את זה!
מסתומרת מחנכים?
אני פשוט כן לפעמים אומרת להורים שלי שאני לא חושבת שמה שהם עושים זה נכון וצריך לעשות כך וכך.
לפעמים אני גם צודקת והם מקשיבים לי;)
ברור שיתעצבנו, כי הורים לא יכולים לסבול שילד שלהם אומר להם מה לעשות ואיך לעשות ולכן זה לא מועיל. בכלל בכלל לא.. להיפך, זה הורס את הקשר. תציגי ותשקפי להם מה *את* מרגישה! זו הדרך..
אגב, גם בין בני זוג, הדרך היא לא להוכיח אחד את השני, אלא להציג ולשקף לשני מה אני מרגיש\ה עם מה שאת\ה עושה ואיך אני מקבל\ת את הפעולה\ המעשה הזה. מבינה? עם תוכחה זה בחיים לא יעבוד, אנשים בד"כ יזהו את הביקורת ויתקפו, ירגישו צורך להתגונן, להגן על עצמם ממטר החיצים שמושלכים לעברם. לא סתם הרעבע אומר (בקשר לשאלה איך להחזיר ילדים נושרים) שהדרך להצליח היא אך ורק בדרכי נועם ושלום, זה אותו רעיון עם ההורים.
אז באמת לא בטוח שאת זאת שתצליחי לחנך אותם ולהחזיר אותם להתנהלות נורמטיבית ומכבדת, אבל את את תפקידך תמלאי בצורה הכי טובה בלי לפגוע בהורים שלך, שבסוף גם הם מתמודדים. כמוך..כמו כולנו בעולם הזה.
אננס, אהבתי ממש את התשובה שלך!!
:-*
לא להגיב
ולדאוג לא להיות במקום במקרה כזה
ככה אני חושבת
בכולופן
כע הכי כיף להיות במקלחת בזמנים כאלה חחחח
ואייי ממששש ???
הכי טוב שבעולם, כנסו למקלחת!!!
ככה מתחת לזרם של המים גם אפשר לבכות את החיים ?
לצערי (או לשמחתי) יש לי קצת נסיון אז תתכונני לתגובה ארוכה:
"מרבה צדקה, מרבה שלום"- שימי כמה מטבעות בקופת צדקה, סבתא שלי נתנה לי את העצה הזו, פעם מריבות היו הרבה יותר נפוצות וזה מה שהיא הייתה עושה.
אני תמיד משתדלת להיות סלחנית כלפי כל אחד מההורים שלי, לא לקחת ללב אם משהו פוגע, לא לנסות לתווך, לא להכנס למריבה, אבל לסלוח.
בדרך כלל תמיד יצא מישהו מהמריבה ממורמר ומשהו יצא נפגע, תמיד כדאי לסלוח ולקבל את ההורים שלך כמו שהם. את לא אחראית לשנות את ההורים שלך, בעיה שלהם שהם בוחרים להתנהג ככה ליד הילדים.
אני יכולה להגיד לך שזה תמיד היה נושא רגיש אצלי, יש לי הורים מהממים ב"ה, אני אוהבת אותם ומכבדת אותם עד כמה שאני יכולה. בד"כ במצבי לחץ ובחגים יקרה איזה פיצוץ, מה לעשות אבל אהבה ושינאה מגעיות בחבילה אחת, אני כבר יודעת לנחש מתי זה יקרה ולמה ההורים שלי החליטו לריב. גם לקח לי זמן להבין שזה דבר שהוא הגיוני ונורמלי, הוא לא בסדר, אבל הוא הגיוני.
כל פעם שיש מריבה אני מודה לה' על כל התקופה שהיה שלום בית ומבקשת שהשלום ימשיך.
ההורים שלנו הם בני אדם, יש להם רגשות, רצונות, פחדים, מחשבות וסטיגמות משלהם, הם בני אדם שיכולים לטעות. הקב"ה יודע איזה הורים לשים לכל אחד, אין טעויות בדברים האלה, הקב"ה רוצה שאלו יהיו ההורים שלך, עם המריבות והבלגן. הוא גם נתן לנו ציווי לכבד אותם ואפילו השכל הישר מבין שצריך לאהוב אותם. שתקבלי את זה בשכל, תלמדי גם להתמודד עם המריבה וההשלכות שלה. הכי הכי חשוב, זה לכבד את ההורים שלך, לקבל אותם, לאהוב אותם.
מעשי יותר. אם אין לי מצב רוח אני נכנסת לחדר/ מרגיעה את האחים שלי ומשחקת איתם, הקשר עם האחים מתגבש דווקא כאן/ עושה איזה משהו מועיל שלא יהיה עוד סיבה למריבה.
אבל בכל זאת כל בית והאופי שלו, השמחות שלו והמריבות שלו.
הצלחה רבה נשמה???
לצאת מהבית ללכת לקיוסק לקנות לעצמך ארטיק טעים כי את לא אשמה וכי מגיע לך.
לשתוק הכי חשוב. לשים אוזניות
אני חולקת עליך. לשתוק בזמן המריבה כן, אבל לאחריה את צריכה להשמיע את קולך. לשתף אותם בקושי שלך. זה קשה, והם יכעסו עליך, אבל ככה אולי תוכלי להפחית את התדירות. או שאת יכולה פשוט לבכות לאחים שלך… לא מומלץ וגובל בלשוה"ר. אני אומרת את כל הנ"ל מניסיון מר וארוך…
טוב, מה את חושבת, שלי אין הורים? שאני חיה בפנימייה? תגידי את דעתך כמה שאת רוצה, יש דברים שלא מתערבים בהם, ואחד מהם זה זוגיות. סתם עצה- אל תתערבי לאף אחד הזוגיות, גם לא לילדים שלך
לבכות לאחים שלי? העצה הזו לא מתאימה לחצי מהשותפות פה, או שהאחים בישיבות ונשואים או שהם קטנים ובוכים בעצמם.
יפחית את התדירות? של מה- של אי ההבנות? של אי ההסכמות? אם את בוכה להורים שלך אז הם זוג יונים לנצח? באמת אני מנסה להבין את ההגיון מאחורי הפעולה, אם תואילי להסביר.
הם יתחשבו בך. ותאמיני לי, שאני יודעת על מה אני מדברת, באמת. נורמלית, שמתי לב שמאוד קשה לך לקבל דעות שונות. אבל הפעם אני פשוט כלכך בטוחה בה… אם זה לא היה חושף אותי הייתי מסבירה הכל אבל אני ממש לא רוצה ולא יכולה לדבר על זה…
אני לא מבינה מאיפה הסקת שקשה לי לקבל דיעות שונות, אני לא "לא קיבלתי את דעתך", אני הצגתי טיעון נוסף לדיעה שלי. אני מבינה שאת לא רגילה לדיונים.. ושוב, את יוצאת מנקודת הנחה שלי אין את הידע שלך יש, ואת זה את לא יכולה להוכיח.
האמת שאני ממש בצד שלך נורמלית..
הו זה נחמד מצידך. שמחתי לעזור
אני לא חושבת שכדאי להתערב להורים במריבות שלהם, גם לא אחרי המריבה. הם גדולים וזה עניין שלהם וזה שתגידי להם מה את חושבת רק יגרום להם לחשוב שהשני מסית אותך, ובסוף זה רק יגרום לעוד מריבה. אני אומרת את כל הנ"ל מניסיון מר וארוך…
אפשר פשוט להגיד להם שאם הם רבים אז שיריבו בחדר
בצורה עדינה ומנומסת כמובן
ועדיין, זה לא נקרא להתערב בזוגיות.
בכל זאת, כל המשפחה חיה בבית הזה וגם לילדים יש אפשרות להשמיע קול ולבקש בקשות לגיטימיות בתור בני בית.
דברי טעם @הארה
מסכימה איתך בלשתוק, אני תמיד משתדלת לשתוק, אבל רק שזה אוכל מבפנים, ולבסוף מרב הדברים אני מסתבכת בכל מיני דברים שאין לי מושג איך יוצאים מזה…
אבל אני לא יודעת על מי לסמוך!!
אולי בכלל בלברו ח לגמרי
תקשיבי @מלח פצוע, אין על מי לסמוך חוץ מאלוקים, בואי נגיד שה' לא מספר מה התוכניות שלו. פשוט תסמכי על ה', ואם החיים מכאיבים לך- תכאיבי להם בחזרה!! את יודעת למה החיים זה הבצפר הכי טוב? כי את לומדת דרך המבחן. אף אחד לא יודע את התשובה, אז פשוט תעשי מה שנראה לך נכון, וזה מה שהכי טוב לך (כי לכולם טפסים שונים, הבנת? ערבבתי כמה ביטויים).
אני באופן אישי, כשזה קורה אני הולכת לחדר, נכנסת למיטה וסותמת את האוזניים עם השמיכה והכרית הכי חזק שאני יכולה.
לפעמים גם שמה אזניות על הווליום הכי גבוה.
ממליצה בחום!
מאחלת לך שלא תצטרכי להשתמש..
ואז מקבלת כאבי אוזניים חזקים, וחוצמזה זה לא עוזר..הדמעות..ולפעמים אני דוחקת אז..
באמת כדאי שתצאי מהבית בזמנים האלה.
אני יכולה לעודד אותך שזה עובר
קוראים לזה משבר גיל הארבעים
כמה אפשר לחיות עם אותו בנאדם..
אבל אחרי זה אני מבטיחה לך שיהיה יותר טוב אפילו ממה שהיה לפני שהתחילו לריב.
ככה זה
אהבה בין בני זוג זו אהבה נרכשת, לא מולדת כמו אב לבנו.
וצריך כל הזמן לעבוד עליה.
אז תסמכי על ההורים שלך,
ותנסי כמה שפחות להיות בשטח.
לא נראה לי שזה העניין פה. יש זוגות שמשבועיים אחרי החתונה כבר לא מסתדרים, אבל חיים ככה חיים שלמים בגלל 1001 סיבות..
נכון, לצערנו..
ואוי…איזה עצוב זה לשמוע אתזה:(
אם ישלך קשר טוב עם ההורים דברי איתם עלזה..כי אני בטוחה שאם יש משהו ששתיהם מסכימים זה שלילדים שלהם יהיה טוב, תסבירי להם שהם רבים זה לא נחמד לא כייף אולי קצת מפחיד אפילו..
אם זה לא רלונטי אז כדאי שתפני לאיש מקצוע…
תהיי חזקה אוהבתותךך
איזה באסה לפתוח את האתר ולראות שכבר לא צריך אותי כי כולם כבר ענו הכל..?
מה פתאום לא צריך אותך!! הדיעה שלך גם אם היא דומה, היא שונה לחלוטין כי היא באה ממך
אוי כואב ומאוד מאוד רגיש.
אם יש לך ערוץ פתוח עם ההורים שלך הייתי ממליצה לדבר איתם. דיבור תמיד עוזר! אבל אם הקשר שלכם לא כזה קרוב ואת לא רוצה לדבר איתם פשוט תלמדי מה לא לעשות! כן בדיוק! תלמדי מה את לא תעשי בבית שלך!
ועוד דבר מאוד חשוב תתפללי שהמצב ישתנה והכל יחזור להיות שלו וטוב, כי בסופו של דבר רק ה' יכול לעזור!
תקשיבו חמודות: אין בעיה לדבר עם ההורים שהמריבות שלהם צריכות להיות לא מול הילדים. לא כדאי בכלל להתחיל לערב אנשים מבחוץ. סודות של המשפחה נשארים במשפחה, ריב בין ההורים מראה ששניהם עדיין בני אדם ואין שום הפרעת אישיות שמפריעה להם, זה בריא ונורמלי. כמובן וכמובן לא לדבר על נושא המריבה עצמו, לא עניין של אף אחד. מאחלת חופש נעים בלי חיכוכים:-)
היא כתבה במפורש שזו לא תדירות נורמלית ושיש פה משהו מעבר!! באמת, נורמלית, ממך ציפיתי לקצת יותר הבנה בין הששורו!!!!!
מה את יודעת על תדירות נורמלית? מה את יודעת על תדירות נורמלית יחסית להורים? אנחנו לא יודעות כלום.
אני אקח את הציפיות הגבוהות האלה כמחמאה
אבל אני לא יכולה לדבר איתם. וכי אני ניסיתי מאז שאני קטנה. אז מה את מציעה?? להישאר עם הכל, לא לספר להם ולא לאחרים..??
זה הורג בפנים!!!!
טוב גמככה אי אפשר לסמוך, אבל מה עושים???
או שזה יסתדר, או שזה לא. את, בתור הבת שלהם, אין לך מה לעשות. אולי להיות מושא לריב בבית המשפט במקרים קיצוניים. זו אמת עגומה שלא אני ניסיתי, כבר מאות שנים זה ככה
תלוי מה הרמה..
אם זה בסדר- ויכוחים וזה אל תתערבי.
אם את רואה שזה גרוע ופוגע במשפחה/בילדים הקטנים תגידי להם בעדינות בהזדמנות שקטה ורגועה כלשהיא, או תכתבי להם מכתב..
אצלי אם יתעצבנו שאסור להתלונן וזה..וגם אין בכלל דבר כזה אצלינו 'זמן שקט'
אויי קשה!!
יש לך אפשרות לצאת מהבית, לקחת מפתח והעלם, כדי שלא ידאגו תכתבי להם,
לצאת לסבתא, אם ישלך קרובה..
דודה, כמובן רק אם יש את האפשרות..
ולהרגע שם..
אני עונה לך בלי שום ניסיון (ב"ה) , אז אל תקחי אותי קשה..
יאוו את כזאתי מותקק!!
אני הייתי ב ט ו ח ה שזה קורה רק לי.. רק אצלי..
והנה מה אני רואה? מלא בנותת שגם הם בבעיה כזאת ורוצות לעזורר
אז תודהה
לדעתי לא כדאי לדבר איתם עלזה..
זה קצת חוצפה לדעתי..
אם זה מעיק וכואב תדברי עלזה עם מישי. משפיעה למשל 😉
בהצלחהה♥
מלח פצוע חמודה!
אני מבינה אותך ואת כולם פה,מכירה מקרוב…לא רוצה לפרט כי אני לא אנונימית פה,הרבה מכירות אותי…
תראי,קשה לך מאוד עם ההורים שלך ואת אומרת שזה משפיעה עלייך בעוד דברים.אני צודקת?
כמה שאלות אלייך עם תרצי לענות.
1. איפה את במקום הזה ( מה את יכולה לעשות מצדך,עם יש משהו כזה.)
2. יש משהו שאת חושבת שיכול להועיל?
3. את באמת רוצה לשנות? יש לך כח? זה דורש מלא כוחות.
מזדההההההההה
לברוח
אולי עצה יותר שפויה: לזכור לא לתפוס צד. ואו ששתיהם צודקים או ששתיהם לא. (כמו עם 6 ו 9 שזה תלוי בהסתכלות). או שזה בכלל לא משנה
ועוד משהו: אין אבא רע יש אבא שרע לו! אין אמא רעה יש אמא שרע לה!
ולהתפלל זה התפילה הקבועה שלי ב18
ואין ילד רע, יש ילד שרע לו..
ולברוח כי אין לי פיתרון אחר..
וואו מזדהה איתך ממש.. זה בדיוק מה שקורה אצלינו.
אני פשוט מתעלמת, שומעת שירים ומנסה שלא לקחת אתזה ללב. וממשיכה הלאה בחיים. זהו זה.
חברות, השרשור הזה מרגש אותי מאוד!!
וואו ענק!
חשבתי שרק אצלנו בבית המצב לא תמיד חלק.
והלב כואב ונקרע.
למה? כי בחוץ לא מדברים על זה.
ופתאום אני קוראת את השאלה, ומקבלת תגובות מדהימות.
הזדהות, חמלה ועצות מעשיות וחכמות להקלה.
תודה לכולכן!
תמיד תזכרי: שום דבר לא המצאת, הכל כבר קיים. עוד שניה גאולה מה כבר יכול להתחדש?
בשלוש עשרה מילים הצפת אותי בכאב…
בידיעה שיש אנשים שמבלים את חייהם בריב..
כל כך לא פשוט…
אני מתארת לעצמי אותך,
נערה בגיל תיכון עם מבט המום בעיניים ומחשבות רצות בראש כשהסיטואציה הזאת קמה ועולה בבית…
כמה כוח צריכה בחורה כמוך כדי להמשיך לחיות?
להישאר שפויה?
לחייך לאחים? להתנהל בבית הספר? ללמוד?
תוהה האם יש מישהו\י שעוזר לך מול כל זה?
האם יש לך מקום לפרוק את כל החוויות האלה?
את שואלת איך להגיב, ואני ממש לא יודעת לענות לך.
אני לא מכירה אותך, ואת הסיפור,
ולכן אני חושבת שקטונתי מלהביע את דעתי בנושא זה.
מעולם לא שמעתי את הוריי רבים, כך שאין לי זכות להביע את דעתי…
רק אבקש ממך בקשה קטנה,
תפנקי את עצמך. תעשי לעצמך טוב… אל תקיפי את עצמך ברגשות אשמה כשזה קורה…
{{אם מתאפשר לך (מכל הבחינות..) לגשת לטיפול, זה ממש מומלץ.
בוודאי את רואה ברוחך את הבית הפרטי שלך עם בעלך, ואת בוודאי שמה מחוץ לתחום את הריבים בין בני הזוג כמו האלה שראית בבית. תדעי שזה לא עובר לבד אם לא מטפלים בהם ביסודיות וכמו שצריך! זכרי! אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים!}}
בהצלחה רבה רבה!!
הגזמת, אחותי. מבט המום? איך לחייך לאחים? איך להתנהל בבצפר? קל. אני מכירה בנות עם בעיות כאלה והן הבנות הכי חייכניות ומוצלחות שאני מכירה
היי בנות, קראתי את הכל רק עכשיו.. אבל עדיין יש למי משהו חשוב לומר..
1. הדבר הכייי גרוע שיכול לקרות- זה שאת תעמדי מיד להגנת אחד ההורים! בחייםם אל תתפסי צד! תצאי מנקודת מבט של 50 ו50, כי את לא באמת יודעת (גם אם נראה לך) מה קורה בחדרי חדרים, למה כל אחד מהם עושה את מה שעושה, ולכן את גם לא השופטת ולא יודעת באמת מי צודק. אם תתערבי- א. המריבה לא תישאר בין ההורים אלא תזלוג לוויכוח גם איתך. ב. זה יתווסף לרשימת הטענות שיש להם אחד נגד השני, לדוגמא: "הנה, עכשיו גם סחפת את הילדים אחרייך.. אני אבא שלהם! את רוצה שהם יהיו נגדי? איך את מסיתה אותם?" וכו.. באמת בנות, תאהבו את ההורים שלכן, תעריכו ותכבדו גם אם נראה לכן שאחד מהם טועה, תמיד תישארי ניטראלית! מהצד..
2. זה מיועד לבנות שיש להן אחים קטנים.. (אני בכורה..) אם יש לך אחים קטנים- עדיף, לא לברוח. לא לסגור את הדלת ולהתעלם. תזכרי, שאת בן אדם בוגר, שיודע שזה סיטואציות שיכולות לקרות לכל אחד, שההורים שלך מקסימים, הכל יסתדר.. אבל הקטנים- לא מבינים מה הולך.. הם מפנימים את כ-ל מה שהם רואים, הכל חקוק להם בזיכרון, והם מבינים ה-כ-ל!! שלא תחשבי שהם לא קולטים.. הם קולטים וזוכרים ועוד איך, וזה מזיק להם.מאוד. הם שומעים משפטים, שלא יודעים לפעמים איך להכיל אותם.. זה גרוע בשבילם. אז אם את מסתגרת או בורחת- קחי אותך איתם, תסיחי את דעתם, תשמחי אותם.. בהצלחה מהממותתת, שיהיו רק בשורות טובות וגאולה לכולנו!!!!