מאך דא גאולה נאו!

כשהעצם נפגש במציאות
תשרי תשפ"א. תשרי בארץ.

יהיה זה תשרי שלא יישכח מזכרוני ולא מזכרונם של הרבה בנות כמוני.
 

איפה היינו שנה שעברה ואיפה אנחנו השנה?!

איפה אנחנו השנה?

בארץ. בבית. עם המשפחה הגרעינית ממש. ללא זוגות נשואים. ללא אחיינים.

ככה פשוט.

שולחן ו6 סועדים בלבד.

6 נפשות. 6 נשמות שהקב"ה גלגל לכך שנהיה ביחד ודווקא כך. כך ולא אחרת.

הכל היה יכול להיות אחרת.

הייתי עובדת כל השנה, טסה לרבי, חווה גילויים גלותיים, דורשת משיח אל מול הכיסא הריק, לומדת שיחה, רצה לרובשקין, רצה לכפרות, רצה לתפוס בקס, רצה להתוועדות, רצה לתפוס מקום בשחריס, בשורה הראשונה לא פחות, רצה מחיידר ראשון לחיידר שני, לחיידר שלישי ולקינגסטון, רצה לדירה להביא סוודר כי קר, רצה ורצה ורצה..

ומה השנה?

הולכת מהחדר הזה אל השני בבית, מקפלת כביסה בבית, מכינה עוגות בבית, הולכת מזום כזה אל אחר בבית, עורכת שולחן בבית, מתחברת אל הרבי דווקא מהבית!

אז כן, אני מתלבשת לכבוד החג בבית, גם אם אפאחת לא תראה אותי,

אני מקפידה על שחריס ומנחה בשורה הראשונה אצלי בבית,

אני עורכת את השולחן וחותכת כרוב ומוציאה שתיה ומכינה עוגה ושוטפת כלים אצלי בבית, ולא אצל משפחה קינגסטונית עם לב רחב.. ,

אני לומדת שיחה לכבוד החג המתקרב בחדרי הקט עם חברה במרחק 3 שעות נסיעה לפחות,

אני כאן, בארץ הקויידש. רחוק כ"כ מכל הרעש והצלצולים, מהגילויים ככל שיהיו להם זכינו כשבאנו לשם..
אבל עכשיו, עכשיו אני עם הרבי באמת. עכשיו הבאתי את הרבי אליי הביתה. הבאתי את הרבי אליי ללב.

מאך דא 770!

מאך דא גאולה שלמה נאו!