זו פעם ראשונה. אשמח לתגובות:)
הם הגיעו הביתה. אורי פלט נשיפת הקלה. לפחות לא חם פה כמו בחוץ. אבל זו האחרונה נגדעה באיבה כשנזכר במצבו. והפכה לאנחה כשחש את היובש מטפס בגרונו.
אורי פנה ישר לחדר. "לא באמת יש לי חשק לעבור עכשיו במטבח" חשב לעצמו. אבל הרעש שהקים אלי אחיו הגדול בשעה שפתח את המקרר, מזג לעצמו כוס מים קרירים ברך בקול ושתה, עדיין הגיע לאוזניו, צובט את ליבו ואת גרונו הניחר.
הוא נשכב על המיטה. מהרהר במצבו העגום. דמעות בצבצו בקצה עיניו התכולות. "איך אני בכלל אצליח להחזיק מעמד עד סוף שנה? אני יכול למות!" לחש קול אחד קטן מקירות ליבו. "לא יכול להיות." פסק קול אחר, " ממצוות לא מתים. אף פעם."
לקול הראשון היה מה להזכיר בנוגע לכמה דמויות שמתו על קידוש השם, אחרי שקיימו מצוות, אבל אורי השתיק אותו. גם ככה מספיק כואב לו הראש. לא באמת יש לו כוח לשני קולות צווחניים שיהדהדו לו במוח.
הוא ניסה לקום, וגילה שהתקרה ממש מסתובבת. וגם הרצפה. "זו כנראה סחרחורת." אמר לעצמו, "הרגשתי את זה פעם אחרי שהסתובבתי מלאן בקרוסלה. אבל עכשיו לא הסתובבתי בכלל. מוזר." הוא נשכב על המיטה בחזרה. רגשות האשמה מציפים אותו שוב. "למה בכלל הייתי צריך לאכול כל כך הרבה ענבים??? לא יכולתי להתאפק קצת?? עכשיו אני אהיה צמא עד סוף השנה בגלל הענבים האלה!!" הדמעות החצופות הופיעו שוב. הפעם הוא לא ניסה לעצור אותן. גם אם רצה, לא יכול היה. טיפת כוח לא נשארה בו. הוא הרגיש מוזר. הכל הסתובב סביבו. ואז, חושך.
אור חזק. חזק מדי. זה היה הדבר הראשון שראה. הוא רצה לבקש שיכבו את האור, אבל אז שם לב שאמא עומדת לידו, מסתכלת עליו במבט דואג, ומשהו מוזר מחובר ליד שלו.
"מה יש לי ביד?" הקול שלו היה חלש נורא, והמילים יצאו בקושי.
"אורי! אורי שלי!" אמא דיברה קצת בקול. "איך אתה מרגיש מותק?" רוצה לשתות? אתה התייבשת חמוד. לא שתית הרבה זמן. למה מותק? לא היית צמא? מה שיש לך ביד זה אינפוזיה. היא מחדירה לך נוזלים. אם היית שותה בזמן זה לא היה קורה.. איך אתה מרגיש אורילה?"
אמא דיברה מהר. אבל הוא לא הקשיב. בבת אחת הוא נזכר. כן הוא צמא. אבל הוא לא יכול לשתות. רגע, מה? מה אמא אמרה? מכניסים לי נוזלים לתוך היד? זה אסור!! אסור! הם לא יודעים מזה!!!
"מה אורי, מה אסור?" אמא לא הבינה. " מה קרה? למה נבהלת כל כך??
"אמא.." אורי קרקר בקושי "תגידי להם שיוציאו את האינפוזיה.. זה.. זה.. א…סור.." הוא הוציא את המילים האחרונות בקושי רב. "למה אסור מותק שלי? אתה חייב את זה!! חסר לך נוזלים!! תסביר לי אורי. לאט. מההתחלה. אני מקשיבה."
"אתמול, בצהריים, אני אכלתי המון ענבים. הכי הרבה.."
"כן אני זוכרת." ענתה אמא "אבל מה הקשר?"
" רותי כעסה עלי… ואז בסוף היא אמרה לי שאם אני אמשיך לאכול יצמח לי עץ של ענבים בתוך הבטן. אבל אני לא הקשבתי לה והמשכתי לאכול.. ואז היא אמרה שכנראה יש לי כבר כרם שלם של ענבים בתוך הבטן.. הבנת אמא?"
לא. היא ממש לא הבינה. "מה הקשר לאינפוזיה אורי מותק?" היא שאלה
"אסור לי לשתות אמא! זאת שנת שמיטה! אם אני אשתה אני אשקה את הכרם!! אסור…"
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
23 תגובות
כתיבה ממש יפה!
מקווה שזאת הסנונית הראשונה לעוד סיפורים 🙂
וי, יגדל לך עץ של סוכריות/במבה בבטן זה ממש משפט של אבא שלי בילדות…
יואווו זה גם משפט של אבא שלי??
הקטע גם שהאמנתי לו?
תמיד בפסח הייתי אוכלת כמעט את כל הקציצות שאמא שלי היתה מכינה ואח שלי רצה שאפסיק לאכול אז הוא אמר שיגדל לי עץ קציצות ובאמת פחדתי!! והפסקתי לאכול קציצות איזה כמה שנים. הייתי בת ארבע חמש כזה
חחח ? אויש זה היה טוב
אהבתי את התיאורים שלך!! הם חדים ואמיתיים
חחחחח לא ציפיתי לסוף הזה בכלל בכללל!!!
חמודי נורא נורא!!
חח
מהממם! ועוד פעם ראשונה, לייק, גדוול
יואווו
סטקטו את טובה!!
סיפור מקורי, כתוב בצורה חלקה וזורמת, לא ארוך מידי.
היה כיף לקרוא. סוף מפתיע!!??
גדוללל
סטקטו אהבתי ברמותת
רעיון מקורי להפליא חח
ואגב השם שלך עושה לי קונטוציה של פסנתרר בעע אני בטראומה מהדבר הזה שנקרא פסנתר?
חחח אני מנגנת על פסנתר… ועל עוד כמה:) לכן בחרתי את השם הזה
תודה על המחמאות:) כיף לכתוב פה רק בשבילן..
חחח חמוד!
איזה חמודי ממש אהבתי!!
מוכר לי איכשהו מאיפשהו
כן, לא שכתבת את זה מעיתון ילדים אחד בשנת שמיטה?
תקשיבי!! הרמת לי את המצב רוח!!!
איזה פאנצ'!!! לא ראיתי את זה בא וצחקתי בקוללל
אלופה! נהנתי מלא??
יש לך כתיבה ממש טובה! והתפנית בסוף הצחיקה אותי.. איזה מתוק האורי הזה.
רק הערה קטנטונת: לדעתי, המחשבות של אורי בהתחלה קצת בוגרות מדי לגיל של ילד שמאמין שעץ יצמח לו בבטן.
חוץ מזה, זה מהמם! ממש אהבתי?
מסכימה לגמרי עם בטי, גם לי משהו צרם קצת בהתחלה כ הוא נשמע הרבה יותר גדול.
סטקטו, רוצים עוד!
חחחחחחחחחחחחחחח הרסת אותי תקשיבי את כותבת ממש יפה וגם הצחקת אותי ממש
חחח אמאלה צחקתי פה ואני בד"כ לא צוחקת מפוסטים?? מאיפה הרעיונות המקוריים האלו???
ראיתי את הכותרת, נכנסתי(הרי לכן טיפ שאבן דרך תכנס לכן לפוסטים?).
סטקטו! ממש ממש אהבתי! איזה יופי את כותבת!
תעלי לנו עוד סיפורים, ממש נחמד לקרוא מה שאת כותבת!
אלופה את!
יאא אהבתי ממש!!
איזה חמודד.
והכתיבה גם מאד יפה.
איזה סיפור מתוק!
העם דורש עוד!
אעעע
זה היה—
אהבתי ברמותתת
???
אחח הזכרת לי את הכינור החמוד שלי:) ואיזה כתיבה מהממת!! איזה רעיונות! תיאורים! ממש אהבתי!