את אלוקים. היחיד שיודע להקשיב באמת, להכיל באמת, לשתוק. בלי לייעץ עצות פרקטיות מדי או תלושות מדי, בלי לשפוט, בלי להתערב בכל משפט שני. היחיד שבאמת יכול לעזור לי, ולא משנה מה עומק הבור שאני נמצאת בתוכו…
(ואם שאלת על בני אנוש: עם ההורים שלי אין לי קשר מספיק קרוב בשביל לבוא ולשתף אותם סתם ככה. לפעמים-לפעמים כן, במקרים נדירים מאוד ואחרי הרבה דפיקות לב. חברות, אפילו קרובות, אני לא מעזה. וכשכן ניסיתי, התחרטתי אחרי שתי מילים והעברתי נושא מהר. כמובן תלוי במה מדובר; אם ההתלבטות היא מה לאכול בארוחת ערב או אם הבעיה היא שאין לי גרביים במגירה- אין לי שום בעיה לשתף את כולם, מצידי גם את המנקה של הבניין. אבל בדברים מהותיים יותר יש לי… מחסום, נקרא לזה. למרות שאם תשאלי את האנשים שמכירים אותי הם לא יאפיינו אותי כמופנמת או סגורה; להפך, אני נחשבת בנאדם מאוד זורם ומשתף. אבל בסופו של דבר, אני שחקנית מעולה. ואני יודעת שהלב הוא לא מחסן, ובכל זאת כשאני חושבת על לאוורר אותו- מתחילה לכאוב לי הבטן. אז אני מוותרת, וזהו.)
בעיה תכנית או משהו בסגנון- חברות או את עצמי… עד לפני זמן לא רב יכולתי לכתוב כאן שאני לא משתפת אף אחד בחיים שלי.. גם עכשיו אני לא משתפת אבל יש לי משפיעה מהממת שעזרה לי להפתח פעם ראשונה בחיי, ראשונה ולא בטוח שאחרונה בכלל? אני לא משתפת בכלל את המשפחה שלי ורק חברות קרובות יודעות מה באמת עובר עלי.. כזאת אני, דפוקה עם תעודה?
אני היחידה כאן שהייתה לה בעיה של אובר שיתוף? ? בעבר (עבר. מילה גדולה. כולה כמה חודשים) הייתי משתפת את כל מי שזז, וגם מי שלא. אחר כך למדתי שזה לא מומלץ, כי לא כל האנשים הגונים וחלק יכולים להשתמש בזה לכל מיני מטרות… אל תדאגו, לא נפגם לי אמון באף אחד- אני פשוט יודעת לבלוע מילים שעומדות לי הלשון. היום אני משתפת את ההורים שלי, חברה מדהימה שלי, ועוד חברה מהממת- וכל אחת בתחומים שונים מאוד… ועדיין, לפעמים אני עדיין מתחרטת ששיתפתי יותר מדי?
בדרך כלל לא משתפת. מנסה להסתדר, או לנסות להסתדר, עם עצמי. כשמדובר במשהו לא ממש חשוב, או משהו חשוב מאד, אני אשתף אולי חברה. לפעמים-לפעמים-לפעמים, משתפת את אחד ההורים.
בעבר הייתי משתפת חברות מסויימות. הפסקתי, הן לא היו כלי לזה. כיום- לרוב הכל נשאר אצלי, לפעמים זה מתפרץ מתוכי כצעקה לאלוקים. או לרבי שלי. יוצא לי גם להתפרק על אמא, אבל משום מה אני בדר"כ מתחרטת על זה. משתפת גם את המטפלת שלי, מכורח המציאות.. ולאחרונה יצא לי לפנות לחברה, כשהרגשתי שאין מוצא אחר. מסכנה, איך נפלתי עליה.. לא חושבת שאעשה זאת שוב
36 תגובות
חברה מהממת או את המשפיעה שלי.
כנל
תלוי מה ההתלבטות, חלק אני משתפת חברות וחלק את אמא או אבא.. ולפעמים לא משתפת:)
חברות
אחיות
אחינים ? – סתם
??
לא משתפת.כי אין לי את מי.זה קשה לבוא יום אחד ולמצוא בנאדם ולשפוך בפניו את הלב שלי;).
עדיין מחפשת אחד כזה#
?
מאחלת לך שתמצאי…
בקרוב
הי כבר יש שם כזה?
אופסי,מחילה,לא ידעתי?
הורים או חברה
חברות(2) טובות
את עצמי ?
את עצמי.. אני מכירה את עצמי הכי טוב ומציאות החיים הוכיחה אתזה. אני מקשיבה למוח ללב ולגוף מה הוא משדר זו אינדיקציה אמינה.
אחרי התלבטויות נוספות אם לשתף; לפעמים חברה קרובה, לפעמים את אמא.
חברה
חמודה שהיא❤
אהה
וגם אחותי בת 4?
לרוב את עצמי. לפעמים את ההורים או את חברה שלי.
את אלוקים.
היחיד שיודע להקשיב באמת, להכיל באמת, לשתוק. בלי לייעץ עצות פרקטיות מדי או תלושות מדי, בלי לשפוט, בלי להתערב בכל משפט שני.
היחיד שבאמת יכול לעזור לי, ולא משנה מה עומק הבור שאני נמצאת בתוכו…
(ואם שאלת על בני אנוש:
עם ההורים שלי אין לי קשר מספיק קרוב בשביל לבוא ולשתף אותם סתם ככה. לפעמים-לפעמים כן, במקרים נדירים מאוד ואחרי הרבה דפיקות לב.
חברות, אפילו קרובות, אני לא מעזה. וכשכן ניסיתי, התחרטתי אחרי שתי מילים והעברתי נושא מהר.
כמובן תלוי במה מדובר; אם ההתלבטות היא מה לאכול בארוחת ערב או אם הבעיה היא שאין לי גרביים במגירה- אין לי שום בעיה לשתף את כולם, מצידי גם את המנקה של הבניין. אבל בדברים מהותיים יותר יש לי… מחסום, נקרא לזה. למרות שאם תשאלי את האנשים שמכירים אותי הם לא יאפיינו אותי כמופנמת או סגורה; להפך, אני נחשבת בנאדם מאוד זורם ומשתף. אבל בסופו של דבר, אני שחקנית מעולה. ואני יודעת שהלב הוא לא מחסן, ובכל זאת כשאני חושבת על לאוורר אותו- מתחילה לכאוב לי הבטן. אז אני מוותרת, וזהו.)
כמוני כמוך
בעיה תכנית או משהו בסגנון- חברות או את עצמי…
עד לפני זמן לא רב יכולתי לכתוב כאן שאני לא משתפת אף אחד בחיים שלי.. גם עכשיו אני לא משתפת אבל יש לי משפיעה מהממת שעזרה לי להפתח פעם ראשונה בחיי, ראשונה ולא בטוח שאחרונה בכלל?
אני לא משתפת בכלל את המשפחה שלי ורק חברות קרובות יודעות מה באמת עובר עלי.. כזאת אני, דפוקה עם תעודה?
תלוי איזו בעיה.
בדרך כלל אני מתייעצת עם המשפיעה שלי או עם אמא שלי.
בחיים לא.סותמת.במקרה הגרוע כותבת שיר.
NEVER SAY NEVER
תלוי מה… בכללי אמא או משפיעה או חברה
מחפשת מישהו כזה
חברה/אמא/אבא
את אלוקים או את הדף
תלוי
אמא/חברה/משפיעה/לא משתפת.
את הרבי
בדר"כ את המחברת שלי. כבר אין לי ממש חברות לשיתןף…
את הרבי.
אם זה לא מידי אישי אז לפעמים גם את אחותי
חברה
אחת מהממת
אוהבת אותה???
אני היחידה כאן שהייתה לה בעיה של אובר שיתוף? ?
בעבר (עבר. מילה גדולה. כולה כמה חודשים) הייתי משתפת את כל מי שזז, וגם מי שלא. אחר כך למדתי שזה לא מומלץ, כי לא כל האנשים הגונים וחלק יכולים להשתמש בזה לכל מיני מטרות…
אל תדאגו, לא נפגם לי אמון באף אחד- אני פשוט יודעת לבלוע מילים שעומדות לי הלשון.
היום אני משתפת את ההורים שלי, חברה מדהימה שלי, ועוד חברה מהממת- וכל אחת בתחומים שונים מאוד…
ועדיין, לפעמים אני עדיין מתחרטת ששיתפתי יותר מדי?
מה זה שיתוף? באיזה שפה זו?.
משתפת פה…
באתר המושלם הזה!
בדרך כלל לא משתפת. מנסה להסתדר, או לנסות להסתדר, עם עצמי.
כשמדובר במשהו לא ממש חשוב, או משהו חשוב מאד, אני אשתף אולי חברה.
לפעמים-לפעמים-לפעמים, משתפת את אחד ההורים.
בעבר הייתי משתפת חברות מסויימות. הפסקתי, הן לא היו כלי לזה. כיום- לרוב הכל נשאר אצלי, לפעמים זה מתפרץ מתוכי כצעקה לאלוקים. או לרבי שלי. יוצא לי גם להתפרק על אמא, אבל משום מה אני בדר"כ מתחרטת על זה.
משתפת גם את המטפלת שלי, מכורח המציאות.. ולאחרונה יצא לי לפנות לחברה, כשהרגשתי שאין מוצא אחר. מסכנה, איך נפלתי עליה.. לא חושבת שאעשה זאת שוב