אחח, כמה זמן לא העליתי פוסט בשם הזה! בעצם, לא כל כך הרבה זמן. ה'אבנים שחקו מים' היה האחרון, אם אני זוכרת נכון. בקיצור, אז מוגש לכן סיפור שכתבתי [פרטים על הסיבות לכתיבתו בתגובות, אולי – פשוט כותרת המשנה הזו מתארכת כבר יותר מדי]. בקיצור, תהנו!
"אלוקים אדירים! מה קרה לך, גברת רוזנצוויג? באיזה קרב השתתפת, שככה נשארו לך ארבעה כתמים כחולים, שלוש שריטות מדממות, שתי חבורות גדולות ונקע אחד?!"
"הו.. זה סיפור ארוך. בטוחה שאת רוצה לשמוע, דוקטור?
לא, ברור שזו שאלה רטורית, מה את עונה לי 'אממ.. לא ממש'. לא באמת התכוונתי לשאול, נו, זו רק הקדמה נימוסית כזו. מה, לא לימדו אותך בגן מה זה שאלות רטוריות, דוקטור?
בכל אופן, מעשה שהיה – כמו שאומרים – כך היה:
הכל התחיל כשהחלטתי שהשנה אני מנצחת בתחרות הכרוב השכונתית.
הקץ לקשישות כבודות שקוטפות בהתנשאות את הפרס, שנה אחרי שנה (הפרס הוא זיכוי חינם לשנה שלמה של קטיף במטע התפוחים של שוורצנבוים), רק כי 'יש להן במשפחה מתכון מ-ע-ו-ל-ה שעובר מדורי דורות כבר מלפני מאתיים שנה' וכל זה. ועזבו את הקטיף, במילא רק שמערל'ה שלי אוהב תפוחים, העיקר זה הכבוד! התהילה! אתם יודעים כמה מכובד זה, להתהדר בתואר 'כובשת הכרוב הכי טובה בשכונה'? כמו שאמרה סבתא נחמה: לכבוש כרוב זה הכי חשוב.
וביילא רוזנצוויג, כולם יודעים (זאת אני), לא תיתן למישהי אחרת להיות יותר טובה ממנה.
אז השנה החלטתי לשנס מתניים, לחגור סינר, ולהתחיל להתחקות אחרי מתכון המאה – זה שיביא לי את הניצחון המיוחל.
חיפשתי וחיפשתי וחיפשתי, הרמתי טלפונים לכל קרובת משפחה מדרגה חמישית בערך (וכפרה על הבושות מדודה טילא בת התשעים שחשבה שאני שודד והזניקה חצי שכונה עם הצרחות שלה. איזה שודד בכלל מתקשר לנשדדים שלו?), ולכל החברות מגן צילה.
בסופו של דבר, החיפושים שלי הצליחו!
מצאתי מתכון, או-אה איזה יופי של מתכון.
אתם תראו, אתם עוד תלקקו את האצבעות, התריתי באצבע ארוכה בזאטוטיי שהתעצבנו על השעות הארוכות שביליתי בחיפושים.
אז ממי השגתי את המתכון – לא אוכל לספר, זה מידע חסוי. שלא תרוצי לקחת גם את ממנה, כמובן. וגם את הרכיבים של המתכון אני לא יכולה לפרט, זה גם כן מידע מסווג (כדי שלא תרוצי להכין גם את אותו, כמובן), לכן אספר רק על עלי הדפנה. הוי, עלי הדפנה.
השגתי כבר את כל הרכיבים, כולל הנדירים ביותר, קניתי הכל – מלבד עלי הדפנה. המוכר ב'מוקי מינימרקט' (קראו לו בכלל בועז. למה קוראים לחנויות בשמות של כלבים?) אמר שהמלאי נגמר, ושיגיע בהמשך השבוע עוד. היה רק יום ראשון, ולא היה לי כח לחכות. ומה, לכבוש את הכרוב בלי עלי דפנה? חלילה! ביילא רוזנצוויג לא תיתן למישהי אחרת להיות טובה ממנה. איך אמרה סבתא נחמה? לכבוש כרוב זה הכי חשוב.
אז הלכתי לעוד שלוש חנויות המכולת שיש בשכונה, ובאף אחת – תקשיבי טוב, באף אחת! – לא היו עלי דפנה. המוכרים שם גם אמרו שלא עתידים לבוא עלי דפנה בעתיד הקרוב.
כבר שקלתי לכתוב מכתב נזעם למשרד החינוך (לא יודעת מה הוא קשור אבל זה המשרד היחיד שאני מכירה בממשלה, מכל המכתבים הנזעמים הקודמים שלי אליו). מה זה אמור להיות?! שכונה שלמה בלי עלי דפנה???
תמיד ידענו שמפלים את החרדים. הלאה בנט וליברמן.
בלי עלי דפנה אני לא יכולה להכין את הכרוב שלי! נורא ואיום.
אז חיכיתי בחוסר סבלנות עד שיגיע המלאי למוקי מינימרקט ב'המשך השבוע', כמו שהבטיח בועז, ובכל כמה זמן הלכתי לוודא אם כבר הגיעו עלי הדפנה.
אממה? בועז הזה, איזה נודניק. פוו. הוא עם הצעקות שלו, שיהיה בריא!
"עברו רק עשר דקות מאז הפעם הקודמת שבאת לבדוק, גברת רוזנצוויג, מה לא מובן??" (רק עשר דקות? אתה יודע מה יכול לקרות בעשר דקות?)
"לא, ע-ו-ד לא הגיעו עלי דפנה, גברת רוזנצוויג. הלכת פעם לאבחון בהבנת הנשמע, תגידי?" (חצוף!)
"תגיד לאמא שאין, אין, איןןן עלי דפנה, בסדר חמוד?!" (כששלחתי את מוישל'ה שלי לבדוק אחרי שכבר נמאס לבועז לראות את הפרצוף שלי)
אחרי יומיים, כשכבר הייתי לחוצה כל כולי וכמעט לא ישנתי בלילות מרוב הדאגה לעלי הדפנה שלי, הצצתי בלוח השנה (זה היה בטעות. יוסל'ה אמר שיש לו מסיבת סיום בגנון אז נבהלתי והלכתי מהר לבדוק בעוד כמה זמן בדיוק הוא יתרוצץ לי בין הרגליים), ו-גיליתי את התאריך.
שומו שמיים, לא תאמיני! נשארו עוד שלושה וחצי שבועות בדיוק עד למועד הגשת הכרוב.
תהליך הכבישה לוקח שלושה שבועות. אבוי לי.
את כל המוצרים כבר השגתי, ורק עלי דפנה אין לי! איך יצא לי כרוב כבוש מוצלח בלעדיהם?
ביילא רונזצוויג לא תיתן למישהי אחרת להיות טובה ממנה, הצהרתי נחושות, והלכתי לבדוק שוב ב'מוקי מינימרקט'.
ושם, לא תאמיני. ראיתי ש-תקשיבי טוב-הגיעו, עלי, דפנה!!
המוכר שם היה אחד אחר, בשם יובל או משהו כזה. בועז לא היה, התפטר כנראה. ויובל ההוא לא טרח לעדכן אותי שהגיעו עלי דפנה, אבל מה זה משנה?
רצתי למדף כאחוזת אמוק (מה זה אמוק?), כשבדרך הפלתי שלוש חבילות טחינה, שתי אריזות סוכר, ועוד מספר בלתי מזוהה של קופסאות שימורים, כדי להשיג סוף סוף את עלי הדפנה שלי.
ושם, נחשי את מי ראיתי?
גברת אייזנבך, נו, זו שבאה אלייך שבוע שעבר עם חיימק'ה שלה ששבר את הרגל. אוחזת בחפיסה היחידה של עלי הדפנה שהגיעו(גם כן שיווק. מי מזמין רק חבילה אחת?).
!!!
הפיוז שלי קפץ, כל הפנים שלי רתחו בבת אחת, הרגשתי את הכעס מציף אותי חזק.
זינקתי לכיוונה, ו- – –
זה כל מה שאני זוכרת מהרגעים ההם, דוקטור.
אבל איך אמרה סבתא נחמה? לכבוש כרוב זה הכי חשוב. והעיקר שהכרוב יצא מצוין, ואפילו זכיתי במקום הראשון! רוצה לטעום, דוקטור?"
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
97 תגובות
ואוו אבן דרך.
אחלה סיפור.
כתיבה ממש יפה, והתוכן מעניין ומרתק. וגם משהו מקורי, שלא נלעס יותר מידי.
אהבתי את השמות ואת התפנית שבסוף.
מחכה לעוד כאלו סיפורים.
ישש. איזו תגובה לעניין.
תודה, שותפה לדרך! כיף לי לשמוע!
(כן כן, זה בדיוק על בסיס הפתגם הזה. מעניין אתכן לשמוע פרטים על הסיבות לכתיבתו של הסיפור?)
מעניין מאוד.
האמת, מסקרן דווקא. רוצה לשתף אותנו?
כתבתי מגילה, ו..האתר בחר לסנן.
חח מוכר…
שכחתי לכתוב שהכותרת הזכירה לי את השיר של אחים שלי בחיידר "איזהו גיבור הכובש את יצרו, טוב ארך אפיים ומושל ברוחו…"
אָמוֹק
שֵׁם עֶצֶם – זָכָר
רוּחַ טֵרוּף, רוּחַ עִוְעִים; טֵרוּף הַדַּעַת הַמֵּבִיא לִידֵי פְּגִיעָה בַּאֲחֵרִים.
חחח תקשיבי את חמודהה,ההומור שלך מוצלח ממש!!
כן, אני יודעת מה זה;)
זאת ביילא שלא יודעת מה זה. אני אעביר לה את ההגדרה הויקיפדית שטרחת להעתיק. תודה!
ותודה שוב, איזה כיף לשמוע!
זה גדול, אבן, גדול!!
את טובה!
וואו, מי יצאה פה מהקבר!
מה קורה, ליפסום? איזו בנאדם ישן, געגועים!
יוהוו, ותודה! איזה כיף לשמוע;)
בשבילך תמיד!!
גם תחיית המתים;)
מתגעגעת בחזרה!! מה נשמע?
אואה, אפילו תחיית המתים?
וואו, כבוד!
ב"ה, שלומנו מצוין, נקיונות וכזה(אופס, פרדוקס.) מה איתך?
אוי אבן זה היה יפהה??
תמשיכי להעלות עוד כאלוו
תודה, פרפר;)
(האמת? העליתי עוד בערך שני פוסטים תחת השם הזה לא מזמן, הם אמורים לעלות בימים הקרובים. אבל הפוסט הנוכחי הכי מצחיק מכולם, אני חושבת, שני האחרים הם סיפורים רגילים. אם יש לך רעיונות בשבילי על מה לכתוב[איך ידעת שהבקשה הזו תגיע בשלב מסוים, אה?], אני אשמח;))
ישש יופיייי
מאיפה יהיה לי רעיונות??
אולי תעבדי את כל הספרים של מחניים?
או שתעשי אתזה על סיפור בהמשכים משותפות? זה יכול להיות מגניב!
חחחחח, של מחניים.
האמת? שזה רעיון. לעבד עוד סיפורים. נשב על זה בהזדמנות, אי"ה..
מה הכוונה 'סיפור בהמשכים משותפות'? כמו שגליטר עשתה פעם?
אבל למה דווקא כרוב ?
הי, גם אני אוהבת כרוב. לא התכוונתי לפגוע בכבודו, חלילה!
פשוט 'איזהו גיבור – הכובש את מלפפון-חמוצו' היה ארוך מדי, וגם לא נשמע טוב, אז הלכתי על כרוב וזהו.
את אוהבת כרוב, את לא חיה על כרוב.
וזה ההבדל הראשון בינינו.
סתם, נשמה.
אהה. אופס.
אז.. פשוט תתרחקי מרוזנצוויג, וזהו. מה אומרת?
רעיון טוב.
תודה, חפצי!
חחח, אבן אתבכשרונית במיוחדד
אוי אבן את משו מיוחד ?
תמשיכי להעלות עוד בסגנון:)
חחח
תודה, בייגל!
שנונההההההה
מחמיא שאת חושבת ככה;)
תודה!
סופסוף מישהי מעלה לאתר פוסט שהוא לא שיר נוגה או בסגנון…
בתור אחת ממעלות השירים הנוגים הנ"ל, אני מתנצלת בשם כולנו. ואת צודקת, האתר באמת צריך פוסטים גם מסוגים אחרים. השירים בחודשים האחרונים ממלאים את רובו. ולמרות שכיום אני אוהבת שירים, אני בהחלט מבינה את ההרגשה שלך ושל שאר השותפות שלא אוהבות..
אז קודם כל, ספוילר קטן: בדיוק העליתי עוד שני סיפורים;)
דבר שני – אם יש לך רעיונות בשבילי לפוסטים ואין לך כח לכתוב או משהו[פחח אבן, מה את חיה בסרט, אם יש לה רעיון לפוסט היא תכתוב אותו בעצמה], אז אני ממש אשמח לקבל.
ודבר שלישי.. בואו, מוזמנות להרים יחד איתי את הכפפה(היא די כבדה, פשוט)!
שנכריז על משימה 'להעלות כמה שיותר פוסטים-שהם-לא-שירים-או-שהם-לא-עצובים-לאתר'?
זה לא אומר שלא נעלה יותר שירים לאתר, כמובן, אלא שנתחיל לשים את הפוקוס גם על פוסטים מסוגים אחרים..
מי מצטרפת?
תספקו רעיונות ואני זורמת?
מצטרפת.
לשרהל'ה ובכלל ?
וואו, שלושתיכן במכה! אני נרגשת!
ובכן, טוהר, היום הזה יהיה היום. הרגע לפתוח קובץ וורד חדש, כמו שכתבת פעם שאת כותבת בוורד, ו- להתחיל. מאגר היצירתיות שלך בלתי נדלה, אני בטוחה שתצליחי.
(איך אני בלהיות קשוחה? לא משהו, ספציפית כרגע, אה?)
וואי, איך מעניין אותי לקרוא סיפורים שלך.
מאגר היצירתיות שלי מיובש וריקני, או שאולי הוא מעולם לא היה קיים.
חחח את ממש עושה לי חשק לכתוב, אבל באמת שאין לי על מה!
דווקא התחלתי השבוע פתיח של משהו שאולי-יכול-להיות-סיפור, אבל אין לי מושג לאיזה כיוון לפתח אותו ואיך, למען השם, מוצאים רעיונות מעניינים.
אולי אעלה את זה לכאן כדי לקבל רעיונות…?!
אההמ-אהממ!
האם באמת שמעתי כאן שמץ פקפוק במידת היצירתיות הקיימת בטוהר? ועוד מבעלת היצירתיות בכבודה?
את חסרת מודעות עצמית באופן קשה, יקירתי. את יצירתית והשראתית מאוד, ותפסיקי כבר לזלזל בכשרונות שנותן לך ה'!
ובכן.. בדיוק בשביל זה קיים הבלוג של אילנית;) [כן, אילנית נשמה, זה בהחלט רמז בשבילך להעלות עוד פרקים.]
ו..האמת שאני פה גם כן. ואני אשמח לעזור. רוצה להעלות, שאתרשם מהכיוון ואנסה לעזור?
חלילה לי מלזלזל. מודה להשם על כל המתנות שנתן לי, ומשתדלת להכיר בהן. אבל באמת שמעולם לא הצטיינתי ביצירתיות-יתר.
אילנית, אני מקווה שמחכה לנו פרק מחר. (אל תאכזבי!)
מתלבטת אם להעלות את ההתחלה-חסרת-הכיוון שלי פה, או בתור פוסט נפרד. אולי ככה היא תזכה לחשיפה רחבה יותר והלוואי שמשם תצא ישועתה. ישועתי. ישועתנו;)
תודה שאת פה.
.
פוסט נפרד זה רעיון, מחכה כבר לקרוא!
(וככה נרוויח עוד פוסט מטוהר, יאיי)
אין בעד מה.
אגב, טוהר.. מה דעתך על לעשות לי קורס מזורז בכתיבת שירים?
הי, תורידי את הגבה שהעלית, אני אסביר למה התכוונתי;)
התכוונתי לזה שבדרך כלל אני כותבת שירים באותו מבנה. ואני אשאיר לך לנחש איזה ומה המאפיינים שלו[מניחה שהמבנה הנ"ל הוא אחד מהדברים שעוזרים לך לזהות אותי כל פעם מחדש, אה?]. הוא יפה, אני לא אומרת, אבל.. טיפונת נמאס לי ממנו. צריך לגוון בחיים וזה. וכתבת פעם שאת משתדלת לכתוב בכל מיני תבניות וכו', אז – יש סיכוי שאת מלמדת אותי איך? וכל מיני סוגים שונים של תבניות ומבנים לשירים?
כמעט כל פעם שאני מתחילה לכתוב, זה יוצא באותו מבנה.
אנא, עשי עימי חסד..
שאני-אעשה-לקלידוסקופ-סלש-אבן דרך-אומנית-הכתיבה-והשירים-קורס-בכתיבת-שירים?!?!
גבה אחת לא תספיק כאן. העליתי שתיים.?(בסוד אגלה לך [ורק לך כמובן, כאילו האתר הזה לא נגיש לכל משוטט אלמוני ברשת] שבסל הכלים שקיבלתי עם היוולדי לא נכללת היכולת להעלות גבה אחת, כמה חבל. אבל בכל מקרה הסיטואציה הנוכחית מצדיקה זוג גבות מעוגלות בתדהמה, אז ניחא)
טוב, נס שהסברת את עצמך, כי באמת כבר לא ידעתי מה לחשוב. לא עשית עלי רושם של יצור נחיתי או שלא מודע לכשרונותיו. (כן, המשפט האחרון נאמר בטון מסוים מאוד, וכוון כלפי טוהר אחת אלמונית בסוג של אירוניה מרירה).
בכל מקרה, נחזור לענייננו.
אני מבינה מה שאת אומרת, ואת צודקת שאחד המאפיינים (בעיניי) של הכתיבה שלך הוא המשקל המאוד מסוים (ומסודר, ומדויק!) שבו את כותבת את השירים.
דווקא אני זוכרת שהעלת פעם שיר במקצב של איירבראש (לקחה בעלות על המקצב, זאתי;)), וכמובן הקצב שם היה מדויק כמו שרק אבן דרך/קלידוסקופ יודעת לכתוב. (אני מקפידה לקרוא לך היום בשני השמות, כפי שאת שמה לב. לצאת ידי חובת כל השיטות…)
משקלים נוספים? את צריכה אותי כדי להכיר? תחטטי קצת בקרביו של האתר, אינספור שירים מתויקים לבטח בארכיון מעלה האבק שלו, במגוון מקצבים וסגנונות. את רק צריכה להשתחרר קצת מהפרפקציוניזם שלך, והכל יזרום;)
(ברצינות! לא כל המקצבים מתנגנים בצורה כל כך מושלמת ומדויקת. ואגב, שלפעמים החן והיופי בשיר נובעים דווקא מחוסר-השלמות. [הערה שהרגשתי צורך לכתוב: אני בהחלט מואשמת על ידי סביבתי הקרובה ב'מחלת הפרפקציוניזם', כפי שהם מכנים אותה. עובדת על עצמי בתחום, ולא רק השירים שלי יעידו. דא עקא, שבתחילת דרכי כ'כותבת שירים' {לא עפתי עכשיו בכלל} לא הכרתי מקצבים, לא ידעתי מהו משקל בכתיבה ולכן השירים שלי היו צולעים מבחינת קצב. בהמשך, כשקלטתי את הרעיון {בזכות שותפה מתוקה אחת בשם אבן דרך, שאז טרם היתה מוכרת בשמה השני-קלידוסקופ}, התחלתי להקפיד מאוד על המקצב, ולקח לי זמן להשתחרר מזה. אל דאגה, זה עדיין חשוב לי ואני לא מתכננת לזייף! אבל הפרפקציוניזם לא מיטיב איתי ולא מועיל בכלום.])
וואו, איזה נאום מתיש דפקתי כאן. כוונתי, התשתי את עצמי. מקווה שעזרתי במשהו, לפחות. (איזה עזרת, נשמה, חוץ מלבלבל את השכל לכולם לא עשית כלום חחח מה יהיה איתי]
מבהירה למען הסר ספק שהאימוג'י הנ"ל הוא רק כי טרם נולד אימוג'י שמרים את שתי גבותיו בתמיהה, כמוני. אני יצור מוזר כנראה.
ביום שאכתוב סיפורים, מבטיחה בל"נ להעלות אותם לאתר.
…
ומתי היום הזה יגיע, אם יורשה לי?
אני מצטרפת לשאלה בכל לב.
ומתפללת על זה, מבקשת מאבא שיתן לי רעיון ומילים. הלוואי בקרוב.
היום הזה… הגיע.
מוזמנת לקרוא.
https://shutafotbaderech.co.il/drawer/%d7%99%d7%9c%d7%93-%d7%98%d7%95%d7%91-%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8/
מגיבה לשתיכן פה, פשוט כי נגמר ה"הגב" – תופעה מוכרת ?…
דבר ראשון- תודה!
המתיקות שלכן פשוט שובה כל לב.
❤❤
ב"ה עלה הפעם פרק, בלי טור, אבל זה גם משהו, לא…:)?
ולגבי הסיפור שלך, אבן.
את מטורפת.
נקודה.
אחזתי את עצמי שלא לצחוק בקול גבוה מדי כדי לא לעורר עלי את מבטיהם של בני משפחתי שיחשבו שהשתגעתי…
סליחה שהתגובה שלי לגבי הסיפור קצרה כל כך-
מגיע לך ולסיפור שלך יותר.
ולגבי היוזמה המבורכת להעלות לכאן עוד פוסטים שאינם-
מעלי דמעות וצמרמורת כחושה אודות החיים הקשים שסובבים את אותה מעלת הפוסט האהובה…
ובכן!
גם כדי להתמודד עם ""חוסר היצירתיות" של טוהר-
מה דעתכן לבחור נושא מסויים. נניח ארבע בנים.
על כל בת שתתנדב לכתוב יוטל בן.
"הבן הרשע, התם, החכם ושאינו יוע לשאול.
יוצבו כללים בנוגע לכתיבה- למשל-
בסיפור חייבים להופיע המשפטים- …
המילים…
וכולי'…
וכך כל אחת תשלח בהפרשים של יום את יצירתה וכך נוכל לאגד פה איזה משהו…
רעיון קצת מעורפל, אבל-
מה דעתכן, יקרות?
אני רוצה!!!
רעיון מעולה מעולה מעולה.
א. תודה, אילנית! אני אוהבת לשמוע שנהנים ממה שאני כותבת;)
ב. יוו, כן כן כן. אני בעד. אם כי בואו נעשה נושא נרחב יותר שלא מוגבל רק לארבע כותבות..
וואי, גאוני. מזכיר לי שאי פעם, לפני שנה בערך, בהתכתבות ב'שישה בשקיק' רצינו גם כן לעשות משהו דומה, אבל היה את 'חוק העשר'[חח מרגישה זקנה. 'חוק העשר' זה החוק שמגביל כל תגובה רק לעשר שורות. נכון, הוא לא באמת נאכף כל כך, אבל אני זוכרת שהוא רק התחיל. זה היה בר"ח אדר לפני שנה, והיינו בטוחות-כל השותפות-שמדובר באיזו מתיחה של חני לכבוד פורים או משהו. לאט לאט הסתבר לנו שהוא חוק אמיתי ותגובות ארוכות פשוט לא עולות, אז אחרי האבל הקצר התחלנו פשוט לחלק את התגובות הארוכות לכמה חלקים. איאיאי…], שלא איפשר לנו להעלות כאמור תגובות ארוכות מדי, אז החלטנו לפנות למערכת(באדיבות לורם איפסום דולור) ולבקש שיעלו את מה שהצענו כ'מאתגר-עט'. זה היה רעיון גאוני. למעוניינות, זה היה האתגר של 'לקחת סופר\ת ולחקות את סגנון הכתיבה שלה בסיטואציה שהובאה מראש'. אוי, זה היה גאוני. ומגניב.
טוב, גמרתי להתנשא עם הנוסטלגיה שלי, לענייננו: אני לגמרי בעד, אילנית. מי עוד מצטרפת? ואיזה נושא אתן מציעות?
אילנית, מה נשמע? כיף שקצת-קצת חזרת אלינו.
כן, קראתי את הפרק שלך היום (האושר כשגיליתי אותו בדף הבית!), אני עוד מתכננת להגיב עליו שם.
לגבי הרעיון, אודה שאני מעט חוששת. עד היום כל מה שכתבתי היה לעצמי, וגם מה שהעליתי לאתר עמד בפני עצמו, בזכות עצמו. ה'מעין תחרות' שאת מציעה (כך היא נתפסת לפחות בעיניי…) קצת מלחיצה אותי. נטיותיי הפרפקציוניסטיות (שהרחבתי עליהן קודם, בתגובה הנוספת ששלחתי כאן למעלה) מתריעות בפניי לא להכנס להשוואות שאין לי סיכוי לצאת משם מנצחת. אני יודעת שזה סרטים שרק המוח שלי חושב עליהם, רגילה לאכול אותם שלוש פעמים ביום.
בכל מקרה, אם אכן תוציאו את הרעיון לפועל, אולי פתאום זה ידחוף אותי כן להשתתף ולנסות את כוחי. זה המקסימום שאני מסוגלת להתחייב לו;)
וגם אם לא, יהיה נחמד לצפות בכן מהצד. ולקרוא את התוצרים, כמובן.
אילנית
יש לך את זה
יצירתית אחת?
חחח חזק!!!
תודה, משמשית!
מגיבה פה כי…:)
טוהר, כיף לראות אותך רואה אותי:)
תודה. אח, המתיקות שלך…
לגבי הפחד שלך מתחרות-
אולי לא הבהרתי את עצמי מספיק טוב. זה ממש אבל ממש לא תחרות, זו עבודה משותפות (כמה מורתית אני נשמעת…)…
אל תפקירי אותנו לגורל האכזר ותניחי לנו לעשות פדיחות לבד… ?
אני יודעת שזו לא תחרות!
אבל… לא יודעת, עדיין מלחיצה אותי ה'עבודה המשותפת' הזו.
בעיה שלי עם עצמי נטו.
אולי כן אשתתף בסוף, כבר אמרתי. נחיה ונראה;)
אם כן, אנחנו נשמח:)
ועל איזה נושא בסוף הוחלט?
תעלו רעיונות.
ארבעה בנים זה באמת מוגבל רק לארבע כותבות, שזה פחות מוצלח. למרות שממש אהבתי את הרעיון.
מה עוד אפשר?
טוהר, כמוני כמוך.
ואם צדקתי, אז אין לך מה לפחד.
גם אני לא כתבץי הרבה סיפור בחיי הארוכים, אבל בשביל לכתוב צריך לנסות;)
אזז, אתן תסלחו לי על הפדיחות שאולי אגרום לעצמי, נכון?
ובואו נחליט על מה כותבים…
אפשר לקחת דמויות מחד גדיא, גדי, חתול וכולי'…
או לילופין ללכת לפי הפיוט "אחד מי יודע"- כל אחת מקבלת מספר ו-
אגב,
4 בנים יכול להיות דווקא בסדר,
כי המשתתפות בינתיים הם-
אבן דרך, שרהל'ה, אני וטוהר בספק.
הייתי שמחה להיצטרף;)
אך, לצערי, אני לא ממש סומכת על עצמי
שהכתוב כמצופה וכנדרש.
חחח
טווב
קיצר החיים קשים???
נ.ב אל תדאגו השלמתי אם זה.
יצירתית במוח, שם אני כותבת מגילות
עד שמגעים למקלדת/לעיפרונות
שם הכל נאבד.
אל תשאלו אותי לאן!??
הי, אתן. רק קפצתי לכתוב ש- קראתי מה שכתבתן, כולכן, ואני ממש רוצה להגיב – פשוט לא ממש מתאפשר לי ספציפית עכשיו. מקווה לחזור בהמשך היום, על מחשב נורמלי, ולהגיב לכל התגובות-דורשות-התגובות שהשארתי לי פה. המשך יום מקסים שיהיה לכן;)
מוסף הסיפורים של 'משפחה' כבר הקדים אותך, אילנית;)
(קנינו לכבוד החג, אם תהיתן)
ביילוש, ברוכה הבאה! מוזמנת להצטרף אלינו.
'אחד מי יודע' זה ממש רעיון, אילנית, אבל 'משפחה' לא עשו אותו במוסף הסיפורים בשנה שעברה או משהו? זכור לי משהו כזה..
ממ.. אולי באמת נלך בינתיים על 'ארבעה בנים', וזה אפילו יוצא מצוין גם עם ביילוש כי יש גם את 'הבן החמישי'..
וואי, אבן, הוצאת לי את המילים מהמקלדת;)
אומנם עוד לא קראתי את מוסף הסיפורים של משפחה, אבל כבר הספקתי לתת בו הצצה ולראות את הנושא הנבחר- חד גדיא.
אגב, זה עדיין לא מונע מאיתנו לבחור בנושא הזה, אבל תמיד אפשר לנסות להיות מקוריות יותר.
מה זה 'הבן החמישי', אם יותר לי לשאול? (רק שלא הפלתי את עצמי לעוד איזו פדיחה…)
לי לא אכפת כי השנה אין לי משפחה של פסח ככה שאפילו השוואה במוח לא תהיה לי.
הבן החמישי טוהר, זה מושג שהרבי חידש, הרבי אומר שמשהו משותף וטוב יש בכל הארבע בנים, כולם לפחות הגיעו ויושבים ליד שולחן הסדר… אבל בדורנו יש את הבן החמישי, הבן שאפילו לשולחן הסדר לא מגיע, ולא יודע שקיים דבר כזה, או איך שנאמר בלשון חבדניקית 'לא שומר תורה ומצוות לעת עתה'.
והתפקיד שלנו הוא להביא אותו לשולחן הסדר;)
ו…תרגישי בנוח.
א. 'שאני-אעשה-לקלידוסקופ-סלש-אבן דרך-אומנית-הכתיבה-והשירים-קורס-בכתיבת-שירים?!?!'
בדיוק. הקשבת טוב בשיעורי הבנת הנקרא.
ב. יוו, כיף! גם את לא יודעת להרים גבה? מגניב. למרות שאם נודה על האמת, לאחר אימונים מרובים אני כן מצליחה להעלות אותה, אבל רק קצת. עצוב.
מזל שיש את האימוג'י, אה?
ג. מצוין שאמרת את המשפט על היצור הנחיתי וכו' בטון המסוים ההוא וכיוונת אותו כלפי האלמונית ההיא. אחרת הייתי אני מפנה אותו כלפיה יחד עם הטון המדובר, בתוספת כמה צעקות כתובות, כך שמזל שעשית את זה לפניי.
ד. 'אבנים שחקו מים', כן. מחמיא שאת זוכרת;) ו..יפה מצידך שאת מקפידה לצאת ידי חובת שתי השיטות, אבל.. ובכן, האמת, כבר פירטתי יותר ב'את הכי יפה כשמחייך לך', בתגובה שלי למשתפת מסך. יש מצב את הולכת לבדוק שם?;)
ה. ברור שאני צריכה אותך כדי להכיר! בגלל זה שאלתי אותך.
ממ.. את צודקת. הבעיה היא שהאתר גם עמוס לעייפה בהמון-המון שירי פריקה, שנקראים בלע"ז 'שירה מודרנית' והם די חסרי כללים – כך שבנושא המקצב והמבנה הם לא ממש עוזרים לי..
ו. פרפקציוניזם. אחרי שחשבתי על זה, הגעתי למסקנה שאת צודקת. למרות שבתחומים אחרים אני לגמרי לא פרפקציוניסטית, ספציפית בתחום הזה אני כן. לגמרי כן. אז תודה שהגדרת את זה בשבילי.
ז. יש במה שאת אומרת לגבי 'חוסר השלמות', פשוט.. לא יודעת. ממש מפריע לי לכתוב משהו שלא מתנגן לי נכון, שאין לו מקצב ומשקל נכונים. קשה לי לכתוב את זה, ומציק לי בעין לקרוא את זה.
ח. לא עפת בכלל, זה המינימום של מודעות עצמית. נו באמת, לא הגדרת עכשיו את עצמך כאיזו 'המשוררת הדגולה בכל הזמנים', נכון? 'כותבת שירים' זה לגמרי אלמנטרי לדעתי.
ט. וואו. בזכותי התחלת להכיר ולהקפיד על מקצבים ומשקלים?
אני נרגשת. וואו. זו מחמאה ענקית.
וואלה, השפעתי על הכתיבה של אחת ממשוררות הדור הבא! מי יודע כמה שירים יהיו יפים יותר בזכותי!
(עכשיו א נ י לא עפתי בכלל;))
וברצינות עכשיו, אני ממש שמחה שעזרתי.
כשאני חושבת על זה, לא יודעת לשים את הנקודה מתי בדיוק התחיל להיות *לי* אכפת מהמקצב, ומהמשקלים של השירים. אבל בלי ספק, היכולת ל[אין לי תיאור מתאים…לזהות? לדייק? לאבחן? להכיר? אין לי מושג, אף אחד מהם לא מתאים במדויק]משקלים, התחדדה מאוד בתקופת ההייקואים שלי[=כשהייתי כותבת המון המון הייקואים, אי אז]. ההקפדה על ספירת ההברות, היכולת להתנסח מחדש כדי שיתאים לכללים.. מניחה שזה השפיע מאוד על 'תפיסת המשקל'(איזה שם מפונפן) שלי כיום.
עד כאן נאומי-אני לאומה. והי! את לא בלבלת את השכל ולא שום דבר. הקץ לנחיתות העצמית.
מערכת, אני מוסיפה כאן בקשה אישית ונרגשת ממני(כאן אתן אמורות להתרגש ולמחות דמעה):
אתן כל כך מתוקות ומקסימות(כאן ההתחנפות אמורה לעבוד), בבקשה תעלו את התגובה הארוכה שלי ככתבה וכלשונה!..
ואם אפשר גם מהר, פליז.
תודה, והמשך יום מעולה!
מערכת!!! ישששש, תודה תודה תודה. זה שימח אותי;)
היי, באמת הייקואים עוזרים?
אני גם לוקה במחלת הפרפקציוניזם, אבל בתחום הכתיבה זה עוד לא מגיע לידי ביטוי, יכול להיות בגלל שמראש אחרי שראיתי את הכשרונות המפוצצים באתר די התייאשתי.
אבן, הכי הכי אני אוהבת את הקצב של השירים של קלידוסקופ, אין עליו!
יש בו משהו ממכר כזה.
אולי *את* מסכימה להעביר קורס בכתיבת שירים עם קצב מדויק מדויק (בשביל מה את יו"ר מועדון המקצביסטיות? ומי יודע אם לא לשרהל'ה הזאת הגעת למלכות), הפרפקציוניסטיות שלי מתחננת על נפשה למול שירי הלוקים בבעיות קצב קשות.
אהה וסורי, ראיתי את התגובה שלך באת הכי יפה כשמחייך לך רק אחרי שהגבתי את התגובה הקודמת;)
את אוהבת את המקצב הזה?
וואי, טוב לדעת, האמת. כבר חשבתי שהוא יצא מכל החורים. אז תודה שכתבת את זה..
קורס בכתיבת שירים עם קצב מדויק? אני? אויש, הגזמתן. מה פתאום. סך הכל ביקשתי עזרה בהכרת עוד סוגי מבנים ומקצבים!
(שרהל'ה, אשמח כמובן לעזרה גם ממך, כנ"ל אילנית, כנ"ל כל מי שקוראת את התגובה הזו)
חחחחח, יו"ר מועדון המקצביסטיות. שיוו, איזה ישן זה!.. אבל תכל'ס, הוא לא באמת פעיל, כך שיש לי את הפריווילגיה להתעלם מהבקשה;)
אהמ. אם כבר שירים, למה באמת האתר לוקה במחסור בשירים חדשים פרי עטך? העם דורש שירים נוספים של שרהל'ה! (תצטרפו להפגנה, חבר'ה)
מועדון המקצביסטיות! מה איתו, באמת?
תשכחי מהפריווילגיה שלך, כי אנחנו הולכות להקים אותו לתחייה.
ובכן, על נאום הפתיחה: יושבת ראש המועדון, אבן דרך בת… 16! (מזל טוב, בהזדמנות זו)
וברצינות: נשמח מאוד לקורס מזורז (פוסט, בלע"ז) בנושא קצב מדויק בשירים. ובכלל בנושא כתיבת שירים. מאיפה את מוצאת את הנושאים והרעיונות לכתוב עליהם? איך מצליחים לפתח ביטוי לכדי שיר שלם מלא בתוכן? איך כותבים בצורה אומנותית, נצמדים לקצב ולחריזה, ולא מאבדים מהתוכן?
אבן, בלי התחמקויות, בבקשה!
ומי יודע אם לא לעת כזאת הגעת למלכות, כמאמר שרהל'ה.
הי, שרהל'ה! כבר אמרתי לך מזמן שאני מתגעגעת לשירים שלך. בטח שאני מצטרפת להפגנה! "שרהל'ה! שרהל'ה! שרהל'ה!" (תדמיינו מחיאות כפיים בקהל, לקצב הקריאות שלי)
נעע, נשמע עלוב, 'יו"ר המועדון בת 16'. מי יקנה את זה. וחוץ מזה, אתן קשישות ממני(האלה שמסתלבטות), אז מה דעתכן להחליף אותי או משהו?
ממ.. אהבתי את השאלות הממוקדות שלך. כשאת ככה מבקשת יפה(תראי איך עבדה לך השיטה), נשקול אם להענות..
האמת שכן עושה חשק כשזה ככה ממוקד ומפורט. אז נחשוב על זה, תחפרו לי עוד, ומקווה שזה אי"ה יקרה..
הי, טוהר, איפה שמנו את השלטים?
(אגב, מה דעתכן להעביר את השרשורים למטה? ה'הגבים' פה מסתבכים כל הזמן..)
וואו, אבן, מזל שמספרת את הסעיפים בתגובה שלך, כי איבדתי את הראש לגמרי.
אני ממספרת באותן אותיות, למרות שלא על הכל יש לי מה להגיב;)
ב. מה, באמת אפשר לפתח את היכולת הזו בעזרת אימונים? מעניין לשמוע. אף פעם לא ניסיתי.
ד. הגבתי לך שם על זה… אאוצ' לגמרי. מבינה את המבוכה, ולא זוכרת אם כבר אמרתי לך את זה מתישהו- אני מעריכה אותך ברמות על התגובה לחשיפה ההיא. לא יודעת מה הייתי אני עושה במקומך? (מזל שיש לי רק שם אחד…)
ה. הייתי ממליצה לך לחפש בתגיות של בנות שכותבות שירים, בטוח תמצאי שם מגוון סגנונות ומקצבים, ואולי תלמדי כמה טיפים על הדרך. (לא לשכוח לשתף אותי בהם!)
ו. אין בעד מה. למרות שבמחשבה שניה, תמשיכי להיות פרפקציוניסטית. זה מה שהופך את השירים שלך ליפים כל כך וכמעט מושלמים. ('כמעט' רק בגלל הג'וק שלי, שלא נותן לי לתת את התואר מושלם למשהו בעולם הזה, כי כידוע שלמות יש רק בעולם הבא… אל תקחי קשה.)
ז. מסכימה איתך, לגמרי. גם אני כזאת.
ט. לא נסחפת בכלל לשום כיוון. וברצינות, רק ממך התחלתי לשים לב למשקלים ולהקדיש להם מחשבה ותשומת לב. כן, עכשיו זה הזמן להסמיק. או לחילופין, לקוד באצילות ולחייך חיוך נימוסי גדוש בענוות חן.
ו-מערכת, התגובה שלי הרבה יותר קצרה משל אבן דרך, אז בבקשה תעלו אותה מהר… (אין לי את זה בהתחנפות, מה לעשות?… כל אחד והכשרונות שלו? [זו דוגמא לחיוך נימוסי גדוש בענוות חן, ד"א])
ב. כשזה קרה לא באמת שמתי לב לזה, או התכוונתי שזה יקרה, אבל לאחר מעשה – כשניתחתי את זה – הגעתי למסקנה שוואלה, מסתבר שזה כן די עזר.
ד. באמת שהתלבטתי איך כדאי לי להגיב, בסוף החלטתי לזרום ולא להכחיש, בלאו הכי חצי מהאתר הספיק לראות..
מחמיא שאת מעריכה, תודה.
ה. '…וכך שוב הצליחה טוהר להסיט את תשומת הלב ממנה ומהבקשה שהופנתה כלפיה – לטובת כותבות שירים אחרות וחיפוש עצמי של המבקשת'.
אההמ, טוהר! היתה סיבה שביקשתי דווקא ממך, לא?
ו. הג'וק הזה קיים גם אצלי, קוראים לו רפי והוא דווקא נחמד. תמסרי ד"ש לרפי שלך!
ועכשיו ברצינות, גם לי מפריע להגדיר דברים כ'מושלמים', מאותה סיבה, כך שה'כמעט מושלמים' שלך החמיא לי ממש.
ז. אז.. איך את מצליחה לכתוב גם בלי להקפיד על משקל נורמלי, מקצב שמתדקלם טוב?
גילוי נאות: את השיר 'ועוד שקיעה עברה' ניסיתי לכתוב בלי להקפיד על המשקל בשורות. ויעיד הדף במחברת שלי. בסוף זה הציק לי, אז לקחתי את הכמה שורות שיצאו לי במאמצים וניסחתי אותן מחדש למקצב הזה – שכבר די יוצא לי מהשרוול, לפעמים, כך שזה היה קל יחסית.
בקיצור – לא הצלחתי.
ט. ובכן.. אני אלך על הכיוון של הלהסמיק, אין לי את זה בלחייך חיוך נימוסי גדוש בענוות חן. מה לעשות?.. כל אחד והכשרונות שלו?
(טוב, טוב, מודה שצחקקתי לי בשקט)
יאייי, לא מאמינה שזה עבד לי!
ראיתי נכון, את ביקשת פה שחור על גבי לבן שנחפור לך בנושא? אאוצ', אבן, את הולכת להתחרט על זה חחח (צחוק מרושע)
–
נחזור לאותיות שלנו…
ד. ועוד איך מעריכה.
בזמנו רציתי לכתוב לך תגובה באורך הגלות, כמעט, (לא אוהבת את הסלנג הזה אבל לא מצאתי דימוי אחר…) ובסוף התייאשתי באמצע, וגם ריחמתי על המאשרות שתצטרכנה לקרוא את הכל… (מעבר לזה שאחרי הכל זה אתר אינטרנט עם גישה לכל גולש אנונימי ברשת, והרגיש לי קצת פחות מתאים).
בכל אופן, תאלצי להסתפק רק בהערכה שלי כרגע.
ה. אאוצ', איך עלית עלי.
טוב, נו, נכנעתי. מה את רוצה? תתמקדי ואשתדל לעזור לך.?
ו. ד"ש חוזר!
שמחה שהוחמאת, זו בדיוק היתה כוונתי.
ז. לא יודעת איך אני כותבת. לא מגדירה את זה כ'הצלחה', כי זו לא משימה בשבילי ולא אתגר. אני פשוט כותבת, סתם, ואיכשהו זה לפעמים יוצא יפה. לפעמים לא. לא הכל אתן רואות…
חחח אם הדיוק יוצא לך מהשרוול אל תלחמי בו! זה מהמם. תמשיכי לעשות את מה שאת יודעת לעשות, הכי יפה לך טבעי;)
ט. איך צחקתי עכשיו…?
חמודה את.
ואגב, אבן, הגבתי לך באריכות בסיפור שלי, אשמח אם תעיפי שם מבט;)
אני כבר חוששת לכתוב פה תגובות..
ובכן, בהחלט ביקשתי שתחפרי לי בנושא. רק ככה יש לזה סיכוי לקרות.
לגבי סעיף ה': יוהו! באמת?
ישש. אני אשב בימים הקרובים בלי נדר ואנסה למקד. תודה על האישור;) בגדול זה בעיקר הכרות עם סוגים שונים של מבנים לשירים, שכמו שמוכיחה התגית שלך – יש לך את הידע הזה;) וגם, על קצה המזלג, אם לא אכפת לך, קצת לפרט על מקצבים ומשקלים וכו' ואיך *את* כותבת אותם[כמו בשאלות שהפנית אלי]..
לגבי סעיף ז': ממ, זה מעניין..
את כותבת בעיקר כפריקה?
כי אישית אני לרוב כותבת *במטרה* שיצא יפה וספרותי. וכאמור, מציק לי לראות שיר שכתבתי שאין לו מבנה נורמלי או מקצב הגיוני. איך כתבה פעם אורגניזם? לקחת את הכאב, לעבד אותו ולפרוס אותו לפרוסות? אז משהו כזה.
ובגלל יצר הספרותיות שבי, המון פעמים קורה שעולים לי משחקי מילים מגניבים, מוטיבים למיניהם, כיוון מסוים לשיר – ואז זה סוג של מכריח אותי לכתוב את זה, אפילו אם אני לא באמת עצובה, למשל, באותו הרגע. תכננתי פעם לכתוב על יצר הספרותיות הכובל הזה פוסט בשם בדוי, בסוף לא יצא. לא נורא, אולי בפוסט העתידי של התשובות שלך..
(אני תוהה, האמת, אם להעלות את זה בכלל כפוסט. זה יעניין עוד אנשות חוץ ממך?)
ולגבי המקצב הקבוע.. תודה, אבל זה לא קצת מרגיש חוזר על עצמו?..
כן הייתי רוצה לגוון..
?איזה פוסט חמוד ומשעשע
אוי אבן את כשרון!
ומחכה מאוד מאוד לעוד סיפורים
איזה כיף לי לשמוע;)
(אני די חוזרת על עצמי בתגובות אליכן, אבל באמת שכיף לי לשמוע מכל אחת ואחת.)
תודה, לוב!
לגמרי…?
ובכן, אני אעשה זאת. אשתדל. יודעי דבר טוענים שכשאני רוצה משהו, אני יודעת לחפור.
התגית שלי???
פתחו לי תגית ולא שמעתי עליה?
אמאל'ה, נלחצתי לרגע. (ברגע השני רצתי לבדוק אם אכן כך, וגיליתי שלא. נרגעתי. אבל אשמח שתבהירי את כוונתך)
'הכרות עם סוגים שונים של מבנים לשירים'. לא ידעתי שיש לי הכרות עם סוגים שונים של… וכו'. ואת אלו שאני מכירה, גם את מכירה מן הסתם. כדי שלא תגידי ששוב אני מתחמקת, אנסה לעבור בקצרה על 'סוגים שונים של מבנים לשירים שאני מכירה':
יש את המקצב 'שלך'- 4 שורות בכל בית, 8-9 הברות בשורה עם חריגות קלות לפה ולשם.
ישנם שירים בעלי מבנה דומה, אבל עם מספר רב יותר של הברות בשורה. 11-12, 13-14 וכן הלאה.
כמובן שניתן לשחק ולגוון עם אופן החריזה.
יש את המקצב 'של אייר בראש'- אין צורך לפרט, אני חושבת.
אממ עד כאן המקצבים הסדורים (שאני מכירה) שמחושבים לפי הברות.
חוץ מהם יש עוד המון אופציות של מבנים לשירים כיד הדמיון הטובה על המשורר.
אני אישית אוהבת לכתוב בצורה של בתים קצרים בעלי 3/4 שורות, כאשר השורה הראשונה בבית הראשון מתחרזת עם השורה הראשונה בבית השני, וכן הלאה. (דוגמאות של שירים שכתבתי במבנה הנ"ל: 'שאריות', 'כי חולת אהבה', 'צמאה לך נפשי'. שין, אגב, אלופה בשירים כאלה.)
בשירים כאלה בדרך כלל הבית הראשון פשוט נכתב מעצמו כמעט לגמרי, והוא זה שמכתיב את הקצב, מספר ההברות בשורה וכו' לכל השיר.
והאמת שכשאני כותבת, כמעט תמיד אני נותנת לבית הראשון לרוץ ולהכתיב את המבנה ואז זורמת לפי מה שיצא. אין לי טכניקות וכזה, אם חשבת שאני הולכת לתת לך פה לא יודעת מה…;)
ממשיכה בתגובה נוספת. (מערכת! פליז תאשרו! השקעתי הרבה בתגובה הזו)
חחחח
שנים אני לא קולטת למה עדיין יש כאן 95 תגובות ולמה את לא עונה, ואז אני תופסת שהמערכת בכלל לא העלתה את התגובה האחרונה שלי.
מה יהיה?..
היא היתה ארוכה, ואני לא זוכרת כבר מה כתבתי בה..
אוח, אבן… (אנחה)
הוי, אבן דרך…
איזה כיף שיש אותך.
וואו, היה טוב לקרוא את זה.
סיפור הזוי אך רב הגיון, בעל מסר חד וחשוב.
ואיזו גיבורה הבאת לנו!
יש לך כתיבה מעניינת וטובה, כזו שגורמת לכל מה שתכתבי להיות קצר מדי.
נהניתי מכל משפט.
אואה, החמאת לי מדי, שין!
ותודה ממש, הוחמאתי..
'גורמת לכל מה שתכתבי להיות קצר מדי'. אהבתי את ההגדרה.
איזה כיף שנהנית לקרוא!
אבן, איזה כייף לקרוא סיפור שלך.
נהניתי, בפשטות.
איזה כיף לקרוא תגובה כזו, ואיזה כיף שנהנית לקרוא!
תודה, טוהר.
אבן דרך! איזה כיף לראות את שמך מתנוסס בגאון ב'שם הכותבת'.
שנון ומתוק, כמו תמיד.
נהניתי לקרוא, כמו תמיד.
היצירתיות שלך היא משהו! והזרימה, והעקיצות, זה פשוט חמוד!
נ.ב
"אתם עוד תלקקו את האצבעות"- אני נותרתי תוהה אם בסוף הם ליקקו את האצבעות מרוב שהיה טעים או מכך שלא היה להם מה לאכול
מיותר לכתוב שאני מחכה לסיפורים שכתבת שבדרך ולעוד?
איזה כיף לקרוא כזו תגובה, שרהל'ה!
תודה, ושוב תודה. אני מוחמאת כל פעם מחדש, וזה לא נגמר.
נ.ב: הממ.. נקודה מעניינת. אני חושבת שנלך על התאוריה השניה שלך, כי תכל'ס – ממתי ילדים אוהבים כרוב כבוש. וחוץ מזה, אם הם היו אוהבים אותו, למה ביילא הציעה אותו לרופאה?
(טוב, טוב, מודה, זה היה בשביל לגמור את הקאצ' בדרך נחמדה)
לא מיותר אף פעם, ואני שמחה לשמוע;)
רק מקווה לא לאכזב..
חחחח, גם אני לא ממש טרחתי לחזור אחר כך לדוקס ולבדוק מה של מי. הסתפקתי בעדכונים של אחיות שלי.
תודה, הגיגית!
ממ.. זה בהחלט סאטירי, מסכימה.
(תזכירי לי, מה ההגדרות של סאטירה?)
קראתי ולא היה לי זמן להגיב
אז בהחלט חזרתי
כדי לכתוב לך
שזה היה אחד הטוביים!!!
הכניס קצת מצב רוח
באווירת ההכנות לחג הלחוצות;)
בקיצור אבן
לא סתם כתבתי לך, אלא,
כדי לעשות חנופה קטנה
ולבקש עוד כאלה סיפורים שיעלו לי תמצב רוח???
איזה כיף לשמוע שהפוסט הזה הצליח להכניס קצת מצב רוח, ביילוש. תודה!
נ.ב: מצידי? בכיף. רק תני רעיונות ואני לשירותך;)
טובה!!!
תודה!
מקווה שתרדו להכי למטה בתגובות…
מה הוחלט בסוף לגבי האתגר?
אשמח גם להצטרף??
גילוי סודי-סודי שרק מי שתרד לכאן תדע (כלומר- לא להפצה??)
עברייה היא הפצל"שית שלי??
אני גרועה בלשמור סודות…?
ובשם הזה העלתי שירים ראשונים יחסית שכתבתי… ואני גם אשמח לקורס מהמומחיות באתר?
א קיצער, צריך יותר פוסטים עם אתגרי כתיבה וכתיבת שירים\סיפורים\חמשירים\מחזות\סאטירות כלשהן\מערכונים וכל העולה על רוח השותפות… פוסטים עם שירים (וגם עם סיפורים) זה אחלה אבל בסופו של דבר כשיש רק מזה זה משאיר את האתר נורא רדום…
אני בעד.
אבל שיהיו סיטואציות מפתיעות, מקוריות. עם זוויות ראיה שיעבדו גם על עצמנו, לדוגמה: וויכוח בן אח שמלאני לאח ימני שנגמר בפנצ'ר כלשהו, וכל אחד מתוסכל, מה קרה לשני ולמה הוא לא רואה כמה אכפת לי ממנו… ואז אפשר את שני האחים, אמא, ילדים של האחים (אם הפנצ'ר נוגע למשפחה, לדוגמה ניתוק מהאח וכו'), הנשים שלהן וכל העולה על רוחם… או חב"דניק שמניח תפילין לקיים שוטר עוצר אותו, זווית של החב"דניק, של השוטר, של הנער, של מישהו שעובר בדרך ורואה, אפשר גם- של השופט של החב"דניק, של החבר כנסת שקבע את החוק…
וכן… התבגרנו, החיים, מה לעשות??
והגבתי לך שם- בטח שאני מרשה? ואם את רוצה לשים קרדיט, שימי רק לעברייה…
הי אנשות, מצטערת שעוד לא עניתי, לא הייתי כמה ימים על מחשב וגם עכשיו אין לי יותר מדי זמן. אז רק קפצתי לשאול מה שלומכן, ולמסור שאני ב"ה עוד חיה וקיימת, ושאענה בל"נ בהמשך(גם בסיפור שלך, טוהר).
ואם כבר אני פה, אני מדביקה(העתק-הדבק)בהזדמנות זו שני שירים שניסיתי לכתוב אתמול. ניסיתי בדווקא שלא לכתוב אותם במבנה הזכור לטוב עם המקצב הקבוע שלי[ארבע שורות, חריזה מוצלבת]. זה היה קשה, וואי. השתדלתי כמה שאפשר לעשות את זה בלי מקצב..
להרגשתי, די יצאו גיבובי שטויות, אבל אמרתי לעצמי שלא נורא ושהכל שווה למען המטרה – עידון יצר הפרפקציוניזם הנ"ל. אז סתם מתחשק לי להעלות אותם לכאן, למרות שהם די מביכים, שניהם. אשמח לחוות דעתכן עליהם, ואם הבנתן מה ניסיתי להביע בשירים למרות שאין בהם את המקצב היפה..;)
מחכה לתגובות שלכן עליהם, אם אתן בקטע. המשך יום מקסים!
טוב, התגובה כבר ארוכה מדי אז אעלה בתגובה הבאה.
נ.ב: השיר השני כן יצא עם מקצב מסוים(ואמירה מסוימת), למרות מאמציי. עדיין עובדת על העניין, מה לעשות..
אבן, אני מסוקרנת נורא לקרוא את השירים המדוברים, אבל חבל לי שאת כל כך מתאמצת לזייף. באמת, אני לוקחת את כל מילותיי לגבי הפרפקציוניזם וכו' בחזרה.
אל תאבקי בדיוק הזה! אם הוא חלק ממך, פשוט תשלימי איתו, ותהני ממנו ודי. קיבלת כישרון מדהים, זורם לך קצב טוב בעורקים – עופי על זה! זה כמו ההיא הזמרת של הכיתה שמנסה לזייף, בכוח. חחח
נ.ב. וואו, זה כבר נשמע מעניין. מקצב *מסוים*, הווי אומר לא המקצב הרגיל הזכור לטוב.
טוב, נחכה שיעלו השירים המדוברים כדי לחזות בפרות מאמצייך.
איזה רעיון חמוד!
אהבתי.
ופרצל- אני גם בעד סיטואציות מקוריות אבל תזכרי שלא לכולן יש דעות מגובשות בנושאים שכאלו (או במילים אחרות *לי*;)
הלו, מישו כאן?
*כחכוח קל*
זה בכוונה כאילו שלא מעלים פה תגובות?
כן. עדיף לשאול במייל.