אחת אפס לאמת/44

פתק 10
במבי

טבע זה כאב.
לפרק הקודם

 

הם הולכים, לא מדברים.
יוני תוקע ידיים עמוק בתוך כיסי המכנס. אורי מסתכל עליו לרגע, תוהה. מסיט מבט.
"טבע זה דבר יפה", יוני מחליט לפתוח פה, לדבר. לנסות להירגע.
"לא, טבע זה דבר כואב".
"למה?" הוא בועט ברגבי אדמה, בוהה בהם כשהם נשלחים למרחק. מתכווץ, כאילו בעטו בו.
"אתה יודע איך אומר העולם, החזק שורד. מדובר בג'ונגל. נכון זה יפה, סרטי טבע הם ההובי שלי. אבל כן, באותה נשימה, אני מודה. זה כואב".
"מה שאתה בעצם אומר כאן, זה שחוקי הטבע הם אכזריים?"
"אני לא בטוח, בכלל לא. אני מאמין שהם הכרחיים, שרשרת המזון היא דבר חשוב".
יוני מתכנס חזרה לשתיקה, מתיישב על ספסל אבן. לא הבנתי כלום.
אורי נשען על גזע עץ עתיק, נושם אותו.
"גם העולם האנושי הוא ג'ונגל", יוני מתעורר לרגע. נלחם לקום, כן להבין.
"תלוי איפה אתה חי", אורי מחליק אל האדמה, משתרע עליה. "שוק אפור, למשל, יכול לענות על ההגדרה הזו".
יוני לועס שפה, "גם סמים?" כאילו שאני לא יודע את התשובה לבד, תם. שאינו יודע לשאול, אני דווקא לא.
"זה כמו שתשאל למה אריות טורפים? שיאכלו עלים, המהפכה הירוקה, תנו לחיות לחיות. אבל זה סוג של התמכרות, התמכרות לחיים. האוכל שלהם הוא בשר, ולא יעזור כלום. הם לא אכזריים, הם שורדים".
"מה אתה מנסה לרמוז לי בזה?" את מה שאני מבין לבד, לא מסוגל להודות בו.
"סמים, זו התמכרות לכל דבר. התמכרות לטריפה של החיים, ללא להרגיש אותם. לחיות בתוך בועה. אז מה, אני אגיד שמי שלוקח סמים אשם בסיטואציה שהביאה אותו לזה? לא תמיד. אבל הוא לא אריה. בניגוד אליו, לבני האדם יש בינה, ויכולת לשנות הרגלים.
האריה לא יכול להתחיל לאכול צמחוני. אתה, יכול להפסיק לקחת סמים. יוני, אתה עוד בהתחלה, יש לך כוח לעצור את הרכבת הדוהרת הזו".
יוני מעפעף.

"בוא נעשה עסק", אורי מתיישר. "כמה סמים אתה לוקח ביום?"
"אני לא לוקח כל יום. רק לפעמים, כשקשה לי". בתקווה שלא אדרדר. "וגם אז, אני משתדל להיות לבד. שלא יראו עלי את ההשפעה של החומרים האלו". מניסיון, זה נורא. אבל בריחה, גם אם כואבת, משחררת אותי מסורגים כובלים.
"גיבור".
יוני מעיף לעברו מבט מגחך, "אני לא תינוק".
"בדיוק לכן אני מעריך אותך. כי אם יאכילו תינוק בסמים, הוא לא יוכל להתנגד. אתה, כן".
יוני חושק שיניים, "עילאי הביא לי שתי חבילות שלמות".
"איפה הן?"
"לא משנה. כי אם תדע, תיקח אותם". ואני לא בשל למהלך הזה. משום כיוון שאני מנסה לחשוב עליו. ואני מנסה, הראש שלי כואב מרוב מחשבות.
"נכון".
"אז לא. אני לא יכול להיפטר מהם ברגע אחד, אני כבר מכור".
"ככה מטפלים בהתמכרויות".
"לאו דווקא, זה תלוי אדם".
"אז, מה אתה מציע?"
"מצטער, המוח שלי ריק מרעיונות".
"יודע מה, כל פעם שתרצה ל-, סמים, אתה יודע. תגיע אלי, אנסה להסיח את הדעת שלך. מקובל?"
"אורי, זה כל כך מתוק מצידך לנסות לעזור. אבל אני רק חושב על העתיד, אני מתייאש. קשה מדי".
"תעבוד בשיטת היום אחד", הוא מבריק.
"זאת אומרת?" אותי, לא מרגש יותר כלום. גם לא רעיונות מבריקים.
"רק היום, תחליט שאתה לא לוקח סמים. אל תחשוב על מחר, על עוד שבוע או שנה. תהיה ממוקד בשניה הבודדת הזו. יהיה לך קל יותר".
"אני", נשיפה. "לא יודע".
"מה תפסיד מהניסיון? מקסימום תצליח".
יוני מכניס יד מהוססת לכיס, מהר. לא רוצה להתחרט. "קח", הוא מוציא. לא מסתכל. "הסם הראשון להיום, מה אני מקבל בסוף?"
"אתה גדול, והחיים האלו לא ינצחו אותך", אורי רוצה לבכות. "מה שאתה רוצה, בהצהרה".
"מפגש עם אופק", הוא יורה.
"מה?" אורי ממצמץ.
יוני בולע חיוך, ודמעות. "אני לא יודע עד כמה אצליח להחזיק מעמד. אבל אני יודע למי אהיה חייב את עצמי. לא בחובה, אלא בזכות".

"הנה", אורי מגיש למשגיח. "יוני הביא לי".
אריאל מחבק אותו, "אתה חבר טוב".
אורי מחייך, נבוך.
"עשית כל מה ששי אמר לך?"
"כן", הוא מסתובב לכיוונו. "קשה לו, אבל אני מאמין בו".
"תעדכן אותי בכל צעד, אני אבדוק איך צריך לפעול הלאה. בסדר?"
"אני מפחד". אורי נוחת על הכיסא המסתובב, סחוט. "כל האחריות על יוני, נמצאת על הכתפיים שלי".
שי מסתכל ישירות אל תוך העיניים שלו, "רק השם מחליט מה יקרה. אנחנו, בסך הכל השליחים. בכל מקרה, אם תרצה, אוציא אותך מהעסק. פשוט, לא כל כך ברור לי, עד כמה הוא יסכים לקבל דרך עבודה מ'שי, טיפול בהתמכרויות' ".
אורי צוחק בעייפות, "אני בפנים, רוצה לראות אותו מחוץ לסיפור הזה". ורק בזכותו, בזכות הנפילה שלו נמנעתי מנסיעה לפקיעין. אולי בתור פרס לעצמי, אחרי תקופה מוצלחת. זה עוד יקרה.
אף אחד לא יחכה לי עד אין סוף, גם לא עבד.

***

"הרגת את אבא שלי", יסמין עומדת מול עבד. זעם בעיניה, ומלחמה.
"אמת". הוא שליו, לא מרים ראש מהעיתון, הממשלה הזאת… שתדרדר לאבדון.
"למה?" לא אפשרי להכניס כאב, בלבול וסבל עצום של שנים בשתי הבהרות בלבד, פשוט לא. אבל היא עושה את זה, הגיעה למצב אלמוות.
חמדן מאחוריה. ג'מה לידה, צמודה.
"אני מבין שסרי סיפרה לך", הוא שקול. קר.
"אתה מבין נכון", זיק מורד ניצת בעיניה.
נאסרין רוצה להיעלם לתוך הספה, יחד עם אמיר. אבא לא סלחן, במיוחד לא בעניינים כאלו. יסמין, פעם הבאה תהיי זהירה יותר בלשונך. אם בכלל נזכה להזדמנות שנייה.
"אצלנו", עבד מעביר עמוד, מרים אליה מבט פלדה. נחוש להעלים זיק מורד. "לא נהוג לדבר כך".
"אצלכם", היא מסננת בזעם, זעף משתרבב לקולה. זה בכי, רק שאף אחד לא יודע. "מקובל שחברים הורגים אחד את השני?"
"לא מכיר מושג כזה, חברים".
יסמין פותחת פה, סוגרת.
"אצלנו הכל אינטרסים", נאסרין מגמגמת מהצד. עבד מעביר אליה עיניים מאיימות, היא נסוגה לאחור.
"צודקת", הוא מפטיר לבסוף, קורא כותרת נוספת. "אני לא חבר של אף אחד אם לא יצא לי מזה דבר".
"כולם כאלו", יסמין מתנגדת. "אף אחד לא מסכים שרק יקחו ממנו. אנחנו יצורים אגואיסטים, של תן וקח. זה לא בהכרח רע, זה לא רע בכלל. אבל כשאינטרס פוגש באגו, זה מסוכן".
"יפה. אני רואה שעשיתי בחירה מושכלת כשבחרתי בך להיות אשתו של חמדן. חוכמת חיים לא חסרה לך".

"למה הרגת אותו?" היא חוזרת על עצמה. רוצה תשובה כאן ועכשיו. הדבר האחרון שמעניין אותה כרגע זה למה בחרו בה לאישה. טעות, זה יכול להיות המפתח לכל התעלומה הזו.
"אכול ושתה כי מחר נמות, מכירה?"
"מכירה". מאיפה אתה מכיר, זו השאלה.
"זה דפוס הפעולה שלי. אם אני צריך להרוג מישהו, אפילו את החבר הכי קרוב אלי, אעשה זאת, בלי להסס. כדי שאני, אזכה לחיים".
"ואין לך נקיפות מצפון?" היא נגעלת, נרתעת. אלו מן חיים אלו? "חמדן!" היא מפנה אליו מבט רותח. "אבא שלך הרג את אבא שלך, עד כמה שזה נשמע הזוי. מה תאמר על זה?"
משהו נאטם בו, לא מאמין. הוא משתעל. העיניים של עבד נחות עליו, מרתיעות. בום.
"שהוא עשה את מה שהיה מצופה ממנו לעשות, וכל הכבוד לו. בסך הכללי, הוא פעל נכון". בסך הכללי, משהו קר צורב לו את קנה הנשימה.
"נכון?" היא מזדעזעת.
"במקומו, גם אני הייתי עושה את אותו הדבר". הורג מישהו אחר, לגמרי.

"מה שאתה אומר פה, בעצם". היא נושמת עמוק, מנסה להירגע. "זה שאם היו מציעים לך ראש בראש, את החיים שלי כנגד החיים שלך. היית הורג אותי, בלי היסוס?" צמרמורות חולפות בה, בגלים. לאן הגעתי, לאיזה שפל, אבא.
"יש הבדל בין קרובים מדרגה ראשונה לבין חברים, מסכימה איתי?"
"הוא הרג את אבא שלך!" יסמין מנסה להכניס בו בינה. הוא לא מעוניין. ליתר דיוק, לא מסוגל. הודף אותה הלאה, לקליינט הבא.
"בשבילו, הוא היה חבר. ואפילו בתורה שלכם כתוב, הבא להורגך השכם להורגו. נכון?"
"הוא לא בא להרוג אותו", יסמין מסננת.
"במובן מסוים כן", חמדן מסיט את כל המחשבות. ממקד את פצצת האטום שבראש שלו לכיוון אחד. נתיב חד סטרי. "כי אם הוא לא היה עושה את המעשה הזה, היו רוצחים אותו, בעצמו".
"אתה מעוות את הדינים וההלכות".
"גם אם את צודקת", חמדן מגן על עבד, על עצמו. "את לא יכולה להוכיח אף אחד. כל עוד את, עזבת את הדרך הזו".
שקט. יסמין מביטה סביבה חסרת אונים, "כאילו אתם מוסלמיים אמיתיים". בוז נורה ממנה, נואש.
"אנחנו, לא מתיימרים לקיים חוקים של דת שעזבנו". עבד מביט בה, חוקר.
"אי נטילת חיים של אדם אחר היא הבסיס. וכל אחד, אפילו תינוק בן שנתיים, צריך להבין את זה".
"אצל כל אחד ההבנה מתחילה ממקום אחר, ומרמת מוסריות אחרת".
"אני אחזור ליהדות", יסמין מנסה לאיים.
"אף פעם לא הפרעתי לך לעשות את זה. ואם תרצי, גם עכשיו לא אפריע". עבד מתרומם, נעמד מולה. "אבל שם, אף אחד כבר לא ירצה אותך. אחרי שככה נטשת, נעלמת".
"אמא שלי רוצה לראות אותי, ואח שלי".
"כן?" עבד מלגלג. "אמא שלך התחתנה. ואת אח שלך, גירשת מכאן באישון לילה".
יסמין נאלמת.
"נפתח דף חדש", חמדן מחליט לדבר. במאמץ, לשדר עסקים כרגיל. "אבא שלנו כבר מת, להחזיר אותו לחיים, בלתי אפשרי. עכשיו, הבחירה בידיים שלך. להמשיך להילחם בעבר, או לחזור להווה. לקיים חיים תקינים ושמחים. מה את מחליטה?"
יסמין מחליפה מבטים מהירים עם נאסרין. שתיהן מבינות, הגענו למבוי סתום. אין ברירה.
היא משפילה מבט, "אני נשארת".
"תסתכלי עלי כשאת מדברת", חמדן מבקש ברוך.
היא מרימה עיניים.
"מה ההחלטה שלך?"
"אני נשארת, אתם צודקים".

לא באמת, יסמין קופצת אגרופים. ברגע שיתאפשר לי, אברח מכאן. מהמקום המקולל הזה שהרג את אבא שלי, והוא אפילו לא מתחרט על כך.
"למה את עצבנית?" חמדן סוקר אותה.
"למה אתה חושב שאני עצבנית?" היא רוטנת.
"האצבעות שלך קמוצות חזק מדי".
יסמין משחררת אותם באחת, "הכל בסדר".
"את בטוחה?"
"במיליון אחוז". יסמין חוזרת להביט בנאסרין, היא מתחמקת מהמבט שלה. ברור להן שיפרידו ביניהן.
איך חמדן אמר? אלימות, זו לא הדרך שלנו.
פיזית, לא ירביצו לי. נפשית, אני כלואה כאן עם כלב שמירה. ג'מה.
אחזור להכותך, מכה אחר מכה.
עד שתביני, שירה. המציאות לא בידיים שלך. המפתחות, שייכים לבורא עולם.
ואת, חייל קטן. לפעמים לבן, לפעמים שחור, שצועד על לוח החיים המסובך שלו.
אולי הוא ינצח, אולי יפסיד. זה תלוי בו, כי את המהלכים רק את קובעת.
לבחור נכון.

***

הן דווקא חמודות, האחיות החדשות שלי.
לא כמו שירה, בסדר. שירה יש רק אחת. אבל מיכל ורוני קונות לי מתנות, זה כייף.
לא אכפת להן לשבת איתי מלא זמן כדי להרכיב פאזל. או לשחק איתי בבית בובות שאמא קנתה לי לפני שבוע.
היא אמרה שזה בגלל שאני ילדה נוחה. אני לא יודעת מה זה אומר ילדה נוחה.
ילדה, זה ילדה. כמוני.
נוחה, זה כמו הערסל שיש לנו במרפסת. אני שוכבת שם תמיד כל ערב, אני מסתכלת, אולי שירה תחזור.
זה עדיין לא קרה.
אולי כי שירה לא ילדה נוחה.
אם היא הייתה כאן, הייתי מתקרבת אליה, קרוב קרוב. ולוחשת לה באוזן שכדאי גם לה להיות נוחה. לא כמו הערסל במרפסת, כן כמוני.
ואז, גם לה אמא תקנה מתנות.
בית בובות, זה בשביל ילדות קטנות. אני יודעת.
אולי לשירה אמא תקנה תינוק חדש, אחר. אחרי שהיא כל כך בכתה כשאמיר, אני חושבת שהיא אמרה שקוראים לו, נולד. אחר כך, היא חייכה חיוך ענק, הפכה להיות שמחה. נראה לי שבכאילו.
בכלל, מה זה אמיר?
שמעתי את מיכל אומרת לרוני שזה נסיך בערבית.
גם אני נסיכה, ככה אמא תמיד אומרת. ולא קוראים לי אמיר. אולי אני צריכה לבקש מאמא שתשנה לי שם לאמירה. זה בנקבה, אני חושבת.
היום, שי, שהוא האבא החדש שלי, היה מאוד מודאג. הוא אמר שחבר של אורי מדרדר. זאת מילה ממש מוזרה ולא מוכרת.
הוא אפילו אמר שהתהום קרובה אליו יותר מאשר האדמה. תהום, בכלל אי אפשר לראות.
וכבר חשבתי שהאבא שאמא התחתנה איתו, לא חכם. אמרתי לו את זה.
אמא הסמיקה, אבל שי צחק. הוא צבט לי בלחי, ואמר, 'חכמה שלי'. כאילו אני שלו ולא של האבא המקורי שלי.
אני יודעת מה זה מקורי.
כי פעם פעם, כשהייתי ממש ממש קטנה. אבא (האמיתי) ואמא, דיברו על זה ששירה רוצה לחזור למקורות.
ואז אבא הסביר מה זה, אולי הוא חשב שגם אמא לא חכמה.
אני מתגעגעת לאורי, נראה לי שלא ראיתי אותו מלא ימים. כל הזמן הוא נמצא בישיבה שלו, ממש רחוק, אני חושבת שבאריאל.
פעם חשבתי שאריאל זה שם של בן. אורי אמר שזה גם שם של חצי יישוב חצי עיר בשטחים.
אני אוהבת חצי חצי, כי אז יש לי מכל חלק הרבה יותר דברים.
אין לי רק משפחה אחת שלמה, יש לי שתי חצאי משפחות. באחת חסר אבא ושירה. ובשנייה יש את שי, מיכל ורוני.
אני לא יודעת מה עדיף.
אני בכלל לא מתגעגעת לאבא האמיתי שלי, כמו שאני מתגעגעת לאורי. אני לא מכירה אותו.
תמיד באזכרה, אמא נאנחת כשאני משחקת בחוץ. היא אומרת שאני לא מבינה את גודל המעמד. היא צודקת.
לפעמים זה עצוב, כי הייתי רוצה לבכות כמו כולם. לשחרר את הגוש המוזר שיושב לי ביום הזה בגרון ולא מסכים לצאת.
ולמה שיצא? הוא לא יודע בשביל מה. מי בוכה על אבא שהוא לא הכיר?
אולי רק ילדות טיפשות. יופי, מסתבר שאני בכלל לא חכמה.
ושירה, אפילו לא נמצאת כאן כדי ללטף לי את הלחי, לומר: 'טיפשונת שלי, את הילדה הכי חכמה בעולם'.
אוף.

***

יוני חיוור. "אתה רשע, פשוט רשע".
שמואל מחייך ברישול. "זה שאני מציין את האמת כמו שהיא, לא הופך אותי לרשע".
יוני נושך שפתיים, עד כאב מוחשי. "כדי לעלות, לא צריך לדרוך על אחרים. לחפור בור, ולהפיל אותי אליו. קח כיסא, תעמוד גבוה יותר".
הוא מגחך. "אתה לא תלמד אותי טקטיקה. מה גם, שאתה לא אבא שלי, לא אמא שלי, ואפילו לא מי שהכניס אותי למקום הזה. ככה שזכות דיבור, אין לך".
"זכות דיבור יש לכל אדם", עילאי מתערב. "ומי התיר לך לשפוך את הדם שלו?"
"תקשיבו", שמואל נשען על החומה באדישות, שומר מגדל עוקב אחריו בשבע עיניים. לא אכפת לו. "אתם, כולכם, מכרתם סמים. שזה מעשה חמור כשלעצמו. אבל יוני, הסתבך בגדול, הוא העביר חומרים חמורים יותר, פי עשרה. רק בשביל כסף, מאפיונר".
"זה לא נכון", הוא ממלמל, רועד. "זה בכלל לא נכון. ואני לא מאפיונר, אני לא. אני רק-" הקול שלו גווע. יוני נועץ בו עוד מבט אחד, אחרון. בורח משם. מתפרק מבכי בפינה אחרת, חסויה.
תמיד היה בורח לשם, כשרצה לשחרר. להרגיש אדם שפוי, נורמלי, שיש לו פיסה משל עצמו. משהו פרטי, שלו.
מאפיונר, הוא קרא לי.
אפילו זה לא. סתם, ילד אבוד בכלא אופק'.*
כל הזכויות שמורות.

שתפי בווצאפ

עוד בנושא
😭😭
6

רגשנית

היי, אני לא חדשה פה באתר אבל אני רוצה להעלות נושא שלא כתבתי בשום שם. ברוך השם...
בעיה בעייתית קטנטנה..🥴🥴
newEmotionIcon_03_42

מרשמלו

כשהכרתי את האתר הזה ממש אהבתי אותו, שאפשר לשתף הכל באנונימיות. הבעיה היא- טדא...
ליקושששש 💔
newEmotionIcon_03_38

נקרעת מגעגועים 💔

ליקוש 💔 אני לא מאמינה, מתכחשת לעובדה. האישה הכי חיה, אין סיכוי שאיננה. לכל מק...
משאלות של מלאכים
9

דומיה נפשי

אבא אם תבדוק את הלב שלי, אתה תמצא שם משהו שבור. שניסיתי לבנות וגמרתי לבכות ור...
גברו עלי
65

הכוזרית הנודדת

מי את. מה את בכלל רוצה מהחיים האומללים שלי. שנזרקתי לתוכם בלי הכנה. מרגישה או...
כואבת התקווה
newEmotionIcon_21

שב"ד🏃‍♀️🏃‍♀️🏃‍♀️

ובכן מה עושים אם נוראאאאאאאאאאאאאאאאאאאא רוצים משהו כמעט משתגעים מרוב רצון. מ...
יומן 2#
17

קציצה שרופה

הייי🙋🏻‍♀️ זוכרות אותי??🤷🏻‍♀️ האמת לא נתתי לכן זמן לשכוח🤭 חחח🤪 טובב👍🏻 אז אני ק...
שבוי
emotion_icon_43

הכל שלם

אִישׁוֹן אָדֹם. מְפֻקְסָל. דִּמְמַת מִדְבָּר וְרוּחַ אַיִן. חֶבֶל לוֹפֵת . לו...
פוסטים חדשים
😭😭
6

רגשנית

היי, אני לא חדשה פה באתר אבל אני רוצה להעלות נושא שלא כתבתי בשום שם. ברוך השם...
בעיה בעייתית קטנטנה..🥴🥴
newEmotionIcon_03_42

מרשמלו

כשהכרתי את האתר הזה ממש אהבתי אותו, שאפשר לשתף הכל באנונימיות. הבעיה היא- טדא...
ליקושששש 💔
newEmotionIcon_03_38

נקרעת מגעגועים 💔

ליקוש 💔 אני לא מאמינה, מתכחשת לעובדה. האישה הכי חיה, אין סיכוי שאיננה. לכל מק...
משאלות של מלאכים
9

דומיה נפשי

אבא אם תבדוק את הלב שלי, אתה תמצא שם משהו שבור. שניסיתי לבנות וגמרתי לבכות ור...
גברו עלי
65

הכוזרית הנודדת

מי את. מה את בכלל רוצה מהחיים האומללים שלי. שנזרקתי לתוכם בלי הכנה. מרגישה או...
כואבת התקווה
newEmotionIcon_21

שב"ד🏃‍♀️🏃‍♀️🏃‍♀️

ובכן מה עושים אם נוראאאאאאאאאאאאאאאאאאאא רוצים משהו כמעט משתגעים מרוב רצון. מ...
הולך חסיד
8

קפצתי לביקור

נעליים חסידיות. גם לך מוכר המושג? מה את חושבת שההגדרה שלו? מה את לא תקני ועל ...
נסיעות ארוכותתתת
167192211863a781c65ceaa

פרוזן

התחלתי השנה ללמוד בבית ספר ממש רחוק מהבית שלי. אני נוסעת כל צד ב2 רכבות ואוטו...

100 תגובות

  1. רק בזכותו, בזכות הנפילה שלו נמנעתי מנסיעה לפקיעין. אולי בתור פרס לעצמי, אחרי תקופה מוצלחת. זה עוד יקרה.

    תודה על המשפט הזה, כבר כמעט שכחנו שאורי חולה פצוע ומתכנן לסוע לפקיעין.

    שירוש ב"ה שהתעוררת סוף סוף. מקווה בשבילך שזה לא מדי מאוחר… כנראה בכל זאת זה קצת מאוחר. אבל אנחנו סומכים עלייך על הקב"ה וכמובן על במבי שתוציאך מן המיצר אל המרחב

    חלי ♥

    האמת לא ככ הבנתי את הקטע המודגש. שמואל זה מישהו שאנחנו אמורים להכיר? אם לא, אז מובן שלא הבנתי. אם כן אז מי הוא? (חוץ מחבר של יוני בכלא.. פשוט לא שמענו עליו עד עכשיו)

    1. תגדירי חולה פצוע, למה פציעה לא תעצור את הילד הזה (אימוגי קורץ).
      מי שישמח בשמחתי הוציאנו מן המיצר אל המרחב, מן הגשם אל הרוח, ומן הגיהנום. ויש אומרים נחת מיוצאי חלציו. הזכרת לי 🙂 אז גוט יום טוב! :*
      חלי מותקקק
      מה שאת צריכה לדעת זה שהוא חבר של יוני מהכלא, לעת עתה 🙂

      1. אממ נראלי את יודעת יותר טוב ממני את ההגדרה של חולה פצוע אורי
        לא שכחנו שהוא סוגשל ברח מאשפוז כן?
        גוט יום טוב גם לך!
        תודה על ההסבר ?

        1. נכון, סוג של. אבל סך הכל הוא מהאנשים היותר חזקים, שכשהם חדורים במשהו, פציעה לא תהיה מה שיניע אותם…
          בשמחה 🙂

        1. דווקא בקטע של שירה זה יכול להיות מכעיס.
          לא מבחינתה, אלא מבחינת מה שעשו לה. מבינה? זה מכעיס ברמות.

      1. כן, פרקנו את כל העצבים על הפרק הקודם. מסתבר ?
        או שפשוט הפרק הזה באמת מושלם 😉
        לא כל כך מוצאת מה מעצבן כאן
        סך הכל זה פרק שמלא בתובנות יפות
        (ראה ערך- אורי ויוני, שירה שמקבלת קצת שכל, חלי המדהימה ?)

  2. וואו…, זה כל כך יפה… וכ"כ עצוב…, שילוב מרגיז כזה (;

    בסוף הוא הגיע למסקנה שטבע זה כאב? כמו בכותרת?

    תודה במבי…, מחכה לעלות השחר בלילה הזה …. (:, ולפרק הבא (:

    1. חושבת שהוא הגיע למסקנה. שטבע יכול כואב להיות ויכול להיות גם אוויר לנשימה. תלוי בהסתכלות, בנקודת המבט. אם אתה נמצא בגונגל, סוונאה אפריקאית או מול נחל…
      בעז"ה יגיע עלות השחר, מאמינה שגם תגיע להם השמש. אל תדאגי 🙂

      1. (: (: הבנתי, אז הכותרת באה לומר שהוא נמצא בג'ונגל…, מסכן שלנו (:

        אם יגיע עלות השחר ואפילו יהיה לנו מספיק זמן להנות גם מהשמש אז אני לא דואגת ?

        יש לך את זה, במבי…, בגדול…, ב"ה

        1. אני חושבת שמדובר בגם וגם. סך הכל החיים הם לא גונגל ולא רק טבע רגוע…
          יהיה לכן, אני חושבת. אם אנחנו מגדירות שמש אותו דבר (אימוגי קורץ).
          לגמרי ב"ה, רק בזכותו.

  3. יאו חלי הזוו חמודהה!!!
    שמואל ועילאי זה חברים של יוני מהכלא נכון?
    זה היה מהפרקים היפייםם שלךך!!
    והיותר מובנים אי פעם.. סופסוף אני מבינה את כל הפרק מתחילתו ועד סופו 🙂
    צלש במבי!! ו, יאללהה תוציאי אותו כבר כספר..

    1. נכון 🙂
      חחח מחילה שזה בין הפרקים היחידים שמבינים הכל מההתחלה עד הסוף, מקווה שתמצאי עוד כאלה…
      אמן, צריך להתפלל.

  4. פרק מטורףףף!!
    למהה יוניי ככה?? לא אוהבת אתזהה ..
    רציתיי כלכך ששירה כבר תברח משםם,
    למה בסוף היא הקשיבה להם ..?
    זה היה פרק מושלםם
    כל פעם מחדש במבי ..?

    1. מה זאת אומרת ככה? לא הבנתי.
      באמת את חושבת שיש לשירה ברירה אם להקשיב או לא? בחלומות. אם היא הייתה אומרת שהיא רוצה לברוח, פשוט הייתה מתחילה התעללות.
      תודה, ב"ה 🙂

    1. מה זה להתחיל לי מסיבה? כי? למה מאמצע משפט? חחח מה התוצאה?
      כמה שאלות יש לי.
      לא נעשה איתי כלום, מה שנקרא (אימוגי קורץ). אולי רק נוציא את הספר, אמן בעזרתו יתברך.

  5. ואווווווווווווווו
    א מ א ל ה ! !
    איזה פרק מושלםםםם
    סוף סוף התחלתי להבין משהו;)
    שלמותתת אמאלהה
    במבייי כישרון אחד ענק את!!

    1. חחח סליחה שרק עכשיו (אימוגי עם ידיים על העיניים) אני לא מתכוונת.
      תודה, איזה כייף לשמוע, מתוקה אחת. ב"ה.

  6. ואוו ואוו ואוו אמאלה איזה פרק
    אני אוהבת על השיחות של אורי ויוני
    ואיך שאת ממשיכה את זה יפהה
    וואי מסכנה שירה עשית לי פיצוליי אישיות

      1. אממ לא בדיוק פיצול אישיות יותר הרעיון שעכשיו נכנס לה לראש הרבה דברים שהיא לא ידעה קודם ורגע אחד היא רוצה לעזוב הכל אבל ברגע השני היא תישאר שם לעולם אם הבנת אותי חח אבל יש בזה משהו מאוד יפה כי כשהיא תגיע להחלטה בסופו של דבר זה לא יהיה החלטה פזיזה, זה יהיה כאילו מלב שלם שהיא בטוחה בעצמה

    1. תודה :*
      בעיקרון, היה שישים ושתיים, אבל זה הפך לחמישים ומשהו בגלל השכתוב, אבל אני עדיין לא בטוחה כמה פרקים זה יהיה אצלכם, כי הספירה של הפרקים כאן שונה לגמרי.
      בקיצור, לגמרי מסובך.

    1. תודה!
      שאלה מעניינת.
      אבל אולי כדאי שקצת יותר תמקדי אותה? כי בסופו של דבר, על מה אני אכתוב אם לא על כאב? על עולם שכולו טוב? זה לא יעניין אף אחת.
      סיפורים שהם נעדרי כאב, לא ימשכו אף אחד. ובסופו של דבר, דווקא מתוך כאב פיזי ונפשי צומחים.
      ואני רוצה סיפור שהוא לא רק לשם ההנאה, אלא כדי להבין דבר או שתיים, להפנים. זה הרבה יותר חשוב לי מסיפור יפהפה, אבל חסר פואנטה.
      ואת רוב המסרים אפשר לקבל דרך התמודדויות, מבינה?

        1. אני לא יודעת. מעולם לא הרגשתי כאב כמו של יוני או אורי או שירה. מעולם לא הרגשתי כעס כל כך חזק כמו של עבד וחוסיין שלא אכפת להם להרוג אנשים. לא הרגשתי.
          אני לא יכולה להזדהות, אני יכולה להבין. (חוץ מאת הרצון להרוג מישהו).
          אומרים לי הרבה מאוד שיש לי יכולת טובה, ב"ה, לתאר דברים שלא הייתי בהם מעולם והם עדיין יראו אותנטיים. אני חושבת שזה דבר מדהים, שכל סופרת, לדעתי, צריכה אותו. כי כדי שיאמינו למה שהיא כותבת, גם כשיודעים בוודאות שהיא לא הייתה במקום הזה, היא צריכה לדעת לתאר טוב.
          מה גם, שזה לא שאני לגמרי כותבת על ריק. חקרתי, בדקתי.
          ועוד משהו קטן, חושבת שבמקום כל שהוא לכל אדם יש רגעים של אכזבה, עצב, כעס, עצבנות, שמחה, אהבה וכו. ומתוך ההיכרות עם הרגש, גם בצורה אחרת אפשר להעמיק אותו ולקחת למקומות אחרים בספר.
          מקווה שהבנת אותי 🙂

          1. אהה
            תודה על ההשקעה בתגובה.
            בקשר למה שכתבת קודם:
            לדעתי, לא רק כאב עושה את הסיפור בעל פואנטה.
            אפשר להגיע לסיפור איכותי, גם בלי כאב.
            ובמחילה מהמערכת, למה סיננתם לי את התגובות?

        2. כאב, לא מדבר דווקא על כאב פיזי.
          הרי סיפור על ארמון וטירה והחיים הטובים, לא יעניין אף אחד נכון?
          צריך שיהיה בסיפור קושי מסוים, וקושי הוא כאב. על פי דעתי.

  7. (: (:
    אותו דבר, שמש זה דבר מוחלט ?

    כתבתי לך תגובה בפרק הקודם, אשמח שתקראי …

    מעריכה שאת מגיבה ככה לכל תגובה…, שאפו!!

        1. גם בליקוי חמה יש אור, רק שלא רואים אותו.
          חחח תזהרי להיכנס איתי לפילוסופיה זה מסוכן.
          את בעצמך מתוקה :*

          1. נו נו, הכל לטובה, ואם כך, אז גם עכשיו יש אור, רק שלא רואים אותו ?
            אם כבר פילוסופיה, קבלי את הפילוסופיה בשיאה ?

            ובקשר להזהרות—-
            הבטחת לנו שנהנה מהשמש!!, מהליקוי נהננו עד עכשיו!! (אימוג'י מקסים (: ) כך שפילוסופיה לא תעזור לך כאן!! ??

            אח במבי, כנ"ל קטן ומתוק (:

          2. אזהרות* (:
            (: (:, אוקי. סומכת עליך חמקמקית לשון? בעזרת השם.
            מי זה נעשה? (: (: כאילו את בעזרת השם? ?

      1. לא. לא.
        אם זה לא מעורפל- זה לא יפה.
        (אמממ, לא תמיד, כן? לא להסיק מסקנות מהמשפט הנ"ל).
        הוא היה שונה מבחינה מסוימת, כזו שכושר ההסברה הדל שלי לא יצליח לתאר לך. (תתמודדי עם החסרון הזה).

  8. ואייי הסדרה הזו מהממת!!!
    באמת ממש!
    אבל במבי פליזזזזזזז
    תוצאי את הפרקים בתדירות יותר גועה..
    זה קשה מעצבן לחקות כל כך ארבה זמן וגם זה כשה לקשר בין פרק לפרק וליזכור פרטים זה מממש לא רצוף…
    פליז יותר בתדירות
    ( א5ני יודעת שאת שולחת ורק אחרי חודש זה עולה אבל תישלחי יותר צפוףףףףףףף)
    תודה!
    את מהממת ומוכשרתף

  9. וואי פרק מושלם האמת שאני כמעט לא כותבת ומגיבה אבל קראתי הכול וזה פשוט מושלם אז במבי את מושלמת ואין כמוך בעולם(חולה עלייך ותמשיכי להוציא פרקים וספרים נוספים נהנהת מכול רגע)

  10. וואו במבייי מלחיץץץ מדהיםםם ומשגעעע ומותחחח
    חחח הכל בעצם,
    כתיבה מהממת אני ממש אוהבת איך שאת כותבת!❤️
    תמיד מסתכלת על הסיפור שלך ועכשיו גם יצא סיפור בהמשכים חדש ׳שלא לשמה׳ גם ממש יפה
    תמשיכי לכתוב אני במתח??❣️?

    1. ובכן, הבמבי נמצא בסכנת הכחדה מאז 1794 חוקרים רבים וחובבי טבע ניסו לשמר את הבמבי אך נסיונם לא צלח ובשנת 2022 נכחד הבמבי לחלוטין מעל פני האדמה.
      אולם, באזור מזרח אמריקה הצפונית תוכלו למצוא עדיין זן נדיר של במבי שעוד חי ונושם.
      אנא תרמו לנו ועזרו בהצלת הבמבים הנותרים.
      שלכם: החברה לאיכות הסביבה והשמדת הטבע.

  11. איכההה איהההה אתתתתתת
    היכן נעלמה הילדההההה
    כבר שבועים אני במתחחח??
    גם במייל לא שלחת את הסיפור בהמשכים שלךךךך

  12. מתנצלת.
    לגמרי סליחה.
    ברוך השם זכיתי וטסתי לרבי לחנוכה. היה מדהים מדהים מדהים (תודה ששאלתן-אימוגי קורץ). ו- פשוט שכחתי לשלוח פרקים מראש. לא הבאתי מחשב והסיפור לא היה איתי.
    בקיצור, מחילה מעומק הלב (באמת). בעזרת השם ביום שלישי הסיפור יעלה כרגיל.
    תודה על המחמאות, ממש.
    נ.ב. אניוואן, למיטב ידיעתי האולי לוקה בחוסר, במבי לא היה ולא נברא מעולם.

      1. יאיי
        תודה שהרגעת, במבוש
        איך היה אצל הרבי?
        שלחי פוסט רשמים
        אלופה שאת!
        עוד-בלוג?-
        וואווויויויי
        אני בהלםםם יישששששששששששששששששששש

        1. היה מדהים, מדהים, מדהים.
          אני לא חושבת שאפשר לתאר את הדבר הזה במילים (אימוגי כוכבים בעיניים).
          עוד בלוג? אממ לא, פחות… הכוונה שלי הייתה שהוא מתפרסם במקום אחר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגיות פופלריות