לחיות
ומה שלא הועילו
שנים של הסתרה
עשתה המכה של המלאך
שדפק על ראשי ותבע
תגדלי, תצמחי
כי את טובה, ויפה.
וכשניסיתי להדחיק
בחיי, כמה שניסיתי
גיליתי שהעצב תפס
עוד מקום בתיק
הוא לא זז,
אני נעלמתי.
הדמעות שלי בלילה
בהן רחצתי פניי
כשעלה השחר
צחק על פחדיי
ומתחתי חיוך ענק
שימלא את עיר-המסכות
צבטתי את עצמי חזק
והפרחתי כמה בדיחות.
עד שיום אחד התעוררתי
וגיליתי שאין איש מלבדי
ומי יעזור לי, אם לא אני?
וסוף-סוף חייכתי, חיוך אמיתי
פסעתי, בין קוצים ואריות
כבר שנים שאני כאן
הולכת ביניכם
אבל היום התחלתי לחיות.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
12 תגובות
את כאילו אני שמצפה לה.
אני מדחיקה ולובשת מסיכה,
מורחת חיוך מהדמעות
שירדו כי זעמתי על עצמי.
אז כן. אני מצפה להצליח לספר לעצמי את הסיפור שלי
ואולי יום אחד להצליח גם לחיות
סול… זה יקרה יום אחד, תהיי בטוחה.
ואני כל כך מקווה בשבילך שזה יקרה כמה שיותר מהר… כי זאת הרגשה קשה מאד.
איתך בדרך…❤
איזה כיף לך שהתחלת,
מאחלת לכולנו:)
וטניה איזה כיף לראות כאלו פוסטים שמחים ממך❤
הלוואי שהתחלתי… לפעמים אני לא בטוחה בזה בכלל.
חחח תודה, שותפה לדרך! גם לי כיף קצת אופטימיות…
אני דומעת.
.
.
.
.
(בדרך כלל אני לא אוהבת לתקוע כמה נקודות בלי שום קשר, אבל פשוט אין לי מילים. אולי רק חוץ משאלה מהדהדת אחת של: מתי גם אני?)
ועוד כמה שאלות אם אפשר: טניה, מאיפה לך הדיוק המפעים הזה?
אפשר לשאול בת כמה את?
וואו… אין לי תשובה לשתי השאלות הראשונות והלוואי והיה לי … באמת!
ותבכי קצת, אולי זה ישחרר את כל הגודש שתקוע לך בגרון ומונע ממך להתחיל לחיות.
בטח שאפשר לשאול… אבל אני מעדיפה לא לומר ליתר ביטחון.
טניה את…
מהממת!
פשוטו כמשמעו.
השיר הזה אלוף האלופים, ואת אחופה עוד יותר, שהפשוט התחלת-
לחיות.
שרהל'ה…? וואו תודה.
אני שמחה לשמוע וזה באמת מדהים שפשוט התחלתי לחיות… לפחות אני מנסה להתחיל שזה המון, נכון?
טניה.
לא.
לא…? למה?
זה משמח שין, באמת.?
וואו אלופהה!!
מעריכה אותך (בתור מישהי שמתחילה לחיות גם ?) ושיהיה לך בהצלחה ושתחיי חיים טובים ומאושרים!
אז גם את מהמתחילות.? איזה כיף לנו!
אמן ואמן… גם לך מקסימה.