סיפור שכתבתי בעקבות סרטון שהראו לנו בשיעור כישורי חיים.- מאלף
הזחל היה גדול, ירוק ושמנוני, ומהעיניים הגדולות והיפיפיות שלו ניבט תום ילדותי, נאיבי עד כאב.
ועל אף שהוא היה בודד, היה בו, במבט הזה, מן אושר צח להפליא.
אולי כי בעצם לא היה ממש בודד, היה שם עוד משהו, בחורש – פקעת.
כן, זו העשויה משי, ובה נמצאים הזחלים עד הופכם לפרפר.
פרפר?
חרף העובדה שהשרץ כבר יצא מהפקעת המדוברת, פרפר הוא לא היה.
נשר מלכותי דאה מעל הגבעה רחבת הידיים, והוא התכווץ בבעתה.
הוא חייב להיכנס אליה, לפקעת, חייב!
אבל הוא אכל הרבה מאז יצא ממנה, וגודלו כבר לא היה בכדי לספק את הגברת, ולהיכנס אליה הוא כבר לא
יכול.
אלא אם כן…
אלא אם כן מישהו יירתם לעזרתו, מישהו כמו שני החרגולים החוצים כעת את החורש.
הם רואים אותו, מגלים אכפתיות, ונעתרים לבקשתו.
וזה קשה, קשה עד מאוד.
הם ניסו הכול, לרוץ במרחב הגבעה, למתוח את הפקעת, להרזות את הזחל, לקלוע אותו פנימה, אך ישועה-
אין.
והערב קרב.
הנשר לבן העורף דאה שוב מעל החורש.
סמוך לשקיעת החמה הם הצליחו, הזחל נכנס לפקעת.
הוא נופף להם בתודה והתכווץ בכסותו החמימה והמטשטשת.
שני החרגולים נותרו בחוץ, מול הלילה הקריר והמאיים, ועשרות כוכבים שהביטו עליהם בחמלה.
יודעים יפה מאוד שבכדי להפוך לפרפר הגולם חייב להיות מורם מהקרקע , ומישהו צריך לעשות את זה .
בהתחלה זה דווקא ק ל.
אבל אחר כך הם נותרים לחסדיו של הטבע , ולכוח המשיכה המבורך, שכעת עומד להם לרועץ.
וכיוון שאם ירדו מהעץ הגולם ייפול, הם נשארו תלויים כך, בין שמיים לארץ, כל אותו הלילה.
ובבוקר, כשקרני השמש פגשו בפניהם המותשות של צמד החרגולים ואלה פקחו עין מנומנמת, הם הבינו
שההשקעה היתה משתלמת…
בקול פרימה חרישית הגיח הפרפר לאוויר העולם. יפיפה. ובעצם, כל מילה רק תגמד את מראהו.
הוא התנער בעדינות, מגלה כנפיים אבירות, מנומרות פרווה כסופה ועדינה, ואת מחושיו הסגלגלים, מעוטרים
נגיעות לבן, המזדקרים מעל ראשו ומעניקים זוהר לעיניו הכחולות כתכול הרקיע.
ואז צלל מטה נשר, מוכר עד כאב, ובשיניו גדע את החלום.
מחוש סגלגל, מעוטר נגיעות לבן, נפל ברפרוף על הדשא.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
20 תגובות
וואו וואו.
כתבת דבר פשוט ומוכר לכאורה, אבל הכתיבה אדירה כל כך. התיאורים עסיסים ויפיפיים, קראתי מילה במילה והתענגתי.
אפשר שתעלי עוד כתיבות שלך?
וואו מהממת אחת!!!?
בעז"ה אני אעלה…
אני בשם חדש כרגע אז אין באתר עוד כתיבות בשם הזה…
וואו התגובות שלכן פשוט מדרבנות לכתו משהו…
יש י משהו במח,ואני אכתוב אותו בלי נדר היום
מיוחד את, דמדומים! תמיד התגובות שלך מפרגנות ותומכות!
אמאלה. היה לי עכשיו בום בלב.
איזו כתיבה יפה!! נכנסתי ממש לסיפור…
אני ממש שמחה לשמוע!!!
תודה על המחמאות!
הליצו.
מהזה היה???
נבהלתי נורא בסוף, וזה רק מראה עד כמה הצלחת להכניס אותי לבפנים.
מדהים. אמנית מוכשרת נורא.
וואו איזה כיף!!! ממש תודה לכן שאתן מעבירות לי את מה שאתן מרגישות, זה מחזק!
כתיבה מהממתתתתת!!
אהבתי בטירופי טירופים. ואוו!!
??
תודה מותק???
מחמם את הלב❣
וואו איזה כתיבה!
תודה רבה הגיגית!
וואו כתיבה מדהימה וסוחפת!!
איזה סרטון זה? מותר קישור או את השם שלו?;)
אין לי מושג….
אשתדל לברר בלי נדר
וואו!!! יש לך כתיבה מהממת!!
את הזויה! יש לך עוד סיפורים ואני לא יודעת? כי זו פעם ראשונה שאני נתקלת בך בתור כותבת פוסט..
אכן, אני זה הפוסט הראשון שכתבתי עם השם "דיאן"
תודה על המחמאות המפרגנות!
אעעע.
הסוף מלחיץ.
וואו את כותבת טוב ממש.
נכנסתי לסיפור נורא.
אין ספק שאת מוכשרת, הכתיבה שלך עם גוון מיוחד שאני אוהבת.
המסר חזק.
קיצר – אודישן אצלי עברת, ולמעלה מכך,
ביג-ביג לייק.
?
יששש?
חחח דרישות יש לך….
כתיבה מהממת!
נחמד לראות את השם שלי?
היי סיס,
אהבתי מאוד. הפתעת אותי גבוה גבוה מעל לציפיות
ויש לך מתנה ענקית ביד.
תמשיכי לכתוב עוד.
אגב, למה החלטת לכתוב את זה? ולמה הכותרת היא השקעה לריק?
את יודעת שיש פרפרים שתוחלת החיים שלהם היא יום אחד וככה זה. זה החיים שהם צריכים לחיות. וזה מסע החיים שלהם.
אז מעניין אותי, למה ואיך?
קודם כל תודה רבה על כל הפרגונים? מחמם את הלב ממש?
בקשר לשאלה שלך, ייתכן באמת שההשקעה לא לריק וזה תכלית העולם והטבע וכו', אבל בתור מישהו מהצד, זה כואב ממש וגורם שיוצאים מהדבר הזה עם הרגשה של: 'אוווח'…
ואני אוהבת את הקטע?
אממ… האמת שלא כתבתי את הכותרת עם איזו שהיא 'כוונה עלומה'… סתם מה שיצא…