עיניים בגב

newEmotionIcon_03_49
לאהלה

ולב, עמוק.
"כן נשמתי, יש לך שתי אפשרויות. לעוף מהכיתה, או להיות פה ולשתוק".
אני שוחקת שפתיים, מעלה על הפרצוף חיוך שמודבק בדבק שלוש שניות, ואומרת "כמה אופציות, תודה! רק שאף אחת לא רלוונטית לתלמידתה הסוררת".
"בכיף", היא עונה לי, ממשיכה הלאה כאילו לא קרה כלום.
והרי באמת לא קרה כלום, סתם מורה ותלמידה שנהנות לרדת אחת על השנייה. לא?

 

"מה קורה המורה?" דבי שואלת, העיניים שלה נפתחות בצפייה.
"בסדר", היא עונה העיניים שלה נדלקות על מיכל. "מיכל מותק, איך החיים?"
"היי המורה, את חיונית היום, תתחדשי על החולצה". הן ממשיכות לדבר שתיהן, ומשהו קורה לניצוץ בעיניים של דבי.
רק אני שמתי לב?

 

"המורה, יש פה רעש. אני יכולה להתפלל בחוץ?" רבקי שואלת במבטא אוקראיני כבד.
"אממ, בנות יקרות" המורה מצווחת, פונה למיכל וחבורתה. "יש פה ילדה שקשה לה להתרכז, אז תשתיקו פיות בבקשה". זה לא עוזר. למה שזה יעזור עם בקשה כל כך מחויכת ועליזה?
"המורה", רבקי חוזרת אחרי חמש דקות, "אני יכולה לצאת בבקשה?"
"נו, מיכל", המורה פונה לחברתה הטובה. "באמת! מתי תלמדי כבר לשלוט על הפה הברברן שלך? אה נשמה?". המורה לא תפספס הזדמנות לפטפט עם העשירון העליון של הכיתה. מיכל עונה כמובן.
"אני לא מסכימה לצאת כרגע", אחרי דקה של הלצות הדדיות המורה נזכרת במי שעומדת ומחכה.
"המורה קשה לי כאן", רבקי מנסה להתעקש, פעם ראשונה שאני רואה אותה ככה.
"דיברתי איתן והן יהיו בשקט". 'כן?' אני חושבת מהסידור, 'את באמת מאמינה לעצמך? מורה יקרה?'.
"תודה על האישור", רבקי מסננת, חוזרת למקום מובסת.
"בכיף". הרי מה אכפת למורה מהעולה החדשה שבקושי שומעים אותה?

 

"זה עצוב", אני אומרת.
"נכון, סיפור מאוד עצוב. אבל אין מה לעשות. לפעמים צריך לשמוע סיפורים עצובים". המורה מהנהנת כאילו היא בובה על חוט, משנה סדורה יש למורה שלי.
"אני חושבת שמה שעושה את הסיפור נוגע מהשאר, זה שקוראים אותו מנקודת המבט של אבי," טליה אומרת. "פתאום קולטים שהוא בדיוק כמונו רק בגרסא יותר תמימה, טהורה". לטליה יש עומק, התובנות שלה יפות. "היו קטעים פה שפשוט עלו לי דמעות", היא מסיימת.
"כן"? המורה מסיטה מבט, עוברת במהירות לקטע הבא.
חבל שלא נתנה לטליה עוד קצת לדבר.

 

"אני לא סובלת אותה", פינת הריכול עם אחותי המותק נפתחה ברגע זה.
"אצלכן דווקא יותר בסדר", היא עונה. "נשמע שאת יודעת לענות לה, אצלנו בכיתה אף אחת לא העיזה לפתוח את הפה מולה".
"כן. אני עונה כי אין לי כח שהבן אדם יחשוב שהוא היחיד בארץ". עצביי מטפסים לגובה. "היא כולה הולכת לה כל היום כמו טווס הונגרי עם אף למעלה. קוטלת את כל הבנות שלא נראות לה בעין. ואל יחידות הסגולה נותנת חיוכים ומחמאות בקטע מחניף".
"מסכימה איתך, רק תני לי להעיר משהו?" שאלה רטורית. "עדיין יש עניין של כבוד של מורה. זה לא רק עניין, זו הלכה. אני לא חושבת שמותר לענות לה בכל צורה". יש לי אחות צדיקה, והיא אומרת את זה בקטע כזה אוהב ומתוק.
"צודקת ", הלחיים מקבלות גוון יפהפה.
"ובלי קשר", אחותי ממשיכה. "יש לה איזה שהוא קסם, בואי נדבר על זה שנייה. היא מדברת בצורה מעניינת. ויש איזו סיבה שהמון בנות רוצות קשר איתה. סיבה שעדיין לא עליתי עליה, קסם".
"נכון", אני נזכרת בדבי.
"היא מזמינה לעצמה את החוסר כבוד". אני מתרצת את עצמי אחרי חיפוש של דקה, המבט שלי בוהה אי שם. "יש מורות שאת מדברת איתן, ו.. הן עושות את זה כל כך יפה ומכובד, שגם אם את במצב רוח הכי קרבי את תכבדי אותן חזרה". אני עוצרת לנשום. "ואני לא חושבת שזה פוגע באפשרות לקשר אישי איתן, מורות מהסוג ששומרות על דיסטנס, ותוך כדי מסתכלות לך בעיניים, ו…את רואה כמה שהן איתך ולא משנה באיזה הגדרה את כרגע".
"והיא"? יום אחד אני אטפל בחיוכים המשועשעים של המאמית הזו.
"היא לכאורה הכי קרובה אלייך, המורה הכי מצחיקה שמדברת במילים הכי עממיות. אבל…"המבט שלי מצטמצם "משהו בה, במבט שלה", אני מדייקת. "בו לא תראי את הקסם. הוא תמיד יהיה מבט של מישהי צינית ונוראית שאין סיכוי מול הפה שלה".
אבא נכנס הביתה, הפינה נסגרה להיום. אני לא בסדר שפתחתי אותה.

 

ויום אחד, המבט הגאה, השחצן, ייעלם.
לא לגמרי, רק מאחורי קווים של טלפון.
ואז בעוד שיעור של למידה מרחוק ייפתחו לי המחסומים.
אני אתעצבן, ויאמר מה שאני רוצה, החדר השקט נותן לי את הדמיון שאף אחד לא באמת שומע אותי.
אז אני ידבר לקו ההמום, יאמר דברים שאף פעם לא העזתי לאמר.
ואני אתקשר להתנצל, ואראה משהו, משהו שאף תלמידה לא ראתה.

 

המורה, אני באמת מתנצלת. את פגועה, זו אני שפגעתי.
והמורה.. את כל כך יפה ככה.
ביננו עומדים קילומטרים, קווי טלפון קרים שמעבירים גלים של מילים.
ובמרחק הזה, זו הפעם הראשונה שאני רואה אותך, שאני רואה את העיניים שלך, אותן עיניים שברחו כל פעם שהתחילו לגעת ברגש. את המבט האמיתי שעומד בהן ומדבר איתי.
עיניים אמתיות, כנות, מרגישות.
המורה אני אוהבת אותך.

שתפי בווצאפ

עוד בנושא
מי יישאר
19

דומיה נפשי

מי יישאר? תגידו מי? אני לבד ורע לי להבין שאין עוד מי שיחבק וקר לי ואין לי מי ...
המכה השלישית 🤢
new-emotion-icons_22

בת ישראל

לא יודעת מה איתכם ומתי הפוסט יעלה, נכון לעכשיו אנחנו לגמרי בשיא הניקיונות והל...
THROW KINDNESS AROUND LIKE KONFETY
15

וורה

היום הייתי בחנות מסוימת… המוכרת שם הייתה עצבנית מאד! בהתחלה נבהלתי̷...
ממרירות לשמחה
74

מתופפת

י' ניסן, תשפ"ד. יום פטירתה של אישה צדקנית, נביאה שהתנבאה שאחיה- משה רבינ...
חו..שך.
19

שלכת

לא רוצה לישון בחושך. החושך מעורר בי את כל מה שרציתי לדחוק. מעיר בי את כל רגשו...
היא כלה! ואני בשוק. ובמשבר. ובחופש.
7

מאמית אחת

אז ככה. כרגע אני במצב רוחני ש.. לא כ"כ יציב. ומי שהייתה גורמת לי ליציבות...
קריש דם וחורבן
newEmotionIcon_21

ציפור בלי כנף

אז התחיל לרדת גשם לשטוף שנאה וכאב גשם מנסה לתקן לחבר מחדש את השבר קרע של עם ג...
🤤🤩😂❤️‍🔥😭🥱🥳#1
icon_set_3_05

ירוקת עיניים

הייי חברות סלום מה סלומכן?? (לא לתקן אותי לאלה שאוהבות, זה בכוונה😛) אוהבות אי...
פוסטים חדשים
מי יישאר
19

דומיה נפשי

מי יישאר? תגידו מי? אני לבד ורע לי להבין שאין עוד מי שיחבק וקר לי ואין לי מי ...
אם כסף תלווה
icon_set_3_42

נור

הנשמה שלנו תמיד נכספת ורוצה להתקרב לאלוקות. לא תמיד מרגישים את זה, אבל תמיד ת...
מוקדש לך חברה שלי.
emotion_icon_13

לילי

תודה. תודה על הכל. תודה על כל מה שעשית ועדיין עושה בשבילי. תודה חברה שלי🫂 סלי...
שאלה חמודה (כמוני, חחחחחחחח)
18

פרח ורוד

איזה שמות את אוהבת *לבנות*? איזה שמות את אוהבת *לבנים*? איזה שמות היית קוראת ...
מסננת😕
22

אחת חמודה

חברה טובה שלי, עכשיו במהלך החופש הזה פשוט מסננת אותי. כאילו לא אכפת לה ממני ש...
מוכשרות לכאן
12

קול שפוי

את מוכשרת במשהו? (שאלה רטורית…) במה?
emotion_icon_14

מתופפת

מעט שקט זועק הרבה כאב
המכה השלישית 🤢
new-emotion-icons_22

בת ישראל

לא יודעת מה איתכם ומתי הפוסט יעלה, נכון לעכשיו אנחנו לגמרי בשיא הניקיונות והל...

17 תגובות

  1. לאהלה את ילדה מיוחדת!
    גם לי שנה שעברה היתה מורה כזאתי, שאמרה מה שבא לה לתלמידות, ואני עם הפה הענק שלי לא ידעתי לעצור את זה והייתי מחזירה לה במשפטים, בקיצור לא היה הכי נעים?
    ואני חייבת ללמוד ממך איך פשוט לראות את זה במבט אחר, את פשוט מיוחדת!!
    יש לך הסתכלות מהממת על העולם❤

  2. ואי כמה שאת מתוקה. את נשמעת בוגרת ממש, קודם כל.
    אשכרה שאבת אותי להרגיש את הרגש שכתבת, התעצבנתי איתך, התבאסתי איתך, ובסוף פשוט התרגשתי בשבילך. באמת.
    מקווה שהבנתי בדיוק מה הלך.. את חמודה. אני אלך לקרוא שוב.

  3. עלו לי דמעות בגרון.
    לא יודעת למה.
    אולי כי אני פשוט נמסה מול אנשים שלא רק שלא מפחדים מהאמת של עצמם, אלא גם אוהבים אותה.
    ופותחים איתה חלונות לאחרים.

    1. אממ
      סורי לאהלה שאני לא מגיבה לענין, אבל-
      מרים יעל, למה קראת לעצמך על שמה של הציירת הדגולה?

  4. בטוח לא אני כתבתי את זה???
    ישמצב את בכיתה שלי???
    הסיפור בוווול מה שקרה לי בכיתה השבוע, ההתנהגות כלפי המורה רק שאצלנו היא קצת יותר מזוויעה?
    וכל סוף יום אני אומרת מסכנות המורותתתת, כמה טרור הן חוות.
    ר ח מ נ ו ת על המורות אצלנו.
    ואני מבקשת סליחה בשם כל הכיתה.
    ורק שתדעו, בדכ זה בכלל לא בכוונה, התלמידות לא באות במטרה לעשות לכן רע, פשוט זו תקופה כזו שפוגשים חרות פעמיים בשבוע, ואין סבלנות לחכות להפסקה לספר הכלל

  5. וואו, אהבתי את הקאץ בסוף
    הייתי בטוחה שזה עוד פוסט על מןרה שלא יודעת מה זה אנושיות לאנשים סביבה או משהו כזה
    אבל פתאום בסוף זה היהי ואוו כזה.
    כאילו אהבתי ממש ממש ממש.
    ועל הכתיבה שלך, אני אפילו לא מדברתת.כל כך אמיתי ונוגע כזה
    לאב יו❤

  6. אז ככה, קראתי את זה עכשיו ברפרוף.. בכל אופן, זום לפני תפילה חח

    קראתי עכשיו רק את ההתחלה והסוף בערך וזה נשמעע טובבב אחותייי!!!!! את מוכשרתתת!!!!!!

  7. וואו איזה מהממת את שדווקא מתוך זה שאת פגעת בה את הבנת שאת בעצם אוהבת אותה
    וואו
    מדהים
    זה בוגר מאוד!

  8. אין לי מילים
    זה מבוסס על משהו אמיתי? זה אמיתי?
    אימאלה
    וואו וואו וואו
    נגעתי חזק ממש
    אימאלה
    באמת שאני כמעט בוכה פה. וואו.
    חוץ מהתוכן שריגש אותי ממש, את כותבת אלוקי! ממש!
    תמשיכי לשלוח לנו מידי פעם.
    ממש בטעות פתחתי את הפוסט והוקסמתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגיות פופלריות