ולמה

למה?
ולמה
שוב אני כותבת כאילו החיים קשים,
כשבחוץ השמש עדיין זורחת.
ולמה,
שוב אני נופלת לבור הכואב הזה,
בועה שחורה בעולם ורוד.

ולמה,
שוב הרגש לא מסתנכרן עם השכל,
רגש לא תואם מעשה.

ולמה,
שוב אני לא נושמת,
כשבחוץ עולם מלא אוויר, חמצן ושמים.

ולמה,
שוב אין לי את מי להאשים,
רק את הלב שלי, שדורש לכאוב. סתם.
ולמה,
למה, הוא עדיין לא הגיע. הגואל.
של הנפש שלי. של כולנו.