געגועים עזים

רעבע! רוצה אותך כאן!
מוצאי שבת קודש.
שבת כינוס השלוחים.
כ"ז חשוון אור לכ"ח.
שוכבת במיטה
עוצמת העינים
פוקחת, מביטה לשמים
בוכה ללא דמעות
זועקת בלי קול
כבד הוא העול.
לא מסוגלת לזוז ולנשום,
להמשיך לחיות –
שבעתי ירידות ועליות.

שומעת כמו מעבר למסך (תרתי משמע;))
את השלוחים בכינוס מנגנים בעצמה
כמהה נפשי, צמאה
לראות, לקבל מהקדושה
לחזות בעיני בשר
בנשיא הדור
הרעבע שלי,
אבא שאוהב
רוצים לחזות באור!

מתגעגעת
על אף שלא הייתי שם
ולא זכיתי
לראות את מי שהאיר את העולם

מאזינה לנגינה
והיא נודמת
קול ברמה נשמע
את העינים שוב עוצמת

השליח מתחיל לדבר
וזה כואב
לא מצליחה להכיל,
זה קשה!
אין כאן בגוף גשמי את הנשיא שבכל דור –
הרי הוא משה…

טאטעניו,
אבא'לה יקר,
שלח כבר גאולה!
רוצים לראות בעיני בשר!
לחזות,
לשאוב כוחות
למילוי השליחות
שעלינו הטלת
רוצים כבר להודות
על הגלות שביטלת
אך היא עדיין כאן,
תקפה
ותקיפה
מעמידה כאן אתגרים
בכל צעד, כל פינה
עזור לנו לצלוח
לבנות דירה,
פה, לשכינה
להביא הגאולה!
ננצח עוד היום, עכשיו
כן, אנו נצליח
בידינו הכוח
להביא את המשיח!
היום אור לכ"ח חשוון.
בידינו הכח!
כוח המשלח
כי 'שלוחו של אדם כמותו'
וכל יהודי הוא שליח!
אז, כן,
את ואני,
ניצלח את כל האתגרים
נצעד,
עוד היום
בגאון
בשורה הראשונה
לקבלת פני משיח
להשראת השכינה!
משיח עכשיו!
כי סבלנו דיי בגלות
הגיע זמן גאולתכם, גאולתנו
עמ"י, תתעררו!!!!
תוסיפו עוד מעשה קטן –
והיום – הוא כבר כאן!
ניפגש בגאולה?