שומרים עליי מלמעלה – סיפור

כתבתי סיפור ודי אהבתי ת'תוצאה אז החלטתי לשתף, מקווה שגם תאהבו
🙂
לכי תזרקי את הזבל וחלילה לא תעזי להשאיר את הבובה שלך כאן, ברור?
אבל למה? את יודע.. לא יודעת ולא כלום זה חתום מבחינתי גורל הבובה עמוק בפח
נעמי יצא מן הבית שביד האחת השקית הגדולה וביד השנייה האוצר שלה
אף אחד לא יכריח אותה להפקירו לחתוליים אז נכון שאני גדולה אבל זה שלי הכי שלי בעולם
ואם מיס קונר לא רוצה שאעשה לה בושות אז הסתיר אותה ככל מאודי איש לא ייקח לי אותה
וכהד להבטחה זו נטרקה דלת הפח ונעמי רצה הביתה כאשר עמוק בכיס נמצא הסוד שלה.

—-
ידה סובבו כבר בהרגל את גלגל ההפעלה וקול צעקות חדרו מהרדיו קולו של המפקד הבריטי שב והרגיע את התושבים שום אוניה לא תגיע לחופי פלשתינה ספספסס השידור נקטע, מתח זה שם התכסיס
רחל קונר החלה למלמל פרקי תהילים האוניה הגדולה בה כ100 פליטים יהודים עתידה לבוא הלילה לקראת חופי א"י, בעלה כבר נמצא שם כדי לבלבל את החיילים והיא כה דואגת. את הילדים שלה כבר לקחו הבריטים כאשר הגיעו לכאן בספינת המעפילים ומאז היא מסורה לדבר, להציל לשמור על היהודים הבאים לכאן אבל לפחות יש לה את נעמי הילדה שלה הילדה שמסרבת להיות שלה הילדה החמודה שאימצה בחוף הים הילדה שהיא חולמת עליה הילדה שרוצה ללכת ממנה.

—-
עיניה מסרבות להיעצם היא שכחה את טובי הבובה מתחת לעץ התפוזים שבחצר.
אדון קונר אמור לבוא הביתה יראה את הבובה ואבוי שאסון שכזה יקרה ,
אני חייבת לקום לקחת את טובי , בטח קר לה שם.
בשקט סגרה את הווילון פתחה את החלון הוציאה רגל ושניה לאחר מכן נחתה על הקרקע הלחה,
בשקט צעדה מנסה לא לפצפץ מתחת לרגליה את העלים היבשים..
עצרי. הרימי ידיים.
מבוהלת מרימה ידיים, לשמים, ונושאת תפילה
הפסיקי למלמל ילדה. ובואי אחרינו

—
נעצרו החשודים
נתפסה האוניה מה עם דוב בעלה
ליבה של רחל צנח בקרבה . נשאר לה את נעמי מאיפה תביא לה אוכל ?? איך היא תסתדר?
ומה יהיה עם דוב, הרי חלש ושברירי הוא ?

—
החיילים האלה רשעים , הם תפסו אותי חזק חזק ולקחו אותי למכונית שלהם
אבל הכי חשוב שטובי יחד איתי. ככה חשבתי אבל , הרשעים לקחו לי אותה ובכלל חבל כי ככה הם מלכלכים לי אותה, רציתי לבכות אפילו התגעגעתי למיס רחל אבל הם רק אמרו לי שקט ילדה.
ושתקתי ולא היה לי מה לעשות
ונזכרתי איך ישבתי שם, בעלית הגג ואמא חיבקה אותי חזק חזק ואני חיבקתי את הבובה חזק חזק והבובה שמרה בתוך הבטן שלה את התמונה של כולנו אבא , אמא , שיינדי, מרדכי הקטן ככה חזק חזק, ושמענו יריות יריות אבא אמר שהוא חייב רגע לרדת והוא הסתכל במבט כזה על אמא ועלי וירד,
ואני רק שאלתי את אמא "אמא למה אבא צריך לרדת" ועוד לפני שגמרתי את המשפט שמעתי יריות
הן היו קרובות, אמא הסתכלה עלי חזק ורק אמר לי אבא אוהב אותך
אבא תמיד אהב אותך ועכשיו הוא שומר עלינו מלמעלה, המילים האלה אני זוכרת אותם חזק ואני לא יספר לכם מה קרה אחרי זה כי הרשעים לקחו את אמא ואיכשהו הגעתי לחוף ומיס קונר לקחה אותי.
בהתחלה היא הייתה ממש חמודה ובעלה גם הביא לי שוקולד כזה גדול. וגם..
קומי ילדה הגענו.

—–
רחל קמה בהחלטה של אמא לביאה , להגן, לשמור על הילדה שלה זה מה שנשאר לי בחיים.
היא מתקרבת לחדר מצפה לשמוע את קול הנשימות שלה או לחילופין את הדמעות שכבר מזמן נספגו עמוק בכרית וכלום, דממה . פוסעת מתקרבת מלטפת את השמיכה והיא ריקה .

—-
ירדתי מהמכונית וזה היה מפחיד היה שם המון המון חיילים ולכולם היו רובים כאלה ונכנסו לתוך הגדר כזאת דומה לגדר שאמא נכנסה וחייכה עלי , פעם אחרונה
אבל מבעד לדמעות לא בכיתי, כי אני יודעת ששמה בשמים לא רק אבא שומר עלי גם אמא וכל המשפחה ומחבקים אותי חזק חזק.

—-
לא מתוקה שלי איפה את, לא רציתי שתלכי אפילו ת'בובה אני מסכימה לך. למרות שאני יודעת שזה לא טוב לך את צריכה קצת להשתחרר מהעבר . אבל אני חייבת אותך עכשיו. חייבת לתת לך חיבוק, ללחוש לך שאני אוהבת אותך ילדה שלי.
ה' לקחתה לי הכל , ועכשיו נשארתי אם עצמי אין לי למי לדאוג את מי לחבק , חוץ מאותך – תודה אבא על הכל .
הי אני יותר מאשמח לתגובות, הארות והערות:)