אַת האור בחיים
בִּשְׁבִילֵךְ אֲנִי אֶקְטֹף גַּם תַּ'יׇרֵחַ,
בִּסְפִינָה אַפְלִיג לְאֶרֶץ רְחוֹקָה
נָעוּף בְּיַחַד בֵּין הָרִים, נִגְלֹשׁ עַל קֶרַח,
מִבֵּין שְׂפָתַיִם אֲרַפְרֵף לָךְ נְשִׁיקָה
בִּשְׁבִילֵךְ אֲנִי אֶהְיֶה חַמָּה וְשֶׁמֶשׁ
אֶשְׁלַח לָךְ קֶרֶן חֹם עוֹטֶפֶת, מְגִנָּה
וּכְשֶׁיַּחְוִיר בַּמַּעֲרָב הָאוֹר מֵאֶמֶשׁ
אֲנִי אַפְצִיעַ מִמִּזְרָח, עִם מַנְגִּינָה
בִּשְׁבִילֵךְ אֲנִי אָשׁוּט בֵּין כּוֹכָבִים
אֶשְׁטֹף בְּזֹהַר אֶת יָמַיִךְ, אֶת שְׁנָתֵךְ
אֲשַׂרְטֵט לָךְ חִיּוּכָם שֶׁל אוֹהֲבִים
לְקוֹל צְחוֹקֵךְ אֶקֹּד לָךְ 'הוֹד מַעֲלָתֵךְ'…
בִּשְׁבִילֵךְ אֲנִי אֶקְטֹף גַּם תַּ'יׇרֵחַ
יַהֲלוֹמַיִךְ יִנְצְצוּ אָז בִּשְׁתִיקָה
וְתָמִיד אֶהְיֶה מָאוֹר שָׁלֵם, זוֹרֵח,
אֶשְׁתֹּל אוֹרוֹת בִּשְׁמֵי חַיַּיִךְ, מְתוּקָה.
–
מתוקה שלי.
יום אחד את תגדלי. תפקחי עיניים. הן תמצמצנה בכאב מול קרניה המסנוורות מדי של השמש, מול נצנוצם הכוזב של הכוכבים.
ואת, תצמצמי אותן בניסיון נואש להתרגל לעולם הזה, למשחק שהוא מציע; חמה ואופל. אור וצל. שלווה מתעתעת, וכלל אחד, אכזר; ככל שתנסי לרדוף אחרי הצל, הוא יתרחק ממך.
בבואות קלושות של אור ירקדו בצללים, ילעגו לך, לתמימותך. אורות יתנפצו בפניך, כוכבים יפלו על אדמתך החשופה. אכזבות ישרטו את ליבך, ושום ירח לא יצליח לצפות אותן בזהב.
אבל בבקשה תבטיחי לי, ילדה שלי, שגם כשתהיי רחוקה, תזכרי שאני תמיד תמיד אהיה שם, בשבילך.
נוכח. מגן. מאיר.
כשסופות ירעידו את קורותיך, עננים יכסו על שמש, חפשי אותי, ילדה.
ומשתמצאי, שוב לא יאיימו הקור והרוח על ליבך.
ושוב אהיה לך שמש וחמה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
11 תגובות
מהממת שאת, טוהר.❤
תודה, מי שמדברת.
אבן, אין לך איזו ביקורת- משו?
אני יותר מאשמח.
חחח את עם הדרישות הבלתי אפשריות שלך..
נו נו, לו יהי כבקשתך:
בשירים לא תקין לכתוב 'ת'ירח', למשל. נכון שזה המון פעמים מסבך את המשקל של השורה, אבל אין מה לעשות..
אגב, טיפ קטן שאני עושה לפעמים במקרים שה'את' לא מסתדר לי – כותבת 'הירח' במקום 'ת'ירח', לדוגמא. אבל רק במקרים שזה מתאים.
ואם זה לא מסתדר.. מנסחת מחדש את השורה, מה לעשות.
אגב, כותרת המשנה הצהובה בסגנון רנדי להפליא(=דבורי רנד), וזה פשוט חמוד. רואים שקראת אותה לא מזמן, וכנראה את שומרת השערים..;))
עוד אגב, אהבתי את שני הרבדים שפירטת עליהם למטה יותר(ודאי ששמתי לב)..
למה 'בלתי אפשריות'? את מסתדרת איתן מצוין, אני רואה.
וואו, לא ידעתי. להפך, שיבצתי את הסלנג הזה בכוונה תחילה, כאילו כדי להדגיש את המשלב הילדותי- לכאורה.
איך 'בשבילך אקטוף גם את הירח'?
לא כל כך מסתדר…
טוב, אסתבך עם זה אחר כך;)
חחח זו מחמאה, אני מניחה. אני קוראת אותה כל הזמן, בערך, בין בעיתון ובין בהצצות לספרים שלה שקורצים לי מהמדף, אבל לא קראתי לאחרונה ספר שלם שלה מכריכה לכריכה, אם לזה התכוונת. ובכל זאת יתכן שהיא השפיעה עלי…
תודה, אבן, על שימת הלב לפרטים, על ההשקעה, על התגובה, על הביקורת, ועליך.
שיר ספרותי ומקסים, בניחוח קסומתוק שכזה.
אהבתי.
שיר ספרותי!
וואו, זאת מחמאה גדולה בשבילי.
שמחה שאהבת.
תודה!
יו טוהרררר
אני מקנאה בביתך לעתיד – לא יודעת אם כוונת אליה , אבל בכל זאת.
מהפוסט הזה אני יודעת שאת תהיי אמא מהממת,
????
לו יהי כדבריך.
למען הדיוק, השיר נכתב מאבא לבת, ובנוי על שני רבדים- למי ששמה לב.
הראשון הוא אבא ששר שיר ערש לביתו הקטנה והמתוקה, ובשני- אני היא הבת, ואת, וכל אחת אחרת שקוראת את השיר הזה, ואבא הוא אבא שלנו המתוק, שדואג מהשמים להאיר לנו אותם.
?
וואו וואו וואו
אהבתי ממש
והמסר–
טוהר את…
היה לי מתוק וענוג לקרוא, גם את הפסקה הצהובה
תודה טוהר!
וואו, סאמבדית, תודה על התגובה הזו.
איזה כיף לי שאהבת.
אני מה??
תודה לך, את מהממת!