לא באמת
השיר הזה בא לבטא את השואה.
בני הדור השני והשלישי לשואה לא יודעים כלום על מה שהתרחש שם וגם אם כן זה מעט מהקרחון.
אני לא באה לתאר את הזוועות הנוראות ואת חיות האדם שקרואים משום מה בני אדם.
אני רק רוצה לעורר את המודעות לנושא.
עננים כבדים, אפורים התקבצו בשמים
רוח מייללת בעצב טיילה ברחובות והרחובות שקטים, עצובים,דוממים.
לא מספרים דבר על הזוועה שהשתוללה
על פסיעות המגפיים שנדמו.
נחלים של דם ודמעות התפתלו בינות לסמטאות החשוכות
סוחפים אתם את הלכלוך והאבק
מכסים על ילדות תמימה, שנדמה,שנעלמה.
קול שקשוק הרכבות שהתרחקו ועשן הקטר המחניק
הובילו לעבר מכרה המוות- לגדרות התיל
אל השלט האבסורדי של העבודה משחררת
משחררת מן החיים
מעלה את הנשמה למקום נעלה יותר, קדוש יותר.
שישה מיליון חזרו לעפר, לאדמה
שישה מיליון מסרו את נפשם למען התורה, המצוות.
איך אפשר להבין? איך אפשר להכיל?
אנחנו לא מבינים, לא יודעים
אנחנו רק צריכים להאמין שהכל מלמעלה.
לדעת ששום דבר לא בידנו
רק בידיו הרחומות של אבא גדול בשמיים.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
9 תגובות
מהממת שאת…
אהבתי במיוחד את הפתיח שכתבת.
צריך אנשים כמוך שיעוררו ויזכירו, זה אנחנו!! זה העם שלנו!!
עצוב שהרבה לא מודעים למה שעבר העם שלנו?ולא יודעים על הזוועה ועל הדברים שהיה שם?
וואו אימאלה, איזה שלימות זה, באמצע הקריאה עברה לי צמרמורתת, וואי וואי, אחד הנושאים ה– בני אדם יהודים. אחים שלנו. הסבים והסבתות שלי. פשוט היו שם, ושרדו, שרדו!!! ואני. מה אני?? אינלי שוםם זכות להתלונן!! על כלום?
וואו
אוי, אנחנו באמת לא יודעים כלום. פשוט כלום!! וזה כלכך עצוב!.. לא עצוב שאנחנו לא יודעים ולא מבינים. אלא עצוב שהזוועות שאנחנו כן תופסים, הן לא הכל… בכל הקשר של המלחמה הארורה, אני נזכרת בסבתא רבא שלי ע"ה. איך שהייתה מספרת לנו על השנים שלפני המלחמה. על הילדות המאושרת, החיים הנעימים… האחים הגדולים שהיו לה.. הגיסה שהצטרפה… התחביבים שלהן, תנועות הנוער שהשתתפה בהן עם חברותיה… ('בנות') אף פעם לא סיפרה על המלחמה בעצמה. הסבירה ושיתפה, בחיים הטובים. את הזוועות, צימצמה לחוברת קטנה, בה הן היו כתובות בתימצות ובקיצור.
טוב, די חפרתי על סבתי האהובה במקום לומר לתותי, שהיא פשוט מוכשרת. כבר מההקדמה, הייתה לי הרגשה שאתחבר… מהממת את והכתיבה המצמררת שלך.
אימלהה צמורמורותת
השיר הזה יפההההההה!!!!, אוהבת אותו ואוהבת אותך, כתבת באמת מרגש
עצוב לומר, אבל שישה מליון חזרו לאפר, לא לעפר.
זה מדהים!!
אהבתי!!!