גם לשכל יש רגשות.
לפרק הקודם
"אהלן", נאסרין מנחיתה חבילת שוקולד, קשורה לחמישה בלוני תכלת על השידה שליד המיטה.
"וסאלן", יסמין מחייכת. אסלי, נאסרין, ג'סיקה.
"איפה האחיין שלי?" היא סוקרת את החדר בזוג עיניים חדות. "מה, לא כאן?"
"לא הגעת בשבילי?" יסמין מעווה שפתיים כלפי מטה. "חשבתי שאנחנו חברות".
"עד שנולד המלאך שלך, הרס את כל התוכניות"
יסמין צוחקת, "הוא בתינוקייה".
היא מחזירה לה חיוך שובב, "אני רוצה לראות אותו".
"רגע", אסלי עוצרת אותה. "אפילו שלום בצורה יפה לא אמרת. מה שלומך יסמין?"
"בסדר גמור, אני מרגישה טוב יותר. אפשר לחזור לבית מחר?"
"מחר?" אסלי מתפלאת, באמת. "את לא רוצה לנוח קצת?"
"בבית אני נחה הכי טוב, הכי טבעי".
"אולי תבואי אלינו?" ג'סיקה סוקרת אותה במבט מתחנן. "אני לא אפריע לך, אעשה כל מה שתרצי".
בשביל זה יש לי את ג'מה. "רעיון נחמד. אבל אמא שלך לא צריכה תינוק צווחני על הראש, ואני אעדיף להיות במקום שמוכר לי היטב".
אף אחת לא דוחקת בה, אומרת: 'אצלינו זה הבית האמיתי. בואי, את תהני'. וטוב שכך.
"זה בסדר", אסלי מסכימה איתה. "הבאתי לך קופסאות אוכל, את אוכלת כרגע דברים רכים. נכון?"
"כן, תודה. חכו, אתקשר לחמדן שיביא את הקטן מהתינוקייה".
"נו?" ג'סיקה קופצת בחדר בחוסר סבלנות.
"הוא לא עונה", מוזר. "אני אלך להביא אותו", היא אומרת לבסוף באנחה. "קצת ספורט לא יזיק לי".
ולמה שוב אף אחת לא סותרת אותי?
—
"אבא, אתה חושב שאני פועל כמו שצריך?"
"לא רק כמו שצריך, אלא יותר מזה". עבד מסתכל ישירות אל תוך העיניים שלו. "תירגע, חמדן. היא לא הבינה שום דבר שהיא לא הייתה צריכה להבין".
"הכרתי את המשפט 'איך נפלו גיבורים'. לכל הדעות זה מעורר תמיהה".
"לאו דווקא, לא חסר ערבים אינטליגנטים". קריצה.
זה לא מצחיק את חמדן. הוא בלחץ, "אתה בטוח שזה לא עורר לה נורה אדומה?"
"ואם כן?" הוא מעביר רגל על רגל, מקרב לעברו את הנרגילה.
"אז היא תתחיל לברר, לחפש בעבר.
אחרי כל המאמץ שלי להרחיק את אורי לאחור. האיומים של חוסיין, לפי הבקשה שלך והחטיפה שלו כשהיה קטן. זה יהרוס הכל".
"יסמין לא תחשוב על הכיוון הזה, חמדן. זה יראה לה מטורף מדי".
"אבל זו המציאות".
"היא תעדיף להתעלם ממנה", עבד מגחך. "אתה מכיר אותה טוב ממני, כן? יסמין תדחיק, לא תתמודד".
"ג'מה, תצליח לפתור את הבעיה?"
עבד נושף מהנרגילה בריכוז. "אני מאמין, בכל זאת היא מקבלת הרבה כסף. ואם היא תתחרט… היא לא תעשה את זה, היא לא טיפשה. הרי אתה יודע, לא שווה להתחיל עם חמולת עבאס".
"לא שווה", חמדן חוזר אחריו, ממלמל. "אתה חושב שהוא גאה בי?" העיניים שלו פגיעות כל כך. אני לא יודע עד כמה אני פועל נכון.
"אני בטוח".
—
"בונבוניירה מתוק", נאסרין צוחקת. "אפשר להרים אותו?"
"בטח, סרי. אבל בזהירות". שונה מאח שלה, הבחורה.
היא מתכופפת לעריסת הפלסטיק, עוטפת בשמיכה רכה. מרימה. "אפשר להעיר אותו? אני רוצה לראות אותו עם עיניים פתוחות".
"את יכולה לנסות", יסמין מניפה יד בביטול. "לא תצליחי. ישן עמוק, כמו אבא שלו".
"כמו תינוק בן בקושי יומיים", אסלי מתקנת. מצלמת את נאסרין והתינוק.
ג'סיקה מסתכלת עליו, מהופנטת.
"היי", יסמין קוראת לעברה. "את יכולה להביא לי את השמיכה הנוספת מהעריסה?"
"בטח", היא מגישה לה, ממשיכה להסתכל עליו.
"זה עובד", היא מגחכת בחיבה. "את חמודה, ג'סיקה. עכשיו אני אדע איך להפנט אותך".
היא לא עונה, בולעת רוק. כן עונה, "הוא מתוק".
העיניים של יסמין בורקות באהבה. של נאסרין כהות בעצב, והכל בגללי.
***
'לשדר לו שאתה כאן אם הוא צריך, לא לדחוק בו'.
אורי נושם עמוק, מרפה שרירים. מלכסן לכיוון יוני מבט עצור, לא לדחוק. שי אמר שאני צריך לתת מרחב.
"יוני", הוא שומר על קול יציב. משתדל, לכל הפחות. "אם תרצה לשתף, לדבר, אני כאן. אני יוצא לחצר". להתקשר לאמא, לספר על תינוק קטן שנולד, נכד שלה. ואבא גוי.
"תודה", יוני מתהפך במיטה. דומע. מאז שחזרנו מתחנת המשטרה, הוא לא מפסיק לבכות. לא בדרך, לא כשאריאל הגיע לדבר איתו, כשהרב שלום ניסה לדובב, כשאבא שלו התקשר. הוא לא רצה שהוא יבוא.
אני הייתי עושה הכל כדי לראות את אבא שלי, אפילו עוד פעם אחת. אחת בלבד.
אבל יוני לא מפסיק לבכות, והלב שלו לא מפסיק לשתות דם. יש לו עוד מספיק לוגים אדומים בגוף?
אורי יוצא. רוח קרה מכה בו, הוא מתמכר אליה. שולף פלאפון מכיס המכנס, מחייג. "אמא".
"אורי, מה שלומך?" מאז שהיא התחתנה, אין חוט של עצב בקול שלה. רק חום, הרבה חום.
"ברוך השם, מצוין. אני… רוצה לספר לך משהו", הוא בועט באבן בינונית, מעיף אותה למרחק מטרים. "אני מתלבט אם תשמחי. או, אולי, להפך".
"אני כבר יודעת". אורי בטוח שהיא מחייכת מעבר לקו, מחייכת באמת. "שירה, ילדה בן".
"ואת… שמחה?"
"אני שמחה שלכל הפחות הוא יהודי, שהמשפחה התרחבה. אני לא שמחה בדרך, ולא מאמינה בה. משתדלת לשמוח בתוצאה".
"מי סיפר לך עליו?"
"מרלין".
"אה", הוא משתעל בהפתעה. "היא לא העיפה אותה לכל הרוחות אחרי המכות שהיא ספגה בגללה?"
"להפך. היא עוקבת אחריה בקשר הרבה יותר צפוף. אבל אין לה תמונה. אם היא תצלם, היא תיכנס לסיכון עצמי".
"שירה שלחה לי", הוא לוחש. מרים עיניים עייפות לשמיים, נתקל בענני כבשה יפהפיים. בי היא עדיין מאמינה, חידוש. "את רוצה שאשלח לך?"
"ברור", משהו בה נחנק מכאב. כי אותי, הבת שלי לא רוצה. רק את אורי, התאום שלה.
אולי קשר של תאומים הוא אחרת.
אורי שותק. נכנס לגלריה, לוחץ על התמונה, נמס. לשירה אמרתי שהוא רק חמוד, אבל הוא התינוק הכי מושלם שאני מכיר.
שלח.
"קיבלת?" ענייני.
"כן". היא סוקרת כל מילימטר ומילימטר בגוף הזעיר שלו, אוהבת. "אתה יודע כשהיה לשירה יום הולדת שמונה עשרה, לא עשינו כלום. רק לך". ואפשר לומר שהיא לא ענתה לשום טלפון שלי, ביום ההוא.
"אני יודע", אבל דווקא עשיתי. הוא מחייך לעצמו, והרבה. "אמא", הוא שואל בזהירות. "אולי, תלכי לבקר אותה?"
—
"לבקר אותה". כמיהה בקול שלה, כאב הולם.
"אני חושב שלא".
"למה?" היא רועדת. וכל היציבות שהיא בנתה סביבה בשיחה עם אורי, מתמוטטת. "למה שי?"
"כי שירה לא רוצה לראות אותך".
"אבל… אני מתגעגעת".
"ובכן, מה יום מיומיים?" הוא לוגי, הוא מחוץ לתמונה. לא מרגיש אהבה של אמא, מה היא.
"שיש לה ילד, אני סבתא. זה מרגש, לא?"
"אה, מרגש", שי חוזר אחריה. "שיש לך חתן גוי?"
"זה, לא".
"שהנכד שלך יגדל בבלבול?"
"גם לא".
"שאולי, יום אחד הוא יהיה נער בן חמש עשרה ויצרח בכל הגרון שלו מוות ליהוד?"
"לא, בכלל לא".
"שהתינוק המלאכי הזה של היום, יתחתן מחר עם גויה. ישמח מכל פיגוע שיעשו בנו, מכל טבח. יהנה משטיפת מוח, וברגע שרק תהיה לו הזדמנות יהפוך לשהיד?"
"אתה מגזים". היא באפיסת כוחות, טוטאלית.
"כן?"
"לא".
"אז אל תלכי לראות אותה, זה יתן לה הסכמה למעשה הנורא שהיא עשתה".
"גם מאיר אומר את זה".
"חכם, אח שלך".
"ואתה?"
"משתדל לעשות את מה שנכון".
"ואת מה שהלב רוצה?"
"שומר לפעם אחרת".
"אם רוני שלך, או מיכל, היו מתחתנות עם ערבי. היית מוכר אותן לשטן?"
"הייתי בוכה כל לילה, קורע את עצמי מחדש, מזכיר לי את האמת. ולא, לא מגיע לבקר אותן. במיוחד לא אם גדלת בין ערבים וברחת משם. כל אחד מהחמולה יכול לבוא פתאום, לדרוש נקמה".
"איך אתה יכול לדעת אם לא היית במקום הזה?"
"אני, לא הייתי. חיים, בעלך זכרונו לברכה, היה. את סיפרת לי במה הוא האמין. הוא צודק, נכון?"
"נכון".
אבל לב של אמא, מתגעגע. קלקלה את השורה, האהבה.
***
"היי, יוני".
"שתוק", זועף.
"הוו וואה, עצבני היום, אה?"
"עצבני תמיד, חאלס. לך לחפור ליאיר".
"לא, אני רוצה לחפור לך". אוריה מתיישב על המיטה שלו בקפיצה.
"קום".
"לא רוצה. תגיד לי, מה קרה לך?"
"אני אקרא לסוהר".
"זה אמור להפחיד אותי?"
"אני חושב שכן".
"טוב שעוד יש לך מחשבה במקום הנחמד הזה".
"הגעת בשביל להתעלל בי מילולית?"
"גם", אוריה מודה. "אבל גם בשביל לשאול למה לא היית היום בארוחת הצהריים".
"לא היה לי תיאבון".
"אה, באמת?"
"באמת. קום לי מהמיטה".
"קשוח", אוריה מתרומם. עובר לזו של יאיר. "ולמה לא היה לך תיאבון?"
"עוד שאלה אחת ואני מגלגל אותך לצינוק".
"לך להתלונן לסוהר", הוא מגחך.
"או-קי", יוני ניגש לפתח התא, רוצה לקרוא לו. עוצר פתאום, "עילאי לא מרגיש טוב".
אוריה מעוות פרצוף, "איך אתה תמיד יודע לקלוע לנקודה?"
"בגלל זה אתה מתנהג ככה?"
"תגדיר ככה".
"ציני".
"כן", הוא פולט. "אני דואג לו".
יוני מתיישב מולו, על הרצפה. "אוריה, רד מהצוק שאתה נמצא עליו. זה מסוכן".
רד מהצוק, רד. תרד עכשיו, מסוכן.
הוא מעיף מבט לתמונה, מזיע. שולף את הטלפון מתחת לכרית. "עילאי?" אתה עושה מעשה אסור, ההיגיון צורח אליו. הוא מתעלם ממנו, יש מקומות שהוא פשוט מתמוסס.
"אני לא בטוח שאני שומע נכון".
"אתה שומע מעולה", הוא לא צוחק, לא מגחך, לא עצוב. סתם, בובה מרוטה.
"במה זכיתי?"
"לפני שבוע זה התאריך שבו השתחררת מכלא 'אופק', לפני שנה. אני טועה?"
"לא, ואז?"
"התקשרתי כדי לאחל מזל טוב".
"מצחיק. אתה כבר לא מדבר עם נערי רחוב, כמוני. מכורים לפשע".
"רד מהצוק", הוא אומר פתאום. מתעלם ממה שעילאי אמר. כי הוא צודק, זה היה תנאי הקבלה הראשון לישיבה המיוחדת הזו, ניתוק קשר.
"קשה לי מדי", עילאי מביים גניחה.
"לא הבנת", הוא נושם בכאב. "לקחו אותי לחקירה שנייה, פרצו לי את הלב", והנה בן האדם היחיד שלו אני יכול לספר הכל. בלי מסכות.
לא ידעתי עד כמה אני נשרף מגעגועים.
באותה מידה, שאני לא יודע עד כמה אני מתחיל להתדרדר.
***
"קחי", נאסרין מתעכבת עוד רגע בחדר. אסלי וג'סיקה כבר יצאו.
"מה זה?"
"אל תשאלי שאלות", היא דוחפת לה פתק קטן ליד. "תקראי, להתראות. חייבת לזוז. ואם שואלים, לא אני הבאתי לך את זה, ברור?"
"מה?" יסמין מבולבלת.
"ברור?"
"כן, אבל-"
"תודה, יום נפלא. והנסיך שלך בן של מלך".
הייתי צריכה להבין מה קרה כאן, או שאני פשוט טיפשה?
יסמין מנערת את הראש, שקט כבר. היא מתבוננת בפתק, פותחת.
'לא רציתי שתתחתני עם חמדן.
א.ח.'
לכל השדים והרוחות, מה קורה כאן???
שחור או לבן. טוב או רע. אבא חי או מת. רוצה אותי יהודייה או נשואה לגוי.
ואולי כשתביני שהחיים הם לא או או אלא גם וגם. תביני מה המשמעות של חיים מלאים בצבע.
תדעי להבחין בין טהור לטמא, בין חי למת.
למצוא אמת אחת, נכונה.
ואז, כבר לא יהיה משנה מי חי ומי מת. כי האמת נמצאת בתוך גזרי הבטחה, ואש יפה, עולה בלהבות.
טרם אוכלה, כי בוערת היא,
באהבה.
כל הזכויות שמורות.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
146 תגובות
מה
זה
????
א מ א ל ה
תודה נקודה?
אמאלההה יואוו את לא מפסיקה להפתיע!
להפתיע? מאיזו בחינה??
במביייי
ביג לייק:)
תודה, מתוקה אחת?
במבי באמת! כמה עוד אפשר למתוח בן אדם?. את כותבת מושלם, בפשטות המילה, לא חסרה לכתיבה שלך דבר. יש כמה דברים שלא ממש הבנתי: 1. הפתק שנאסרין נתנה ליסמין, מי כתב אותו? מי לא רצה שהם יתחתנו?.
2. מי זה עילאי? איפה הוא נימצא? איפה נימצא יוני? מי זה אוריה? ואאטטט.
3. החלק שחמדן מדבר עם אבא שלו. מה זה אמור היה ליהות? למה אסור היה למחדן לומר איך נפלו גיבורים? ולמה הוא מפחד מ—-שיסמן תגלה את—-??. קיצור, פרק יפהפה, אך מבלבל.
תנקס במבי? אין עלייך
קראת את הפרקים הקודמים?
כמובן!! איך אפשר שלא?
חסר, חסר, אתן פשוט לא מהאלה שאוהבות לתת לי ביקורת?
1. א.ח. כתב אותו. את לא יודעת מי זה?
2. שימי לב שהקטע מודגש בשחור, משמע, זה היה בעבר. עילאי ואוריה היו יחד עם יוני בכלא, בעבר. עכשיו יוני בישיבה. עילאי, במקום אחר.
3. ערבי לא אמור להכיר את הביטוי הזה…
תודה לי? לך. מהממת אחת?
זה לא שלא אוהבים לתת ביקורת זה שמפחיד לתת ביקורת באתר הזה
מה? למה?
אתן מפחדות שאפגע? הגיגית, אל תגידי לי את זה…
אממ כן זה בדיוק מה שכתבתי
אם את לא תפגעי מישהי אחרת תפגע במקומך?
תפגע במקומי?
למה?
אתן נותנות לי ביקורת, לא לה.
שאלה קשה
לשאלות קשות, צריכות להיות תשובות יפות.
ולמה שמישהי אחרת תפגע במקומי, אם הביקורת מגיעה אלי?
טוב, את צודקת. אין דבר מושלם בעולם, אבל הכתיבה שלך היא ללא היסוס מהדברים הכמעט מושלים;)
1. אממ לא. אני אמורה לדעת מי זה א.ח?
2. קיבלתי
3.קיבלתי
כן תודה לך?
בתקווה?
האמת, אני כבר לא זוכרת אם אתן אמורות לדעת או לא, אני חושבת שכן…
וגם לך?
אז תגידי כבר!! הראש שלי לא עומד בזה עדיין.
מספיק לי שנפלתי עם זה שכתבתי שחמדן ושירה אחים חחח
אחח זה היה טוב
תודה, הגיגית?
אין לי מילים
מקבלת.
את יודעת, לפעמים זאת המחמאה הכי גדולה?
במבייי אני חייבת להתעדכן בבלוג שלך דחוףף
חסרים לי כמה פרקים לקרוא.
אבל שתדעי שאנשים (מממ.. שותפות מקסימות) לא מפסיקים לדבר על הבלוג המטורף שלך!! יאא מוכשרת
לא מפריעה לך להתעדכן? העיקר תהני.
ותמסרי לשותפות המקסימות שכייף לי לדעת שהן אוהבות.
?
??
במבי מהמםםם
אבל לא כרגילל…:(
אלאאא הרבה יותר יפה:)
סתםםם יאלופההה
תדעי לך שבאמצע שיעור לשון ניחם אותי שהיום יום שלישיי
זאת אומרתת אחד אפסס…
אקיצרר כתיבה מס' 1 בארץץ!
וואו, ביילוש תודה!
כייף לשמוע שאני מתקדמת. איזה כייף שסיימתי עם לשון?
נשתדל, להיות כתיבה במקום הזה? בעז"ה, למה לא?
אמאאאלהההה הקטע עם הא.ח
יוואוווווו איזה מתחחחחחח
הרבה זמן לא שמענו מנאסרין ומהמשפחה שלה
אגב, לא הבנתי מאיפה חמדן מכיר את המשפט
איך נפלו גיבורים…
במבי מהמםםםםםםם
????
בדם שלי, מתח?
כן, האמת, בשכתוב היא מעורה הרבה יותר.
זה העניין, שהוא מכיר. הוא לא אמור להכיר…
תודה שושנה?
יש לי תחושה שהוא פשוט עשה במשפט הזה שימוש ציני בעבר, למשל שחטפו את אורי? נגיד חיים אמר אותו וחמדן שמע מעבד.. קיצר
בראוניז, נכון כבר אמרתי שאני אוהבת את דרך החשיבה שלך??
וואו, וואו.
פרק ארוך, ויפה כל כך.
הכישרון שלך מדהים אותי בכל פעם מחדש, רוצה להגיד לי שמעולם לא למדת כתיבה, ופשוט בא אלייך טבעי?
מזל טוב ליסמין, אגב.
אני שמחה מאוד-מאוד בשבילה, למרות ואף ש..
Harry, שלום גם לך, ילדונת.
לא, לא למדתי. ב"ה טבעי. כן רוצה ללמוד כתיבה, למרות שאני קצת חוששת שהיא תקבע אותי למוסכמות. אז בינתיים המצב נשאר סטטי?
קשה לי לומר לה מזל טוב. ילד זה אושר, בעיקר בתוך החושך שהיא נמצאת בו. אבל מדי עצוב לי בשבילה, אולי בגלל זה.
מושלם כמו תמיד
תודה פריסטייל?
ואווו.
וואו אחד גדוללל
תקשיבי שאני לאט לאט מבינה למה אני כלכך מחכה לספר שלך
(חסר לך אם לא תוציאי! חסררר)
אני רק מנסה להבין מה הכיוון שלך עם חמדן..
לא בעצם אין מה לנסות.
אני יופתע גם ככה;)
יאללה שבוע שלםם נשאר לחכות לפרק הבאא
אפשר גם לשמוע מה את מבינה שגורם לך לחכות לספר? (כש, והלוואי שיצא. בעז"ה כמובן).
חמדן, האמת, אני עוד בתלבטויות מה תגידו על הסוף. ק'יצי הוא לא, גם שמח הוא לא. עצוב, פיפטי פיפטי. מציאותי, לגמרי. בקיצור, מסקרן אותי?
אם הוא מציאותי ולא קיצ'י אני כבר יתן לך צלש;)
ומה גרם לי?
הרבה דברים חח
סתם כאילו תכלס זה שאני כל שבוע מתיישבת לקרוא פרק כזה ארוךך (ומעריכה על האורך שאת מפרגנת לנו!!) ולא נושמת בין לבין;) זה לא קורה עם הרבה סיפורים ארוכים;)
אז שאפו לך,
וכן, מחכה לספר;)
והוא יצא! אין על זה שאלה בכלללל
מציאותי מאוד, מקורקע, עד שקצת תתעצבנו עלי (ולא תהיו הראשונות)?
אמאלה, איזה מתוקה את. תודה, לא חשבתי ככה. אמן, אני באמת מקווה…
אוריה ועילאי זה עוד גזרה חדשה? האמת שלא ממש הבנתי מה הלך שם בין יוני לשאר, חוץ מזה שהוא בכלא כרגע לא היה כזה ברור.
ולא אתפלא אם גם נאסרין תתגלה כאחות מאבא של שירה…
טרוף מהפנט.
אוריה ועילאי זו גזרה חדשה ישנה.
לא! יוני לא עכשיו בכלא! מה פתאום. הוא היה בעבר, שימי לב שזה מודגש. זה זיכרון שלו, אחר כך מתואר שהוא מתקשר לעילאי.
לא תתפלאי? למה?
תודה?
כי היא כל הזמן מנסה לעזור לשירה והיא חמודה כזאת, וגם, מאיפה היה לה את הפתק הזה מאבא של שירה?
….
אולי היא חסידת אומות העולם?
היה לה, זה כבר לא קשור. מתקשר למשהו אחר לגמרי, אבל לא אומר שהיא יהודייה.
א.ח. ראשי תיבות אבא חי…
אימלהההההההההה אז מה???
הוא חטוף??
תגידי לי כבר במבי אני לא עומדת בזה כברררררר
מה זה כל המיסתורין הזהה?!?????
חטוף?
הבן אדם מת. מה חטוף?
איך שאתן לא מאמינות לי, זה משהו??
אבל אבל
במבייייי
אבל מה??
הניסוחים שלך זה משהו
גם אומרת אמת וגם לא משקרת
??
לא נכון!
אמרתי חד משמעית שהוא מת. מה הבעיה בניסוח הזה??
אני אף פעם לא עשיתי לכן זאב זאב, זה לא הוגן!
כן נכון
את גם אומרת אמת וגם לא משקרת ?
איך בדיוק, למען השם?
אויש במבהלה את מתוקה??
תודה?
במבינה זה מה שקורה שהורסים אמון פעם אחר פעם ?
היי, אני בשוק!
מתי הרסתי אמון? זה היה מעליב עכשיו?
מתי לא??
מה זה נראה לך הדבר הזה שכולנו בטוחות בממשהו אחד ופרק הבא מגלות שזה בדיוק ההפך, אה?
כן זאת בהחלט שיחת מוסר חמורה
סתם סתם אוהבת אותך לא לבכות
כבר בכיתי 🙁
וזה כל היופי, להפוך סדרי בראשית בקטנה. וחוץ מזה, זה לא נקרא להרוס אמון!
אהבתי את הכיוון! למרות שנראה לי שסיכמו פה בעבר שזה אבא חיים (לאבא שלה קוראים חיים)…
אבל אם זה מה שאת כתבת, זה חתיכת סיפור!
במבי, זה נכון?
מממ לא.
הראשי תיבות הם לא אבא חיים. אין שם את המילה אבא ולא את המילה חיים. לא חושבת שתעלו על זה…??
?
לייק.
האבא מת חמודות, מת לגמרי.
ברגע זה ניפצת חלום.?
עוד חלמתן שהוא חי?
אוח סליחה. לא נורא יש משהו יותר מגניב?
מושלם!!!
אהבתי ממש, כמו כל פעם;)
אין עלייך??
אין עלייך שוקולד, מדהימה אחת?
מי שמדברת;)
?
אמאלה פרק מטריףף!!!
אני לא מאמינה על עצמי שרק עכשיו אני קוראת אותוו איך אפשר לשכוח שביום שלישי עולה אחת אפסס?? הכל בגלל הלימודים??
לימודים, פפפ.
לא אוהבת ביטויים מהשורש למד. מעצבן. ברחתי משב במתמטיקה?
תודה ללוש?
כישרון נדיר. מילה של נקודה?
יוו יש אקשן? א.ח. אבא חמדן? או כמו שאמרו אבא חי?
יוני בכלא. שמשי אתה בטוח שזה הדרך הנכונה?
אני אקרא אחכ פעם נוספת ויהיה לי עוד מה להגיב חח. ואולי ביקורות (סתאאם אינמצב. וואט טו דו)
חחח איזה כייף לקבל מחמאה מנקודה חמודה כמוך.
א.ח. לא זה לא הראשי תיבות האלו, בכלל לא. משהו אחר.
יוני לא בכלא? זה היה בעבר. אבל לא סותר שזו לא הדרך הנכונה בכלל.
(כן, פליז. כו ביקורת. תרחמו עלי כבר, בבקשה).
ואו ממש יפה..
רק שלא ממש הצלחתי להבין את הפרק
משהו שאני יכולה להסביר?
את תמיד מוזמנת לשאול?
שירה וחמדן אחים?
יעס, דנו על זה בהרחבה בפרק הקודם?
מההההה???
מהמהה??
מתי בפרק הקודם בדיוק???
מזה צריך להיותת??
שירה וחמדןן???
מוכנה לכתוב לנו (או לתת קישור) לפרק שבו זה היה כתוב??? זה דורשש נורא
צריך להיות שהם אחים, דווקא חמוד להם בתור אח ואחות, לא?
ל…
תקשיבי, קרתה לי כאן פדיחה רצינית מדי. הלכתי לבדוק מה מו מי, בקיצור, אני מגלה שלא עלה פרק כזה. חכי, תביני למה התבלבלתי. יש פרק כזה, רק שהוא לא עלה, מדובר על הפרק של השכתוב, והרי אנוכי לא מעלה את השכתוב, וחשבתי לתומי מרוב שהשכתוב כבר הסיפור המדויק יותר שזה מה שהעליתי לכן. בקיצור, התנצלותי מתקבלת?
אבל כן, הם עדיין אחים, גם אם אתן לא רוצות 🙂
בתגובותתת הם התכתבו על זה…
https://shutafotbaderech.co.il/drawer/%d7%90%d7%97%d7%aa-%d7%90%d7%a4%d7%a1-%d7%9c%d7%90%d7%9e%d7%aa-38/
במבי במבילה במבילה עולה עולהה
חח כל הדרך מהבצפר חשבתי על הסיפור שלך סתם לא כל הדרך (בחצי מהדרך השני חשבתי על החוםם ובבוקר עוד ירד גשםםם אין… ממש פצל"ש)
פדאלושית!
איך מתחשק לי גם גשם, יאוו. אני אוהבת חורף. חום סתם תקוע. והריני לעדכן שגם חצי דרך זה מכובד מאוד ומועד להסמקות חמודות?
☺???
לגמרייי יאוו מפודללת שכמוךך
*חשבתי על החוםם ובבוקר עוד ירד גשםםם אין… ממש פצל"ש*
זה היה נוראיי
ובמבי, שימי לב שהמון בנות כאן (כולל אותי) לא הבנו שהקטע בכלא היה בעבר, למרות שהוא מודגש…
נס שיש תגובות, אחרת מה היינו עושות?!?!!
חוצמיזה הפרק מותחח ברמות עללל ומשאיר אותי ככהה
?
אוהבת את אחת אפסס
חשבתי שכבר הדגשתי שהקטעים המודגשים מתרחשים בעבר, לא?
הייתן חושבות שהוא בכלא, עד להודעה חדשה??
תודה, מתוקה אחת?
לא יודעת מה אתכן.. אני הבנתי שזה קרה בעבר
נשיפה, נשימה. לבלוע רוק.
לעכל קצת, ממה שהלך פה.
במבי. זה היה יפה. מאד.
ואו.
HAYKI, תודה מהממת אחת.
מאמינה שכבר עיכלת, ושמחה מאוד שאהבת?
במבוש, מתוקה אחת.
❤
במבייי!!! יאו את אלופית..
ינדירהה אני משתגעתת
ישלך אזה יותר מידי.. 🙂
אני נורא אוהבת את הכתיבה שלך, במיוחד בסיפור!
השארת אותי נורא נורא במתח.. לא יפהה 😉
למה לחכות שבוע?! גיועלדד
זה היה נדיר בקיצור!!!! ?
חחח ענן מתוקה אחת, אוהבת אותך 3>
כי לחכות שבוע מעורר את המתח, ואני ממש אוהבת מתח. אז בקיצור, זה כייף. תודי 🙂
יש!
זה מסוג הפרקים שאני אוהבתתת!!
היה מהמם במבוש!
עלי והצליחי!
למה, מה יש בו שונה משאר הפרקים? 🙂
את חמודה לגמרי, אייסוש.
לא רוצה.
.
.
.
.
עשיתי משהו עד כדי כך רע בפרק? 🙂
עשיתי השלמה מהירה של כל הפרקים שלא קראתי
בערך 8 אעאעאע
אני שוקלת פשוט לחכות לסוף ואז לקרוא הכל ביחד, זה הרבה יותר נחמד.
וואו כל פרק יותר יפה מהשני
תגיעי כבר לסוף בחייאת שאינלי כוח להיות במתח בעונת מבחנים?
הופהההה מישי חזרה אלינו??
חח לא ממש
רק נכנסת מידי פעם לקרוא את הבלוג הזה
שאני נזכרת בו ממ איזה לא נעים?
וואו, שמונה? הריני מצדיעה לך.
מסכימה לך לחכות לסוף, אבל אני אוהבת להיות מתוחה, זה הכי כייף.
ומשמח לקבל ממך תגובה, אגב.
חוץ מזה, גם לי יש עונת מבחנים, אז אנחנו תיקו. יעס?
?wow!!
איזה פרק מסתורי! אמאלההה?
א.ח. זה אממ… (אולי – אוהב ח…) (אסלי חיים/חמדן?) זה צריך להיות בדרך כלשהיא השם של חיים?? או שזה מילים שלכאורה לא קשורות לשם שלו???
הצילו! יוני לאאאאאאאא—
נאסרין סוף סוף חזרת אלינו?
אורי, חמדן, שירה, רייצ'ל, שי, אסלי, ג'סירה, עבד, יוני, – וואו וואו וואו
שוחרת הצדק, תודה!
אממ, זה קשור איך שהוא לשם אבל לא בדיוק. אני בעד שתגלו את זה לבד בבוא הפרק חחח.
יוני לא בכלא, במקרה שחשבת, רק אומרת מראש אם לא קראת את התגובות… זה היה בעבר. כן?
כן, בשכתוב סרי תהיה יותר, אל דאגה. 3>
במבייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
דאיייייי זה מדהים!!!!
קראתי מליון ספרים, חד משמעית זה הספר/סיפור היכי מעניין/מושך שקראתי בחייייייייייייייייייייייייייייייייייי
אוהבתותךךךךךךךךךךךךך
באמת? מרגש.
אויש, איזה מתוקה את. אמאלה מביך. תודה. ממש.
אוהבת בחזרה 3>
עאעאעאע במבייי!
(אמור להיות כאן אימוגי לבבות בעיניים, תדמייני).
וי, פרק מהמם ממש (כמו כל השאר, לא מפתיע)
מחכה כבר במתח לפרק הבא (כמו כל שבוע בעצם)
תודה לך 🙂
איזה כייף לקבל ווים, ושביבי מתח.
זה עוד הסיפור ההכי פחות מותח שלי, כן?
ותודה לך, מתוקה.
א.ח. – אחיך חמדן?
אממ, דווקא לא 🙂
וואוווווו אימאלה במבי זה-היה-מטורףףףףף
רק להבין: יוני נמצא עכשיו בכלא?
"אתה חושב שהוא גאה בי?"
הוא זה חיים, נכון? עם הרגשה חזקה שהוא בחיים עדיין…
עבד וחמדן עושים מה שחיים-פאוד מבקש מהם, אבל עם שינויים קלים בסגנון עבאס..
את ג'מה הם הכניסו למשפחה כי פאוד ביקש, לא בטוחה אם הם יודעים את הכוונה האמיתית שהיא לשמור על יסמין כי הוא לא ממש בוטח בעבד וחמדן
(וגם אולי האוכל שג'מה מבשלת כשר במקרה, או שזה כבר בגדר פינטוז מוגזם?)
חיים כתב את מה שכתב במכתב שבתוך הבובה כי זה מה שעבד רצה שיכתוב, סוג של חלק מהחזר טובה, או שזה תוכנית של שניהם בשביל להרגיע את חוסיין, למרות שלא נראה לי כי אחר כך חיים מבקש מסרי- הוא יודע שסרי תעשה הכל בשביל שירה- להעביר ליסמין את האמת.
זה נכון התאוריה הזאת?
נ.ב. מה קרה בסוף עם השרשרת של יסמין? חמדן כבר החזיר לה?
נ.ב.ב. א-י-פ-ה-ה-ח-ק-י-ר-ו-ת-ש-ה-ב-ט-ח-ת-?-?
בראוניז, תודה!
ולא, לא, לא, חחח יוני לא בכלא. יוני היה בעבר בכלא, כרגע הוא באמצע חקירה. כן? הקטע מודגש, קטע מודגש, משמע שמדובר בעבר.
בול, כן, מדובר בחיים. והוא מת, למרבה העצב.
וואו, וואו, תקשיבי את והתאוריות שלך, פצצה. אומנם זה לא העלילה שלי, אבל בהחלט מגניב. (אפשר שתהיי בונת העלילות שלי? אימוגי צוחק).
נ.ב. לא, יהיה על זה בהמשך.
נ.נ.ב. חכי, היי, לא להילחץ. רק התחלנו את החקירה של יוני! אין מה לדאוג. אגב, בהמשך גם אורי יצטרף, לא לחקירות במשטרה, אבל זה גם יהיה בסגנון חקירתי.
מבחינתי בכיף?
אני קטנה מידי בשביל להגיב.
הייי, אני מבקשת לא להקטין את החברות שלי.
יש לי הרבה מה להגיב תאמת. בהזדמנות.
אני מתוסכלת כרגע 😉
נאלץ לדבר על העניין. ובכל מקרה, אני אוהבת כל תגובה שלך 3>
אני אוהבת את זהה!
שבוע שעבר כמעט רציתי לכתוב לך
בתור ביקורת (רק כי ביקשת…;)
שבהתחלה של הסיפור התייחסת הרבה יותר ל"אחת-אפס-לאמת"
לאמת וכל מה שמסביבה……
וזה היה קצת חסר לי בהמשך
אני אוהבת שזה נכנס שוב 🙂
ובלי קשר, כמו תמיד:
מדהים מדהים מדהים
וזהו אין לי יותר מילים 🙂
באמת? אפשר לשמוע איפה זה נאבד שם בדרך? אם כבר ביקורת אז שתהיה עד הסוף 🙂 (עד שאני מקבלת… אימוגי כועס).
ו-תודה, מהממת.
ממש מושלםםםםם אגב במבי, בדקתי ולא ראיתי שכתוב שחיים התחתן עם אסלי כנראה טעות או משהו כזה אבל ממש מושלםם ומסתורייי
זה כתוב! אבל בשכתוב… (אימוגי עם ידיים על העיניים) ראי ערך מה שהגבתי לשלוש נקודות 🙂
א. מ. ה. ל. ה. !!!!
אני בהלם של חייי
תקלטי שקראתי מ ה ת ח ל ה את כל הסיפורר. כמובן לא הכל היום…
את מדהימה, כותבת מדהים ומטורף. לא יודעת מה לחשוב, מה לנסות להבין, קוראת ומבינה בכל פעם משהו אחר. הפרק הזה היה מטורףףף, יכול להיות גם קצת בגלל שהוא האחרון שיש…..
תקשיבי אין לי מיליםם סה כל כך מדהים ויפהה. קבלי את כל המחמאות שישש.
זה יפה.
פעם בכמה זמן את מעלה פרק???
וואו, תודה!
איזה מתוקה את. כייף לי ממש לשמוע שאהבת את הסיפור (ולא התעצלת לקרוא הכל…)
ונראה לי שגם אני קצת איבדתי את המילים, אז תדעי שתודה אומרת הכל.
בעז"ה כל יום שלישי עולה פרק.
אמאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אני רועדתתתתתת
הלחצת אותי ברמותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת
אמהלההההההההההההה באמתתתתתתתתתת????????????????????????????????????????
דאיייי הלב שלי ברצפההההההההה
להלחיץ לא התכוונתי.
אבל בתקווה שזה רק כי נכנסת לסיפור כמו שאני רוצה 🙂
אפשר לדעת מתי היה כתוב ששירה וחמדן אחים?????!!!!!!
בשכתוב (אימוגי עם יד על המצח, כפול אלף). לא העלתי לכן את השכתוב, כי אני לא מעלה אותו. ובקיצור, מחילה. תסתכלי בתגובה שכתבתי ל… מפורט שם.
אני לא הבנתייייייי
שירה וחמדן אחים?????
אז איך נולד להם ילד?????
מה הקשר?
באמת מה הבעיה? 🙂
והם אחים רק מאבא. ולפי היהדות זה גם לא בדיוק נקרא אחים, אבל זה תגלית מספיק מרעישה כדי לטלטל קצת את מי שצריך טלטול.
גנטיקה וכו.
אחים לא יכולים להתחתן… לא יהיה להם ילדים
הבעיה בנישואי אחים היא שיכולים להיוולד להם ילדים חולים/בעלי מומים.
נכון, אבל לא בהכרח.
ותזכרי שהם לא בדיוק אחים.
יכולים להיות להם ילדים.
מזכירה שהם אחים מאבא, על פי היהדות לא אחים בגרוש.
הם גם זוג
אגב, זה בכוונה שלבית הכלא ולחוקר קוראים באותו שם?
לגמרי לא 🙂
כלא אופק זה השם האמיתי של הכלא. בכלל לא שמתי לב, אבל לא נורא שיהיה, תרתי משמע זה תמיד טוב.
פרק יפהפה!
מחכה להמשך:)
תודה! 🙂
טוב,
התחשק לי להגיב על זה גם.
ש… לא קלטתי שחמדן הוא בן של אבא של שירה (מי זוכר בכלל שקראו לו חיים?)
רק במקרה, בהשגחה פרטית כמובן, קראתי עכשו את התגובות בפרק הקודם ופתאום ראיתי שכתבו שם…
קטעים.
אני 🙂
האמת, כל הקטע שהם אחים, כביכול. זה רק בשביל משהו אחד, שאמור, בדגש על האמור לטלטל את שירה.
נחיה ונראה.
במבי, זה פשוט מרתק.
תודה, פנרס 3>
שהד הצרה של רייצ'ל?