אליעזר וה(מ)גזר

צוות עד"צ – עורכות דין צדק, הידועות גם בשמות העט אבן דרך ופנרס.
בסקופ דרמטי, חושפות שתי כתבות צעירות את האמת המזעזעת על שיר הילדים המוכר, אשר למען האמת – מעודד אלימות וגזענות נגד אנשים על בסיס שוני צבע השיער.
צחוק, צחוק, אבל יש כאן גם עומק!
מי רוֹצֶה, רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ (אויש נו, סבא, שוב אותו סיפור? שמענו אותו כבר 200 פעמים!)
מַעֲשֶׂה בְּגֶזֶר! (וואו. ממש מעניין אותי עלילותיו של גזר. למה לא עלילותיהן של גרביים?)
זָרַע אוֹתוֹ בְּגַן הַיֶּרֶק (לא, אז הוא זרע אותו על הירח)
סַבָּא אֱלִיעֶזֶר. (אליעזר? בכלל קוראים לך זונדל! שיהיה.)

(שימו לב, ישר בהתחלה, הכותב פונה אל הקוראים בשאלה: "מי רוצה, רוצה לשמוע"? לכאורה צעד הומני של זכויות האדם לבחירת גורלו, אך בהמשך, הכותב, הכביכול ליברלי ומתקדם פשוט ממשיך לכתוב את השיר שלו, הוא לא קיבל הסכמה, הוא אפילו לא הקשיב לצד שלנו. על מנת שלא נפתח את פינו האצילי ומלא הביקורת ונערער על מידת השתלטותו בחיינו הוא מכניס לשיר דמות מופת: "סבא אליעזר." התיאור 'סבא' מעלה בנו אסוציאציות חיוביות, אההה, אם סבא מופיע כאן זה רציני, זה מותר, זה בסדר. כבר בטרם קריאת השיר, רק מהבית הראשון, הקורא מכניס לנו מסר של תת-מודע שהשיר כשר.)

גֶּזֶר, גֶּזֶר, גֶּזֶר, גֶּזֶר – (רגע, שכחתי על מה אתה מספר, אולי אם תכתוב 'גזר' עוד פעם זה יעזור לי להזכר)
אֵין כָּמוֹהוּ גֶּזֶר! (וואו, כזה עתיד כשהוא אפילו עוד לא נולד? עדיו לגדולות! גם בתור זרע, זה הקטן גזר יהיה!)
זָרַע אוֹתוֹ בְּגַן הַיֶּרֶק (כבר הגענו למסקנה שזה לא על הירח או על גג הבית, אפילו לא על המגף של סבא. למה לכתוב שוב?)
סַבָּא אֱלִיעֶזֶר. (ששש נכדים, אתם הורסים את כל השיר! ושלא תעזו לרדת על המגפיים שלי!)

(בהמשך נסיונותיו לשכנע אותנו לקבל את דיעותיו הכותב חוזר שוב ושוב על המילה 'גזר'. הדעות חלוקות בנושא, האם כוונת המשורר הייתה להכניס לנו בכח לראש את תפארת הגזר או שמא להפך, בעודו דוחק לנו את המילה למח וחוזר עליה שוב ושוב, דוחף המשורר הצידה את המחשבות ההגיוניות הממלאות את מוחנו, וכך, בטרם נפעיל שיקול דעת מתוך המח הבריא, כל מה שאנחנו יכולים לחשוב עליו הוא רק 'גזר'.)

פַּעַם בָּא אֶל גַּן הַיֶּרֶק (אה, עברה כבר שנה – או – לא – זוכרים – כמה – זמן – לוקח – לגזר – לצמוח – אז – דילגנו – על – הקטע – הזה?)
סַבָּא אֱלִיעֶזֶר. (הלו, תגוונו קצת בחרוזים!)
אַחַת-וּשְׁתַּיִם – פָּשַׁט יָדַיִם (התעמלות טובה לגיל שמונים, סבא. תמשיך ככה.)
וּמָשַׁךְ בַּגֶּזֶר. (אבל מה עשיתי לך? אני בסך הכל גזר תמים, טירון כתום שלא פוגע בתולעת!)

(הכותב מדלג באחת לתקופת זמן אחרת, עתידית, מחוסר כח לכתוב עוד עשרות בתים על השקיית הגזר, אופן טיפולו בזרע האומלל או הבשר שהסבתא דחפה לאדמה למען התדשנותה או משהו כזה.
פה נגמר הסיפור לנכדים, עוברים ישירות לסיפור המעשה. אין אפשרות לתגובות מהם יותר, אין כלום. רק אביגיל נשארה. הנכדה המופלית, אהה. כבר אמרנו שהם גזענים?
שימו לב, סבא אליעזר נוהג נגד כל כללי המוסר האנושי הטבעי! לאדם אסור לכפות את דעתו על האחר, ואילו סבא אליעזר החביב לכאורה שלנו משתמש באלימות וחוזק יד נגד גזר שלא עשה לו מאום ואינו יכול להגן על עצמו! הגזר בשיר הוא משל לאנשים בעלי צבע שיער ג'ינג'י וניכר שהכותב היה גזען ופרימיטיבי להחריד. בנוסף, העובדה שמי שמבצע את מעשה הנבלה הוא לכאורה אדם נכבד – סבא, נותנת לנו אישור והכשר, כביכול, להציק ולפגוע באנשים. אם הוא עושה זאת, זה וודאי מותר.)

מְשֹׁךְ בַּגֶּזֶר, מְשֹׁךְ בַּגֶּזֶר – (אתה אשכרה מ ד ר ב ן את כל מי שקורא את השיר הזה-למשוך בגזר??? מה זה השיר האלים הזה?!)
אֵין כָּמוֹהוּ גֶּזֶר! (בינתיים רואים רק ציצת שערות ירוקה, אבל שיהיה…)
מְשֹׁךְ יָמִינָה, מְשֹׁךְ שְׂמֹאלָה – (כי אם תמשוך שמאלה אולי זה יעזור. תמשוך ישר ודי)
לֹא יָזוּז הַגֶּזֶר! (יפה, גב(ז)ר! עומד על עקרונותיך, הממ, בהצלחה!)

(מנגד לסבא האכזר, עומד הגזר בשלווה. הניגודים בין דמותו הפעילה של הסבא לבין הגזר הניצב דומם מלמדים אותנו על שתי גישות חיים. הסבא, שכמו שנאמר מבטא את הגזען, חושב כי הפיתרון הוא על ידי הפיכה, תלישה ועקירה מהשורש. לא נכתבה פניה לארגונים, לא שליחת טענות לבית דין, הסבא שלנו מבצע פה הכל, הוא מחליט, שופט ואף קובע, כמה מפתיע, על עקירתו מהשורש של מי שבעיניו לא ראוי לחיים. התערבות בוטה זו, בה האדם הוא גם העד, השופט והתליין מראה לנו משהו על כוונות הסופר והעקרונות שהנחו אותו.)

אָצָה סָבְתָא אֱלִישֶׁבַע (נו, מה קרה זונדל, אה, אליעזר? לא מצליח להוציא את הגזרון הפיצקון הזה?)
אֶל הַסָּב לְעֵזֶר, (מנסה, זלדה, אה, אלישבע. זה קשה!)
אַחַת-וּשְׁתַּיִם – פָּשְׁטָה יָדַיִם (אויש נו, זוז אתה. אני אראה לך איך מושכים בגזר!)
וּמָשְׁכוּ בַּגֶּזֶר. (וואחחחחחח—! למה זה לא יוצא? די, אלישבע, תפסיקי להרביץ לו במערוך, זה לא עוזר!)

(כמו מנהיגים רבים בשעתם, מצליח הסבא לסחוף אחריו אנשים רבים ההולכים עיוורים אחריו ואחר אמונותיו המוטעות. העובדה שהוא 'סבא' – כלומר אדם בוגר, שהספיק לראות דברים בחייו ואנשים רוכשים לו כבוד על ניסיון חייו עוזר לו לשכנע אנשים בכך. השינוי מחיל בסביבתו הקרובה – אשתו, המשולה לאנשים הקרובים אליו אשר מתחילים לחשוב כמותו ולנהוג באלימות. היא אף מתעלה עליו ומושכת יותר חזק, ואף מרביצה בו במערוך – רמז עילאי נשגב הרומז על המנהג הקדוש 'קרעפלאך' הנהוג בבתי ישראל בכל ערב יום כיפור ביומו- כיסני בשר עטופים בבצק. המערוך רומז לבצק(עקב הקמח הדבוק אליו) והגזר-לבשר שהיא טמנה באדמה. לא מספיק את אלימה, את עוד מבצעת את נסיונות החתירה שלך עם תשמיש קודש??? איפה הבושה שלך? יראת החטא? משהו!)

מְשֹׁךְ בַּגֶּזֶר, מְשֹׁךְ בַּגֶּזֶר (קדימה, אלישבע, בשלוש, הי-הופ! נו, מה, סבא, למה אתה רוצה להוציא אותו? תראה איזה קיבוצניק חסון שהוא! שימשיך ככה!)
אֵין כָּמוֹהוּ גֶּזֶר! (ג-ז-ר לשלטון, כל השאר מלפפון!)
מְשֹׁךְ יָמִינָה, מְשֹׁךְ שְׂמֹאלָה (ומשכת, ימה וקדמה צפונה ונגבה, ימה וקדמה צפונה ונגבהה. אלישבע, תפסיקי לשיר! את לא רואה שצריך כאן עזרה?)
לֹא יָזוּז הַגֶּזֶר! (איזה גזר בן חיל, אשר אינו ננער, ביום וגם בליל, מושכים לו בשיער. ולמה מי אתה שתגיד לי לא לשיר?)

(פה אנחנו רואים את טקטיקות הלחימה הרבות של הסבתא. היא מנסה בהתחלה עם מערוך, אחר כך עם היפנוזה, אחר כך לתלוש עלים ובסוף-לשיר. זה ייתן מורל לסבא ולגזר גם יחד, אחלה של ניצול זמן)

אָצָה רָצָה אֲבִיגַיִל (סבתא! היית באמצע להביא לי את השוקולד! וואאאאה)
אֶל סָבְתָא לְעֵזֶר.(שקט, נכדה! זה היה רק פיתוי שתלכי לישון! בכל מקרה, בואי תעזרי לנו עכשיו למשוך פה)
אַחַת-וּשְׁתַּיִם – פָּשְׁטוּ יָדַיִם (נו, יותר מהר אביגיל. אל תדאגי, השרוולים שלך לא יתלכלכו. הם לא ענוגים כמוך)
וּמָשְׁכוּ בַּגֶּזֶר.(אאוצ', סבתא! את דורכת עלי! ששש, הגזר נבהל ממך, טיפשה)

(אביגיל, הילדה, מראה לאן הסבא וגזענותו הדרדרו. לא מספיק שהוא אלים וגזעני ומנחיל זאת לסביבתו, הוא רוצה שיהיה פה מהפך חזק, בלתי הפיך. לשם כך הוא משפיע על אביגיל, המתארת את הנוער, הדור הצעיר. מהפך יכול להתחיל אצל סבא, אבל בשביל שהוא יסחוף אחריו הוא חייב את תמיכת הנוער. הנוער הילדותי והקלוקל אכן נסחף אחר ההסתה ומצטרף לנסיונות האלימות נגד הגזר-הג'ינג'ים, אשר בינתיים עומדים יפה במצב.)

מְשֹׁךְ בַּגֶּזֶר, מְשֹׁךְ בַּגֶּזֶר (די באמת? למה מה אנחנו עושים פה בשעה האחרונה? מטגנים חביתות אה? סבתא בא לי חביתה! אויש נו אלישבע. היית חייבת להזכיר חביתה?)
אֵין כָּמוֹהוּ גֶּזֶר! (עקשן וקשה עורף שכמוך! בן בליעל כתמתם! מה בסך הכל רצינו? לגדוע אותך מהשורש? לחתוך אותך? לבשל ולאכול? גם את זה כבר אי אפשר לבקש?)
מְשֹׁךְ יָמִינָה, מְשֹׁךְ שְׂמֹאלָה (לאא, אביגיל שכמוך! לאן את מושכת? אם אני מושך לשמאל, ואת לימין, מה יקרה לדעתך? מה זאת אומרת: "לא 'כפת לי ואני רוצה שוקולד עכשיו"?)
לֹא יָזוּז הַגֶּזֶר! (אני ממש מתנצל נכבדיי, מוות לא כלול בתוכניותי הקרובות. איזה משונה אני, אה?)

(פה אנחנו רואים התעללות של הסבא בנכדתו האומללה שכל מה שביקשה היה-שוקולד.
לא מסוק פרטי, לא קדילק, אפילו לא גזר! רק שוקולד, קטן, מסכן, עלוב.
גם את זה לא נותנים לה?! אז בשביל מה אתם סבא וסבתא שלה, אם לא בשביל להביא לה שוקולד?)

אָץ וְרָץ הַבְהַב הַכֶּלֶב (נו, ברור, בטח בגלל הבשר שסבתא שמה באדמה לדישון. וחוץ מזה, אין לכם שם יותר מקורי? ואם זה היה חמור, הייתם קוראים לו אי-אה?)
אֶל הַבַּת לְעֵזֶר. (אמאאא, לא מספיק אין לי שוקולד והשרוולים שלי על סף קריעה, כלב מושך לי את החולצה!!!)
אַחַת-וּשְׁתַּיִם – פָּשַׁט רַגְלַיִם (טכנית, לכלב יש ארבע רגלים. אילו רגליים הוא פשט? את כל ארבעתן? אז איך הוא עומד?)
וּמָשְׁכוּ בַּגֶּזֶר. (גזרל'ה גזרל'ה צא החוצה, סבא וסבתא יכינו ממך עוגה.)

(בהמשך, הסבא אפילו יורד לדיוטא תחתונה יותר, תחתית המוסר האנושי! אפילו החיות מצטרפות לגזענות המתפרצת. תחתית החברה – האנשים הלא אנושים ואפילו החיות – כולם מגוייסים למאמץ הכללי! עת מלחמה ממש. תראו מה זה.
וכל זה בעטיו של ג ז ר !
מעניין מה הוא היה בגלגול הקודם שנגזר עליו לעבור את כל זה.)

מְשֹׁךְ בַּגֶּזֶר, מְשֹׁךְ בַּגֶּזֶר (סבתא, למה את עושה היפנוזה לגזר? זה יעזור בכלל? ששש אביגיל! לא אומרים אמיתות בקול)
אֵין כָּמוֹהוּ גֶּזֶר! (יאללה איזה ג'ינג'י עקשן. אח, כבר נשברו לי הידייםםםם)
מְשֹׁךְ יָמִינָה, מְשֹׁךְ שְׂמֹאלָה (יש! הצלחתי לתלוש פה עלה!)
לֹא יָזוּז הַגֶּזֶר! (מצחיקול, זה דשא, לא הגזר!!!)

(המצב מתדרדר והולך. כל השיטות לא עובדות.
עד שנראה שיש טוויסט קטן בעלילה-מיד גם הוא נתלש באכזריות על ידי הסבא. בסוף מתברר שהוא היה בכלל דשא, שוין.)

אָץ וְרָץ חָתוּל מְיָאוּ (כן, כמו שאמרנו, היצירתיות של השמות פה עולה על כל דימיון! ממש לא עלה בדעתנו שלחתול קוראים מיאו! הרי הקול שהוא משמיע זה בכלל ציף ציף.)
אֶל הַבְהַב לְעֵזֶר. (מעולה, בוא הנה, אני צריך לרדוף אחריך, אה, כלומר, עזרה דחוף!)
אַחַת-וּשְׁתַּיִם – פָּשַׁט רַגְלַיִם (ונפל ארצה אפיים)
וּמָשְׁכוּ בַּגֶּזֶר. (וואיייי! נכדים!! כלומר, זונדל-אביגיל-כלב-חתול! אתם מפריעים לי לעשות לכלב היפנוזה! שקט כולם שניה)

מְשֹׁךְ בַּגֶּזֶר, מְשֹׁךְ בַּגֶּזֶר (עוד מישהו חושב שאם אנחנו מושכים בגזר כבר שנה וזה לא עוזר אולי צריך לחשוב על דרך אחרת? אולי פשוט נביא מעדר ונחפור מסביבו?)
אֵין כָּמוֹהוּ גֶּזֶר! (למה נראה לך? אני רוצה לעקור מהשורש את הפושע הזה בידי החשופות! להראות לכם כמה נשארתי צעיר!)
מְשֹׁךְ יָמִינָה, מְשֹׁךְ שְׂמֹאלָה (מעולה, חכמולוג, עכשיו ידיך החשופות מלאות שלפוחיות, אולי תמשוך לאותו כיוון?)
לֹא יָזוּז הַגֶּזֶר! (יודע מה? עכשיו שכנעת אותי, בעצם להיתלש ולגווע נשמע לי ממש נחמד. סתם, לא, סבא אליעזר, התנצלויותי. תנסה משהו אחר. מה דעתך לפתות אותי עם בובת שלג?)

(שימו לב! בטבע החתול והכלב אויבים!!! החתול לא אמור לבוא ולמשוך את הכלב הוא אמור לברוח ממנו ביללות. יש פה רעיון: כדי לאחד זוג אויבים – מצא להם מטרה משותפת או אויב משותף. להבדיל, עמ"י מתאחד לרוב בעיתות משבר ומדינות ערב [שלא מפסיקות לרצוח אחת את השניה] הסכימו להתאחד במלחמת ששת הימים לצורך השמדת עמ"י – אויב משותף. השיטה של הסבא: "מצא אויב משותף לשני אויבים וחבר אותם כך" היא שיטה ידועה מראשית היהסטוריה.)

אָץ עַכְבָּר אֲפֹר הַשֶּׁכֶם (הו, חידוש! לעכבר יש שכם? ובכלל, העכבר הזה לבן. למה יש לכם סטיגמה שכל העכברים הם אפורים?? גזענים שכמוכם.)
אֶל לָקִיק לְעֵזֶר. (זה לא היה 'מיאו'? איך הוא שינה את השם כל כך מהר? ועוד לשם כזה, מה, הוא סוכריה על מקל?)
אַחַת-שְׁתַּיִם – פָּשַׁט רַגְלַיִם (יאמי! עכבר! בוא הנה! אני רעב!)
וּמָשְׁכוּ בַּגֶּזֶר. (גזר יקר, אם אתה לא יוצא עד שלוש אני, מיאו לקיק השלישי, אוכל את העכבר הצעיר הזה, וזה יהיה על מצפונך הכתום!)

(כמו מקודם, גם כאן האויבים – המשולים לחתול ועכבר (ללא ספק אויבים) מתאחדים כנגד אויב משותף, שלא לדבר על זה שהסבתא הטעתה את העכבר וגרמה לו לחשוב שבמקום גזר יש שם גבינה צהובה. אכן, התעללות נוראית בבעלי חיים.
וחוץ מזה, שמתם לב שקודם כל מגיע הכלב, ואז החתול, ואז העכבר?
וזאת למה?
אהה! אני אסביר לכם. אם העכבר היה מגיע ראשון ואחריו החתול ואחריו הכלב-החתול היה טורף את העכבר בצ'יק מחוסר אויב גדול שיאיים עליו במוות נגדי, ואז היה מגיע הכלב, טורף אותו כנל-ולא היה שיר! תחשבו, זה יהיה משעמם נוראות אם הם רק יקראו לעוד נכדים.
חייב קצת אקשן!)

מְשֹׁךְ בַּגֶּזֶר, מְשֹׁךְ בַּגֶּזֶר – (מה אכפת לי מהעכבר? תאכל אותו, לפי איך שהוא נראה, קלקול הבטן יהיה שלך!)
אֵין כָּמוֹהוּ גֶּזֶר! (ממש, כל הכבוד באמת, תודה שכל כך אכפת לך ממני, עכבר אומלל שכמותי!)
מְשֹׁךְ יָמִינָה, מְשֹׁךְ שְׂמֹאלָה –(אאוצ'! אתם דורכים לי על הפרח ששתלתי! אוי לא, עוד גידול-אדמה-שלא-יוצא-ומצריך-התגייסות-כללית-של-כולנו? בכוונה אני אדרוך!)
וְיָצָא הַגֶּזֶר! (טוב, בסדר עכברונצ'יק, ניתן לך לחיות. אבל רגע, מה אתה עושה? אתה נוגס בי? אעעעע)

(אללי, איזו הידרדרות מהירה! לפני שורה כתבנו שאין כמוך גזר וכל כך מהר אתה נכנע! שימו לב, גם העכבר בסוף מושפע מהמידות הרעות של כולם ומתנהג בכפיות טובה נוראית לגזר שהציל אותו משיני מיאו, כלומר לקיק, כלומר החתול, עזבו.
והנה המסר היומי שלנו: כאשר הלחץ המופעל רב כל כך, יכנע גם האמיץ שבגזרים. כמה אתה יכול לשרוד מול התגייסות כללית של העולם כנגדך?)
בקיצור, שותפות נכבדות- לראשונה הבנו את האמת שמאחורי שיר הילדות ה'תמים לכאורה' הזה.
הצביעו למפלגת 'לא, לא, לא ניתן לגזר להיות מסכן!' היו בעד האנשים השונים בחברה, לא משנה מה צבע שיערם, היזהרו מהידרדרות מוסרית שמתפשטת כאש בשדה גזרים, כלומר קוצים, ותהיו חכמים!
ואל תשכחו לחכות להמשך, כי זוהי סנונית ראשונה בדרך לקריירה צוותית מפוארת.
שלכן, אבן דרך ופנרס.

נ.ב: יש לכן עוד רעיונות לשירים בסגנון? מוזמנות לכתוב לנו לתיבת הדואר 211 בבני ברק כי 'הלב הוא לא מחסן'.
או שפשוט תחסכו את דמי הבול ותכתבו לנו בתגובות מה דעתכן.