עותק מקורי

אשמח לתגובות..?
שנת 1987-אחוזת פרטלון לשעבר.

"אני… אה.. מסייה?" שאל טום במבוכה. הוא התנער ממחשבותיו, והרים פרצוף חמוץ לעבר משרתו. "כמה. פעמים. בקשתי. ממך. לא. להפריע. לי. כשאני. באמצע. משהו? שאל בקפדנות, מדגיש כל מילה. טום הסמיק כולו. "אה.. אני.. אני מתנצל מסייה, לא התכוונתי, פשוט—"
"טוב דיי!" נעמד ז'אן על רגליו, וטום נסוג לאחור בבהלה. ז'אן היה גבוה. גבוה מאד, מה שהוסיף להדגש העליונות כלפי סובביו. הוא הדף את טום לאחור, ויצא מהחדר בפסיעות רחבות. טום מיהר אחריו, מבין לצערו שהוא לא יחזיק מעמד כאן, וחבל. הוא נמצא כאן בערך עשר שנים, וכל זה לא יואיל לו. הוא בטוח בכך. למרות שהוא כעת משרתו האישי של מסייה, מעמד גבוה ביותר, ברגע שעשה את הטעות הכי קטנה, הוא כבר לא יהיה כאן. והוא הבין וידע זאת לא מהיום. הוא החזיק כאן עשר שנים תמימות, אבל תמיד יש נפילה. חבל. הוא נזכר במבחני הקבלה הקשים שעורכים לרוצים להתקבל. רק אחד מכל שבע אנשים מצליח. והוא, הוא הצליח! את הכל הוא פספס ברגע אחד.. תחושת החמצה עלתה בו.

ז'אן הסתובב בחדות, קולט את רגשות האשמה של טום. "הֵרָגַע. לבנתיים אני צריך אותך" אמר ביובש, לא מפספס את הבעת ההקלה שעלתה על פניו של טום. "אבל אתה תצטרך להוכיח את עצמך." הוסיף, פונה הלאה משם, לעבר משרדו.

"לך משם!" צווה עליו ז'אן. "ואתה, בא הנה, עזור לג'וני להרים את זה." פקד. "קארל! לאן אתה הולך! תזיז את הכורסא" נבח ז'אן, לא מרוצה בעליל. לאחר מכן פלט אנחה, והתיישב על הספה הרכה. "בילי, אתה מודיע לי כשהוא מגיע!" אמר באדנות, מבטו מרצד סביב, לראות האם הכל פועלים לפי הוראותיו. "בשקט, קארל! נהיה לי חור בראש ממך!" הודיע, ונשען לאחור בעצבנות קלה.

"הכל חייב להיות פרפקט!" אמר ג'יימס, סגנו. "העסקה הזו הולכת להיות… פצצה!" נהנה. ז'אן חכך את כפות ידיו זו בזו, משגר קריצה לעבר ג'יימס. לאחר רגע כמו נזכר שהוא אמור להיות מעוצבן, ופלט נהמה מלאת רוגז.

ז'אן פררה נולד בשנת 1946, למשפחה אמידה בעיר גראס, בעלת חנות בשמים מצליחה, כמרבית תושביה של העיר שהתפרנסו מבשמים. ז'אן עצמו נולד תתרן, כך שמבחינתו הבשמים לא היוו כלום. הוא שנא אותם, משום שלדעתו זה היה דבר מיותר בעליל, ולא הבין איך אנשים יכולים לבזבז כסף בשביל דבר מטופש שכזה. לאחר שבגר, פתח משרד משגשג, שלאט לאט השתכלל, נוספו עובדים, וסניפים אחרים. כעת ז'אן כבר היה בעל רשת של משרדים מצליחים, שהיו מוכרים בכל מקום במדינה. שמו הפך למותג. אנשים דיברו עליו בהערצה.

הוא דווקא לא הרבה להראות את פניו בערבי התרמה ובכנסים מיוחדים, כמו שאר בני מעמדו. ז'אן, בנוסף להיותו תתרן, היה איש חמוץ במיוחד, ערמומי כשועל, וגבוה מאד. כל אלה גרמו לאנשים שהכירו אותו, לסלוד מהמראה החיצוני שלו, ולאלה שהכירו אותו בהכרות מעמיקה יותר, גם ממנו עצמו, בסתר כמובן. לא היה חסר להם להסתבך עם אדם כמוהו.

טום היה משרתו וחברו הטוב ביותר. רק לו הוא גילה את עובדת היותו תתרן, ושאר סודות שהקפיד להסתיר בחשאיות.טום ידע להלך בין הקוצים, והיטיב להבין את הלך רוחו של אדונו.

רק הפעם, שגה במקצת.
כעת הוא הולך להיפגש עם מיסטר ברון, אדם טיפש לחלוטין, שקיבל את כספו מירושה של דודתו הזקנה, כך לפי המידע שאספו אנשיו. הם הולכים לחתום על עסקה ששווה מליונים, ותרגיל העוקץ שהוא מתכנן, מתאים בול לברון הכסיל הלזה.

"הוו מיסטר ברון! שלום שלום!" ז'אן נעמד על רגליו, מתנשא כענק מעל ברון, הנמוך גם כך. "אני ז'אן." לחץ את ידו ברשמיות. "מסייה פררה! שלום לך!" לחץ ברון את היד המושטת בהתרגשות. לא כל יום יוצא לו להפגש עם אגדה מהלכת!

ז'אן מתח את שרירי פיו לחיוך רחב, מגחך בליבו. 'בטח נחמד, התרגיל הולך להיות משהו מיוחד!' חשב. "בוא, בוא תשב!" הזמין אותו, ורמז למשרת שעמד בצד להתחיל להגיש. "תמיד טוב לסכם פרטים על בטן מלאה" הסכים איתו ברון, כשראה את המשרת מתחיל להעמיס.

לאחר שאכלו לשובע, כשברון מפטפט על טיב המאכלים בעודו לועס, עדיין, בנמרצות, וז'אן מביט בו בשתיקה מהולה בסלידה קלה, נפנו לדון על העניין שלשמו נפגשו. הם סיכמו ביניהם את כל הפרטים, ונראה היה ששתי הצדדים מרוצים.

ברון- מהסחורה המשובחת שעד כה רק שמע אודותיה, וז'אן- מהסכום הנאה שהוא הולך לקבל-ועוד יותר, על העוקץ שהוא מתכנן. "אז סיכמנו הכל. איך תרצה לשלם?" שאל באדישות מעושה. "מה אתה מעדיף?" החזיר ברון, ליבו טוב עליו.

"אהמ… למרות שזה ישמע קצת מוזר, הייתי מעדיף לקבל בצ'ק." אמר ז'אן, בוחן את פניו של הלה. אם ברון הופתע בדרך כלשהיא מדרך התשלום, הרי שפניו לא הסגירו זאת, וז'אן הניח כי הפתי לא חושב שזה מוזר במיוחד.

"מעולה!" הוציא ברון פנקס צ'קים מכיסו הימני. הוא תלש צ'ק, ומילא את הפרטים במהירות בעט המוכסף שעמד על השולחן. "כמה סיכמנו בסוף?" הרים את מבטו לעבר ז'אן. "מליון שש מאות?"

ז'אן הנהן בראשו בקרירות. הוא חיכה לרגע המכריע. האם מיסטר ברון הוא באמת פתי?!

"ברון, תוכל לתת לי העתק? אני מתכוון, אתה יודע.. אם יקרע לי או יעלם לי או לא יודע מה…" גיחך במבוכה מכוונת היטב בעוד ברון מגיש לו את הצ'ק.

"אהה… כן בטח! אתה צודק! איך לא חשבתי על זה בעצמי?!" מלמל בהתנצלות, והוציא פנקס מהכיס השמאלי של חליפתו. הוא מילא את הפרטים בשנית, מסתכל מידי פעם לראות שהוא לא טועה. לאחר שסיים, הגיש לז'אן בחיוך. ז'אן החליק את הצ'קים לכיס ונעמד. "תודה רבה לך!" הודה לו בחמימות. "נדמה לי כי שנינו יצאנו מרוצים, הלא כן?!" חייך. לאחר כמה מלמולי פרידה, חזר ז'אן אל כורסתו, פורץ בצחוק רועם. "הפתי הזה–חה חה חה—לא מבין כלום–חה חה חה" לפתע, מחשבה פתאומית עלתה בו. הוא קם מהכורסא ופנה לקארל. "נוסעים לבנק" הפליט קצרות, ויצא את החדר במהירות.

קארל הנהג נחפז אחריו, מגיע בשניה שלפני האחרונה ופותח את הדלת למעסיקו. ז'אן נכנס, מתרווח בלימוזינה הנוחה. הנהג התחיל בנסיעה.

ז'אן התענג על תמימותו של מיסטר ברון. 'הכסיל הזה בטח לא יבין איך סכום כפול נמשך לו מהחשבון..' גיחך. הצ'קים רשרשו לו בכיס, ברעש נעים של תמימות מיותרת. "אדוני, הגענו" פתח קארל את דלתו, ממתין. ז'אן התרומם, נעזר במשרתו, ויצא החוצה. אוויר צלול היכה בפניו. הוא נשם באיטיות, נותן לאוויר למלא את חדרי ליבו. "אוויר טוב היום, אה?!" שח לעומד לצידו בהנאה. קארל הנהן בראשו בהתלהבות מעושה משהו. "אכן אכן אדוני, אוויר צלול כיין!" הגיב.

ז'אן ניצב לרגע קט במקומו, ואז התקדם פנימה, לתוך הבנין. מנהל הבנק נחפז לקראתו עוד כשהניח את כף רגלו על המפתן. ז'אן חייך, מדושן עונג. "בונז'ור מסייה!" ברכו המנהל בכניעה.

הם הכירו עוד מימי היסודי, עת ז'אן היה נוסע לביתו ברכב מפואר, וכריסטיאס, מנהל הבנק כיום, היה משרך רגליו עד לשדרה הרחוקה. ז'אן ידע על קנאתו הרבה של כריסטיאס בו, והירבה להתנשאות מעליו.

גם כיום, בפגישותיהם מפעם לפעם, ניכרת עליונותו הרבה של ז'אן מעליו."בונזור" הפטיר ז'אן לעברו באדנות. הם נכנסו למשרדו של כריסטיאס, וז'אן התיישב על כורסאתו הרחבה של המנהל. "אז מה מביא אותך אליי היום?" שאל כריסטיאס בתמיהה. "אז ככה, עשיתי עסקה עם אדם, שהתעקש לשלם לי בצ'ק. עכשיו, הצ'ק הוא בסכום גבוה מאד, אז ישר הגעתי לפה." סיים ז'אן."הווו כמובן כמובן… איפה הצ'קים בבקשה?" ביקש המנהל.

ז'אן הוציא את הצ'קים בתנועת יד רחבה, שמח להפגין את רום מעמדו ואת העובדה שעסקאות של יום יום הם בסכומים כאלה. כמובן שאת הסכום הכפול לא יוצא לו לקבל בסתם יום רגיל, אבל אם אפשר להשוויץ, למה לא?!

כריסטיאס הביט בצ'קים בעניין, בוחן שוב ושוב את הצ'ק השני, ה'מזוייף'.מרגע לרגע גברה אי הנוחות בליבו של ז'אן. "מה העניין?" שאל בחדות. "אז ככה, מסייה… הצ'ק הזה הוא של מיסטר ברון—–"

"נכון כי העסקה שעשיתי היא איתו בדיוק!" שיסע אותו ז'אן."אני מבין, כן… אבל כשהוא הזמין את פנקס הצ'קים הנוכחי, הוא ביקש עוד פנקס, מזוייף. כדי לסמן זאת, הוא הטביל את הפנקס בתרכיז לימון חריף, ואמר שזה בשביל שעשוע בלבד… אני מבין שקרתה פה טעות מצערת.." כריסטיאס היה נבוך. הדבר היה ניכר על פניו.
ז'אן קפא במקומו. לימון. ברון הנוכל ערך תחקיר אודותיו, בדיוק כמו שהוא עשה לו. כמו שיש לו אנשים בבית של ברון.

יש לו בוגד בבית.

היחיד שיודע את תחביביו, טעמו, ומגרעותיו.

היחיד שעליו סמך באמת.

משרתו האישי.

טום.