חחחחח האמת שכן. לפעמים אני מרגישה שאני צריכה לחנך אותם. אבל זה סתם תחושה אני יודעת שהם הרבה יותר מבינים ממני. פשוט לפעמים נגמר הכוח. ולחנך ילדים כמו שצריך זה אף פעם לא בא בקלות.
וואו אני מה זה מבינה את השאלה שלך.נושא קצת כאוב אצלי. אני בין הגדולים בבית, יש לי אופי מאד חזק ויציב.ואני בנ"א כזה שמאד מקשיב ומכיל אנשים.ככה בכל אופן כולם אומרים.(וסליחה אם זה נשמע גאוה) יש לי אמא מדהימה שנותנת לכולנו את הנשמה ונותנת לנו המונמון כוחות.והקשבה.ואהבה.היא אמא לדוגמא.באמת.חייבת לה את חיי. אבל מאז שבאמת גדלתי,היא המון פעמים משתפת אותי בקשיים וכאבי לב בחינוך הילדים, באכזבות מהילדים.באכזבות מהחיים. ואני מקשיבה, ונותנת ככה עצות וכאילו עוזרת לה לקבל אותם. אני מדברת גם על שיתוף שלה בקושי בקשר עם אחותי הנשואה לדןגמא… והיא מאד מאד מחשיבה את הדעה שלי,מאד!יותר מדי!! המילים שלי מזיזות לה ברמות…. תמיד חשבתי שזה מצוין ומה הבעיה, אבל רק לאחרונה פתאום הרגשתי שזה גדול עלי. גדול עלי להיות היועצת של אמא שלי. גדול עלי להיות המכילה והמקשיבה שלה, ולהרגיע אותה וכו. זה אפילו קצת מפחיד לפעמים ומערער מבחינת זה שאת אומרת- אמאלה, אני מכירה טובטוב את אמא, היא כ"כ לא מספיק חזקה, אמאלה, אין לי באמת על מי להשען אם אני אפול…אני לא יכולה להיות חלשה, בשבילה…היא לא תעמוד בזה. וכן, אני 19.5, גדולה בהחלט אבל קטנה מדי בשביל להיות במקום הזה.
כע, בדיוק עכשיו סידרתי לאמא שלי את המדף של הספרי בישול ואני אומרת לה: 'אבל בזה את לא משתמשת ואת זה אפחד לא אוהב ועל זה לא הסתכלת כבר חמישים שנה אז למה את שומרת את כל זה? את לא רואה איזה בלגן זה עושה לך בארון?' והרגשתי כמו אמא שלה.
16 תגובות
בחיים לא.
לפעמים הרגשתי שאני ככ ילדותית, עד שאני חושבת שאני צריכה לחנך אותם ולהיות אחראית למעשים שלהם.
אבל היום התבגרתי בה:)
סליחה, לא הבנתי.
אשמח מאד להסבר!
כן (קוראים לזה ילד/ה הורי/ת)
חחחחח האמת שכן.
לפעמים אני מרגישה שאני צריכה לחנך אותם.
אבל זה סתם תחושה אני יודעת שהם הרבה יותר מבינים ממני.
פשוט לפעמים נגמר הכוח. ולחנך ילדים כמו שצריך זה אף פעם לא בא בקלות.
נראלי כמעט לכל הבכורות:-/
בכורה נשמה!!!!!!!!!!!!!!!!!!?
ב"ה כבר גדלתי כמעט לגמרי………..
לא, לא יצא לי להרגיש סבתא
כן
מלא פעמיים
של אבא שלי אף פעם לא, של אמא שלי ממש לפעמים.
וואו אני מה זה מבינה את השאלה שלך.נושא קצת כאוב אצלי.
אני בין הגדולים בבית, יש לי אופי מאד חזק ויציב.ואני בנ"א כזה שמאד מקשיב ומכיל אנשים.ככה בכל אופן כולם אומרים.(וסליחה אם זה נשמע גאוה)
יש לי אמא מדהימה שנותנת לכולנו את הנשמה
ונותנת לנו המונמון כוחות.והקשבה.ואהבה.היא אמא לדוגמא.באמת.חייבת לה את חיי.
אבל מאז שבאמת גדלתי,היא המון פעמים משתפת אותי
בקשיים וכאבי לב בחינוך הילדים, באכזבות מהילדים.באכזבות מהחיים.
ואני מקשיבה, ונותנת ככה עצות וכאילו עוזרת לה לקבל אותם.
אני מדברת גם על שיתוף שלה בקושי בקשר עם אחותי הנשואה לדןגמא…
והיא מאד מאד מחשיבה את הדעה שלי,מאד!יותר מדי!!
המילים שלי מזיזות לה ברמות….
תמיד חשבתי שזה מצוין ומה הבעיה,
אבל רק לאחרונה פתאום הרגשתי שזה גדול עלי.
גדול עלי להיות היועצת של אמא שלי.
גדול עלי להיות המכילה והמקשיבה שלה, ולהרגיע אותה וכו.
זה אפילו קצת מפחיד לפעמים ומערער מבחינת זה שאת אומרת-
אמאלה, אני מכירה טובטוב את אמא, היא כ"כ לא מספיק חזקה,
אמאלה, אין לי באמת על מי להשען אם אני אפול…אני לא יכולה להיות חלשה, בשבילה…היא לא תעמוד בזה.
וכן, אני 19.5, גדולה בהחלט אבל קטנה מדי בשביל להיות במקום הזה.
כן, לי הרבה פעמים, לצערי.
כאילו יותר נכון אני מרגישה שאני יותר נורמלית מההורים שלי ואני צריכה לקבוע לעצמי דברים
כע, בדיוק עכשיו סידרתי לאמא שלי את המדף של הספרי בישול ואני אומרת לה: 'אבל בזה את לא משתמשת ואת זה אפחד לא אוהב ועל זה לא הסתכלת כבר חמישים שנה אז למה את שומרת את כל זה? את לא רואה איזה בלגן זה עושה לך בארון?' והרגשתי כמו אמא שלה.
ואיי ח.מ.ש הצחקת!!
(השקעתי בנקודות!! תעריכי!!)
חשבתי שאמא שלך יותר צעירה!!!
חמישים שנה זה ביטוי, היא רק בת ארבעים.
תופעת ילד הורה…. תקראי על זה…
זה לא טוב….
ברור אני מעיר לה בצניעות מלאאאא