…
היו לו עיניים עמוקות, ולב חכם.
האנשים נמשכו אליו כדבורים אל הדבש, כפרפרים אל האור.
משהו במבט שלו, ביציבות, במנגינה בה הוא דיבר פתח את הלבבות.
התכונה שהכי בלטה אצלו הייתה האמון שהיה לו כלפי כל אדם.
הוא האמין בכל ליבו בטוב ליבם של אנשים. בפוטנציאל האדיר הגלום בהם. ביכולת שלהם לרצות לשנות, להשתנות.
והוא האמין בכל ליבו שיום יבוא והעולם הזה יהפוך להיות מקום טוב יותר.
אנשים פשוט הרגישו את זה. הרגישו את האהבה, את האכפתיות. את הפשטות בה קיבל כל אחד.
בליבם הם כינו אותו "המנהיג".
הם אהבו לבוא להתייעץ אתו, לשפוך לפניו את ליבם, לבקש עיצה טובה. והוא, מעולם לא איכזב.
הוא מעולם לא השיב את פניהם ריקם. תמיד שמח להקשיב להם.
שעות ארוכות הוא היה משוחח עם נער שהתייאש, עם אדם שהתאכזב, עם קשיש שהתעייף.
את טוב ליבו הוא היה מרעיף עליהם, מאיר להם תקווה חדשה. מרכך עבורם את המציאות.
היה בו להט, ושלימות פנימית. וכשדיברו איתנו הבינו האנשים עד כמה הם טובים, ועד כמה בכוחם לשנות את העולם.
ובלילות, הוא ישב על יד המדורה, בוהה באש האדומה.
ליבו נשא את תקוותם של בני האדם, כתפיו שחו תחת משא אמונם.
הוא האמין בטוב ליבם. הוא האמין ביכולתם.
והוא האמין שיום יבוא, והעולם יהפוך למקום טוב יותר. בזכותם.
הוא רק ייחל לו, ליום הזה.
שיבוא כבר.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
20 תגובות
אין לי מילים.
מה זה הדבר המטורף הזה?
מי את ומי הרשה לך לכתוב יפה ועמוק כל כך?
למה.. למה אני לא נושמת?
תילי. את לא נורמלית.
את יכולה להוציא ספר??? אני יקרא אותו בשקיקה 20 אלף פעם.
התאורים שלך, ה…ה… הכתיבה הזאת.
זה היה…
דייייי
תובעת עוד!!!!!
כשהתחלתי לקרוא, הדבר הראשון שחשבתי עליו היה – רעבע.
כשהמשכתי, הבנתי שמדובר בפרוטוגניסט.
כתיבה מהממת!
באיזה מובן את אומרת פרוטוגניסט?
פרוטוגניסט במובן של מנהיג, גיבור, אממ, לא מצליחה להגדיר לבד, וויקיפדיה לא תעזור להגדרה. אממ, אולי פרוטוגניסט משאלון ה16 יעזור…
אהממ. מה שחשבתי.
אז לא הבנתי באיזה מובן כתבת שהבנת שזה הפרוטוגניסט,
כי זה לא אדם מסוים,
אלא תכונת אופי של אדם.
גם אני חשבתי על הרעבע וברגע של המדורה השתנתה לי החשיבה קצת.
אגב, תילי, כתיבה מהממת! אהבתי.
מי זה??
רק אני לא הבנתי….?
זה לא מישהו מוגדר.
כשכותבים/קוראים את זה אז אי אפשר שלא לחשוב על הרבי, אבל זה יכול להיות כל אחד.
(אני בעצמי לא יודעת למי התכוונתי. זה יצא ככה לבד.. ?)
ואווו גם אני חשבתי שזה על הרבי!
כתבת מדהים, באמת.
ביג לייק!!
וואוו.
מטורף.
?
הצילו.
וואו.
איזה טוב את כותבת.
ואיזה רמה אמא.
תעלי עוד כאלה, פליז.
נהניתי נורא.
אהבתי ממש.
נעצרה לי הנשימה, מבטיחה.
כתבת מהמם ממש, ונכון כל כך!
אמאלה, שיבוא כבררר.
וואו טירוף יפיפה
עכשיו אני, ולא הוא, ישבתי ליד המחשב ובהיתי במסך.
והעיניים שלי התלחלחו קצת..
שיבוא כברר, כשהוא יבוא אני כבר לא אצטרך לדבר איתו, יהיה לי הכל.
ואני גם מייחלת ליום הזה, אם זה עוזר במשהו.
את כותבת כל כך יפה, נוגע, מכניס לאווירה המיוחדת ששם.
הרגשתי כאילו אני קוראת אליגוריה של יעל רועי ואפילו יותר מזה, אחת המחמאות הגדולות, בעיניי.
הפוסט הזה נכנס לי כבר למחברת.
תודה מהממות!
איזה כיף זה לקבל כאלו פידבקים?
מדהים! הלווואי שיהיה לנו אפילו קצת מהתכונות האלה
יואוו תרשי לי לשנות משהו רגע בקטע האחרון?
"ופארבריינגען, הוא ישב על יד השולחן, מביט בחום על חסידיו, בניו, יהלומיו.
ליבו נשא את תקוותם של בני האדם, כתפיו שחו תחת משא אמונם.
הוא האמין בטוב ליבם. הוא האמין ביכולתם.
והוא האמין שיום יבוא, והעולם יהפוך למקום טוב יותר. בזכותם.
הוא רק ייחל לו, ליום הזה, ונתן לנו את מושכות העגלה "עשיתי כל שביכולתי… עכשיו התורה שלכם!" מפיו יצאה ההוראה.
והיום כשהחום עדיין נשאר בין דמעות ואהבה, הוא עדיין נותן את אמונו בנו, לא מוותר. כי הוא יודע שלנו יש את הכוחות! להביא גאולה!"
אוהבת אותך רעבעע!!! ומשהו אחרון לשותפות – צריכות אנחנו כל יום, כל שעה, וכל דקה לבדוק ולברור את עצמינו – האם אנו ראויות לאמון שהמנהיג נותן בנו!
מדהימה!!!!
אהבתי!