רימון מארץ ישראל

כתבתי את זה במקור לעיתון-בנודודות שהיה אמור לצאת לט"ו בשבט אבל בסופו של דבר לא יצא. אמנם זה מתאים לט"ו בשבט אבל לא נורא.. יחסית השקעתי בסיפור וקצת חבל עליו. הממ זה פחות או יותר הנסיון הראשון שלי לכתוב בכזה סגנון, אז ממש אשמח לביקורת מכל סוג. (גם את 'שישה בשקיק', אגב, כתבתי במקור לעיתון הנ"ל:))
סיפור על בסיס היסטורימקור: שיחות לנוער כרך ב'
שלום!
אני שמולי ואני בן שבע, ורציתי לספר לכם על מה שקרה לאבא הצדיק של שכן שלי, יהודה.

קוראים לו הרב (זאת אומרת, הוא לא רב, אני חושב, אבל הוא מאד מאד צדיק וככה כולם קוראים לו) ניסים, הרב ניסים כינורי. הוא גר ליד הבית שלנו ממש, ואתם יודעים איפה? בטבריה! כן, ליד הכינרת ממש!

לרב ניסים הזה, שהוא באמת ממש צדיק, יש הרבה הרבה ילדים. ספרתי פעם לפחות עשר!
אחד מהם, יהודה, הוא חבר שלי ואנחנו משחקים הרבה פעמים ביחד, וגם עם אחים שלו אני משחק כי הכי כיף לשחק עם הרבה ילדים.

ליד הבית של משפחת כינורי יש עץ רימון ממש גדול! פעם שמעתי את אבא שלי אומר לחבר שלו שזה ה'נכס' היחיד שיש להם. אתם יודעים מה זה נכס? אני לא. אולי הכוונה לעצים? כי באמת יש להם רק עץ אחד, לא כמו לנו שיש לנו חמש עצים וגם שתי שדות מחוץ לעיר.

אז בעץ רימונים הזה צומחים כל שנה המון המון המון רימונים אדומים ויפים, עסיסיים כאלו (אמא שלי פעם הסבירה לי, זה אומר שהם ממש מגרים ויש להם כמו 'עסיס' כזה שנוטף מהם. לא יודע מה זה עסיס), וגם אמא שלי לחשה לי בסוד שהם רימונים שעוזרים לרפואה אז בטח שכדאי לקנות אותם, וכ-ל-ל-ל הקהילה, אפילו היהודים הכי עשירים! באים לקנות ממנו. אנחנו, כלומר אני ואחים שלי, היינו כל שנה רואים את התור הארוווווך שנהיה ליד הדלת של הבית שלהם. הכסף מכל המכירות של הרימונים, כמו שאבא שלי אמר, היה מספיק לו לכל השנה, ככה בערך, כדי לקנות כל יום לחם עם קצת בצל ולפעמים-לפעמים גם עגבניה.
לקנות פירות אין להם כסף, חוץ מרימונים כמובן-כי יש להם עץ של כאלו, כמו שאמרתי לכם מקודם.

אז מה קרה פתאום?
הבנות הגדולות שלו, אלו שתמיד עשו לנו בייביסיטר כשהיינו קטנים (וגם, האמת, עכשו-אפילו שאני כבר גדול) הגיעו 'לגיל שבו הם כבר צריכות להתחתן', לפי דברי אבא שלי(כן, זה היה נאום ארוך על משפחת כינורי) אבל הבעיה, שאין להם מספיק כסף בשביל 'נדוניה'(ככה כותבים?), בקיצור, בשביל החתונה וכל זה.

אז מה הבעיה? שימכור את כל הרימונים וירוויח מלאנתה כסף!
אז זהו, שזה בכלל לא מספיק, ואם הוא ימכור את הכל בשביל חתונה אחת מה הם יאכלו? אה?
אויש נו באמת, השאריות יתקלקלו אחרי יומיים.
אה, ולא רק שלא היה להם כסף לחתן (כאילו למצוא להם חתן ולעשות להם חתונה, זה מאותו שורש, שמתם לב) את הבנות הענקיות שלו, אלא שגם לא צמחו בכלל בכלל רימונים על העץ! שום רימון לא צמח!
מסכנים…

זהו, אז אבא שלי גמר את הנאום עליהם ויצא לבית הכנסת ואני הייתי מאד עצוב ולא ידעתי מה הם יעשו אז התפללתי בשבילם מאד מאד מאד.
אחרי כמה ימים פתאום שמתי לב שהם רעבים ממש ממש כל היום ויהודה, שבכיתה שלי, היה מחפש לפעמים אוכל בפח שבקצה של הרחוב, מסכן.

הרב ניסים גם כן היה מאד עצוב ואני חושב ששמעתי אותו כמה פעמים מתפלל להשם שיעזור לו.
לפני שבת נחמו שזה השבת שאחרי תשעה באב, הוא ממש רצה לעשות שהחיינו על רימון מהעץ אבל לא היה לו שום רימונים בעץ!

ואז פתאום שמעתי אותו קורא לאבריימלה, אח של יהודה שנמצא בכיתה ח' וכבר היה לו בר מצווה אפילו!
והוא אמר לו לבדוק אם יש בתוך-תוך העץ אולי איזה רימון, שיטפס לבדוק. אז אבריימלה טיפס ואחרי כמה דקות שמעתי אותו צועק: "אבא, אבא, מצאתי שני רימונים!" ואבא שלו ממש שמח ואמר לו לקטוף אותם בעדינות מאד ולבדוק אם יש עוד. הוא בדק (ונדקר מהקוצים) וצעק שוב "אבא, יש פה עוד אחד!" ושוב הרב ניסים ממש ממש שמח ואמר תודה להשם, ואז אבריימלה קפץ מהעץ ואמר שאין עוד רימונים.

איך הייתי שמח בשבילם! עכשו הם יוכלו למכור את כ-ל-ל-ל הרימונים ולהרוויח מלאנתות כסף!

אבל אז נזכרתי שזה רק שלוש רימונים ונהייתי עצוב שוב פעם. אבל רבי ניסים דווקא ממש ממש שמח ואמר הרבה פעמים תודה להשם, הנה יש לו רימונים לעשות שהחיינו!
ישבתי בפתח של החצר וחשבתי את כל המחשבות האלו, ולא שמתי לב שהגיעו המון המון אנשים ונעמדו בתור ליד הדלת של משפחת כינורי, מה, הם לא יודעים שיש לו רק שלוש רימונים? מסכן הרב ניסים! הם רוצים לקחת לו את הקצת שנשאר לו?
כנראה שהם לא ידעו, כי שמעתי אותו מסביר להם בנעימות(שיהיה להם הרגשה נעימה, אני חושב שככה אומרים את זה) שהשנה יש לו רק שלוש רימונים ולכן הוא לא יכול למכור אותם כי הוא רוצה אותם לעצמו. מהמקום שלי ליד החצר שלהם מחאתי לו כפיים בהתלהבות, כל הכבוד הרב ניסים!!! ככה בדיוק צריך להתנהג לאנשים שרוצים לקחת לך את הקצת רימונים שנשארו לך, גם אם הם משלמים לך עליו כסף.

אז האנשים הבינו את ההסבר, אני חושב, והלכו הביתה שלהם אבל מיד אחר כך הם חזרו עם יותר כסף ואמרו לו שהם שמעו שהרימונים של השנה הכי הכי טובים מכל השנים האחרות והם מאד רוצים לקנות אותם והם ישלמו לו מלא מלא כסף אם הוא יסכים.

ומה אתם חושבים, שהוא הסכים?

לא! שוב מחאתי לו כפיים!
הם אמרו לו שהם מבינים מה שהוא אומר אבל איך הוא יוכל לקנות אוכל לכל המשפחה הגדולה שלו? והם הביאו לו כסף בשביל שנה הבאה, 'על החשבון' כמו שהם אמרו. בהתחלה הוא בכלל לא הסכים לקחת את הכסף אבל אחר כך הוא הבין שאין לו ברירה ואחרת הילדים שלו ימשיכו לחפש אוכל בפח, מסכנים, אז הוא לקח את הכסף.
בשבת הם אכלו שתי רימונים שהספיקו בקושי-בקושי למשפחה הענקית שלהם, אבל הם שמחו מאד ואמרו עוד פעם תודה להשם שהביא להם רימונים כאלו טובים. את הרימון השלישי הם השאירו בצד ולא פתחו בכלל כי הרב ניסים לא הסכים לאף אחד לנגוע בו, ככה שמעתי אותו אומר (שומעים לפעמים מהבית שלנו דברים מהבית שלהם, אם החלונות פתוחים). זהו, אז הבעיה שלהם שאין להם כסף עדיין לא נפתרה ואני לא ידעתי מה הם יעשו, ואז פתאום אחרי כמה ימים ראיתי שהרב ניסים מתארגן לצאת לדרך. איך ידעתי?

דבר ראשון, כי הרחתי את זה באוויר, יש לי חוש כזה מיוחד שדרכו אני יודע דברים, באמת!
דבר שני, כי הוא לבש כזאת חגורה מיוחדת שתמיד כשהוא יוצא לנסיעות (וזה קורה ממש לפעמים-לפעמים),
דבר שלישי, כי שמעתי את אשתו צועקת לו: "ניסים, נו, תצא כבר לחו"ל! צריך לאסוף כסף בשביל הבנות!" ואז הבנתי שהוא יוצא לחו"ל (שאלתי את אבא שלי מה זה והוא אמר לי שזה כמו חוצלארץ) בשביל לאסוף הרבה כסף לחתונות של הבנות שלו.
ואז הלכתי ליהודה חבר שלי ואמרתי לו שאם הוא רוצה עוגיה להחביא לאבא שלו בתיק של הנסיעות שלו אני יכול להביא לו והוא שמח ואמר לי תודה ולא ידע מאיפה אני יודע שהוא נוסע בכלל אבל אני לא גיליתי לו ואמרתי שסתם ניחשתי.
ומאז עברו המון המון המון שבועות עד שהרב ניסים הגיע לארץ ישראל בחזרה, והפעם הוא הגיע עם המון המון תכשיטים יקרים ומלא מלא כסף ובגדים טובים וכל מיני ממתקים, ובגלל שאני לא נסעתי איתו לחוצלארץ אז אני לא ידעתי מה שהיה שם עד שיהודה החבר שלי סיפר לי מה שאבא שלו סיפר לו.

אז הרב ניסים נסע למלא-מלא ארצות של חוצלארץ לבקש כסף אצל אנשים שיש להם המון ממנו והם לא צריכים קצת אז שיביאו לו, ככה הסברתי לאח שלי הקטן שהוא בן ארבע, אבל האנשים בקושי הסכימו להביא לו כסף כי מה זה ולמה שהם יביאו לו כסף שהם השיגו בעצמם-בעצמם (כמו שהרב ניסים לא מביא את הרימונים שלו שהם רק שלו לבד, חוץ מזה שיש לו רק קצת קצת), וגם יהודה אמר לי שהוא לא רצה להגיד שהוא מארץ ישראל ואז האנשים יביאו לו כסף כי הוא לא רצה להתגאות בזה, ואז מלא מלא זמן הוא הלך לכל מיני ארצות כאלו ופתאום, בט"ו בשבט הוא הגיע לקושטא, שזה נמצא במקום אחד רחוק רחוק וכל היהודים שגרים שם היו מאד עצובים ודואגים בגלל מה שהסולטן (זה כמו המלך) צעק עליהם וכעס עליהם מאד מאד מאד בגלל שהבן שלו נהיה חולה והוא חשב שזה בגלל היהודים שגרו שם אז הוא קרא להם וצעק עליהם ממש חזק ואמר להם שאם הם לא יתפללו על הבן שלו שהוא יהיה בריא אז הוא יגרש אותם ולא יהיה להם כסף וגם לא יהיה להם איפה לגור, מסכנים…

אז בגלל זה הם התפללו ואמרו תהילים כל הזמן והם מאד מאד דאגו. גם אני הייתי דואג אם ככה המלך היה אומר לנו…
אז הרב ניסים התיישב גם לומר איתם תהילים וחשב שאף אחד לא ישים לב אליו, אבל הוא טעה-והשמש של בית הכנסת ניגש אליו מיד ושאל אותו אם הוא מארץ ישראל. הוא היה מאד מאד המום, הרב ניסים, ולא ידע מאיפה הוא ידע את זה! אז הוא אמר לו, השמש, שזה הרב שאמר לו שהוא מארץ ישראל, וגם שהרב קורא לו אליו. אז הרב ניסים היה מבולבל אבל בכל זאת הוא הלך לרב, ובחדר של הרב הצדיק שהיה לו זקן ארוך-ארוך ולבן ממש, אז הרב שאל אותו, ככה יהודה אמר לי, אם הוא מארץ ישראל. והרב ניסים לא ידע מאיפה הרב יודע שהוא מארץ ישראל כי הוא לא אמר לאף אחד שהוא משמה!

אז הוא אמר לרב בהדרת כבוד (זאת מילה ששמעתי שאומרים לאנשים צדיקים) שכן, והוא מארץ ישראל, ואיך הרב ידע? בטח בגלל הרימון שנמצא אצלו בתיק…

ואז הרב רק שמע את המילה 'רימון' והוא מאד התרגש ואמר לרב ניסים שבטח שלחו אותו מהשמיים בשביל להציל את כל הקהילה! הרב ניסים לא הבין מה קרה ואז הרב הצדיק של שוקטא, אה, קושטא, אמר לו שהראו לו מהשמיים שצריך רימון בשביל להציל את הבן של הסולטן! ופה יהודה הסתבך ולא ידע להסביר לי מה קרה אחר כך כי הרב של הקהילה אמר לרב ניסים הסבר מסובך כזה שגם אני לא ממש הבנתי מה קרה שם… אז בקיצור, הדבר היחיד שהבנתי מההסבר זה שרימו"ן זה ראשי תבות:

רפואת מלך ובנו ניסים יביא מהרה (אני מקווה שזכרתי את הראשי תבות כמו שהם היו וגם, אפילו שזה לא לפי הסדר של המילה זה נחשב ראשי תבות עדיין, אבא שלי אמר) ואז הם הלכו מיד לסולטן והרב ניסים ריסק את הגרגירים של הרימון ועשה מהם כזאת מרקחת, כמו אממ..שייק כזה, אצלכם, ואז הם השקו (כאילו הביאו לו לשתות את המשקה) את הנסיך החולה ומיד הוא קם מהמיטה ונהיה בריא! טוב… אולי זה לא היה מיד אבל ככה אני הבנתי שקרה שם…

ואז הסולטן שמח מאד מאד והביא לרב ניסים המון המון כסף וזהב ובגדים וממתקים ומתנות וכל מה שהוא הביא כשהוא הגיע הביתה! ואז, אחרי שיהודה גמר לספר לי ורץ לעזור בבית, הבנתי מאיפה כל זה הגיע…

ברוך השם שעזר להם! איזה יופי! עכשו יהיה להם מלא כסף לעשות חתונה לבנות שלו!
בתוך כל המחשבות האלו לא שמתי לב לתור שנהיה פתאום ליד הדלת שלהם, לקנות את כל הרימונים האדומים והטובים שצמחו פתאום על העץ.