בואו נמשיך!

newEmotionIcon_03_49
אביגיל

הסיפור בהמשכים שלנו 🙂
יאללה תמשיכו אותי
"תהילה" חברתה חייכה אליה. "יוצאת איתי אחרי הצהריים?"
תהילה הרימה עיניים עייפות, מהוססות. לא אותה ילדה שרחל הכירה, בכל מקרה.
"לא" תהילה ענתה, מתנערת.
"בזמן האחרון, תהילה, את מוזרה" רחל מלמלה בשקט, בכנות. "את לא את, חברה"
חיוך מר כמעט עלה על פניה של תהילה. ומתי כן הייתי אני? לא לאחרונה, בכל אופן. ממש לא.
"תהיל? מה קרה?" רחל שאלה בדאגה אמיתית.
"ממילא לא תביני" תהילה גיחכה בעצבות. שילוב מוזר ואבסורדי.
"לא אבין? תנסי" רחל ניסתה לשכנע אותה, אבל היא לא סמכה על רחל בכלל. חברה טובה, כן. אבל היא תמימה מדי. לא ידעה טעם כאב.
ילדה קטנה ונאיבית.
לא כמוני.
"תהילה, את בסדר?" שאלה אביגיל גם היא שצצה משום מקום. "את בטוחה שאת בסדר?"
אוף. הראש כואב, וכולם נטפלים דווקא אלי. ודווקא היום. הדמעות כמעט חנקו את גרונה, אבל היא בלעה אותן במהירות. לא. אני לא אבכה. לאט לאט היא שחררה נשימה, מחזירה את הלב לאדישות הקהה שלו. הרגילה.
"תהילה?" רחל הצטרפה לחגיגת הקולות שחפרו בתוך מוחה של תהילה. הכאיבו.
"די" היא מצאה לפתע את קולה. "תעזבו אותי שתיכן, שנייה."
"לא, את צריכה אותנו" אביגיל מלמלה.
"לכו" היא הפצירה. רוצה ולא רוצה.
רחל התקדמה בשתיקה אחורה, מושכת את אביגיל "היא צריכה להיות לבד" לחשה.
תהילה הביטה בהן, הולכות יחד, חברות. הדמעות שהחניקה עלו בגרונה בטעם צורב ומר. מאכל את הלב למיליון חתיכות קרועות, מתפזרות ברוח ללא כל יכולת לאסוף.
רציתי שהם ילכו, הרהרה לעצמה בעצב. ואני לא רוצה.
רוצה, לא רוצה, מה זה משנה? היא שאלה את עצמה. עם הפיצול אישיות שלך, כנראה, כל דבר יהיה טוב.
וגם רע.
כמו החברות שהלכו. רק כי בקשה מהן ללכת.
בכה תבכה בלילה ואין לה מנחם. וכל רעיה בגדו בה- והחלק הכי נורא היה שהיא ביקשה את זה. תעזבו אותי. תתייאשו.

שתפי בווצאפ

עוד בנושא
משאלות של מלאכים
9

דומיה נפשי

אבא אם תבדוק את הלב שלי, אתה תמצא שם משהו שבור. שניסיתי לבנות וגמרתי לבכות ור...
גברו עלי
65

הכוזרית הנודדת

מי את. מה את בכלל רוצה מהחיים האומללים שלי. שנזרקתי לתוכם בלי הכנה. מרגישה או...
כואבת התקווה
newEmotionIcon_21

שב"ד🏃‍♀️🏃‍♀️🏃‍♀️

ובכן מה עושים אם נוראאאאאאאאאאאאאאאאאאאא רוצים משהו כמעט משתגעים מרוב רצון. מ...
יומן 2#
17

קציצה שרופה

הייי🙋🏻‍♀️ זוכרות אותי??🤷🏻‍♀️ האמת לא נתתי לכן זמן לשכוח🤭 חחח🤪 טובב👍🏻 אז אני ק...
שבוי
emotion_icon_43

הכל שלם

אִישׁוֹן אָדֹם. מְפֻקְסָל. דִּמְמַת מִדְבָּר וְרוּחַ אַיִן. חֶבֶל לוֹפֵת . לו...
היצרים שבלבנו
newEmotionIcon_21

פיננסי

הן רוצות לקבל את מקומן את הכתר הכבוד המקום. הן רוצות שיראו רק אותן בולטות זוה...
משחק עם סוף פוגע😥
newEmotionIcon_22

מהממת😘

טוב אז היום קרה לי משהו מאוד לא נעים בבצפר וזה קשור לחברה אחת שיש לי ומה שקרה...
לא שמרתי עלייך
5

דומיה נפשי

תגידי איך לרחוב את נותנת הכל? מה הוא עשה שאלוקים לא עשה לך אתמול? ועכשיו בליל...
פוסטים חדשים
משאלות של מלאכים
9

דומיה נפשי

אבא אם תבדוק את הלב שלי, אתה תמצא שם משהו שבור. שניסיתי לבנות וגמרתי לבכות ור...
גברו עלי
65

הכוזרית הנודדת

מי את. מה את בכלל רוצה מהחיים האומללים שלי. שנזרקתי לתוכם בלי הכנה. מרגישה או...
כואבת התקווה
newEmotionIcon_21

שב"ד🏃‍♀️🏃‍♀️🏃‍♀️

ובכן מה עושים אם נוראאאאאאאאאאאאאאאאאאאא רוצים משהו כמעט משתגעים מרוב רצון. מ...
הולך חסיד
8

קפצתי לביקור

נעליים חסידיות. גם לך מוכר המושג? מה את חושבת שההגדרה שלו? מה את לא תקני ועל ...
נסיעות ארוכותתתת
167192211863a781c65ceaa

פרוזן

התחלתי השנה ללמוד בבית ספר ממש רחוק מהבית שלי. אני נוסעת כל צד ב2 רכבות ואוטו...
רק תגדירי
13

אחת

איך מוצאים חברה טובה? או במילים אחרות, מה זה חברה טובה? מחפשת הגדרה.
מספר אחת בביטחון / 14 🏆
emotion_icon_31

רעות

אמונה מושלמת היא הידיעה הברורה שגורלנו מסור בידי הגורם היחיד שיכול באמת להשפי...
רק איכותיות יבינו
icon_set_3_30

ליבי

לילה. אני מתהפכת מצד לצד במיטה, מחפשת את הצד הקר של הכרית והשמיכה 🙂 מזדהות??

92 תגובות

  1. אוף, מה שמעצבן בסיפורים האלה שאין להם סוף.. עד שנכנסתי לסיפור פאף, נגמר.
    אמורים להמשיך את הסיפור?

  2. יאאאאאא אביגיללל!!!!
    אליפות עולםם!!!
    אני ממשיכה, סבבות?
    יקח לי קצת זמן:)
    איזה כיף שהעליתת!!
    אני הולכת להיות קבועה פה, שומרת את הפוסטט:)

  3. נפלתי, נשברתי.
    הם לעולם לא יבינו.
    חיים לא חיים.
    משפחה חצי מפורקת כל אחד והסיפור שלו.
    ועכשיו גם אבא….
    אבא שלי למה אתה מתנהג ככה?
    דייייייייי
    אוף ואף אחד לא יגיד כלום.
    כבר שמעתי כל כך הרבה אנשים.
    יותר מדי…
    יש את אלה שלא יודעים מה לומר, יש את אלה שאומרים לך שלכל אחד יש את הקושי שלו – אבל לפי זה אתם אומרים שהעולם אכזרי לכולם ואף אחד פשוט לא מסוגל להתמודד,
    ויש את אלה שבילבלו אותי לגמרי והכניסו אותי לכלוב מזהב ניסו להכניס לי שגם בנפילה הכי קשה אני הכי טובה בעולם וזה בילבל אותי עד שבסוף קמתי בזכות זה שהתחלתי לעשות דברים… למרות שאני יודעת שבאמת רציתי אנשים שפשוט יגידו לי שעם כל קושי אפשר להתמודד ואני מסוגלת למרות הקושי.
    אבל לא משנה אז קמתי.
    והמשפטים מהסוג השלישי עדין קצת הסתובבו סביבי…
    התעלמתי התעלמתי עד ש…
    המשפיעה.
    תמשיכו:)

  4. ואוו
    האמת שזה יכול להיות בתור משו נפרד, כאילו סיפור קצר בפני עצמו (דעה לא מקצועית בגרם שלי;))
    אהבתי ברמות את הכתיבה, וזה כלכךך נכוןן
    פיצולי אישיות שכמונו:\
    אני ינסה להמשיך, מקווה שיצא ממני משו;)

  5. כעבור חצי שעה של בכי, שלא נגמר, כי אין כאן סוף טוב, היא קמה, מנערת את עצמה.
    לא מבינה מאיפה, אבל חייבת הליכה, דחוף.
    יוצאת לסיבוב עם עצמה, אחרי חודשים ששכחה לבדוק מה באמת היא רוצה מעצמה.
    למה היא כאן,
    למה היא בוכה,
    ובכלל, למה אחד ענק על העולם הזה.
    היא אומנם התחילה בהליכה, אבל מרגע לרגע זה הופך להיות ריצה קלה, ועד ריצה ממש.
    המשך תגובה הבאה:)

  6. המזג אוויר של תחילת הערב\ אחר הצוהריים רק עושה לה טוב, והיא חושבת.
    אולי יותר מידי חושבת.
    מי אמר שצריכים אותי?
    למה את חושבת שזה טוב לעולם שאת פה?
    אולי.. עולה לה רעיון, אולי אני צריכה לשבת עם עצמי רציני ולבדוק מה מיוחד בי?
    מה יש בי, שאין באחרים.
    מה אני תורמת לעולם, רק אני.
    ועם המסקנה הזאת,
    היא צונחת על הדשא הקרוב, מותשת.
    מהמחשבות או מהריצה עצמה, זה גם היא לא יודעת.

  7. -שה' ישמור אותי חח, פעם ראשונה שאני מנסה לכתוב משו.. האמת, שזה כיף לכתוב;) אבלל לאיודעת אם את רוצה אתזה בתור המשך אלייך כי זה מזה בוסר לדעתי?-

  8. אביגיל אני חושבת שזה קטע ארוך מידי זה כבר סוג של פרק וגם גמרת את הסיטואציה אז קשה להמשיך..

  9. בוקר. היא קמה מתנערת. מודה אני, נטילת ידיים.
    מתלבשת ושוב לבית הספר.
    "אני יצליח, אני יצליח בעז"ה"
    תפילה. שיעור ראשון. שיעור שני. הפסקה.
    נטילת ידיים ניגשת לברזיה ורואה את אחותה.
    "חני, חני, חניייייייייייייייייייי" אחותה כמו נעלמת בין ים הבנות מתרחקת ממנה"
    "חניייייייייייייי" מתעוררת עם זעה קרה ובכי חרישי. אחות שלה שתמיד הבינה אותה ובכל מצב עזרה לה ותמכה בה… נפטרה לפני שנה… אבל למה, למה היא נזכרת בזה דווקא עכשיו?

  10. הלילה ירד שוב על העולם, ותהילה?
    תהילה ישבה, בוהה באוויר ותכלת. שלווה.
    פעם, חני אחותה צחקה עליה על זה. איך קראה לזה במדויק? כן. 'ילדה של שמיים.' זה היה השם, זה גם היה האופי, לא?
    ועכשיו? היא נשכה שפתיים בעצב. עכשיו כבר חני היא ילדה של שמיים, ואני נותרתי לבדי בארץ. בלי אחות גדולה.
    למה את נזכרת בה? תפסה את עצמה פתאום בידיים, משליכה את הלב לאחור. אדישה, פתאום. הרי את יודעת שזה אותך עצובה! לא? כן. אז ל-מ-ה? היא עצמה עיניים, עונה לעצמה. יש הרבה דברים שאפשר לשאול עליהם למה, לא? ותראי, עדיין לא קיבלת תשובה. על כלום.

  11. מישהיאחת וחסידה של הרבי-מדהים
    כתבתם באמת יפה!!!
    בואו נעשה סדר
    וכמו ב'תורכן' נקבע שעד שמישלפנייך לא העלתה את הפרק שלה, אל תמשיכי
    כאילו, כל אחת עוקבת על מישלפניה:)
    אביגיל
    מישהיאחת
    חסידה של הרבי
    פיגמה
    אני זו אני בשם בדוי
    מטען נייד
    מוזמנות להצטרף!
    ???
    מחכה להמשכים שלכןןן

    1. היי, אז תור מי עכשיו?
      מתי להעלות את ההמשך שלי? ואגב 'עובדת על עצמה' שמתי עליך את עיני, יש לך כתיבה מדהימה.
      קצת הזכיר לי את עצמי.
      לוב יו!

    2. עובדת על עצמה לפני.
      והיי בנות! אתן כותבות מושלם!
      למה כל כך קצר? תכתבו יותר ארוך…
      רגע, אמאלהה עכשיו אני?
      מנסה לשרבט משהו.
      אחזור בקרוב.
      צ'או

  12. אני עוקבת סמויה… פחות בקטע לכתוב.
    אני רוצה לעשות תורכן אבל עלילות שונות. פירטתי בתורכן המקורי

  13. איך זה שבסוף האנשים הכי קרובים אלייך הם אלו שהכי פועגים בך?
    החיים מדי מורכבים מכדי להבין את כל הדרכים שלה
    חשבה לעצמה בטעם מר.
    ***
    בוקר
    השעון מצלצל
    אז בשקט של הבית מלמלה
    הדבר שהכי מעצבן כל בת הוא הדבר שהכי חסר לי(!)
    איזה מישהי, מישהי שתצעק אלי
    תהילההה את מאחרת
    מישהי שאכפת לה ממני ימשהי שיחבק לפני שאצה לעוד יום ארוך, משהי שיעשה לי איזה ערוכת בוקר טעימה! איזה מישהי שנקראת א-מ-א
    מילה פשוטה במשמעות גדולה
    אפילו שהיא ממש רוצה לשתף את אביגיל ורחל
    הן לא יבינו ורק ירחמו עליה
    אין לה כח לרחמים
    מאז שאמא הלכה לעולמו שכולו טוב אין לה את מי לשתף…
    היא יודעת
    שהקב׳ב שולח לכל אחד ניסיונות ואיתם מעניק את הכח שיצתרכו
    בלי כל כך הרבה התלהבות קמה להלביש את נעוה
    בדרך לגן נועה שאלה אותה שאלות מאוד מעניינות ולא יכלה להתרכז בשיעור…

    לאמא טוב איפה שהיא?

    אמא רואה אותי?

    כשיבא משיח היא תוכל עוד פעם לחבק אותי?

    בדרך הביתה היא החליטה שהיא צריכה לתת יותר האהבה לאחותה לעשות לה חם…
    בלי כוונה דמעות זלגו מפניה
    אבל היא יודעת
    הכאב שבדרך שווה את כל האושר שיבא אחריו

  14. השעה כבר2:00, ובכל זאת, אבא ער עם בעיית קשיי ההרדמות שלו, נפתלי עוד לא הגיע מההתוועדות שאבא חייב אותו ללכת אלי—"יאווו למה עשו לי את זה?" נפתלי נכנס הביתה בסערה "פשייי תתחדש על התספורת. מאוד יפה לך להראות בנאדם ולא תרנגול" כן, אבא ציני כמו תמיד. "אבא, תפסיק. אני בכלל לא רציתי שיורידו לי ת'בלורית. שתיתי קצת. והרב שלך קפץ על זה וסיפר אותי" הוא אומר בסרקזם. כולו מבואס. ניגש לחדר של תהילה "תהילה?" הוא לוחש, תמיד היה עדין ומתחשב, לא מהגנים של אבא לפחות. "מה?" היא נפרדת מהשמיים האהובים שלה ומהאהובה שנמצאת שם.
    "רציתי לספר לך משהו שלא סיפרתי לאף אחד מעולם" כנראה עדיין בהשפעת האלכוהול.
    —-
    טוב בנות, לא רציתי להפסיק, אבל ביקשתן 10 שורות.
    וסליחה שחיב"דתי לכן אותה? פשוט ידוע לי שבמקומות אחרים נוהגים לשתות רק בפורים. אולי אני טועה.
    אז קדימה, מי הבאה בתור?

  15. אממ… בנות כולם כותבות מהמם.
    אבל אי אפשר שכל ההמשכים יהיו המשך.
    נראה לי כדאי ככה:
    מישהיאחת
    כ״ג באדר תשפ״א בשעה 22:05
    מישהיאחת
    כ״ג באדר תשפ״א בשעה 22:07
    חסידה של הרבי
    כ״ד באדר תשפ״א בשעה 9:40
    עובדת על עצמה
    כ״ד באדר תשפ״א בשעה 16:13
    פיג'מה – זה קשור לסדר הזה? – לא בטוחה. אם את חושבת שכן זה נשאר במקומו ושוב את כותבת מהמם רק רוצה קצת להבין את הרצף.
    מפג – את כותבת מהמם אבל זה בא אחרי מה שכבר הספקנו לכתוב שאחותה נפטרה אז זה כבר לא ממש קשור
    בואו נעשה שוב סדר מי כותבת אחרי מי:
    אביגיל
    מישהיאחת
    חסידה של הרבי
    עובדת על עצמה
    פיגמה
    מפג
    אני זו אני בשם בדוי
    מטען נייד
    כל אחת כותב רק אחרי שהקודמת לה כתבה מי שרוצה יכולה להוסיף את עצמה בתגובה לתגובה הזאת.

    1. אביגיל
      מישהיאחת
      חסידה של הרבי
      עובדת על עצמה
      פיגמה
      מפג
      אני זו אני בשם בדוי
      מטען נייד
      רו

      1. אביגיל
        מישהיאחת
        חסידה של הרבי
        עובדת על עצמה
        פיגמה
        מפג
        אני זו אני בשם בדוי
        מטען נייד
        רו
        פרצל?

        1. אביגיל
          מישהיאחת
          חסידה של הרבי
          עובדת על עצמה
          פיגמה
          מפג
          אני זו אני בשם בדוי
          מטען נייד
          רו
          פרצל?
          מחשב נייד
          אגב מי זאת מטען נייד שתשמיע כל בבקשה ואני מחכה כבר להמשכים עצמם;)

    1. אביגיל
      מישהיאחת
      חסידה של הרבי
      בנות, הורדתי את עובדת על עצמה, היא ממש בלחץ חחח מזה.
      פיגמה
      מפג
      אני זו אני בשם בדוי
      מטען נייד
      רו
      פרצל?
      מחשב נייד.
      ואם אני לא טועה, עכשיו תור אביגיל, והיא אמרה שיש לה כבר המשך מוכן אז זה מגניב…
      אביגיל! היי! את חיה?

      1. חחח זה הפוסט שלה
        נחכה לה:)
        אביגילללללללללל
        בוקר טובבב!!!
        הלוווו
        ומעולה
        שניה, אחותה נפטרה
        אבאשלה ציני
        אחשלה כזה ירד בשאלה טיפה?
        סבבי

  16. הלילה ירד על העולם בערפילים של חושך, כהות.
    "את חיה?" שאל אותה אבא אז, והיא לא הביטה בו בכלל, כי היא כבר לא הרגישה שהוא ממש אבא.
    קשה לו, וזה הגיוני. הבת שלו נעלמה, ועוד שבוע… זה יהיה התאריך.
    אבל למה הכל חייב לפעול לפי הגיון, קר ואדיש?
    ואם הכל באמת בעולם הולך לפי הגיון, למה לשום שאלה שלה אין תשובה?
    שום- שאלה? אף אחת?
    היא עצמה את עיניה ופקחה אותן בבהלה שנייה אחר כך, שהנייד שלה ציפצף בזדונות. מפריע.

  17. 'היי, את חיה? זאת תהילה.' הביטה בהודעה שהתקבלה, מושיטה יד ובתנועה חצי אוטומטית מוחקת אותה. את חייבת להשתמש בביטוי של אבא עכשיו, תהילה? כי זה לא עושה לי טוב.
    ובכלל- תחשבי שנייה על אבא. הוא הרי גדל בבית כזה, ככה דיברו. והוא התרגל. וגם את, גם את חשבת שהתרגלת, שחני ישבה ואמרה לך שככה הוא אוהב, ובנימין ישב גם הוא לידה, ורק חיבק.
    ולא היו מילים אז, כי יש רגעים ששווים יותר, ששום מילה לא צריכה להאמר, כי השתיקה מדברת בשביל עצמה. וטוב ככה.
    אבל אז? אז חני… נעלמה. זו לא רק היא, הלב שלה צרח פתאום. זה הפגוע הזה, שנכנס לחיינו בלי להתריע, בלי לרחם אפילו לרגע. והרוע הזה? שהמחבל שפגע באחותה… שוחרר? שיעשו כמה החלפות שהם רוצים בשביל גופות של חיילים. אבל הוא? הוא, שעוד יכול להסתובב ברחובות, לרצוח, כי הוא גדל על שנאת היהודים באופן עמוק, מזוויע? הוא?

  18. "היי, למה את עצובה?" קול ילדותי שאל והיא מהרה לזייף חיוך. לא מרשה לעצמה יותר מזה.
    "אני לא עצובה" שיקרה. ולא היה לה אכפת מזה. בכלל לא.
    כי אם לאלוקים לא אכפת ממנה, למה שלה יהיה אכפת ממנו?
    "את בסדר?" אחותה הקטנה הביטה בה, תמהה. "את עצובה כי חנה מתה?"
    "אומרים נפטרה" תקנה ביבשות, בוהה בציפורניה.
    "אבל אבא אמר לי שהכל מה'" מחתה הקטנה. "אז לא צריך להיות עצובים. ואבא גם אמר ש… הכל יהיה בסדר… אבא אמר שהיא תקום בתחיית המתים, ככה קוראים לזה. נכון?" שאלה.
    ולך? היא דחפה את אחותה בכוח מראשה. לך? לך אבא לא אומר שהכל ממנו? לא אומר לך יום יום- שעה שעה? הוא לא מאותת לך את זה, באיתותים הכי גדולים שיכולים להיות?
    יכול להיות. עצמה את עיניה. אבל שהאבא הזה לא יתפלא שאני לא רואה, הדמעות מטשטשות לי את הראייה.
    סליחה אבא, זאת אשמתך.

      1. ממליצה בשביל למנוע טעויות לרכז את החומר שנכתב עד עכשיו.(פרטים וזה..)
        ושנחשוב על כיוון לעלילה כי זה קצת משעמם כבר, כל הפרקים עד עכשיו זה איך שהיא עצובה על אחותה.
        אז למישהי יש רעיונות?

        1. אולי משהו קשור לפיגוע?
          האמת שחשבתי על אירגון שבוחר כל שנה כמה 'משפחות השנה' על משפחה שדי… נידונה להשמדה…

        2. באחד ההמשכים כתבתם על משפחה מפורקת, כל אחד והסיפור שלו ובינתיים כתבנו רק על האחות שנפטרה (אם לא מחשיבים את שלי)
          צריך לחשוב על מה עוד קורה במשפחה.
          מה עם האמא ושאר האחים.

          1. נראה לי המשפחה מפורקת כבר לא קשור…
            כאילו כתבנו כמה ביחד המשך לאותו ענין.
            ועד שזה עלה לקח שנתיים.

  19. יאללה, אז מה העלילה?
    אגב, הרעיון של אביגיל היה נראלי שיש אירגון [אמרנו שהיה פיגוע,] שכל שנה בוחר מן 'משפחת השנה' להרוס לה את החיים.
    נשמע אחלה לדעתי, מה אתכם?
    אביגיל שאפו לך!

    אהה ואני צופה מהצד, אגב, אז לא, אני לא כותבת…

    1. אוי אני לא ממש אוהבת את הדברים האלו… ארגון שלם שמתמקד במשפחה\בנאדם יחיד, עושה לי רע על הלב לקרוא דברים כאלו…

  20. בנות, אני ועובדת על עצמה היחידות שפעילות פה…
    בואו נחליט על קו עלילה, מה הולך איתו?
    עובדת על עצמה אמרה שהיא אחלה עם הרעיון שלי, מה איתכן?

      1. אביגיל
        מישהיאחת
        חסידה של הרבי
        פיגמה
        מפג
        אני זו אני בשם בדוי
        מטען נייד
        רו
        פרצל?
        חח אביגילללל
        פצצה של רעיוןןן אלוקיםם!!!
        אינעלייך
        ?
        הלכנו עלזה?!
        האממ אני חושבת עכשיו מישהיאחת… מתחילים מהתחלה:) חח לא?

          1. לואידת. אבל מה שבטוח- אם חדש, תורך אם ממשיכים- תור מישהיאחת
            האמת שקצת שכחתי מהפוסט, לא היה בו יותר מדי חדש ויש לי המון פוסטים כאן….
            בלנ"ד עכשיו אני אהיה פה קבוע

  21. טינינייניי!!! איזה כיףףף
    חיפשתי מלא זמן את הפוסט כדי להנות פה מכשרונות!!!!
    מחכה להמשכים בצפיה דרוכה?

  22. יו כתבתי חתיכת תגובה אבל החוק של ה10 שורות…. ?
    אין לי כח לשחרר אבל זה היה חשובבב אני יחזור בערב
    אביגיל תכתבי איזה קטעים ממה שכתבו פה את מכניסה לסיפור ונראלי נתחיל תסדר מהתחלה.

  23. 1.ממשיכים את אותו סיפור, ברור
    2. אביגיל תחליטי איזה קטעים משאירים ונתחיל סבב חדש,התבלגן קצת.
    3. רעיון חמוד אין לי בעיות
    4. אחות של תהילה- חנה מתה מפיגוע יש לתהילה אחות קטנה ואבא וחברה ששמה רחל שלא מבינה מה קורה לתהילה.
    5.דעתי היא שאמא של תהילה לא תהיה בסיפור היא נפגעה בפיגוע ושוכבת בבית חולים פסיכיאטרי או משו שתהילה תהיה לבד.
    ניסיתי לשחזר תתגובה וזה מה שייצא אם אזכר בעוד דברים חשובים אחזור..

    1. לא חושבת שכדאי להשאיר את תהילה לגמרי לבד…
      ולהשאיר את אמא בבית רפואה פסיכיאטרי זה לאו דווקא להשאיר את אמא לגמרי מחוץ לסיפור…
      למרות שתכלס צריך קצת גיוון בדמויות.
      לדעתי צריך ברמה חלקית לתת לאמא את המקום שלה ואת ההתקדמות שלה גם כן בתוך הסיפור.
      ואפשר לעשות חוסר אמון של תהילה באמא שלה אחרי שהיא חוזרת זה יכול להיות ממש יפה.

      1. אממ זה יכול להיות חמוד.
        מה אומרות על זה שנגיד האמא נפגעה וצריכה שיקום שזה אומר הרבה ספורט ותרגול והיא נמצאת במעקב ואז אפשר לעשות פרק שתהילה בורחת לבית רפואה או המוסד שבו האמא נמצאת זה יכול להיות יפה.. חסידה אהבתי!
        ואביגיל קחי פיקוד פליזז

        1. סבבה, מעולה.
          רו, יש לך אחלה רעיונות!
          מה שכן, צריך עלילה משנית, משהו יותר מהתמודדות… [כאילו בנוסף לזה…]
          אחרת זה קצת ירגיש נמרח…
          עכשיו תור מישהי אחת, והכל פתוח בפניה 🙂
          מסכימות?

  24. אוף, זה יוצא דומה מדי לסיפורים של ליבי קליין… בואו נלך על סגנון שונה!! משהו חדש! קשה לי לכתוב על דבר שכבר קיים, הסיפור הזה שילוב של ליבי קליין ומ. ארבל.
    אני בקטע של ללכת על משהו דמיוני, פנטזיה. אבל כאן כבר מאוחר מדי… אז נחכה ונראה איך העלילה תתפתח, אולי אני פשוט אעזוב… אבל בנתיים אני כאן?

  25. "מזל טוב, תהילה!" זאת רחל.
    "ממ מזל טוב? אה כן כן, תודה רחל!", מה מזל טוב? נראה לי כדאי להתרחק מפה כמה שיותר מהר…
    "תהילההה הו תהילה! יום הולדת שמח!! היום יום הולדת היום יום הולדת…", והיא המשיכה לשיר, כשכולן מצטרפות אליה. אבל בראש שלי יש רק סחרחורת אחת גדולה. י-ו-ם ה-ו-ל-ד-ת-?? מה, לי?
    בבת אחת הזמן והמקום איבדו מימד. פיזית היא כאן, בכיתה כנראה. אבל הראש שלה, במקום אחר לגמרי. היא כבר חזרה שנה אחורה, ליום הולדת השש עשרה שלה. שלה ושל חני.

    המשך יבוא??

  26. רק שבועיים חלפו מאז אותו יום נורא, ונדמה כאילו עבר נצח. היא שוב על קו 32, בדרך לאותם חדרים קבועים, עם אותן אחיות שכבר מכירות אותה ישר והפוך. הפעם עם בלון חמוד, ומתנה קטנה ועטופה. אולי תהיה מי שתפתח אותה, ואולי… אסור לחשוב על האולי הזה תהילה, אסור!
    אבל כשהיא הגיעה, האולי הזה כבר לא היה משנה.
    "חני!" זו היא שצורחת? "חני, לאאאא".
    היא קרסה על הרצפה, הראש שלה בין בין כפות ידיה ואין כלום, אין עולם. רק היא, הדמעות, וחני ששוכבת דוממת.

    ושוב אותה תנוחה, באותו התאריך. זו רק היא, הדמעות, וחני ששוכבת בבית החיים… והחברות? הן כבר מזמן הפסיקו לשיר. היום כבר לא יום הולדת, היום יום פטירה.

  27. זהו, הצטרפתי:) מקווה שלא הרסתי לאף אחת… ולא מבטיחה להישאר פה.
    האמת שחשבתי להתמקד באימא, אבל הכתיבה פשוט הובילה אותי לאותה הנקודה בלי לשאול אותי. מתנצלת שהמשכתי למרוח:)

  28. אה עוד משהו. מתנצלת שעברתי באמצע מגוף ראשון לשלישי, תחליטו אתן איך לכתוב ואני פשוט אזרום אם אכתוב פה שוב…

  29. "מה נשמע רחל?"
    "ב"ה מה איתך תהילה, וואו אני מתרגשת זה קורה!!!"
    "מה קורה?"
    "אחותי דבורי נהייתה כלה"
    "וואו, ב"ה איזה כיף, טוב לשמוע"
    "אז מי החתן?"
    "שלמה וולף"
    "האמת השם הזה מוכר לי… אולי זה אח של חברה שלי מהקעמפ?"
    "חחח… אולי, תבררי" חייכה רחל בשובבות.

    1. תנסו לחשוב איך להתקדם…
      רציתי שיהיה קצת גיוון ולא רק משפחה אחת אז הלכתי קצת לכיוון של רחל.

  30. "רגע." תהילה עוצרת את ההתרגשות שבאוויר.
    "דבורי זה זאתי שהיתה בדיכאון והיא על תרופות???" היא פתאום נזכרת…
    "כן. ראית מה זה?" רחל לא מפסיקה לחייך. לא מצליחה.
    "ו…. החתן יודע מזה???" היא שואלת בהיסוס, מפחדת להתערב בעניינים לא לה.
    "מה את שואלת אותי? אני לא ניהלתי את השידוך…"
    ותהילה מבינה שלא ומבינה גם שאח של אסתי החמודה מהקעמפ הולך ליפול בפח עם בחורה שלא מתאימה לו. במיוחד שקראה לאחרונה מאמר שדיכאון, גם אם על תרופות, מתפרץ ביתר שאת בלידות. אבל לא מתערבת.
    "מתי הוורט?" תהילה נזכרת לשאול. "הם עכשיו בפגישה. מתאמים הכל" רחל עם עיניים נוצצות. "עוד לא אמרנו לאף אחד".
    "הבנתי" שכל עוד הנר דולק אפשר לתקן.

    1. בנות פליז רק לא שכולם יהיו פה עם דיכאון מסכנים האנשים?
      וזה נראה לי קצת מוגזם שכולם פה דיכאונים יש עוד בעיות בעולם.

  31. פתאום הרגישה חמימות שמקורה בכתף.
    זה די עצבן את חושיה הקרים, ובאינסטינקט ראשוני רצתה להעיף את היד שעליה. אך אז קלטה תהילה שהיא צריכה אותה.
    היא סובבה את ראשה לאחור וקלטה את אביגיל. שלא וויתרה לה.
    ולאט לאט החמימות בכתף נהפכה לחיבוק.
    חיבוק חם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגיות פופלריות