רוצה לחזור
לפרק הקודם
"ריאליסטי", יסמין נחרצת.
"למה?" נאסרין ביררה.
"כי צריך להיות מחוברים למציאות", קבעה. "אני לא יכולה להאמין למשהו שאני לא רואה בעיניים, בן אדם צריך להיות מחובר לקרקע. קשה לי להאמין שה' קיים אם אני לא רואה אותו".
"אבל גם אנחנו, הערבים מאמינים באללה".
"בוודאי לא כמו שהיהודים מאמינים. נכון?"
"נכון", נאלצה להודות. "אבל זה כמו שתגידי שאת לא רואה את האוויר, את האטומים. ואת מאמינה שהם קיימים".
יסמין שילבה ידיים בניחוחות. "המדע מוכיח לי שהם קיימים".
"אז את מאמינה לאנשי המדע ולא לאלוקים שיצר אותך?" תקפה. "את כפוית טובה".
יסמין גיכחה. "המדע, מביא לי הוכחות חותכות, מדויקות. ביהדות הכל מעורפל, מלא מסתורין. אומרים לי שאני צריכה להאמין, זה קשה. אני בן אדם ריאליסטי כמו שאמרתי בהתחלה אני חייבת משהו שיחבר אצלי את ה' לקרקע".
"לא נכון", נאסרין סתרה אותה. "את הבן אדם הכי רגיש שאני מכירה. זה לא מסתדר ביחד".
יסמין חייכה. "עובדה".
"לא", שללה את העובדה שלה , הופכת אותה לדעה. "את מאמינה. כל השיחה הזו עכשיו חסרת תועלת. שנינו יודעות שאת מאמינה, את לא רוצה להודות כדי לא להתחייב לחוקים. ובינינו", הביטה לה עמוק בתוך עיני הדבש, צופה שם סערה מתקרבת. "גם אצלינו לא הכל תותים מכוסים בקצפת".
יסמין שתקה. פיקת הגרון שלה עולה ויורדת, מתאמצת. שום שרשרת לא עיטרה לה את הצוואר, לא לב, לא צלב. הטראומה מאתמול בלילה עוד טרייה מדי, אולי לכן אני בורחת עכשיו. נלחמת בכל הכוח.
על מי אני עובדת?
לביאה פצועה.
"את מבולבלת. אני צודקת?"
"כן", השיבה בקצרה. בגללך. החברות איתך כל כך קורצת לי, החיים מלאי החופש, מבחינתי. אפשר לשבור את הכללים, לדהור עם הרוח, לחבק את הרצונות האסורים שלי. לא להעלים אותם לאופל.
נאסרין לא השיבה, רואה את חוסר האונים. את הרצון הבוער. אני לא אדכא אותו, לא עכשיו. הוא צריך לגדול, ללחש באש ועשן. אח שלי מחכה לה והיא צריכה לתבוע נקמה ורצון לעבור על האיסור הזה דווקא מתוך הבלבול.
"אני הולכת", סרי התרוממה פתאום. "תסתכלי לי בעיניים", אמרה בעדינות.
יסמין הרימה אישונים מטושטשים, שחורים.
"קחי את הזמן שאת צריכה", לחשה. שובה אותה במלתעות של קסם אסור, קסם אישי. "אני זמינה", הצביע על הסמארטפון. "לכל דבר שתרצי".
יסמין הביטה בדלת שנסגרה בטריקה עדינה. פותחת את הנעילה של הטלפון שלה.
אמא. לא. התקשרה.
***
"אני לא יכולה להפקיר אותה בכפר הנידח הזה", רייצל בכתה. "מאיר, אתה הבן אדם שהכי אמור להבין אותי. היית באותו לילה שברחנו. היא, היא ישנה אז, מלאכית שלי".
מאיר, אח שלה. השעון ראש על כף היד שלו. חושב. "אני מניח שהיא התגעגעה. בסופו של דבר השורשים שלה נעוצים עמוק בין כפרים ערביים. כל הילדות שלה עברה עליה שם".
"אבל רע שם, רע שם. הכל מלא בתככים, מלחמות, פוליטיקה מכוערת. מאיר, אני לא רוצה שהילדה שלי תגדל בתוך מאורת הנחשים הזו".
"אמרתי לך את דעתי, רייצל. הוצאה בכוח לא תועיל אלא בדיוק להפך".
היא התנשמה. מהר, חזק מדי. "בסדר", אמרה פתאום בשפל קול. מבינה שאין ברירה.
"אל תתקשרי אליה, אל תשלחי הודעות. זה יתן לה כוח".
"עד לפה", לטשה בו מבט זועם. "אני לא אפקיר את הבת שלי לכפר שלם של פלחים שיעשה ממנה קציצות ברגע שישחררו את העכבר".
"אל תגזימי", חסם את הגיחוך, זה לא הזמן. "רוב תושבי פקיעין אוהדים את ישראל ואת הארץ. את מדברת על מחבלים. לא צריך להכליל אומה שלימה תחת כותרת אחת, זו גזענות".
"אני לא צריכה מוסר עכשיו, ולא אתה תהיה הבן אדם שתלמד אותי מי גזעני ומי יפה נפש". העיניים שלה התרו בו, זועמות.
אופס, מאיר. תזהר, אתה פותח היום יותר מדי תיבות פנדורה ופצעים מדממים, אין לך תחבושות במלאי. "אני מצטער", נשך שפה. "אני חושב", המשיך באיטיות, למרות הכל. לא מתכוון לוותר על הנקודה הבאה על אף הכאב, "שאת יותר מדי לבד, בודדה". הוא נשף. "רייצל, את צריכה להתחתן".
רייצל הסתחררה לרגע, אצבעותיה מלבינות על שולחן השיש הלבן. "תחזור על המשפט שאמרת שוב", כעס בקולה, מלחמה.
"אני חושב שעדיף שאשתוק", הוא התרומם מהכיסא. מעולם, לא ראה אותה כך. כעס וכאב מתערבבים יחד. יוצרים פצצת אטום.
"באמת כדאי, וכמה שיותר מהר", נזפה בו. נושפת, הריאות שלה צרובות. "אני לא מתחתנת אם אף אחד אחר. נקודה, סוף פסוק".
"אולי-"
"לא!" פסקה. לא נותנת מקום לדעות אחרות, חוסמת בכוח.
"אולי לא"', הוא התעשת. "אבל התגובה הזו ממש לא מכבדת אותך. לא מתאים התפרצות העצבים הזו".
רייצל נחתה על הספה, נטולת כוחות לענות לו, להשיב. מותשת, מהחיים.
"קחי כוס מים, תשתי", הגיש לה. "אנחנו אחים, אני אוהב אותך ובסך הכל רוצה את טובתך הבלעדית". התיישב לידה, בוהה בתקרה. "אבל אולי זה לא הזמן, אני מצטער אם הכאבתי לך".
רייצל השתנקה, בולעת מים בכוח, מזרימה אותם לקנה הנשימה. משתעלת. "הכאבת", צירפה הבהרות מקטועות. "וזה בסדר. כי לפעמים צריך לחוש את הכאב, להרגיש אותו עד כלות. ולקום, לחיות מחדש".
***
"מאמא", חמדן טרק את הדלת. מזועזע.
"אני במטבח. תיזהר כשאתה נכנס. הכל כאן מלוכלך, אני מכינה כבש לארוחת ערב".
חמדן דילג על שלולית מים עכורה, מעווה פרצוף. "מה שמעתי?"
"עד שלא תספר לי אני לא אדע", ענתה. מסתכלת במצח מכווץ על המהפכה במטבח.
"אני צריך להתחתן עם הילדה הזו?"
"צריך?" חייכה. "לא. אבל אבא ישמח", היה טמון במשפט הזה איום והוא היה מודע לכך הטיב.
אבא דמות חשובה, כנראה כבר העביר את ההודעה על החתונה הלאה. אסור לאכזב אותו. הוא יכעס, וכשאבא כועס… עדיף לא להיות באזור.
חמדן כרכם פרצוף. "מאמא", לחש. "את חושבת כמו אבא?"
אסלי הביטה בו, "אני חושבת שהיא בחורה טובה".
הוא נשף בבוז.
אמא שלו מפחדת, ברור שהיא לא תגיד את מה שהיא כן חושבת על השידוך ההזוי הזה. "אני לא רוצה להתחתן עם היהודייה הזו!"
"מי לא רוצה, ולמה?" עבד נכנס פתאום למטבח, משלב ידיים.
חמדן נבהל. "אבא… אה, היא יהודייה". גמגם, חיוור.
"אז מה", נעץ באסלי מבט לא מרוצה. זו הבגרות של הילד? "היא בחורה מעולה ומיוחדת, מתאימה לך מאוד".
חמדן נרתע, העיניים של אבא בישרו שאין מקום להתכחשות.
"מובן?" שאל בקול שהגיע עד ליסמין המפוחדת, מכווצת בפחד בקצה המיטה. הם רוצים שאני אתחתן עם חמדן?? איתו?? לא רוצה!!
הלב שלה הלם בפראות. היא מקשיבה לקולות מהמטבח, מפוחדת. "כן, אבא", חמדן ענה. "קדוש בעיני כל מה שתאמר".
כל מה שהוא אומר?? יסמין התחלחלה. הוא אמר לו להתחתן איתי!! איתי!!
"אסלי", הקול שלו הגיע אליה במעומעם, חודר ערפילי שחור. "לכי, תבשרי לה. תעזבי את הכבש אני אטפל בו. אני בטוח שהיא תשמח".
יסמין קפאה.
היא. באה. להודיע. לי.
??!!
היא בחנה את החלון בחשש, פותחת אותו, הקור היכה בה באחת.
היא הסתכלה לאחור, מניחה שתי ידיים על המעקה. לא חושבת על המעשה שלה. החלון נמוך, הקפיצה תהיה ממש רכה, המוח שלה ניתח, חד, חסר רגש. ריאליסטית קרה.
בום.
"אאו'צ", גנחה בכאב. נראה לי שנקעתי את הרגל. זה שורף.
"יסמין?" היא שמעה את אסלי שואלת. עוד רגע היא תבין שברחתי. אבאלה.
היא זינקה במהירות מהרצפה, זועקת מכאב. מבוהלת הפנתה מבט לאחור, לראות אם היא קלטה אותה, נפגשת בעיניה ההמומות והפעורות של אסלי.
יסמין הביטה בה. לא זזה.
אסלי החזירה לה מבט מבולבל.
יסמין הסתכלה עליה חזק. "תודה", לחשה. יודעת שהיא לא שמעה. אבל בטוחה שעוד רגע אחד והיא תתעשת ותרוץ לבעלה ולחמדן, כי אם כל הכבוד לאהבה שלה אלי, הפחד שלה ינצח.
יסמין החזירה מבט קדימה, אל האופק. רצה, ועם כל פסיעה הרגל שלה מגבירה את השריפה.
היא נכנסה לרחובות צרים, בורחת. יודעת ממי, לא יודעת ממה. לא מבינה מה היא עושה בכלל ולמה.
מסתובבת סביב עצמה, עולה בעליות, יורדת בירידות ועולה שוב, פונה שמאלה.
היא נעצרה, מתנשפת. בית הכנסת העתיק עמד מולה, אומר יראת כבוד. היא הרימה מבט אל החנוכייה, מעבירה ליטוף על סורגי המתכת האפורים, מעיפה מבט פנימה. משתוקק.
אבל מסבה אותו, בחזרה. לא נותנת ללב הצווח שלה להיכנס, לא נותנת לו מנוחה, קצת רוגע.
אני בחרתי בבריחה מהיהדות, מהערבים, מהחתונה. בורחת מעצמי.
אז למי אני אלך? יהלום שקוף נצץ לה הלחי, מלוטש בכאב.
היא הרגישה תלושה כל כך.
לוכדת עלה שעף ברוח, מעבירה עליו אצבע רוטטת. מישהו ברא את העולם הזה, נשפה. מסתכלת על הנימים הדקיקים, אחוזת התפעלות.
והמישהו הזה הוא ה', אני יודעת.
אבל אני מאמינה?
להיות רובוט זה קל, אבל להתחבר, להאמין?
זה כבר סיפור אחר.
לגמרי.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
126 תגובות
אמאלה
הייתי עם יסמין ממש בפנים
אויש את כותבת כל כך מושלםם
טיקאל (אימצתי את זה בעברית?)
תודה!! כמו שאמרתי כאן פעם אחת לכתוב זה ב"ה קל לי, השאלה אם באמת בנות מתחברות…
אז ממש שמחה לקרוא?
אויי למה חמדן הזה הסכים????
היה הכי קל שהוא לא יסכים ?
טוב, אז את כבר יודעת שזו הייתה חווית קריאה יוצאת מן הכלל..
ואני לא יודעת מה לרצות, שהיא תחזור הביתה, כדי שהיצר הרע שלה יחזיר אותה לכפר המג'נון הזה, או שתשאר שם ותסבול את חייה..
אוחח במבי תעשי שיהיה טוב:)
ואבוי לאמא שלה אם היא מתייאשת ממנה!!!!!!
בגלל אבא שלו?
ובסוף בסוף בעז"ה יהיה טוב, אממ בנוגע לאמא שלה.. נראה איך זה יתפתח באמת.
ותודה!!!
נ.ב
סתם כי תמיד זה עניין אותי ושכחתי לשאול. מג'נון זה בערבית??
כן. מג'נון זה שד בערבית, ביטוי שאומר, לכל הרוחות איתך….
מצחיק שכתבתי אותו בלי להבין, היה נשמע לי מתאים?
נמאסס לייי כברר
מעולה, אהבתי את ההמשך..
וואי במבי,
אני לא יכולה איתך.
כל פרק נגמרות לי מחדש המילים.
אני רק אגיד, כמה שזה לא מקורי: וואו.
אגב, למה הם אמורים להתחתן אם שניהם לא רוצים בזה?!
כי האמא החליטה??
האבא החליט..
כי האבא החליט או שיש לו עוד סיבה שהיא עוד לא אמרה, או שפשוט הוא רוצה שהם יתחתנו כי היא מוצלחת והבן שלו לא.
"אני הולכת" התרומה סרי פתאום "תסתכלי לי בעיניים" אמרה בעדינות.
יסמין הרימה אליה אישונים מטושטשים, שחורים.
במביי אני בוכה בוכהה מאיפה הכתיבה הזאתת לא די לא רוצה יותרר
את פשוט מתוקה!!!??
אמאלה, ריגשת אותי, ממש.
תודה תודה תודה.
ואגב משלוש יוצא אחת בנוגע לניחוש שלך..?
כי האבא החליט
והוא לא שואל אף אחד
אבל זה טוב אם זה מה שהניע אותה לברוח
ובמבי עד שהיא תפסה אומץ אל תחזירי אותה זה יהיה די מיותר
תראי שירה רוצה אבל ממש מתלבטת.
חמדן הוא העקשן אבל אבא שלו… מספיק מפחיד בשביל שהוא יקשיב לו?
והאמת שגם אני לא ממש מקורית, אבל.. תודה!!
נמאס משירה?
?? דווקא הפרק היא ממש נחמדה
תודה?
אמאלה במבי אני חסרת מילים… זה היה יפהיפה!!
יפוש חמודה אחת!!
חסרת מילים זה ההובי שלי?
אמאלה מטורףףףף
את אחת הטובות!!
אייס, תודה!!?
זה מרים לשמוע את זה כשאין לך רעיון ואת חסרת אונים?
מטריף!
סוף סוף היא עשתה מעשה…
תודה!!?
ולגבי מה שכתבת למעלה אני חושבת של בן אדם כל כך מבולבל כמוה לא מספיק מעשה קטן כל כך של אומץ…
ברגע אחד של קסם היא נמשכת שוב לאחור, היא צריכה משהו חזק. מבינה?
נכון אני מבינה..
אבל זה כבר מראה אל התקדמות
היא גילתה כח חדש בתוכה ועכשיו היא תדע שיש ה יש אלוקים ויש לה כוחות
אז היא תחזור ותתערבל
אבל עכשיו היא קצת יותר אם העזה והתרסה מבינה?
אני חושבת שאני מבינה ואת גם צודקת אבל מצד שני בן אדם שנפל לבור כזה לא יוצא משם בכזו מהירות בדרך כלל, וגם אם כן זה לא הסיפור שאני באה להציג…
אבל זה ברור שעכשיו היא מבינה שיש לה את היכולת, בדיוק כמו שכתבת.
במבי, את יודעת מה אני הכי אוהבת בכתיבה שלך?
את זה:
"יהלום שקוף נצץ לה הלחי, מלוטש בכאב."
"לוכדת עלה שעף ברוח, מעבירה עליו אצבע רוטטת."
את המטאפורות שאת מכניסה ברגעים של המתח, את הרגש שאפשר לזהות בין המילים באותם קטעים.
זו מטריף! אומנות ממש!
מצטרפת!
בטי שתדעי שאני אוהבת את התגובות שלך, דווקא בגלל שרואים שהן באמת מהלב!!?
וכן, אני ממש אוהבת להכניס דברים כאלה לכתיבה, לא יודעת, ככה אני יותר מקושרת לדמות?
במבי, אני תמיד חוזרת לראות את התגובות שלך על התגובות.
את מתוקית ממש?
בטי, מהממת אחת, מי שמדברת?
ואו ואו ואווווו
ושום מילה אחרת!!!!
תודה!!!
את מתוקה?
במבי!
תודה שהיא ברחה!
הכתיבה שלך היא אחת הכתיבות היפות שראתי בחיי!
מדהים! מדהים! מדהים!
וואי אני מסמיקה? (ככה בערך) .
ו.. בבקשה, לא הייתי יכולה לעשות אחרת אבל לכי תדעי מה יהיה בפרק הבא?
א. כותבים "גיחכה" ולא "גיכחה", ב. "אני הולכת", סרי … – מי זאת סרי, זה לא יסמין ונאסרין? (אגב, שמות טובים!),
"ברגע שישחררו את העכבר" – הכוונה לסיפור הידוע עם רבי יהונתן אייבשיץ? כי אני אמנם הבנתי, אבל לא בטוח זה מובן לשאר הבנות… או למי שיקרא את זה…
אולי תכתבי "ברגע שישחררו את העכבר, כמו בסיפור על רבי יהונתן אייבשיץ"?
הממ, במבי יקירתי, אין דבר כזה שני סימני שאלה או שני סימני קריאה או נקודה, יש אחד (! . ?) ויש שלוש (!!! … ???) לא שניים…
ב. אחרי כל ההערות המעצבנות הללו אני אכתוב לך:
היה פרק מדהים! הכתיבה שלך ממש ברמה גבוהה, יש לך את זה לגמרי מבחינת עלילה, תוכו, מסר, כתיבה, הכל!
מאד מאד אהבתי את המשפט: "לוכדת עלה שעף ברוח, מעבירה עליו אצבע רוטטת. מישהו ברא את העולם הזה, נשפה. מסתכלת על הנימים הדקיקים, אחוזת התפעלות."
יש לך תיאורים שפשוט מכניסים לאוירה וזה יפהפה…
אין על הסופים הדרמטיים-מרגשים האלו!
במבי אעעעע
לא בטוחה שאת יודעת- אבל אני קוראת אדוקה, וזה מדהים!
את כותבת מ-י-ו-ח-ד!
וגם הסיפור- עלילה מצוינת!
עכשיו אני יודעת??
ואני שמחה לקרוא!! תודה פנקסוש?
לעעעעעעעעע
במביייייייי
את לא נורמליתתת
אמלהההההההה
ותעשי בבקשה בבקשה שהיא כן מתחתנת איתו בסוףףףףף
חובהההה
שאבא של חמדן תופס אותה
ומכריח אותה
זה יהיה שואו של הספר!!!!!
חחחח אני לא מגלה סודות?
אבל אל תדאגי הסיפור ממש לא הולך להיגמר ב- היא ברחה וחיה באושר ועושר עד עצם היום הזה, הסגנון שונה לגמרי.
אין עליך שולינקה את אחת החמודות!!??
אימאלהה
צמרמרותת
במביי
כל פרק אני מגיבה ואני אמשיך, את פשוט מדהימה!!
ו.. "יהלום שקוף נצץ לה הלחי, מלוטש בכאב" אהבתי במיוחד את השורה הזאת!!!!??
איך את מצליחה כל פעם לרגש איךך
אוהבת אותךך ילדה
❤❤❤
אוהבת אותך בחזרה??
ואני שמחה שאני מצליחה לעשות את זה, שתדעי שזה כייף לראות תגובה שלך כל פעם מחדש?
נשמע לי ששירה בדרך לכיוון הנכון. תמשיכי ככה מהממת!!! אני נהנית מאוד כל פעם. מרגש בטירוף…
תודה!!?
כרגע היא בדרך הנכונה. מה יהיה בהמשך? ה' יודע…
במבי את לא נורמלית.
את סופרת. זהו.
אני רוצה לראות את השם שלך רץ בעולם הספרות!!
את עוקפת את כולםםם. הכתיבה שלך נדירהה.
היצירתיות והעלילות שלך מטריפות.
אמאלה, וההסמקה בתגובה הזאת עולה בדרגה??
ספרינג מתוקה אחת!!?
בעזרת ה' אולי אני עוד הוציא מתישהוא ספרים לאור, אחד מהחלומות שלי שכרגע אני מגשימה כאן.
מגיע לכן קרדיט?
נגמרו. לי. המילים.
זה מושלם מידי
ומול תגובה כזו מתוקה, מה אני אגיד??
אמאלה אמאלה אמאלה. הרגש שלך פשוט כובשש
כל שבוע מחדש אני בהתפעמות נפשית לקראת הפרק.
תקשיבי יש לך את זה ובענקק
תקשיבי שבסוף כולם ישאלו אותי בבית למה אני אדומה???
תודה ענקית בת גלים!!?
נכנסתי ממש ממש לסיפור!!
אין עליך ועל הבלוג הזה במבייייי♥️
את מתוקה לגמרי דגל??
תודה ממש ממש!!!
הבלוג הזה מטריףף פשוט מושלםם
יש לך כתיבה ממש יפה ונדירה
אני כל יום שלישי קמה מייד נכנסת לשותפות בדרך כדי לקרוא את זה!!!
וואו איזה מחמאה!!!
אלייא חמודה את, ההסמקות כאן היום עוברות את הרף המותר?
אוףףףףף למה זה נגמר
זה מושלםםם את כותבת מטריף
הפרק את מתכוונת??
כבר נלחצתי שכתבתי בטעות משהו על סיום..
תודההה!!
מטורף.
מטורף.
מטורף.
??
את חמודה.
את חמודה.
את חמודה.
???
אני ככה ????
ברצינות
לפני שכתבתי לך תגובה, סיימתי לקרוא, ואני לא זזה.
קפואה כאילו
מסתכלת
ומסתכלת
ומסתכלת
שוק
מאיפה הכישרון הזההההההההההה
יאוווווו
אממ
הכשרון? ברכותיי להורים שלי???
אני צריכה לשאול כאן מישהו אם אני אדומה, אין סיכוי שלא??
דאייי
את מותקקקק
????
??
???
(תפרשי את האימוגים)
ואו במבי , אין דברים כאלה!!
מהממתת!!
מוכשרת!!
בולעת כל פרק בשקיקהה!!
אוהבת?
מי טו!!
אוהבת בחזרה?
תודה לוב (סיוט פשוט להפוך כאן את המקלדת לאנגלית…)
במביייי
איזה פרק!!!
וואו.
את מכניסה כזה הרבה מסר ועומק והגיון ולב.
אני כלכך אוהבת את הכתיבה שלך.
אהבתי את התפנית בעלילה, ממש אהבתי.
הלוואי שיתפסו אותה!
(אני לא אוהבת סופים שמחים, מהלעשות)
מצטרפת.. שלא יהיה קיטשי, והם חיו באושר ועושר…
רחלי, איזה מתוקה?
האמת שכולכן נתפסתן לקטע של יתפסו אותה או לא יתפסו. אומנם אני נצמדתי לאחד הצדדים אבל מכיוון שלישי בהחלט, ככה שאין כאן ממש החלטה מכרעת, זה רק אתן תוכלו להחליט…
וכמו שנראלי שחפרתי כאן בתגובות? אני עושה סוף *מציאותי*.
וואו במבי אני לא יכולה אם הכתיבה שלך!
היא- מגה- מדהימה!
וסליחה על החזרתיות במחמאות, יש לי כל כך הרבה להגיד ובסוף אני נשארת בלי מילים ?
אוהבתותך! כתבי עוד!
אביגיל!!!?
תודה מהממת, והאמת שלא כל כך משנה המחמאה משנה הלב. ויש לך אותו, בגדול?
אמאלהה ואבאלההה
זהו… אין עוד מילים…
מחכה להמשך!!!!!!!!!!!!!
תודה א.ג. סוכן מוסד!!
איזה כייף לקרוא את זה?
אמאלההה?
במבי זה מהמםםם!!
אוי אני אוהבת את האימוגי הזה-??, (?)
תודה מטען נייד!!!
במבי איך את יוצרת כאלה פוסטים? כאילו שיש קישור בתחילה לפרק הקודם… ושזה עולה כל שבוע…
היי,
בגלל שזה בלוג, ובלוג אמור לעלות כל שבוע… אני שולחת למערכת את הפרק המוכן יום לפני ההעלאה והן מוסיפות קישור לפרק הקודם ומעלות אותו ביום הבא.
איך עושים בלוג?
את שולחת לאחת מכותבות המייל ש במאה פוסטים אחרונים שאת רוצה לעשות בלוג.
ואז ביחד אתן חושבות על זה.
בהצלחה?
תודה
דייי מושלם מהמם משגע
אני לא יכולה יותר עם המתח הזה תמשיכי דחוף!!!!!!!
(אגב ערבים אוהבים להתחתן עם יהודיות זה כבוד בשבילהם כי הילדים נחשבים ערבים לפי הקוראן!(ליהודים לפי האמא))
אין לי מילים עוקבת כל יום לראות אם יצא עוד פרק לא יכולה יותר 1ת מותחת אותי כמו מסטיק ואני ממש לא מקורית כי אין לי מילים במקלדת אז פפשוט תמשיכי תהיה סופרת את מושלמת מהממת וכו אוהבת
תכתבתי דחוף עוד פרקים אני במתח!!!!!!!!
דווקא היתה אצלינו מישהי שברחה מהכפר עם הילדים ולא ממש היה להם כבוד מזה שאמא שלהם יהודיה.. ההיפך, זה קללה… אבל מה לעשות שהיהודיות יפות ומיוחדות ומפתות… עצוב מאוד!
וואו וואו וואו תודה!!?
כמה שזה כייף לקרוא מחמאה כזאת, באמת.
ולגבי חתונה של ערבים ויהודים זה עצוב ברמות וכמו שמושקא אמרה יכול להיות שלא גאים בזה בכלל וכמו שאת אמרת יכול להיות שכן…
אני ניסיתי להביא את הזווית האפילה של זה מכיוון קצת שונה, כי כמעט ולא כותבים על זה…
מהממם ומהמממת?❤
את מתוקה?
ותודהה?
חחח למדתי מפעם קודמת….
מהממם -הפוסט
מהמממת- זו במבי?
מהממת זו את בעצמך!!?
אוי, את מתוקהה
היא תחזור או שיחזירו אותה, אתן תראו.
אני אמרתי.
חם, חם, מתקרב??
לאא!!!!!
יאו במבי!!!
חסרת תקנה!!!!
אוף.
מילכדת אותה
היי, חסרת תקנה זה הביטוי שלי?
ומה לעשות זה מכורח הסיפור???
במבה נכון זה קיטשי לכתוב כל פעם מחדש יפה מהמם את טובה מרתקקק??
אין לי מילים כבררררר
תקשיביי לפי איך שזה נראה הסיפור עוד מעט נגמר…
ואני לא מרשה לך!!!!!
את עוד לא הגעת ל100 פרקים וזה המינימוםםםםםם
אלא אם כן את מיד מתחילה ספר חדשש
אין אין אני משוגעת על הכתיבה שלך❤
שילוב נדיר של ליבי קליין ודבורי קנד
שלמות?
אולי קיטשי אבל לי זה לא משנה, המחמאות שלכן שוות גם קיטשיות?
והבלוג לא בכיוון של סיום כרגע האמת אנחנו רק בפרק שמונה…
תודה!!!??
נ.ב
מביך כל פעם מחדש שמשווים אותי אפילו בקטנה לסופרות שכותבות מדהים כל כך…
שיובוכו הן שמשווים אותן אליך נדירה אחת❤
אני חושבת שהקטע של ההסמקה בא אצלי אתמול והיום מהר מדי???
מסכימה עם חני:)
וואו חובה ספר! דרך אגב, אבא שלי עובד בתחום וזה באמת מזעזע.. היו אצלינו כמה נשים וילדים שחולצו בבית..
אמן, מתפללת גם שאני אוציא ספרים?
והאמת שכן, כל הנושא הזה בכללי קצת מלחיץ ודי לוט בערפל אז ניסתי לפתוח, לתת חרך של הצצה לעולם הזה.
אני חייבת לקרוא את הבלוג שלךךךך דחוףף דייי
בכבוד?
וכמובן, מאחלת לך שתהני!!
יאוו במבי זה הבלוג היחיד כמעט שאני קוראת!!! את כותבת כל כך יפה!!!
את עוד תוציאי ספרים.
רבי מכר.
תזכרי שאמרתי!
וכשהם ייחטפו מהמדפים תזכרי שהקריירה שלך התחילה כאן, ובסיפור השני שאת כותבת?
די כבר, יא נחיתית, תאמיני בכשרונות שלך! את מוכשרת נוראות!
אבל אני לא אמרתי עכשיו שום דבר נחיתי?
ואל דאגה אני מאמינה בעצמי, אני חושבת…
במבילה, לגבי מה ששאלת על מגנון אז כן. מג'נון זה בערבית
זה 'משוגע פסטוח' כזה.
מקוהו שעזרתי ♥
עכשיו תרגום למילה פסטוח??
במבוששששש מטורפתתת אחת אין מיליםםםם
פרק מטריףףףףף
וכיף שהקשבת לי חחחח
תודה!!?
ואיך אפשר לא להקשיב כשאת מבקשת כל כך יפה??
בנוסף לזה שיש ערך לכתיבה שלך.. ויש מסר. את כותבת נדירר. יש לך את זה בענק ואני לא הפסקתי לומר לך את זה .. כל דבר ששלחת לי מטורף!!
כל פעם שאני שולחת לך אני מובכת מהמחמאות מחדש??
את מדהימה בעצמך, ולגמרי נדירה!!?
תודהה!!!
חוששני שסיננו לי תגובה, על מה ולמה?
בכל אופן, כתבתי שכותבים "גיחכה" ולא "גיכחה", שהמשפט "אני לא אפקיר את הבת שלי לכפר שלם של פלחים שיעשה ממנה קציצות ברגע שישחררו את העכבר", ממש טוב, אבל: את מדברת על הסיפור הידוע של החתול של רבי יהונתן אייבשיץ? כי את מכירה אותו, אבל הרבה קוראים שעוד יקראו (אמן!) לא בטוח, אז אולי כדאי שתוסיפי: "אני לא אפקיר את הבת שלי לכפר שלם של פלחים שיעשה ממנה קציצות ברגע שישחררו את העכבר, כמו בסיפור של החתול של רבי יהונתן אייבשיץ".
""אני הולכת", סרי התרוממה פתאום. "תסתכלי לי בעיניים", אמרה בעדינות." – סרי? לא היו שם רק את יסמין ונאסרין (שמות טובים אגב!)
ואחרי כל הביקורת הדקדוקית:
הפרק היה יפהפה, התיאורים שלך פשוט מכניסים אותי לאיפה שהסיפור מתרחש וגורם לי לשקוע בתוכו.
אהבתי מאד את המשפט: "לוכדת עלה שעף ברוח… מסתכלת על הנימים הדקיקים, אחוזת התפעלות."
ואני בריאה על הסופים הדרמטיים האלו, הם מעולים!
כי עברת את העשר שורות, את צריכה להודות שעכשיו העלו לך?
לגבי העכבר האמת שלא בדיוק התכוונתי לזה אלא לקטע שברגע שמשהו קטן ידליק אותם הם כבר לא יחשבו ויחזרו לטבע שלהם בלי קשר כל כך לסיפור…
אגב סרי זה שם החיבה של נאסרין כתבתי את זה הרבה פעמים?
בנוגע לסופים אני גם בריאה עליהם (אין הנחתום מעיד על עיסתו?) ואני הכי אוהבת לכתוב אותם.
תודה!!??
לא הכי מתאים הסיפור של רבי יונתן אייבשיץ, לדעתי, כי מאיפה שערביה תכיר אותו?
אני חושבת שסרי זה כינוי חיבה, תקנו אותי אם אני טועה
נהנתי!?
תודה, הרוצה בטוב?
חחחחחחחחחחח קצר וקולע?
וואווו במבי? את כותבת מהמםםםםםםםםםםםםםםם הצילו זה כל כך יפה ומותחחח אני ממש נכנסתי לסיטואציה הזווו!!!!!!!!!!!
יש לך את זה ובענקקקקק!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
תגידי עשית פה עוד בלוגים? אם כן אני רצה לקרואא!!??
ויש לי תיקון קטנתן בקשר לפרקים האחרונים… זה דבר שגם אני לא חושבת שאנחנו אמורות לדעת ולהבין.. אבל זה כן חשוב נראה לי..
בקשר לנוצרים ומוסלמים… עשית קצת עירבוב…. דבר ראשון עשית השם הלכו למסגד אל אקצה בירושלים… שמסגד זה בית תיפלתם של המוסלמים… ולאחר מכן עשית שהאמא קנתה לה שרשרת של צלב וזה… וצלב זה של הנוצרים…
ואחר כך בפרק הזה שיש את הפחד הזה והכבוד המוגזם הזה לאבא שכל מה שהוא אומר קדוש קדוש קדוש שזה נמצא אצל המוסלמים ולא הנוצרים…
וגם כן לפי דעתי פקיעין כאילו הדרוזים שמה יותר קרובים לאיסלם מאשר לנצרות…
אז קצת התבלבלתי בנושא הזה… אשמח אם תסדרי לי את הראש???
היי, אז קודם כל תודה?
אממ אין לי כאן עוד בלוגים של סיפורים בהמשכים.. ??
עכשיו לגבי השאלה שלך, הסברתי את הקטע הזה כמה פעמים אבל אני אסביר שוב.
בפקיעין יש רוב דרוזי, מעט מוסלמי ומעט נוצרי. בעיקרון המשפחה של נאסרין משלבת בין האיסלאם לנצרות, לכן אין להם בעיה להיות באל אקצא ולענוד שרשרת צלב. מה גם שרוב המשפחה (חוץ מחמדן, טיפה) מקבלים גם יהודים. ולכן שירה כל כך מבולבלת, כי הם לא בחרו בדרך אחת, הם כאילו מראים לה שאפשר לרקוד על שתי החתונות והחיים תותים. מבינה? אגב למה אחרי הבמבי שמת גירפה??
אההה אוקייי כןן חחחחחחחחחחחח???
חחחחחחחחח ואללה לא שמתי לב שזה גירפה??♀️? רציתי לשים במביי???
אגב תוכלי אולי לומר לי איזה בלוגם עשית? שאני אדע לחפש?
אההה איןן אויי חשבתי שאמרת שישש?
טוב את יודעת תמיד את יכולה לעשות חדשיםם??
חחח קודם כל שנסיים את הנוכחי 🙂
על שם ההוא מהרב ארז משה דורון\המחנה של אדון הוא של יעל רועי
זה זה?
את מדברת אלי או לציאלי?
כי אם כן לא הבנתי?
דאיייי במבייי
מושלםם
חח בהתחלה אמרת שאת כותבת סיפורי רגש ולא אקשן???
האופי שלך כנראה סוער כי הסיפור הזה הוא סיפור מתח.
מחכה להמשך במתחחחח
חחח, את לא רוצה להכיר את סיפורי האקשן שלי 🙂
זה בשבילי אובר רגש…
תודה!!! 3>
במבייי, שיואווו איזה כתיבהה וכל פעם הסיפור ממשיך יותר ויותר יפהההה (כמה פעמים אמרתי את זה??) מתי הפרק הבא?????
כל יום שלישי:)
אני יכולה לספור אם את רוצה 🙂
ביום שלישי הבא בעז"ה.
ואת פשוט מתוקה עפרונית. תודה!!
לא אמרת שהם דרוזים?
דרוזים לא מתבוללים
היי עניתי לך בפרק הבא.
אני אשמח שתסתכלי שם 🙂
אמאלההה
במבייי
איןן עליךך ?
תמיד ידעתי את זה!!
תמשיכי, מחכה להמשך!
חחח ואוו תמיד ידעת? (אימוגי קורץ)
כי לי זה הגיע די בהפתעה למען האמת (אימוגי ממש קורץ)
סתם, את חמודה!! 3>