של מי?
לפרק הקודם
שירה התהפכה במיטה.
השמיכה גירדה לה, הכרית קשה מדי. אין כאן אוויר.
היא העבירה אצבעות מזיעות על הצוואר, נוגעת בתליון. קר. נושמת.
העיניים שלה הבריקו בחושך, סוקרות את החדר המרווח. נאסרין ישנה, רגועה במיטה ליד.
שירה הורידה את שמיכת הפוך בזהירות עוקבת אחר הנשימות שלה. קמה, תוחבת רגליים בתוך נעלי הבית הפרוותיות ויוצאת.
השמים שחורים וחופת כוכבים נוצצת מעליה.
היא התיישבה על הנדנדה בחצר. מעיפה רגליים, קדימה, אחורה, קדימה, אחורה. מהר וחזק. רוצה לגעת בירח הבננה המושלם. לא מצליחה.
הרוח הכתה בה, היא אהבה את זה. עוצמת עיניים, מתכרבלת בזיכרון.
שמש ונצנוצים של אור.
"אבא", היא החזיקה חזק חזק בכתפיים שלו, הכי למעלה בעולם, צווחת באושר, ילדותי. שמח.
ואבא נתן לה נשיקה במרכז המצח, הכה באפה הקטן. "יסמי", הוריד אותה על האדמה. "את אוהבת את המקום כאן?"
יסמין הנהנה בהתלהבות. "יש פה פרפרים, ופרחים. היי אבא תראה", היא קפצה. "הנה חיפושית".
"ואם נעזוב?" הושיב אותה על ברכיו.
יסמין נעצה בו עיניים גדולות. תמות כל כך. "אבל כיף לי כאן".
שירה נשכה שפה בכאב. חוזרת להווה. ואבא בכה. לחש לי באוזן, "שירה שלי", והלך, נכנס אל תוך הבית.
ואני בכלל לא אהבתי את השם שירה, יסמין הרבה יותר יפה.
ואחר כך… האצבעות של שירה הלבינו על לולאות הנחושת הכסופות, למחרת אף אחד כבר לא שאל אותי שום דבר, אם אני אוהבת את המקום. ואפילו לא הספקתי להיפרד מהחברות שלי. ואני אהבתי אותם, אהבתי את היישוב שלנו- מע'אר.
—
'אהלן'.
שירה סובבה ראש לאחור, מבוהלת. "גסיק'ה", היא נשמה. אחותה הקטנה של נאסרין. "למה את ערה בשעה כזו?"
היא משכה כתף והתיישבה על האדמה, מולה. "רוצה לעשות איתי סיור לילי?" עיניה בהקו בברק חשוד. לוהט.
"לאן?" שירה כיווצה מצח.
"סרי סיפרה לי שאת יהודייה", לחשה. ממתיקה סוד לאוויר. "אולי תבקרי איתי בבית הכנסת של היהוד כאן? בפקיעין".
"יש פה בית כנסת של יהודים?" שאלה, פוערת פה. לא מאמינה.
"שירה-"
"יסמין", עצרה אותה, מתקנת.
"מה?" גסיק'ה נעצה בה מבט מבולבל.
"קוראים לי יסמין".
"אה, בסדר", משכה כתף, שוב. התנועה האופיינית לה. "פעם פקיעין היתה שטח ששייך ליהוד. אבל זה בכלל לא משנה", הוסיפה במהירות. "שיר- אה יסמין, רוצה לבוא איתי?"
"זה מעניין?"
"בשביל טיול לילי בשעה שתיים וחצי, אני מניחה שכן".
יסמין צחקה. "בואי", היא קפצה מהנדנדה. "תובילי אותי".
—
גסיק'ה פנתה שמאלה, מתקדמת במעלה ההר, יסמין אחריה.
בתים חדי קומה משני הצדדים שלהם, חשוכים, כמו נדחקים אל הפינה.
"כאן", גסיק'ה נענעה את השער בחוזקה. "נעול?!" שאלה קבעה באכזבה.
יסמין נחתה על המרצפות החלקות. לא שותפה לאכזבה. "כואבות לי הרגליים מהעלייה התלולה הזו. איך את לא מתנשפת?"
"אני רגילה", הניפה יד מבטלת. חוזרת לנענע את השער בעקשנות.
"את תעירי את השכנים", יסמין ניבאה שחורות, "הם יזמינו לך משטרה, בדגש על לך. אני לא קשורה אליך".
גסיק'ה גיחכה. עוזבת את סורגי המתכת ומציצה אל תוך השטח הסגור. "בסדר, התייאשתי. קומי מהרביצה הזו, תבחני את המבנה, מבחוץ לפחות".
יסמין קמה בחוסר חשק.
"תראי", הצביע לה על החנוכייה, "נכון יפה?"
"כן", הנהנה בראשה בצייתנות. נבהלת פתאום. ממששת את התליון. הוא במקום, שחררה נשיפה שקטה.
"תסתכלי על הצמחייה", כיוונה אותה. "נראה מקום מלא מסתורין. אמנם את הדלת את לא יכולה לראות כי היא בהמשך, בשביל שפונה שמאלה. אבל זה כל כך עתיק" התמוגגה. "ויפה".
יסמין הציצה על השעון, עצבנית משהו. נראה לי שהילדה הזו צריכה להיות מדריכת טיולים. אני רק מרחמת על התלמידים המסכנים שיצטרכו להקשיב לה.
"גסיק'ה", הצביעה על השעון בעייפות. "לא הגיע הזמן לחזור?" אולי עכשיו אני סוף סוף ארדם. אולי.
"בטח", היא ניתקה את מבטה מבית הכנסת. "שמחה שביקרת כאן"?
"למה אני צריכה לשמוח?" הרימה גבה. מחשבת כל פסיעה שלה בזהירות, הירידה הזו מפחידה.
"זה ההיסטוריה של העם שלך", הרימה כתף. לא שמה לב למורת הרוח של יסמין, או, אולי שמה לב ובוחרת להתעלם. "אותי זה היה מעניין".
ההיסטוריה של העם שלי? שלי. ואני לא מתרגשת.
כן שירה, המצפון שלה שימן גלגלים, זורק את יסמין לצד. אפילו גסיק'ה התלהבה. ומה איתך? הלב שלך היה קפוא, עטוף במעטפת קרח.
חשבת רק על הרגליים הכואבות שלך במקום לראות את ההיסטוריה המפוארת של עם ישראל קמה לתחייה, את בית הכנסת רועד מקריאת 'אמן יהא שמיה רבה', לא ראית איך הדם מתאדה ומתייבש מעל הדפים המצהיבים, חוזר לאחור, נושם את החיים של פעם. את היהודים שחיו כאן, מתפללים, מחבקים את ספר התורה. אוהבים את ה', כל כך אוהבים. הרבה יותר מהאהבה שלך לכפר עמ'אר.
שירה הרימה מבט חטוף לשמיים, מחפשת כוכב, אור.
אבל המלאך הבוכה עיוור את עיניה, מחדיר את דמעתו על יובש צורב, מדבר שממה וקשתית מסורגת בסימני שאלה כואבים.
אז היא לא ראתה.
לא כוכב ולא אור. לא מלאך ולא שרף.
לא דמעות ולא אהבה.
רק לב שבור מצדפות בחוף ים נידח, נתון לחסדי רוחות זועפות ואבא אחד שנהרג בתאונה איומה.
ואבא שבשמיים? היא לא ראתה.
כי אין לו גוף ואין לו צורה. כי אפילו משה רבנו ראה רק את קשרי התפילין שלו. כי יש הסתר פנים.
הכל תירוצים, חבט בה המצפון. את לא רוצה להישיר מבט לאמת. פחדנית עלובה. תודי, את פשוט מתחמקת מקשר עם אבא שלך.
שירה שתקה.
ואולי זו האמת שלי? התריסה.
וה' משמים יביט, ילטף בנים אבודים. יאהב אותם.
למרות הכל.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
84 תגובות
עשיתי אהבתי ראשון, סתומרת כל הלב שלי אצלך.
הסיפור הזה מדהיםם
תגידי, קראו לה יסמין ואז אבא שלה נהרג בתאונה והם עזבו את היישוב והיא שינתה שם?
קצת הסתבכתי.. או שזה בכוונה עד שתגלי לנו מה באמת קרה שם?
❤️❤️
איזה מתוקה?
אני אסביר לך הם גרו פעם ביישוב אחר וקראו לה יסמין אחרי שהם ברחו משם הם שינו את השם שלה לשירה.
התאונה לא קשורה לשינוי השם.
בפרקים הבאים את תביני בעזרת ה' יותר.
ותודה ממש, אני שמחה לקרוא.
במבי זה מטורףףף!!!
אמאל'ה הלב שלי דפק את לא מבינה איך..
גם בלילה ישנים עם השרשרת הזאת??
מסכנים האנשים?
הצילווו
זה היה מפחידד
מחילה אבל אני לא לגמרי עוקבת… איזה שרשרת?
כתוב ששירה לבשה שרשת על תליון. מסמומא זה צלב..
אבל למה היא ישנה עם השרשרת לא הבנתי.
כאילו הם גם ישנים איתה?
לאני ונעלי אדידס.
לשירה יש שרשרת שהיא ממש אוהבת ולא יכולה בלעדיה כי יש לה ערך מאוד חשוב בעיניה ולכן היא גם ישנה איתה.
ולא, זה לא שרשרת צלב?
הצילוווו!!!!
הייתי בטוחה שזה צלב!!
אז למה היא נרעדת כשהיא נוגעת התליון ליד בית הכנסת?
זה מרגיש כאילו היא מפחדת מהשרשרת הזאת..
בטח שהיא מפחדת נעלי אדידס, או שיותר בקטע של מכבדת??
תגלי את זה בפרק הבא, אני אוהבת למתוח אנשים?
מה זאת השרשרת הזו אגב?
שרשרת שהיא ממש ממש אוהבת☺
תודה נעלי אדידס!!?
תקשיבי, זה לא שרשרת כבדה או משהו סתם שרשרת רגילה.
בעצם לא סתם אבל את זה תביני בהמשך?
וואו!
די די די אני פשוט מחכה להמשך!
ואין לי מה לומר, אני עדיין מושתקת מההלם של הסגנון שלך.
אז קבלי את זה בהבנה, אחות.
אביגיל, את פשוט מתוקה?
זה קצת מצחיק אותי שכל אחת משייכת את הסגנון שלי למישהי אחרת וסוף סוף את אומרת שזה הסגנון שלי?
אני לא יכולה יותר עם הסופי פרקים שלך. אני עם צמרמורות כל פעם מחדש לא משנה כמה פעמים אני אקרא את זה.
תכתבי כבר המשךך!!!!!
??
תודה!!?
הסופי פרקים זה הדבר שאני הכי אוהבת לכתוב…
ונמשיך אל דאגה אני לא יכולה לא לכתוב את הסיפור הזה?
וואווווווווו במבי אין לי מילים האמת
אחד המושלמיםם ממש יפה ונגע
תמשיכי את מהממת
תודה אלייא, איזה כייף לקרוא מחמאות כאלה!!??
וואוו במבי זה היה מהמםם!!??
רק לא הבנתי, למה היא החליפה מיסמין לשירה פעם?
אם היא אומרת בעצמה שיסמין יותר יפה..
הם חזרו בתשובה או משהו לפי מה שהבנתי ואז שירה-יסמין ירדה שוב
תודה מטען נייד!!?
וכן, כמו שהסניף של גלים אמרה היא כבר ירדה פעם אחת והצליחה לעלות אבל ירדה שוב.
ויסמין זה השם הקודם שלה, היא החליטה לחזור אליו…
זהו אין לי מילים!!?
מחכה בשקיקה להמשך…?
תודה קינדר בואנו, את פשוט מתוקה מתוקה??
דיייייייי במבוששש אנלא יכולה איתךךך
הכתיבה שלך מידי מושלמת בשביל לקרוא אותה ככה באתר
את חייבת להוציא ספר. ואם את קטנה לדעתך, אז לא יקרה כלום אם תשברי את השיא של חוי בר.. יאללה תוציאיייייי
חחחח גרמת לי לצחוק?
להוציא ספר עכשיו…תראי, קצת מסובך וגם בכל זאת אני בקושי בת שבע עשרה, אז אולי אני יחכה שאגדל קצת?
הי,
את כותבת מהמםםםםםםם
רק לא הבנתי כמה דברים….
שירה נשכה שפה בכאב. חוזרת להווה. ואבא בכה. לחש לי באוזן, "שירה שלי", והלך, נכנס אל תוך הבית.
ואני בכלל לא אהבתי את השם שירה, יסמין הרבה יותר יפה.
ואחר כך… האצבעות של שירה הלבינו על לולאות הנחושת הכסופות, למחרת אף אחד כבר לא שאל אותי שום דבר, אם אני אוהבת את המקום. ואפילו לא הספקתי להיפרד מהחברות שלי. ואני אהבתי אותם, אהבתי את היישוב שלנו- מע'אר.
מתי אבא שלה נפטר ואיך? ומה זה המקום מעאר? הם היו גרים שם? זה לא מקום ערבי? זה נשמע יישוב ערבי… הם עברו דירה אחר כך שאף אחד לא שאל אותה- מתי זה היה ולמה הם עברו דירה?
אה, ומה זה השרשרת הזו?
הייי תודה מתוקה?
אני אנסה להסביר, אבל אני רק מדגישה, הפרק הזה בכוונה קצת מעורפל.
אבא שלה נהרג בתאונה.
הם היו גרים במעאר וכן זה יישוב ערבי… תעשי אחד פלוס אחד?
למה הם עברו משם דירה? וכו. מוסבר בפרקים הבאים.
והשרשרת הזו מאוד מאוד חשובה לשירה, תבינו בהמשך למה. אם אני זוכרת נכון בעזרת ה' כבר בפרק הבא.
מהממם מהממםם
אהבתי את העלילה החדשה שהכנסת פה
מהממם כמו תמיד
תודה רוצה לרצות!!
זה כייף לשמוע את זה ממך?
במבי… אני עם דמעות בעיניים…
לא יודעת מה להגיד לך כבר…
נגעת בי עמוק.. את מהממת
אני שמחה לשמוע שנגעתי?
כי תכלס סיפור רק לשם הסיפור, הוא קצת רדוד.
ואם זה נגע במישהי זה מעודד אותי שאני מצליחה להעביר כאן את שירה ואת כל הדמויות על הנפילות שבהן.
תודה?
איזה פרק יפהפה!
אני קוראת את זה ופשוט נסחפת, עולה על ההר עם שירה, כועסת כמוה, לא רואה את ה' לפעמים.
זה כל כך יפה איך שזה נוגע בכל נשמה בעצבים חשופים.
את כותבת מדהים, זה פשוט להיות שם ואפילו קצת להזדהות עם כל מיני רגשות!
וואו, נגע בי.
ואוו פרנס,
התגובות שלך נוגעות בי כל פעם מחדש.
זה באמת מרגש לשמוע שזה נגע בך, ושהתחברת לדמויות.
תודה ענקית?
וואו נגמרו לי מילים..
אני יחזור על זה שוב?
בסוף אתן תדעו את זה בעל פה?
לפעמים אני אוהבת שאין מילים, כמו במקרה הזה?
מה זה השרשרת הזו?
דיייי
הסיפור הזה פשוט—
אין. אין איך לתאר מה שהוא עושה לי.
המשיכי כך:)
תראי, תיארתי בתגובות למעלה מה זה השרשרת.
ו… ואוו איזה מתוקה, אני באמת באמת שמחה לשמוע שזה נגע בך?
ואו במבי.. כל פרק יפה יותר מקודמו!
הכתיבה שלך מרתקת!
מוסיף והולך?
תודה רבה בטי, את חמודה ממש?
מהמם כמו תמיד?
תודה דגל?
אני שמחה ממש לקרוא?
במבייי
פשוט תעתיקי את התגובה הקודמת שלי לכאן
אוהבת?
חחחח
איזה חמודה?
כדברייך המפקדת?
וואווו מהמםםםם מוכשרת ממש!!!!
מחכה לפרק הבא??
תודה רבה עפרונית?
שמחה לשמוע!!
אהבתי את העיצוב של שמך?
במבי זה מושלם!!!
תודה אחות גדולה!!☺
במבי איך את כותבת כזה רגיש אבל כזה מדוייק???
זה מושלם ושבור ומדהים.
תודה.
אולי בגלל שכשאני כותבת אני רק כותבת, ובאמת שתדעו שכל מילה זה מהלב.
כי אומנם ב"ה לא עברתי התמודדות כזאת אבל אני מנסה ככל יכולתי להיכנס לנעליים שלה.
תודה מותק!!?
במבי את מטורפת ברמותתתת
לא כאילו ממש אין לי מילים!
Nעליך!!!
???
א.ג. את פשוט חמודה!!?
אגב שאהבתי את איך שכתבת את האין עלייך?
נ.ב
אין גם עלייך?
מושלמת אחתת
ואוו!! במבי!!!
ברגע שאני רואה "אחת אפס לאמת" אני יודעת שמחכה לי חוויה מסעירה. את ענקית!!
כותבת את זה חי!!!!
וואו, במבי.
אין לי מה לומר חוץ מזה.
פשוט וואו.
דרך אגב, מה היה עם שירה? לא ממש הבנתי איזו תקופה זה קרה ומי זו ג'סיקה ומה פתאום יסמין ומעאר ושרשרת..
היי אבן קודם כל תודה?
אני יסביר קצת, הפרק הזה בכוונה מעורפל אבל אני יתחשב כי הפרק הבא עולה בעז"ה רק עוד שבוע?
גסיקה זו אחות של נאסרין.
יסמין זה השם של שירה הקודם כשעוד קראו לה יסמין והם גרו בכפר מעאר ואחר כך ברחו משם.
קצת יותר מובן?
אם תרצי עוד קצת פירוט אני כאן?
אני זו אני בשם בדוי שתדעי שראיתי כל תגובה שכתבת וזה חימם לי את הלב!!!
אז אני כותבת לך כאן על כל התגובות בכל הפוסטים הקודמים שזה פשוט ריגש אותי.
ותודה, את אפילו לא מבינה כמה כייף לראות תגובה כזאת שלך??
??
ואוו!!
כאילו בקטע אחרר!!
הסיפור שלך—
אין לי מילים!! פשוט אין!!
כל כמה זמן יוצא פרק חדש? :))
תודה כרית נוי!!!?
איזה כייף לקרוא!!
בעז"ה עולה פרק כל יום שלישי בבוקר.
אוף כתבתי תגובה ולא עלה
במבי יש לך כתיבה וואו!
זה-
הכל תירוצים, חבט בה המצפון. את לא רוצה להישיר מבט לאמת. פחדנית עלובה. תודי, את פשוט מתחמקת מקשר עם אבא שלך.
טוב!!
אני מריחה התקדמות
קודם כל הגיגית שתדעי שאת חמודה?
וכן, את צודקת עד עכשיו זה היה מעין הקדמה כזאת והסבר. מפרק הבא זה מתחיל לקבל יותר כיוון של עלילה…
במבי את מהממת!!!!
אני כבר מחכה להמשך
ריתקת ברמות
כל פעם שאני נכנסת לשותפות אני בודקת אם יש כותבת "אחת אפס לאמת"
את חייבת לעשות משהו עם הכישרון הזה!!!!
חייבת!!!
אני אומרת את זה בתור אחת שמבינה מאד בכתיבה אז קבלי אתזה כמחמאה!!!
מהממת??
ואוו איזה כייף לקרוא??
זה באמת משמח אותי שאת כל כך אוהבת.
בטח אני מקבלת את זה כמחמאה!! ברור!!!?
טוב במבי, לא יפה שאני לא מגיבה לך ובכללי לא הרבה אז מנסה לכפר על חטאי.
אז אהבתי מאוד מאוד את הפרק רק היה קצת לא מובן המעברים בין העבר להווה וחוץ מזה לא הבנתי איך מישי ערביה קיבלה שם כמו 'ג'סיקה' אהה ומעריכה אותך על כל פעם שכתבת גרש בשמה של ג'סיקה למרות שעכשיו עולה לי רעיון שאפשר לכתוב בלי גרש ואחר לעשות 'החלף'.
התיאורים שלך… איך אני יסביר? הרבה דימויים מעניינים ויצירתיים. נהנתי.
לילה טוב?
אני חושבת שזה חלק מהעניין.
זה בהרבה ספרים ככה.
פשוט אחרי זה החלקים של הפאזל מתחברים ומבינים מה הולך…
ובמבי כל מילה תגרע מהשלימות של הספר (אני החלטתי שזה כבר ספר) הזה.
מוכשרת ברמות!
התכוונתי בתהליך הכתיבה והקריאה בחלק הראשון זה קצת לא מובן, לא חושבת שזה חלק מהעניין אבל נו שויין.
היי הרוצה בטוב, קודם כל תודה על התגובה?
מעריכה?
דבר שני, כן זה בכוונה שהפרק הזה די מעורפל בפרק הבא הכל מתחיל להתבהר ולהיות הרבה יותר מובן.
ולגבי השם גסיקה מה הבעיה? זה שם של בנות ערביות…
ולורם איפסום דולר- אם החלטת שזה כבר ספר מי אני שאגיד לא????
חחח תודה!!!
את מתוקה?
אף פעם לא ראית ספר שבפרקים הראשונים יש כל מיני דברים מעורפלים ואת לא מבינה מי קשור למה?
ואז בסוף הכל מתבהר?!
אני ראיתי הרבה! זה כן חלק מהעניין!!
גמאני חשבתי על הגרששש
וואי וואי
כיףף
במבוש ,פעמיים כבר לא הגבתי לך ,
ואני מכה על חטא על כך?
פשוט הייתי בעומס לא נורמלי ,
(כמו שאת יודעת שממני כל תגובה הכי
קטנה דורשת חשיבה וזמן?ולצערי לא היה לי..
ואחרי כמה ימים אם הייתי מגיבה זה היה מאבד את האפקט..)
אבל הפעם אמרתי לעצמי ,זהו אני חייבת!!!
לא משנה כמה עומס יש ,אני חייבת להגיב על זה!!!
עד כאן הפילוסופיה של התרוצים שלי?)
ועכשיו לעניינו ,אני לא יודעת מה לעשות איתך?
באמת שלא!!!!!! הכשרון שלך פשוט הזוייי!!!!!
אני חייבת להגיד לך שהכתיבה של הרגש שלך
פשוט מדהימה ברמות??בכללי לגביי הכתיבה שלך ,
אין לי מילים כדי להביע את מה שאני חושבת?
אבל הכתיבת סיפורים בסגנון רגש ,לדעתי הטופ שבטופ:)
קיצר ,רק תמשיכי לכתוב עוד ועוד סיפורים בסגנון הזה!!!!!
עכשיו לגבי זה , כל פרק מחדש אני פשוט לא מצליחה לעכל את היופי .הדימויים המיוחדים ששזורים ,הרגש הענק בסיפור ,שגורם לי ממש להרגיש את הדמויות ולחשוב עליהם .והכי אהבתי את המשפטי סיום החזקים 🙂 שכל משפט הוא וואו אחד גדול!!!
שמכיל בתוכו תוכן ענק! וכמו שאת יודעת אצלי בקריאת ספרים
מאד חשוב שיהיה על ההתחלה הרבה תוכן?
וזה התבטא כאן בענק ,בקיצור כל יום שלישי ,
אני יודעת שמצפה לי חוויה מושלמת של הנאה:)
מקריאת הפרק שלך?
וכל שבוע משאיר אותי במתח שיא לשבוע הבא!!
והמדהים פה שכל פרק ופרק הכתיבה שלך רק משתבחת ועולה רמה ,אני כבר לא יודעת למה לצפות?
בקיצור במבי ,הסיפור בהמשכים הזה פשוט גורם לי הנאה צרופה:)) ורק מחכה להמשיך ולהמשיך!!!!
מחכה לראות כבר איזה תפנית בעלילה תהיה לנו פרק הבא?
ומחכה עוד כמה שנים בעז"ה , לראות את ספריך מתנוססים על המדפים בכל רחבי הארץ , ונחטפים בשניות?
זה באמת יקרה ,אני בטוחה!!
תאמיני בזה!!!! ותעריכי באמת את הכשרון הענק שה' נתן לך:)
עד כאן נאומי הארוך והפילוסופי למדי?
מקווה ששרדת אותי?
אוהבת!
אני ממש אוהבת את התירוצים שלך את יודעת?
הם מתוקים כאלה (אימוגי בוכה מצחוק)
אז, במה זכיתי לתגובתך? חחח (סתם!! אני תמיד שמחה לקבל ממך תגובה 🙂 )
א. לגבי משפטי הסיום, זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת לכתוב בפרקים שלי. אני רוצה משהו טוב, שמכניס לאווירה, שמוציא עם מסר. (במיוחד בשבילך. אימוגי קורץ).
ב. את ממש מתוקה על כל התיאורים עד כמה אני כותבת יפה (מפדח).
ג. לגבי הספרים בחנויות. אתן נראה לי עוד לא הבנתן כאן כולכן שאני בת שבע עשרה (חוי בר הוציאה בשמונה עשרה אם כבר מדברים).
ד. אני מאמינה. באמת.
ה. אוהבת בחזרה (אימוגי לב כזה. מה נעשה? מחשב…)
הקטע של התיאורים עם כל הדימויים בסוף, פשוט יפהפה. יפהפה.
אין מה להוסיף בנידון
יש לך את זה בענק
ואוו תודה!!!
הערת אגב אם *את* אומרת שאין לך מה להעיר הפעם אני מתחילה להתרגש?
את חמודה??
השמות השונים – נקודה מצויינת, זה מסקרן אש לדעת מה פתאום יסמין הפך לשירה כי זה קטע ממש מוזר.
פצצ שהכנסת קצת מההסטוריה שלה! סוף סוף מכירים קצת יותר עבר.
באופן כללי, משהו שמאוד מאוד מאוד (ואין לי דרך להדגיש לך עד כמה מאוד) משדרג עלילה – זה להכניס הבזקי זיכרון מדי פעם. בפרק הזה זה היה קטע מרכזי, אבל בכל פרק לא יזיק בכלל משפט קטן כמו "היא נזכרה איך אבא היה אומר א ב ג" "האבנים שבילדותה היתה משחקת בהן" בקיצור כל דבר שנותן חרך הצצה קטן לעבר של הדמות. הדמות בנויה מהסיטואציות שקרו לה בעבר – לכן זה ככ חשוב ומהווה חלק משמעותי מאוד מהאפיון.
עוד משהו קטן – בתגובות אני רואה שכתבת שהתליון הזה משמעותי לה. איך לא נתקלנו בו בפרקים קודמים?! פרק חמישי זה ממש מאוחר בשביל להציג חפץ משמעותי של הדמות. חפץ משמעותי אמור להיות מאוזכר לאורך כל הדרך – אוקי, לא צריך להגיד בפרק הראשון שהוא חשוב לה. אבל תנועות כמו מיששה את התליון… זה כבר בפרק הראשון! חרדה שהתליון נעלם – בפרק השני. את יכולה אפילו להתייחס לבגדים – שירה לא אהבה את התליון יחד עם החולצה החומה ולכן שמה את התליון מתחת לחולצה, כי להוריד אותו היא לא הורידה אף פעם. או שבעצם התליון תמיד מתחת לחולצה שלה – את מבינה עד כמה אנחנו הקוראות לא יודעות כלום על התליון? וחבל, כי אם הוא משמעותי בהמשך.. אנחנו אמורות לדעת עליו הרבה, ואז כשנבין את המשמעות שלו אנחנו נתחבר הרבה יותר.
ואת אלופה, באמת!!!
וואי,
תודה על התגובות שלך והדיוקים את לא מבינה כמה הן עוזרות לי.
את ממש חמודה שאת מעירה על כל פרק זה משדרג אותו פי כמה.
ובנוגע לתליון את באמת צודקת, אני יעבור בינתיים בעז"ה על כל הפרקים שכתבתי ואני אראה איפה אפשר להוסיף את זה בלי שזה יראה תקוע.
תודה, תודה, תודה!!
וואו מהמם
במבי, את מוכשרת בטירוף!!!!
סתם שאלה – על איזו תרבות את כותבת?
על ערבים מוסלמים? ערבים נוצרים? או בכלל דרוזים?
ג'סיקה לצורך העניין לכאורה יהיה שם של ערביה נוצרית או של בחורה דרוזית. לא מוסלמית.
ופקיעין זה ישוב דרוזי, ולא ערבי.
אבל דרוזים כמעט ולא מתחתנים עם יהודיות, והם גם לא מחבלים..
תודה על ההסבר:)
מה זה כפר מעאר?
היי, קודם כל תודה!!?
דבר שני זה בכוונה, אני יודעת שערבבתי בין כמה תתי דתות ודתות בערבים לבין הישוב הברובו דרוזי של פקיעין.
זה למטרה מסויימת, כדאי להראות שהמשפחה שלהם מקבלת את כולם, ערבים נוצרים, דרוזים, מוסלמים, הכל.
וזה מה שכל כך מבלבל את שירה מבינה? כי הם מקבלים אפילו יהודים.זה
אז… מה האמת?
זה מעניין
את חקרת את הנושא?
פשוט, אני מכירה את זה יחסית מקרוב (לצערי.) וסיטואציה כזו נשמעת לי הזויה.
בתוך הערבים המוסלמים נניח יכולה להיות משפחה שחצי ממנה דתית, וחצי חילונית והם חיים מצויין ביחד.
(כמו להבדיל משפחות יהודיות שחלק מהמשפחה מחסידות אחת, וחלק מחסידות אחרת..)
אבל משפחה שהיא גם דרוזית וגם ערביה זה (שוב, להבדיל) כמו לומר משפחה שחצי ממנה רפורמי וחצי חב"ד.. איך לומר בעדינות? מצב לא מאוד קיים..
כשאני אומרת משפחה, אני מתכוונת למשפחה שגרה באותו בית.
לא הבנתי.
רוצה להסביר לי שוב?
וואו.
איזה פרק יפההה, איזה תפנית.
במבי, פשוט תודה.
זה כתיבה של מישי בת שלושים פלוס לפחות.
ואני לא מגזימה.
יאוו, אין לי מילה.
זה ברמה מטורפת!
מושלם.מושלם.מושלם.
איזו כתיבה מהממת!! את כותב מדהים!!!