היא תבחר בטוב?
לפרק הקודם
שירה המשיכה לנעוץ מבט מזוגזג ומעורפל בהר הבית. רועדת. שלולית קיא מתחתיה. ומעל, שמים אפורים אפורים. יונה לבנה חצתה את קו הרקיע, נוחתת על הגג של מסגד עומר, שירה עקבה אחריה מהופנטת, נושמת את הקור, מחדירה אותו לכל תא ותא בגוף שלה. בוכה. "אני לא יכולה, סורי. אני לא יכולה".
"שירה, בלי שטויות. אין שום בעיה להיכנס להר הבית. את גם ככה לא מתנהגת כמו יהודייה", נעצה בה זוג עיניים זועפות, מבריקות.
בום. זה כואב.
שירה התנשפה, 'את גם ככה לא מתנהגת כמו יהודייה', כן, בדיוק את התזכורת שלך הייתי צריכה בשביל לדעת את זה. היא השפילה מבט.
נאסרין משכה אותה, גוררת. "בואי, דקה ואנחנו בפנים".
"עזבי אותי", שירה ניסתה להשתחרר מהלפיתה שלה. מתפתלת. "אני לא נכנסת".
"שירה", הקול שלה קפוא, אפס מעלות צלזיוס ומטה. "את נכנסת, זה לא נתון לוויכוח".
"זה כן", שחררה את היד שלה. מעיפה מבט אל הר הבית, מסתובבת ורצה מהר, מהר, מהר. לא רוצה להתחרט.
"שירה", נאסרין זינקה בעקבותיה. "לאן את חושבת שאת הולכת?"
"לשום מקום", מלמלה בפאניקה. לא מסוגלת להסב מבט לאחור, מסתכלת. אשת לוט.
סכין חדה פצעה את הלב שלה גורמת לו לדמם.
"תעצרי!!" נאסרין התנשפה, הצלעות שלה דוקרות, מאותתות על קיומן.
שירה לא הקשיבה, יוצאת מהשוק הערבי, עוברת את שער יפו, נבלעת בין עשרות האנשים וממשיכה לרוץ ישר עם השביל, מדלגת על המדרגות שתיים שתיים, בוהה לרגע באותיות המרקדות, על ירושלים, על הלב, נזכרת בלב של חוף הים, בלב של נאסרין שמאחוריה. נעצרת.
"שירה", היא ניסתה להסדיר את הנשימה שלה. מתנשפת. "יש לי רק שאלה אחת".
היא שתקה, מלטפת את הלב האדום. מתיישבת על הרצפה, נשענת, למרות הספסלים הרבים שברחבה.
"למה?" נאסרין ירתה. "רציתי בשבילך את יום ההולדת הכי יפה שיכול להיות. אמרת לי שהמסיבה שעשו לך בפנימייה היתה חונקת מדי, חייבה אותך יותר מדי. אז…", נשמה. "רציתי לשמח אותך. הלכנו לים והזמנתי את החברות שלנו, והיום רציתי להראות לך שאת ממש חלק מאיתנו, לכן", היא נחתה לידה בבת אחת. מחבקת ברכיים. "לכן הבאתי אותך למסגד. אני התכוונתי לטובה שירה, מבטיחה לך בשם אללה".
היא לא ענתה. מביטה ישירות אל תוך העיניים של נאסרין. קופצת שפתיים.
"שירה…", נאסרין היססה לרגע. "מצטערת".
"זה בסדר", היא קמה. "זו רק אני שכל הזמן זזה מצד לצד, לא מחליטה מי אני".
נאסרין קמה בעקבותיה. חוצות כביש, פונות לרחוב יפו.
"הלוואי שהייתי נולדת לאם ערבייה", אמרה פתאום. שוברת את השקט. "לא הייתי מחוייבת לשום דבר, חופשיה. לא היתה בי שום נשמה שלא נותנת לי להשתחרר, לא היה בי ניצוץ שאף פעם לא כבה, לא נותן לי להיכנס למסגד אל אקצא".
"אני לא בטוחה שהבנתי", העיזה להשחיל בזהירות.
"לא משנה", נשפה בתסכול, מכניסה ידיים קפואות לכיסי הקפוצ'ון.
"את יכולה לבוא אלי הביתה", נאסרין הציעה. "ואת יודעת את זה. אני אשמח וגם אמא שלי ואחותי, היא מאוד אוהבת אותך. את סמל בשבילה".
"הייתי רוצה", שירה נאנחה. "אבל אני מרחמת על אמא שלי". למרות שאמרתי שאקרע לה את הלב.
"רוצה ברד?" נאסרין לא ענתה. לא יודעת מה להגיד.
"קר. אבל את יודעת מה? בסדר. זה מגיע לי אחרי הכל".
"לסבול?" היא חשבה ששמעה לא נכון, בטח בגלל הרוח.
"כן", אישרה את שמיעתה הטובה של נאסרין. "אני סתם אחת ללא עמוד שדרה", שלפה שלושה שקלים, מנחיתה על הדלפק. המוכר הגיש לה כוס מתפקעת בברד סגול.
היא מצצה את הקשית, לא מברכת.
"נשב?" נאסרין הצביעה לעבר המדרגות.
שירה הנהנה. נוחתת על האבן הקרה, שולפת נייד, הצג הבהב מולה בהיסטריה. היום שעבר לא עשה טוב לשיחות שלא נענו.
"על את מה את מסתכלת?" נאסרין הגניבה מבט על הטלפון מעבר לכתפה.
"על כל האנשים שאני מסננת", אמרה בסתמיות.
"מסכנים, בטח הם דואגים לך".
"כן", נעצה מבט באופק השחור, טיפות גשם נטפו לידה, מעליה. מתערבבות בתוך הברד הקר, ממיסות אותו. "הם לא דואגים לי, הם דואגים לכך שלא יקרה לי כלום במשמרת שלהם".
"את צינית".
"ואת גאון", גיחכה.
"תעני לרוני, היא מתקשרת אלייך שוב".
"עם אוזניים חדות כמו שלך, אני לא עונה לאף אחד".
נאסרין חייכה. "היה נחמד, מתקשרת לעדכן את אבא שלי שאנחנו ביפו".
"את מבינה רמזים", שרקה בהתפעלות.
"במיוחד את הבוטים שבהם".
***
"לאן?" רייצל רעדה. מחבקת את חלי חזק חזק. "רוני, לאן?"
"אני לא יודעת", היא נראתה בעצמה על סף בכי. "השאירה מכתב לא ברור ונעלמה".
"ועוד אחרי המסיבה שעשינו לה לכבוד יום ההולדת", נוי כעסה. "חשבתי שאנחנו חברות, בסוף היא נוטשת לטובת נאס-", החווירה. לא היית אמורה לספר את זה.
"לטובת מי?" רייצל פתחה עיניים ענקיות. "נאסרין?"
נוי הנהנה מחוסר ברירה.
"איך את יודעת?" היא אובדת עצות לגמרי. לא מאמינה שהבת שלה שוב חזרה לשם, אבא לא, עד שהצלחנו לגמול אותה מהחברות המסוכנת הזו, איך היא מצאה אותה?? למה??
"שירה סיפרה לי שהיא תחזור לשם בקרוב, חשבתי שהיא צוחקת איתי, עלי. לא, לא האמנתי שהיא רצינית".
"אמא", חלי ליטפה דמעה מלוחה מהלחי שלה, מחבקת. "אל תבכי".
רייצל חיבקה אותה בחזרה, חזק. "חבל ששירה לא השתכנעה מהפסיפלורה", מלמלה בחוסר כוח. מביטה על חלי. "חבל שבגללה לא זכית להכיר את אבא שלך, ילדונת".
רוני נשכה שפה. מסובבת מבט, לא יכולה להכיל את הכאב. הטלפון שלה רטט, היא שלפה אותו, פוערת פה. "רייצל, נוי, שירה מתקשרת!!"
***
"רוני", שירה לחשה.
"שירה", היא התייפחה לתוך הטלפון. "איפה את? הלב שלי כבר חישב לשבוק חיים".
"לא משנה איפה אני", לא נתנה לעצמה להיסחף אחרי רוני, המדריכה המתוקה שלה. "התקשרתי בשביל לבשר לכן שאני חיה וקיימת ושלא צריך לחפש אחרי, טוב לי". שקרנית, הנשמה שלה צווחה. שירה ניהלה איתה קרב מהיר, פוצעת אותה. מביסה.
"בלעדי", נוי משעינה ראש על השולחן הקר. לאן הדרדרת שירה?
"ו… תמסרי לאמא שלי שאני מבקשת סליחה, אני לא אחזור הביתה בקרוב. שתתן לחלי נשיקה בשמי".
רוני בלעה רוק, מביטה אל נוי שהעבירה מבט אל רייצל.
"אוהבת אותך ילדה שלי", לחשה בחולשה. "ולא משנה כלום".
בירושלים המילים פרחו באוויר, מתערבלות ברוח, נישאות הרחק אל כוכב זוהר שיבקיע את החושך שיבוא בלילה, אל שבעה עשר בלונים אדומים שפרחו באוויר, מתעופפים אל האור.
ואל לב אחד קטן ופועם, שהקים סביבו חומה. מרסק את המילים האוהבות לחתיכות, כורה להן קבר, טומן באדמה ומתעלם.
הולך.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
86 תגובות
במבי אין לי כבר מילים להגיד, ולא בציניות. כאילו כל שבוע אני יגיד לך אותם מילים? נמאסס אני צריכה לשנות לקסיקוןן ?
אבל מה נעשה שהסיפור הזה הוא פשוטט—– לא מצאתי תמילהה חח את בחורה מוכשרת בקטע שכאילו מכל הספרים הכי יפים שקראתי עד עכשיו, וקראתי ספרים מהממים את פשוט עולה עליהםם למרות שאני רק בפרק הרביעי ?
אז באמתת ממש מחכה לפרק הבאא אוהבתותך ❣❣
אני מסכימה לך לעבור לאנגילת, או בהשראת הסיפור לערבית?
ואוו. תקשיבי אני מסמיקה.
מקווה שאת מתכוונת באמת? שאני לא מסמיקה לחינם חחח
תודה!!!??
חחח שנונהה ?
אל דאגה את לא מסמיקה לחינםם יש לך עלמה ?
זה תגובה על התגובה לתגובה שלי חח מקווה שלא סבכתי ?
חחח לא,
אני אוהבת התפלספויות!!?
אני בוכה, מבטיחה לך
אני בזום עם דמעו בעיניים
את מתארת את זה כל כך חי שאני נשברת
אוףףף
אני כבר מתלבטת עם כדאי שתמשיכי לכתוב כל כך מושלם
❤
תודה. תודה. תודה.
את פשוט מתוקה.
למה מתלבטת?? אל תגזימי אני ילדה בקושי בת שבע עשרה (כמעט) בטוחה שיש תיקונים לעשות?
וואאוו במביי!!!
אין לי מילים!!
איזה חמודה מטען!!
שמחה לשמוע?
טוב, אני כבר לא יודעת למה לצפות.. כל פרק יותר יפה מהקודם. אני קולטת תצמי בסוף הפרק עם עיניים בחוץ ושפתיים צמוקות-?ככה בערך..
את אלופה אלופה אלופה??
חחח אני אוהבת את האימוגי הזה?
תודה אניוואן!!
אני כל כך שמחה שאת אוהבת. ממש?
יפה יפה יפה!!
יפהפה!!
במבי את טובה!!
תודה ענקית, לורם איפסום דולור!!!
וואי שם ארוך?
מה הפירוש שלו?
חח פירוש משעמם
מלל מקובל וחסר משמעות המשמש "ממלא מקום" בעת עריכה, בתחום הדפוס, ההדפסה והפרסום.
מקווה שהמידע יעזור לך בחיים..!:)
כן, הוא עזר לי!!
נחמד להוסיף מידע למוח שלי שעשה הרגע שב במתמטיקה.
מסכן, קצת להרגיע אותו בחומר אחר?
דיי לא יכולה פוסט מהממם בלוג יפה אהבתי ממש מחכה להמשך….??
תודה קינדר בואנו,
את ממש חמודה!!!
שמחה לשמוע?
למה למען השם זה הפרק הראשון שאני טורחת לקרוא???
מהמם!
רצה לקרוא גם את כל הקודמים;)
חחח נפלת על הפרק נראה לי פחות מובן בלעדי הקודמים?
וואי, תודה!!??
אמאא מה זה הדבר הזה?? ואני יגיד את זה כל פעם מחדש!! זה פשוט מ ו ש ל ם ! ! משורה לשורה שאני קוראת יש לי עוד מה להגיד על זה אבל במילה אחת זה פשוט מושלם!! מחכה לזה כל שבוע! ואת מהממת במבי, אוהבת אותך
אגם, איזה מתוקה.
זה כייף לשמוע שהסיפור שלי מושלם.
תכלס אני קצת בהלם מעצמי שהמשכתי אותו אחרי הפרק הראשון…
אוהבת בחזרה?
וואו!
במבי!
את כותבת מדהים ומרגש וכל כך יפה!
מחכה במתח להמשך!
אביגיל.
תודה אביגיל!!
אם את אוהבת…?
אוהבת שאת אוהבת??
כל פרק יותר יפה מקודמו. יואו אני לא יכולה! כמה כאב בסיפור אחד?? בבקשה תעשי שיהיה לה טוב…!
זה כאילו יופי דוקר כזה… שכל שורה שניה הלב שלי מתכווץ עוד יותר…
סליחה?
אל תדאגי בסוף יהיה לה טוב.
סוף מציאותי, אני חושבת שהדגשתי את זה פעם.
אין כזה דבר בחיים סוף הכי שמח שיכול להיות (לעיתים נדירות..)
בעז"ה אני ישתדל?
יופי שאמרת.. שונאת שבסוף עושים שהכל טוב וסוף שמח, אנשים מתי תקלטו?? החיים לא מושלמים!!
בול.
בול.
בול.
הוצאת לי את המילים מהפה.
וגם אחרת הסוף יותר מדי ק'יצי והורס את כל העלילה של הסיפור, לדעתי.
במבי יש לך כתיבה עוצמתית עכשיו אני מחכה לשינוי אצל שירה
עוד יבוא היום הזה…
תודה!!?
אמאלההה במבי מהממת אחתת
יואו את כותבת מושלללם
זה ממש ריגש אותיי וואי תמשיכי לכתוב ??
תודה!!
איזה כייף לקרוא?
שמחה שניסיתי לכתוב ברגש, את מעלה לי את זה.
במבי…
כמה שאת טובה, את זה את יודעת. אז אני רק אגיד לך שאני מחוברת מידי לכתיבה שלך, רק שתקחי על עצמך את המצפון לא להפסיק..
??❤❤
חחח גלים אין סיכוי, התחברתי רגשית??
תודה, מתוקה שאת?
אמהלההה!!!!
ואווו ואווו אואוו
שמעי שאת אשכרה לא נופלת מאףףף כותבת רצינית!!! זה פשוט מדהיםם לדעתי!! הכתיבה, הדימויים, התיאורים.. מושלם!!
ים סוער, אין עלייך!!
אם את אומרת שאני כותבת רצינית, סומכת עלייך?
את מותק!! תודה, חמודה שאת?
רגע אני צכה להבין, נאסרין מוסלמית או ערבייה? התבלבלתי בגלל הר הביית…
אני יסביר לך משהו.
יש ערבים, בתוך הערבים יש כל מיני דתות מוסלמים, נוצריים וכו.
הבנת? אז היא ערבייה אבל מאמינה בת כלשהי. הבנת יותר?
אימאלהה יאווו
את הספר הזה הייתי רוצה לקרואא
אימאלה במבי שתדעי שהרגש שלך פי אלף יותר יפה ממתח (לדעתי כע) קיצר מחכה כבר להמשךך
מושלמתת
חחח קראת את ספר האקשן שלי ואני לא יודעת???
ותודה. תודה. תודה.
אני שמחה שאת אוהבת את הרגש שלי!!?
חח לא פשוט כתבת פה כמה סיפורים של אקשן.. ואמרתי שאני יותר אוהבת את הרגש חח
וכשאמרתי את הספר הזה הייתי רוצה לקרוא התכוונתי שאם היה יוצא באמת ספר עם הסיפור הזה הייתי רוצה לקרוא אותו!!
ואוו,
זאת כבר מחמאה מחמאה?
יפהםה. 3 דברים הפריעו לי: לא הבנתי לאן נעלם הקיא שלה. היא לא התבוססה בו לפני רגע? שום אזכור לתחושת לכלוך, או לניקיון כלשהו, או לאי שימת לב לניקיון שדרוש, משהו.
דבר שני, היתה לך עוד נפילה פצפונת עם הדו שיח.
"אני לא בטוחה שהבנתי", העיזה להשחיל בזהירות.
"לא משנה", נשפה בתסכול, מכניסה ידיים קפואות לכיסי הקפוצ'ון.
מי העזה? מי נשפה? כאן מספיק לך ליידע רק משפט אחד (או את העזה או את נשפה) כי את השני כבר נבין לבד.
ואחרון, לא הבנתי בכלל מי זו נוי, חלי, רוני ורייצל. רק בסוף הבנתי איכשהו שריחצל האמא, רוני המדריכה וחלי האחות. אבל עד שההבנה הגיעה התבלבלתי כהגן. את צריכה להכניס אזכור לדמויות לפני שאת מספרת עליהן – משפט כמו "ולבנתיים בבית של שירה ישבה רייצל אמא שלה, חלי אחותה ובכו לרוני ולנוי – המדריכה וה.. מהפנימיה" יכול לעשות את העבודה. כמובן משפט יותר ספרותי
אוהבת את הערות שלך!!!
בנוגע לראשון ולשני את ממש צודקת אני אשתדל בעז"ה להכניס שינויים בקרוב.
אבל בנוגע להערה השלישית שימי לב שפרק הראשון רייצל חלי נוי ורוני מוזכרות ממש הרבה. זאת אומרת אתן כבר אמורות להכיר אותן…
ו… תודה!!!
תמשיכי להעיר ולהאיר, אני אוהבת את זה??
זה שהן מוזכרות הרבה בפרק הראשון – לא מספיק בכלל. אם את לא נותנת לי אזכורים מדי פעם – אני פשוט לא יודעת מי הן. אצלך בראש את בטח יודעת את הפרקים בע"פ עד שכבר נמאס לך לקרוא אותם, אבל אצלי זה לא יושב בראש בכלל. מה גם שזה לא ספר אלא סיפור שמתפרסם פעם בשבוע – ואין לך תקציר כמו שיש בעיתונים.
אני אגיד לך מה אני זוכרת מהסיפור: שירה יהודיה מתבגרת, חברה של נאסרין ערבייה. שתיהן כנראה באותו גיל, ולשירה היה יומולדת.
כל השאר – אם את תוקעת שמות בלי להסביר לי, אני מאבדת אותך ואת איבדת אותי.
שוב!
את מדהימה ומהממת באמת! ולכן דווקא חבל לי שתתקעי בתור סופרת חרדית בינונית ומטה. יש לך כוח להעיף ציבור קוראים שלם, ולכן אני רוצה שתנצלי את הכוח הזה ולא רק 10% ממנו (שגם ה10% הזה מעיף חצי אוכלוסיה, שלא תטעי)
ואווו, קודם כל תודה שאת טורחת לענות. (ועל המחמאות. את פשוט מתוקה?).
דבר שני, את צודקת, לא חשבתי על זה שבאמת אתן קוראות את זה פעם בשבוע וטבעי ממש שתשכחו. במיוחד שהפרק השני התפרסם כמה שבועות לפני הראשון…
אני אשתדל לשים לב יותר בעזרת ה'. הערות שלך ממש מדויקות.
תודה!!
מעריכה ממש.
אין לי מילים.
רק בקשה קטנה.
למה את מוציאה פרק פעם אחת בשבוע????
נשמח ליותר…???
איזה חמודה שאת!!!?
א. אני לא חושבת שהאתר יסכים יותר מפעם בשבוע.
ב. זה ימאס עליכן? אני חושבת שגם משהו שאוהבים אם הוא טו מאצ זה פחות כייף, לא?
וואו במבי מהמםםם!!!!
מחכה כבר לפרק הבא?
תודה!!!
שמחה ממש שאהבת??
נ.ב
אפשר לשאול למה זה השם שלך?
אין כזה דבר שילדה היא משהו רקוב, או שזה היה סתם במצב כפית?
בדיוק קילפתי תפוחי אדמה והיה שם אחד רקוב…
אני נראה לי היחידה שיש לה טראומה מקילוף תפוחי אדמה אחרי שפצעתי את עצמי רציני?
יאווו במבי אני מתה עלייך!
זה כלכך יפה ואמיתי!
מעריצה שלך?
אוי פרצל,
את מתוקה, מתוקה.
מעריצה שלך גם??
אויייייייייייי
אמיתי עומדות לי דמעות בעיינים בשבילה
לא את פשוט אלופה
הכנסת אותה ללב שלי….
אם מישהי התחברה לדמויות זה הכי מראה לי שהצלחתי.
ואני שמחה שכתבת, זה כל כך כייף לדעת את זה?
וואו במבי, התעלת על עצמך, או שתמיד היית בפסגה.
זה היה פרק מדהים.
אני ילדה די ביקורתית על ספרים והמח שלי חיפש אוטומטית דברים שכדאי להוריד או שלא קשורים.
לא מצאתי.
אני מאד אוהבת את המשפטים האחרונים של כל פרק, את חכמה.
משפטים כאלו משאירים את הקורא במתח ובכללי, הופכים את הסיפור להרבה יותר יפה.
התיאורים שלך יפהפיים והכתיבה ברמה גבוהה, רצופה וברורה.
תענוג לקרוא!
יש לך את כל מה שדרוש לסופרת טובה ובעלילה שלך את כל מה שדרוש לספר טוב.
יום יבוא ואני אראה אותו על מדף בחנות עם חותמת של "רב מכר".
ואווו פרנס,
אני אסמיק מהמחאמות שלך כל פעם מחדש (? כזה בערך).
את כל כך חמודה, כמה מחמאות בתגובה אחת. תודה ענקית!!!
ולגבי ה 'רב מכר', אולי זה עוד יקרה?? אולי?
במבי. באאאאמבייייייי.
זה מידי גדול עליי לעכל את זה, אז אני קצת בורחת.
רק שתדעי שזה מושלם ברמה הכי גבוהה שיכולה להיות.
ואווו.
מותק, את באמת מותק!!
איזה כייף לקרוא שאת נהנית.
תודה?
במבייייי.
הלחצת אותי מדיי.
ואת כותבת שלמותת.
ולא הבנתי, נוי מי היא? דתייה? לא דתייה? חברה של שירה? לא חברה שלה?
תודה נעלי אדידס?
תקשיבי, נוי היא חברה של שירה. דתייה.
זאת אומרת פעם גם שירה הייתה ואז היא ירדה וחזרה לפניימיה של חוזרות.
אחר כך היא נפלה שוב עם נאסרין ולנוי, חברה שלה, יהודיה, זה כאב.
במביייי
וואוו זה היה מהמםםם
אני עם דמעות בעינים.
הכתיבה שלך מרגשת, מהממת, עם עומק, כמו תמיד.
אני אוהבת אותה:)
יותר מידיי
אוהבת?
ספרינג!!!
איזה מתוקה, וואוו כייף לי לראות את המחמאות שלך.
תודה!!??
במבי אין עלייך!!
וואו איזה כתיבה עשירה ויפה!!
מדהימה!!!
וואוו מחברת תודה?
כייף לקרוא.
במבה עד החגים של תשפ"ב אני רוצה לראות בחנויות את הספר 'אחת אפס לאמת' טוב?
אם את לא רוצה שנדע מי את תכתבי בשם הכותבת 'במבי'
טוב חכי רגע עכשיו אני אקרא את הפוסט…
אבאלהההההה במבייייי זה הפרק הכי טובבב!!!!
הפלת לי את הלב לרגע במילים 'סכין חדה פצעה את הלב שלה גורמת לו לדמם' ההיתי בטוחה שאבא של נאסרין תקע בה סכין?דיי זה מהמם ברמות! אינמצב שאת רק שנה מעלי!! שאני קוראת את הבלוג הזה אני מרגישה שאני מתנתקת מאיפה שאני עכשיו ואני רק עם שירה וחלי ורייצל.. וואוו זה כזה אמיתי!!!!!
כן המפקד??
תודה, מתוקה שאת.
לא מסכנה, למה שנתקע בה סכין? לפחות לא בשלב הזה של הסיפור. חחח סתם סתם?
טוב אולי בתשפב הסיפור יסתיים מסכימה לזה לקרות.
במביייייי
וואווו איך לא ידעתי שיש לך סיפור בהמשכים כאן??
אפחד לא יכל ליידע אותי?!
טוב, אז עכשיו קראתי הכללל מהתחלה
ופשוט אין מילים
מטורףףף
אין, את כותבת כזה יפההה
מושלם.
אוהבת ליאלו. ?
ליאלו, התגעגעתי?
וואי, תודה.
מאחלת לך שתהני, חחח.
במבי את כל כך מוכשרתת!!!
תודה דגל!!
כייף לקרוא??
במבי את ממש יכולה להיות סופרת!
אני המומה מהכישרון שלךך
חולה על הסיפור הזה, מחכה ממש לפרק הבא?
המון הצלחה להמשך הכתיבה❤️
בטי, תודה.
מקווה שזה שאת המומה זה בקטע טוב??
אמן, חמודה שאתת.
אני מרגישה מצחיקה לכתוב לך כמה זה יפה.
זה כמו שכל פעם שאני אקרא ספר חדש של ליבי קליין אני אכתוב לה כמה שזה יפה.
את פשוט כותבת אלוף, כמו סופרת, באמת.
מחכה להמשך.
(שיהיה ארוך, פליז)
אמיזנג איזה מתוקה!!!
זאת מחמאה ענקית בשבילי;
א. שאני נקראת בשבילך סופרת?
ב. ליבי קליין, היא באמתת סופרת.
נ.ב
זה בערך ארבע עמודים מה שעלה כאן, אני לא רוצה להעמיס יותר מדי…
חוץ מהסיפור, חכה, חכה שניה. נו.
במבי ממש אהבתי שאת מגיבה לכל אחת,
מין יחס אישי כזה מסופרת:)
אה,
סליחה לא 'אה'
ואווווווו,
במבי אני משתכעת מהכתיבה שלך,
מהתוכן ומבין לבין.
נשמעת בת ששווה להכיר.
חחח שאתן קוראות לי סופרת זה קצת מצחיק אותי?
אני עוד לא בת שבע עשרה…
ואיזה כייף, תודה!!!
אני לא כזו אנונימית, סתם מעדכנת?
במבי!
זה פשוט וואו. וואו.
ואל תעשי לה סוף טוב, לפחות כרגע, למרות שחושבים שחייב כי אחרת זה לא יהיה חינוכי.
וואו. אני עדיין בהלם.
תודה אבנוש?
תסתכלי מה כתבתי כמה תגובות מעליך, אני יעשה בעז"ה סוף מציאותי.
ואוו.
פשוט וואו.
?
את לא נורמליתתת
איזה שלמותתת
חודרת לעומק!!
לא יודעת למה אבל האימוגי הצחיק אותי?
וואי, תודה!! איזה חמודה?
שיאוווו איתךך!!
זה-היה-פרק-מטריףףף!!!!
את-אלופה-ברמות!!
בדרך כלל, אני לא אוהבת לקרוא קטעים כאלה, כי הסופרת לא יודעת לבטא נכון…
אבל זה היה מהמםםם!!!!
את טובהה!!!
ואוו. תודה.
איזה כייף לקרוא מחמאות כאלה??
אוף נו עוד לא הבנתי מה יש לשירה עם אבא שלה. זה כאילו מעורפל כזה מסביב
את כותבת מושלםםםם
הולכת לחמישי!!! כי א יכולה להפסיק לקרוא
התחלתי עכשיו להשלים את כל הפערים שלי בסיפור ואני חייבת להגיב פשוט על כל פרק כי זה חותך לי את הלב.
במבי, באמת שאינלי מילים.
דיי, דיי, במבי!!
מה זה הדבר הזה?
מה?
מה?
אני מהולמת כולי!!!