כאב של לוחמים.
לפרק הקודם
"הוא יחטוף עצבים", שמעון נושך שפה.
"הוא ישתולל. להעניש אותו זו לא אופציה". קובי.
"גם לנהוג איתו בעדינות לא בא בחשבון, הוא הגזים", לביא נחוש. "זה לטובת הילד".
"שמשי על הרצף, אל תשכח. התגובות שלו לא פרופורציונליות". קובי מזהיר.
"לא שכחתי לרגע. אבל קובי, שמעון, הוא הזיק לאח שלו, לבן שלך. הזיק, כפשוטו".
"לצערי, אני נאלץ להסכים עם העובדה הזו. איך הוא השיג טלפון, איך היה לו את המספר של אופק?" קובי מיואש.
"אני לא יודע", שמעון משתדל לשמור על קור רוח. "אני באמת לא יודע". והבן השני שלי בתחנת המשטרה. המידע באדיבות הרב אריאל, איזה יופי. תודה.
אבא, מה המטרה של כל הניסיון הזה?
"מה אתה מציע?" לביא שואל.
"אני רוצה לדבר איתו".
"בבקשה", קובי משיב במקומו. עייף, מודאג. "ותדאג להעביר לו את המסר שעל המעשה שהוא עשה, עונש לא מספיק".
"רגע", לביא עוצר אותו. "הרב שמעון, ההתנהגות הזו נבעה מבפנים, משהו מציק לו. שמשי יודע דבר מה שאנחנו לא. אתה מסוגל לנסות להוציא את זה ממנו?"
"כדבריך, לנסות".
קובי נאנח, לביא מלווה אותו לדלת. "בהצלחה".
—
"שמשי", שמעון מחייך אליו. ואף אחד לא יודע עד כמה שרירי הלסת שלו כואבים, ומכווצים.
"א… בא!" הוא רץ לעברו. "ה… גע… ת ל… בק… ר או… תי?"
ולהעיר לך. "בטח", שמעון מסמן על ספסל העץ. שמשי נוחת עליו בקפיצה, מתיישב לידו.
"אתה דואג ליוני?"
"מ… אי.. זו ב… חי… נה?" ממוקד.
חכם הילד שלי, לפעמים יותר מדי. "נפשית. לשמור אותך בסוד, נראה לך טוב בשבילו?"
"לא. א… ני כ… בר א… מ… רתי לו הרב… ה פע… מ… ים ש… ידבר ו… יספר, ש… כל ה… עו… לם י… דע. ה… עי… קר ש… לא יהיה לו ק… שה כל כך".
"אתה צדיק". הוא לוקח נשימה, כואב לו הלב על הגמגום הנורא הזה. "ניסית לעזור לו בעניין?" ולמה אתה לא רוצה עזרה בעצמך, ילד שלי.
"ניסי… תי, ו… א… ני מ… נ… סה", פתאום העיניים שלו מתריסות, וים עמוק בתוכם, סוער.
שמעון נזהר, חוזה התפרצות, לא טוב. הוא מחליט ללכת על העבר, בטוח יותר. "רוצה לספר לי מה ניסית?"
"ל… דבר אי… תו", שמשי מתקפד. "ז… ה לא ע… זר".
"ומה לדעתך כן יעזור?"
"ז… ה סו… ד".
"שמשי, אתה לא יכול בשום פנים ואופן לשמור סודות מפני אבא שלך. במיוחד לא כאלו".
הוא מושך כתף אדישה.
"דיברת עם אופק". שמעון מנסה כיוון אחר.
"אז מה". הפנים שלו שלוות. אבל העיניים עדיין יורות ברקים, וזעם אין אונים.
"הזקת ליוני. עכשיו הוא בתחנת המשטרה, נחקר".
"א… ני יו… דע מה א… ני עו… שה". שמשי מתנשם. השיחה הזו גמרה אותי, פיזית.
"אתה יודע יפה מאוד שאופק לא היה הומלס ולא יהיה. האירוח שלו אצלנו בשבתות, היה אך ורק כאות הוקרה על כך שהוא זיכה את יוני. בסופו של דבר. אחרי כמה חודשים, ברוך השם. ולאחרונה, אתה בא ועוזר לו להרשיע אותו? אני לא מבין מה קורה כאן".
"הוא ה… יה הו… מ… לס ל… פני ש… הוא ה… פך ל… שו… טר". אני לא יכול לדבר יותר.
"שמשי, זו לא הנקודה".
"א… בא, כו… אב לי ל… דבר".
"אתה משתף פעולה עם אופק?" הוא מתעלם מהגמגום, מהקושי. למרות שהלב שלו, בפנים, נשרף. יש דברים חשובים יותר.
שמשי מניד ראש באיטיות, עייף. נגמר לי האוויר, והחשק.
"זה לא יכול לעבור בשתיקה. אתה מבין את זה, כן?"
הוא מעביר אליו עיניים מזוגגות, שותק.
לא אכפת לי. אז, אף אחד לא עשה כלום כשיוני סבל בשקט. עכשיו, באתי לפעול בשבילו ופתאום כולם קופצים. 'זה בכוונה, מגיע לו', האצבע של שמשי מציירת אותיות על השולחן.
בכוונה, שמעון נחרד.
אלוקים, אני לא בטוח שאעמוד בזה.
***
יסמין משפשפת עיניים באי אמון. "חמדן", היא בוכה בהתרגשות. מחזיקה את היצור הקטן הזה צמוד אליה, מריחה את הריח התינוקי שלו, שיכורה מאושר. ומנקמה. "אני אמא".
ואני אבא.
חמדן שולח אצבע רועדת, מלטף לחי חלקה. "זה הבן שלנו, יסמין".
היא סוקרת אותו, מטושטשת.
העפעפיים שלו שמוטות, עצומות במלאכיות. פלומה רכה של שיער חום, אף קטן, פה משורטט. אצבעות קטנטנות. "אני מרגישה בתוך חלום, חלום לא אמיתי".
חמדן מתיישב בקצה המיטה, "אמיתי לגמרי", הוא מחייך, לא מכיל. "התינוק הזה חלומי מכדי שנדמיין את המציאות הזו".
"דווקא חלום ודמיון מסתדרים מעולה יחד", יסמין מצחקקת. מחבקת בזהירות את שני הקילוגרמים פלוס החצי.
"אל תתפסי לקטנות", העיניים שלו מתמגנטות לחיבוק. אמא ובן.
שלה, שלי, שלנו.
"רוצה להחזיק אותו?" היא רואה את הכמיהה, את הניצוץ הזה בעיניים. ההוא, ששמור רק להורים.
"זה מפחיד". חמדן מודה, נבוך. "הידיים שלי יכולות בטעות להפיל אותו, הוא… אני אוהב אותו".
יסמין צוחקת בעייפות של אם טרייה, שוכחת מה גרם לה לזירוז הלידה הזו. "קח", היא מניחה אותו בין הזרועות הפתוחות. "תתנסה".
חמדן נרתע.
"היי, זהירות, תחזיק יציב". וכמה אהבה במשפט אחד, וכמה קרבה. אפס יציבות.
"סליחה", הוא מבולבל. איך ניגשים לתינוקות קטנים כל כך?
"זה בסדר שהראש שלו מתנדנד?"
"היי, תזהר". יסמין תומכת בו, "תחזיק לו את הראש טוב, זה מסוכן".
"יותר מדי הוראות, לא בשבילי. אני אחכה שהוא יגדל קצת. קחי, בינתיים אני רק אלטף אותו, אנשק". עד שתיגמר האהבה.
היא נאנחת, לוקחת אותו אליה. "חשבתי שאתה יותר גבר. להחזיק עשרים קילו אתה מצליח, איך נפלו".
"גיבורים", הוא משלים אותה בחיוך, מלטף את האף המתוק.
"מאיפה אתה מכיר את המשפט הזה?"
חמדן מסמיק, "לא משנה", הוא מתחמק. באמת לא משנה.
"שיהיה". האצבע שלה עוברת על תווי הפנים הרפויים של הקטן, רוטטת. את מי זה מעניין שאלות מוזרות כל כך, זה רק כי אני אחרי לידה.
"איך נקרא לו?"
חמדן נועץ בה עיניים, היא בו.
על זה הם לא חשבו מלכתחילה. בעייתי.
—
"להתראות מתוקי". היא נשענת בפתח התינוקייה, מתנשפת. רואה ולא רואה את האחות שמסיעה אותו פנימה.
ואני כבר מתגעגעת.
היא מסתכלת בתמונות שצילמה אותו, ישן. מלאך שלי. אני אשלח תמונה אחת לאורי, אולי הוא ירצה להעביר גם לאמא. אולי.
אם היא התחתנה ועזבה את אבא, אני לא אדבר איתה. מטוב, ועד רע.
'מזל טוב, חמוד'.
לא שחשבתי שהוא יגיב אחרת. בכלל, הוא התנגד לכל המהלך של החתונה. טבעי שהוא לא מחובר לילד.
יסמין נוחתת על המיטה באפיסת כוחות, לא ידעתי שהליכה זה דבר כל כך כואב. 'אבא, אתה יודע'. היא פותחת את החלון שמעליה עד הסוף. עבד ארגן לה חדר פרטי, באיומים.
'אהבה, זה דבר אינדיבידואלי. אני אוהבת את הבן שלי אהבה אין סופית. אורי, לדעתי, מעדיף לא להתקרב אליו. ואתה? אני עדיין מתלבטת אם המכתב ההוא אמיתי,
רצית שאתחתן עם חמדן? זה מוזר לי.
אבא, אתה חי?'
היא בוהה בירח, בדגל ניצחון קרוע.
'אני לא חושבת שטעיתי', יסמין לוחשת לרוח. 'חמדן בעל טוב, ואני בטוחה שגם כאבא הוא יהיה כזה.
לי, טוב כאן.
להתרחק מאמא, מאורי ומכל האנשים שחושבים שאני ילדה קטנה ולא מבינה כלום מהחיים, מהעולם האכזרי הזה.
אני מבינה.
אני יודעת.
יודעת שאורי נחטף, יודעת שהתעללו בך, שהכריחו אותך להתחתן עם אישה נוספת.
לא יודעת למה.
גם חמדן התחתן עם ג'מה, זה הדבר היחיד שקשה לי איתו בקשר שלנו. הוא אפילו לא מסכים להסביר למה. אומר, זה לטובתך.
ואני מאמינה לו. תחשבו שאני פתית. את מי זה מעניין? העיקר שאני בטוחה בדרך שלי, בדיוק כמו שכתבת.
אני לא יודעת אם אתה מרוצה ממני. בעצם, מניחה שלא. אבל גם זה בסדר. אני אתמודד עם הכל.
תחשבו שאני ילדה קטנה, תחשבו שעוד לא גדלתי, תחשבו שהלב שלי מוליך אותי עד לכפר הערבי, לחמדן. עד שתתחילו להאמין, להפוך דעות לעובדות.
אני יודעת, אבא.
וזה לא הלב שלי, זה השכל. אף אחד לא מבין.
וכולם בוחרים לטמון את הראש בחול'.
***
"אני", יוני משפשף עיניים אדומות. "אופק, בבקשה".
"תנסה בשפה אחרת, אולי זה יעזור".
"אם זה היה אמור לגרום לי לצחוק, זה לא הצליח".
"חה. לצחוק?" אופק מגחך. "יותר בכיוון של לחזור לבכות".
"אתה מנסה להשפיל אותי כדי שאדבר?"
"אתה אמרת".
הלב של יוני פועם מהר מדי. הוא שומע את הבומים, את הדם דופק בדפנות, מתיז ניצוצות של בושה וכאב לכל כיוון.
לשתף אותו? איך משתפים? מאיפה מתחילים?
אני לא יודע איך עושים את זה, אלוקים. ועוד מול השוטרים הנוספים. 'רצפה, הוא מסתכל עליה בעיון, בעצבנות. 'את מוכנה להיפתח ולבלוע אותי?' אולי במי תהום יהיה מותר לבכות, להתפרק עד לחתיכות הכי קטנות של הנפש.
"מה אני צריך לומר?" יוני מרגיש כל איבר בגוף שלו. קר לו וחם לו לסירוגין. אף פעם לא עשיתי את זה.
"תתחיל מההתחלה", הוא לא נראה מרוגש מהבשורה שסוף סוף הוא מחליט לדבר. או, לפחות להתקדם בכיוון.
בכל זאת עשר שעות עשו את שלהן.
"היינו בטיול במדבר יהודה". התחלה, אמצע, סוף. יוני משתעל, איך ממשיכים מכאן?
"וזהו?" אופק שואל באדישות.
"אה, הלכנו שם. טיילנו". עוד רגע אני מקבל דום לב.
"מי זה היינו, הלכנו, טיילנו?"
"אבא שלי, אמא שלי, ישראל אח שלי הגדול, שמשי, ואני".
"אני מבין. ומה קרה?"
"שמשי…". האשמה בועטת בו מכל הכיוונים, הוא רוצה לצרוח. די, זה כואב. תפסיקו.
כולם מתעלמים ממנו, נחושים ומאמינים בדרך שלהם. לשמשי כאב יותר.
אופק שותק, מתבונן. השוטרים האחרים בוהים בו בשעמום.
"נפל". טרטור מסוק, סירנות, שחור, אין סוף שחור. אדום מעורב בכחול, צעקות. האשמה פוערת בו חתך ענק, והוא נופל לתוכו, ונופל, ונופל, ואין קרקע. וסוף.
אני רוצה לשמוע כבר חבטה, אני רוצה לקבל מכה כמו שמשי.
"נפל?" אופק מכה עם העט על השולחן. קליק, קאלק. קליק, קלאק.
זה משגע אותי. "נפל".
"נפל", קליק. "או שהפילו אותו?" קלאק.
"הפילו". האצבעות שלו מתאגרפות מעצמן. הוא רואה שחור בעיניים, גוף מרוסק וריח של מוות.
"הפיל", אופק מדייק אותו. קליק.
"הפיל", יוני מסכים איתו. קלאק.
"מי הפיל אותו?"
"אפשר להפסיק עם העינוי הזה?" לשחור מתווספת מריחת צבעים זוועתית, דם בכל הגוונים, כתמים לכל האורך והרחוב. ונעלם שחור, ובאה אשמה דוקרת.
"לא. תענה לי".
"אני מתכוון לעט", יוני נאנק. נכון שהחקירה הזו היא עינוי נורא יותר. אבל כל בקשה מצידי בנושא תענה בהתעלמות מוחלטת, במקרה הטוב.
אופק מטיס אותו לכיוון השני של החדר. רוכן לעברו, "מי הפיל אותו מהצוק?"
"א… נ…י". ופתאום הוא מגמגם כמו שמשי.
גלים של קור תוקפים אותו, בחילה וטעם נורא של קיא. הוא רואה את אופק בכפולות, את השוטרים בשלשות, את עצמו מוכפל לאין סוף עותקים. כאילו הוא מסתכל על הכל מהצד.
על לב שנפרץ ללא הכנה מוקדמת.
"אני לא מרגיש טוב", יוני מחוויר, מבוהל. הוא מתפתל מכאב, נפשי. מקופת שרצים שנפערה.
שרץ, שרץ, יצאו ממנה. נוגסים בו. ואף אחד לא היה כאן כדי לתמוך. להפך.
בום.
הוא נופל מהכיסא, מנסה להילחם בערפל שעוטף אותו. באשמה חונקת.
אין לי אוויר.
אופק מזנק לעברו.
אולי הגזמתי.
—
אורי פורץ דלת, היא נטרקת בקיר. בזעזוע. "עזוב אותו". עד שהסכימו לשתף אותי איפה יוני, מה קורה איתו. לחצתי על אריאל כמו שאני יודע לעשות, הוא סיפר.
הגעתי לכאן, מאיר סידר לי שאוכל לראות את המשך החקירה דרך המראה החד צדדית. לא ידעתי שיש לו תפקיד בכיר.
אני רוצה לבכות.
אופק מרים אליו מבט, "אני מנסה לעורר אותו".
"עזוב", הוא פוקד בקול קשה. בדיוק בקול שגרם לרופא להסכים לכתוב לו מכתב שחרור, ועכשיו.
אופק לא יודע למה הוא מקשיב לו, אבל הוא מוצא את עצמו עושה את זה.
"יוני", אורי כורע לידו, מתאבק ברצפה המלוכלכת. "יוני זה אני, אורי. תירגע, הכל בסדר. אתה לא לבד".
יוני נועץ בו עיניים תמהות, מבולבלות.
"תן לי יד", הוא לוחש.
הוא מושיט כף רועדת. לא מפוקס.
אורי עוזר לו להתיישב בעדינות. "אתה תהיה בסדר". העיניים שלו רוצות לבכות, לא יכולות לראות את יוני במצב הזה.
את הבן אדם הכי מאופק שהוא מכיר, מתרסק.
"מה אתה עושה כאן?" יוני יורה. מנסה לשמור על הכבוד העצמי שלו, על שליטה כל שהיא.
"באתי, להיות איתך".
"אני לא צריך אף אחד", גם לא כשהייתי בבית הכלא לקטינים 'אופק'. אפילו שזה היה לשלושה ימים. נגיד.
"אתה לא צריך", הוא לוחש לו באוזן. "אתה צריך אמון".
"אני פושע".
"אתה פצעת בשגגה".
"אני הרוע בהתגלמותו".
"אתה הבחור הכי טוב שאני מכיר".
"אני יוני. אני…"
"אתה", הוא מלטף גב רוטט. "תנשום עמוק, אתה טוב. ואל תפחד מלב נשבר, כי אין שלם ממנו".
יש.
ליוני מתחשק לצרוח שיש.
אבל זה שהלב שלו מושלך אחד כבוד על הרצפה בתחנת המשטרה, עוד לא אומר שהוא יודע לומר את מה שהוא רוצה, את מה שהוא מאמין.
הוא יודע רק דבר אחד וכואב, שהוא מרוסק.
***
חמדן מחנה את הרכב במהירות, שולף מפתח, נועץ בחור המנעול, פותח דלת. נכנס.
הוא רץ אל החדר, פותח את הארון, מתכופף. מוציא ערימת חולצות, ועוד אחת, ועוד אחת.
מנער את החולצה האחרונה, תמונה נופלת ממנה. הוא מרים אותה בחרדה, מתבונן בה. 'אבא, אוהב אותך'.
באמת אמרו, איך נפלו גיבורים.
—
יסמין מעיפה מבט אחרון בחלון. בצעיף של כוכבים רך, יפהפה.
ואולי אני טומנת ראש בחול?
אולי לטמון ראש בתוך הזהוב זהוב הזה זה לא דבר נורא כל כך, אולי זה טוב?
כי גיבורים, תמיד קמים. כן, גם כשהם נופלים.
כל הזכויות שמורות.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
128 תגובות
עשיתי אהבתי ראשונה חחח זה בחיים לא קורה לי בסיפור הלז.
קסום. נהנתי מאוד!
מחמאה בשבילך?
תודה, הרוצה בטוב. כייף לי שנהנית.
דיייייי
מתי יוצא הבאאאאא????
אני במתחח
זה כזה מווושלםםם
אאעאעע במביייי מושלםםםםם
תודה, מתוקה אחת?
יום שלישי בעז"ה.
תודה, מהממת. ריגשת?
ואוץ.
זה- זה מטריף חושים.
את אלופה.
אני שמחה, זו המטרה?
העיקר שנהניתת.
אין לי מה להגיד
מקבלת, זאת מחמאה ענקית הגיגית?
הפרק הכי יפה שקראתי עד עכשיו.
זהו. אין לי עוד מילים.
אחת מאלף, את מתוקה לגמרי.
מקווה שתגידי ככה גם על הפרק הבא?
מי שמדברת?!!
מקווה יחד איתך.
שימי אימוגי יותר שמח?
אמן.
רק את החלק האחרון שחמדן מוציא תמונה של לא-יודעת-מי לא הבנתי. אני אמורה להבין או שיסתדר לי בהמשך?;
והחלק של יוני-ואו!!! החלק הכי יפה בפרק.
אמורה להבין, בהמשך…
בטח שהכי יפה, סוף סוף הבן אדם פוצה פה, גם אם רק כדי לנסות לבכות?
במבושששש את לא נורמלית!!
מה זהה?? לא יכולתי להפסיק לקרואא!! חבל שזה נגמר בסוף?
כל השבוע אני מחכה ליום שלישי כדי לקרוא את הבלוג הזה!
אין, פשוט אין כמוך!!!
הכתיבה שלך משו מיוחד!
אהבתייייייייייייייי
לא נורמלית, כנ"ל בכמה פרקים זו מחמאה גדולה.
ולא נורא, אני דווקא מאוד אוהבת סיפורים בהמשכים, אוהבת להישאר במתח.
תודה, שוקולד מריר. את בעצמך מיוחדת?
מה זה היה עכשיו??????
פשוט מושלם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מוכשרתתתת
אחת אפס לאמת/38?
סתם, זאת שאלה שאת לא באמת מצפה שאענה עליה, כן? מביך?
שורף לי על יוניי נוראא
רחמנותתת??
יש סיכוי שעבד הוא לא האבא האמיתי של חמדן?
אבא שלו אולי היה יהודי?
ומזלטוב שירה שלנו! תהיי אמא טובה?
במבייי הפרק הזה היה מושלם מתמידדד
מחכה בלי סבלנות כבר להמשךךך
נו יום שלישייי תגיע כברר
רחמנות, רחמנות. אבל אני סומכת עליו, כמובן.
למה שאבא שלה יהיה יהודי??
בתקווה… שהיא תוכל להיות אמא טובה.
מה תעשי ביום שלישי כשיגמר הסיפור???
יעלה סיפור חדש..
יפה לא פחות
למען האמת, כבר יש סיפור חדש ב"ה.
אבל כנראה לא אעלה אותו…
יעזור אם נתחנן?
לא חושבת?
דורש ממני הרבה כדי להעלות לאתר, סבב נוסף יהיה עמוס לי מדי?
אולי תעלי אותו רק אחרי שתסיימי לכתוב? ככה לא יהיה לך לחוץ…
א.ג. סוכן מוסד, מסננים לי את התגובה פעם אחר פעם? מחילה.
לא יודעת למההה שיהיה יהודיי
אעאע איך שוב יחכה כבר ליום שלישיי
הלוואי שנחכה ככה למשיח?
את רוצה שהוא יהיה יהודי?
אמן שמחכה למשיח *יותר* מזה!
כשרון כשרוני.
יש לך עתיד, ילדה.
אמן, תודה?
אגב, אפשר פירוש לשם? סתם מסקרנות.
וואוו מהמםם
אלוקים זה כזה פרק יפה.
סופסוף יוני משתףףף
וחמדן ושירה (למה אני לא מסכימה להצמד ליסמין?..) השם ישמור אותם, הם באמת חמודיםםם
אם ככה גורמים להם אדם לשתף, לא חושבת שזה שווה את זה…
אל תצמדי ליסמין, באמת שירה שם הרבה יותר יפה? וישמור גם את התינוקי החדש דנדש.
תודה!
זה לא שווה, אבל לאחר מעשה (כנראה שזה נעשה באמת, לא?;)) זה נראלי כן טוב ליוני עצמו..
מקווה שעוזר בכל אופן..
וואלה, יוני לא מסכים אותך.
תראי למה בהמשך 🙂
רק בקשה אחת- כשתמצאי את המילים שלי, תודיעי לי…
זה-היה-מושלם❤
אני אף פעם לא מוצאת מילים לאנשים, דוגלת בשיטה שהם ימצאו את שלהם לבד.
וגם אם לא, שתיקה היא דבר קסום.
בראוניז??
סקרנת לגמרי בפרק הזה.
מחכה !ממש! לפרק הבא!
אגב, סליחה על השאלה (מובן אם לא תעני?), אבל את לומדת במסגרת דתית? (כאילו לא חב"דית)
תודה user name, את מתוקה ממש.
לא, אני לומדת במסגרת חב"ד למהדרין ב"ה. למה???
אעעע פרק מהמםםם
נראלי הכי יפה שהיה עד עכשיו
כבר אין לי סבלנות לחכות עוד שבוע בשביל ההמשך אוףף
טיפ שלי, אל תחכי. ככה הזמן עובר בשיא המהירות?
במיוחד שמתחילה עכשיו תקופת מבחנים, עוד יותר אוףףף
אני בלבטים אם לחזור לשיטת האימוגים?
טוב הוכרע שכן!
אז קבלי- (סדר כרונולוגי כמו שרצית)
?????????????
יש!
אבל שתדעי שעכשיו גם לי יש אימוגים, אז אני יכולה להפציץ??
קבלי את שלי:
??????
רק האימוגי האחרון, עצוב שהוא כזה מסכן (בסדרה שלך).
יאוו איזה טרוף!
רותקתי למסך מבלי יכולת לזוז!
הפרק הכי יפה שהיה עד עכשיו לדעתי.
ואולי זה כי אנחנו מתחילות לגלות פרטים;)
אין כמוך במבי:)
מתחילות לגלות הרבה פרטים.
מוזמנות לעשות אחת ועוד אחת, אבל לא מבטיחה שהתוצאה היא שתיים?
תודה חגי ישראל:) ממש כייף לי שאהבת. ואמן שעל הפרק הבא תגידי, שהוא הכי יפה עד עכשיו?
כל כך הרבה סימני שאלה פה.. אני רוצה תשובות!! מה לחכות עכשיו שבוע ועוד שבוע ועוד ועוד?
ומזל טובב!!?
למה, דווקא דברים כבר מתחילים להיפתר. אבל מסכימה איתך שיש עוד הרבה סימני שאלה. אל דאגה, גם הם יתגלו?
כן… מזל טוב?
יאוו שלמותתתתתת
תאמת לא כל כך הבנתי מה הקטע של שמשי זה ממש מוזר שזה לטובתו שהוא מפליל אותו!
מי אמר שזה לטובתו? ??
תודה צ'יפסה. אגב, שם מגניב.
כן אופק, הגזמת.
יסמין אמא, זה פשוט מגניב ומסובך!
הממ חמדן האומלל, התנצלות שאני לא מחבבת את הבחור. אני האמת מחכה לקטע של המכות והאלימות (לא בקטע מזוכיסטי, בקטע ריאלי. מה כבר יכול לקרות.)
אופק ואורי חמודים.
שמשי משחק את עצמו. נכון?
אין עלייך, פנרס?
אוהבת שמפרטים מה אהבו ומה פחות.
אופק הגזים? הכל בעיני המתבונן.
יסמין מתוקה לגמרי. חמדן, את לא חייבת לאהוב אותו, סתם ערבי מעצבן. חכי, זה עוד יגיע אל תדאגי. אבל תתפלאי, יכול לקרות עוד הרבה מאוד דברים.
אופק חמוד? שמעתי נכון? אורי אני מבינה, אבל אופק?
ושמשי, מה זאת אומרת משחק את עצמו?
נ.ב. העלבת את יוני, לא אמרת עליו כלום.
אמאלה, אמבולנס דחוף אני עוד שניה מתעלפת..
הפרק הזה היה יותר מכולם פשוט כמה רמות מעל( ואני לא האלה שכותבות לך ככה על כל פרק, לא שהם לא יפים כן? פשוט כולם מושלמים באותה רמה 😉 אני פשוט.. פשוט אין לי מה לומר…
דווקא אמרת?
אני תמיד שמחה כשהרמה עולה. אז זה מצוין בשבילי שאת אומרת את זה. נקווה ממש שהיא תמשיך ככה בעז"ה.
ולא כדאי שתתעלפי, אופק לא אוהב את זה?
אלוקים אדירים. במבי, מסתבר שיש לי את זה. הצלחתי לנחש את מהלכיך עד כאן לבד וללא רמזים.
נראה אם ניחושי להמשך יצלחו.
ביינתיים, שאפו לך.
שאפו לי? לך!
אם הצלחת לנחש, אני מצדיעה לך לגמרי.
אבל חכי, רמת הקושי עולה. אני מאחלת לך הרבה הרבה בהצלחה??
אגב שאלה. את אוהבת שחמט, נכון?
אני? שחמט?
תמיד אמרתי לעצמי שאני אוהבת. ואני מאוד נמשכת למשחק, אגב. אבל יש בעיה אחת, מעולם לא למדתי את הכללים שלו.
כן, שיא המביך, אני יודעת?
את כותבת טרוףףףףףףףףף
מזל טוב ליסמין וחמדן (בעיקר ליסמין?)??
תודה flower,
את האמת, אני חושבת שיותר מזל טוב לחמדן…?
מחכה להמשך?
את כבר נראלי יודעת עד כמה זה מושלם אז אין צורך בתיאורים שלי..
מיוחדת שאתת
אני יודעת ב"ה, אבל תמיד משמח לשמוע. אז תודה?
מיוחדת בעצמך.
אמהלההה במבייי זה פרק פשוט הזוייי (זה מחמאה;))
אווצצ' למה את עושה את זה ליוני למההה??? למהה??? אפשר הסבר בבקשה?
פרק פשוט מ ט ו ר ף !!!!!!!
מסכן יוני…
ו..מזל"ט ליסמיןןן;)
הייתי בטוחה שחמדן יתעלל בתינוק בגלל לסגנון
(סורי חמדן שלא האמנתי בך;))
במבוש אין עלייךךך
תמשיכי להוציא כל שבוע סיפור ואל תספיקי אותנו באמצע המתח כמו בכל מיני בלוגים אחרים פה באתר!!!
אוהבת אותךך!!!!!
בטח שאפשר הסבר.
אני דוגלת בשיטה של לקחת גיבורים עד לקצה. אחרת אין סיפור. כי דווקא במקום שאני מובילה דמות לגבול שלה, שם בדיוק מתחיל האקשן. ומה לעשות? יוני, מסכן, נפל לספר שלי…
מזלט עצוב לה…
את רואה מה זה, חמן לא כ-ז-ה רע?
נשתדל, בעז"ה. אוהבת גם, שוקולד.
יש לי ניחוש פרוע.
חמדן זה הבן של אבא של שירה מאשתו השניה?
אני גם חשבתי בכיוון הזה, אבל לא נראלי שיש סיכוי (ואולי בעצם כן?) כי הם בכל זאת נקראים אחים מאבא…(אז לא נראלי שהם היו מתחתנים ביחד…אבל אולי דווקא מהסיבה הזאתי כן..) אבל אם בכל זאת זה נכון אז אולי זה בגלל שהוא ערבי גם מאבא וגם מאמא, אבא שלו בכל זאת היה ערבי פעם…
טוב עזבו התבלבלתי פה לגמרי?
בלבלת אותי בחזרה??
איפה כתוב שהם נקראים אחים מאבא?
למה לא הצלחתי להבין את הניסוח?
האמת שהראש שלי כואב היום באופן נורא, תוצאה של כמה שעות תרגול במתמטיקה. אפשר הסבר פשטני יותר?
יווו "מודה וכו'" זה גאוני!!! איך לא חשבתי על זה??
במבוש, היא מתכוונת, הרי אבא של שירה כתב שהוא הוכרח להתחתן עם עוד אישה חוץ מרייצל נכון? אז יש פה תאוריה שאומרת שאולי חמדן הוא הבן של חיים מהאישה השניה! (אבל האישה הזאת הייתה ערביה מסתמא אז במה הוא עזר עם החתונה הזאת??)
וכן במבי, אם התאוריה באמת נכונה, אז הם נקראים אחים מאבא ואסור להם להתחתן. (אי אי אי אם הרסנו לך תסיפוררר)
אה! עכשיו הבנתי.
גאונות חמודות ומתוקות שלי? אבל כבר היה כתוב שהאישה שהוא התחתן איתה בעבר היא אסלי, ככה שזה לא בדיוק שעליתן על זה. אלא יותר דבר מתוך דבר? דווקא בפרק שהיה כתוב את זה ציפיתי מצדכן להפצצה של- מה?! חמדן ויסמין אחים מאבא?! שומו שמיים וכדומה וכו.
(אל תדאגי, סיבה טובה מאוד).
((לא הרסתן את הסיפור רק הבנתן דבר מתוך דבר. ברכותיי?))
מה?? תרענני את הזכרון מי זאת אסלי? באיזה פרק היה כתוב שחמדן הבן שלה? אולי את מתבלבלת עם השכתוב?
אהמ תודה על הפרגון! (נשמע כזה אומלל "רק הבנתם דבר מתוך דבר"?)
רגע!!! אז בעצם גם נאסרין וכל המשפחה הם הבנים של חיים… (אחים של שירה מאבא…) אבל איך זה יכול להיות???? מה עבד הוא לא האבא האמיתי שלהם?? יש כזה דבר שאישה מתחתנת עם 2 בעלים???
האמת היא שאני עוקבת אחרי הסיפור ממש מהפרקים האחרונים, ולא שמתי לב שכתוב את זה…
אז רק עכשיו נפל לי האסימון…
חחח לא אומלל בכלל, תוכו רצוף אהבה. אבל היה כתוב, בטוח. אחרת לא הייתי מתאכזבת שאף אחת לא עלתה על זה לדאבוני הרב באותו פרק מסכן.
קודם כל כן.
יש בעל שמתחתן עם כמה נשים. ויש אישה שמתחנת עם כמה גברים. מקובל מאוד בציבור הערבי.
אבל לא כאן.
רק חמדן הבן של חיים ואסלי. כל השאר של עבד ואסלי.
לא התחלת מהתחלה? מגניב. איך את מבינה מה הולך כאן?
מנחשת ועושה היקשים…
ויש כמה פרקים קודמים שכן קראתי…
וואו, גאונות?
כמעט הקאתי ביחד עם יוני.
עשית בחילה וכאבי בטן.
אולי כי אני קצת מכירה את הכאב הזה, כשרוצים לשתף ולא מצליחים ומרגישים כאב בטן פיזי…?
בכל מקרה, את פשוט מהפנטת בכתיבה שלך.
מסכימה לגלות כמה פרקים הסיפור הזה?
בדיוק, ולכן תיארתי את הסבל מהשיתוף שלו בצורה הזו…
הרבה פעמים הנפשי משפיע על הפיזי.
תודה, מהממת.
יש עד פרק שישים ושתיים, אין לי כוח לעשות יותר חישובים היום, במחילה חחח. מתמטיקה גמר אותי.
אין מצבב
בקושי עברנו את החצי ??
ואני חייתי בסרט שמתקרבים לסוף….
סתם כי אני במתח נוראי.
יואו, רק עוד 24 שבועות עד שנסיים?!?! ???
איזה סוף?
את יודעת כמה אני הולכת בכלל להתעלל בדמויות שלי?
מחילה?
הופההההה, יהיה אקשןןןןןןןןןןן…
נכון להתעלל בדמויות זה אחד הדברים הכיפיים בכתיבה?
זה לא פוליטי קורקט, אבל בהחלט כן 🙂
לא לא לא– זה לא אמיתי מרוב שזה מושלם! הרי אומרים שאין דבר מושלם בעולם? אז אולי אני פשוט בחלום אחד גדול…. יסמיני!! מזל טוב? שיגדל להיות חסיד ירא שמים ולמדן? שמשיי אני בטוחה שאתה לטובת יוני ולא עושה לו שום דבר בכוונה, מעריכה! אורייי בראבו איך שאתה יודע להיות אתה! קבל גיבוי:)
חמדן!? אתה יהודי!? משהו לא מובן פה אולי אתה בכלל מאומץ? לא ניראלי בעצם כן.. אולי?… לא יודעת, תגלה אתה;)
יונייי תחזיק מעמדד! עברת את זה כל הכבוד!? קבל את אורי באהבה תפתח לפניו הוא אוהב אותך❤ (וגם אני?)
(וואי מה קרה לי שאני ככה מדברת לדמויות שלא היו ולא נברא!? לבמבי פתרונים…)
לא, את במציאות? אבל זה לא מושלם, אתן פשוט מתעקשות נורא לא להביא לי ביקורת?
אמן ואמן, אם הוא יהיה יהודי הוא יהיה הכי חמוד שיש.
מממ כן? מאיפה את כל כך בטוחה על שמשי?
גם ממני לגבי אורי?
חמדן לאאא יהודי, אל תעשו ממפלצת יהודי, טוב?
וגם אני?
(פתרוני הוא שכשקוראים ספר מתחברים לדמויות, לא?)
תיקון טעות חמדן לא יהודי. לפי דעתי הוא הבן של חיים מאשתו השניה… ואז יוצא שהוא סתם ערבי, שבמקרה הוא גם אח של שירה מאבא… ובעצם לפי התורה הם בכלל לא נקראים אחים מאבא כי אמא שלו ערביה… (והיהדות הולכת לפי האמא…) אזז מותר לו להתחתן עם שירה כי הוא בכלל בכלל לא יהודי…
יש!
עוד אחת שעלתה על זה. אבל לא בזמן, נו נו נו. כבר הייתן אמורות להבין את זה לפני כמה פרקים והתבאסתי שאף אחת לא כתבה??
והוא לא סתם, הוא בעלה כרגע… אבל כן, הוא סתם איזה אחד תקוע.
וואו. וואו. וואו.
וואו.
מזל טוב, שירה!
לפחות הבאת מישהו שימשיך אחרייך (בתקווה…). אולי הוא יקבל יותר שכל ממך.
ארבע וואו, מה זה אמור לסמל לי? :*
ימשיך אחריה. האמ, הדעות חלוקות בנוגע לעניין.
וזה קצת מעליב, כי יש לה הרבה שכל. ואתן לא רואות את כל התמונה של מה שקורה איתה. רק את הצד התינוקי, הרע. וזה כל כך לא נכון.
אז תראי לנו את הטוב שבה
ואני חושבת שזה קצת מגיע לנו
אני יראה, בפרקים הבאים. בשכתוב רואים את זה בכל הדרך.
ובטח שמגיע לכן. והאמת, שגם לה.
*אראה!!?
תפסתי פה מישהי על חם
(ועד שיש לי קורבן אני לא אניח לו כל כך מהר?)
מזל טוב לשירה שלנו!
יוני חמוד לגמרי והחברות שלו עם אורי עוד יותר (הקטע הזה שהם זורקים משפטים ניגודיים אחד לשני… אעאעאעאע!!)
נשמע קצת לא אתי שמאיר אישר לאורי להסתכל, כאילו היית צריכה איכשהו שאורי יציץ כשיוני מתעלף אז סידרת איזה משהו…
חמדן מנסה לברוח לשירה?? אבוי לו לחצוף!!
והוא כן יהודי בסוף? אוקי, נחמד. רק ציפיתי לסוף יותר מקורי.
ולמרות הביקורות הקטנות שאני מעזה להעביר עלייך אני עדיין מזכירה לך את הבטחתך להקדשה על הספר ומרשה לעצמי לבקש משלוח אישי עד הבית ?
מזלט, אוי עצוב.
ברור, יוני ואורי. אין חברות כזאת בעולם חחח.
וואלה יש בזה משהו. בכללי מאיר לא אתי בכל מה שנוגע לאורי, אבל נניח לזה בינתיים עד שאעבור על זה בעז"ה.
מי יהודי? חמדן? השם ישמור! מאיפה את זה? לא מאמינה שאחרי שאמרתי הלוך ושוב שהבן אדם המעצבן הזה לא יהודי, את עדיין חושבת את זה.
אני מסכימה לך להעביר ביקורת כאורך הגלות. זה בדיוק העניין כן, אה? 🙂
בטח, בעז"ה. משלוח עולה חמישים שקלים (סתם המצאה שלי) אבל לכי תדעי, אולי גם בחינם…
מושלם מושלם מושלם!!!!
ואי הרבה זמן לא הגבתי, פשוט לא קראתי כבר הרבה זמן בימי שלישי (בדרך כלל אני קוראת בימי ראשון) ככה שאני יודעת שאת לא תחזרי לפוסט.. בקיצור כל הפרקים פשוט מושלמים!
ואני מחקה כבר לראות את הספר בחנויות. ?
מסכן יוני אני ממש התחברתי אליו.. ממשפ עצוב לי עליו
מקווה שיגמר טוב בשבילו.. הוא כזה רגיש!
תודה במבי ❤️
חוזרת לפוסט כדי לקרוא, אבל לא תמיד מגיבה בימים מאוחרים יותר. ובלי קשר כייף לקבל עכשיו תגובה שלך?
אמן, בעז"ה כמובן.
אל תדאגי, בלי נדר, הוא יהיה בסדר. בערך, לכל הפחות.
בשמחה?
וואווובמבי זה מהמםםם, כאילו היה צפוי שהם יביאו ילד, עניין אותי מאד מאיזה כיוון תספרי את זה וגם כאילו באיזה מצב הם יהיו, ובאמת שעשית את זה יפה!!
ברור, בלי ילד אין אקשן.
מניחה שחשבת שהוא כבר יתעלל בה? חמדן לא בן אדם רע, לפחות כלפי חוץ. אלא אם כן הוא מרגיש לכוד ואין לו ברירה.
הוא בסך הכל מנסה לשחק את עצמו כמו אבא שלו, כלפי חוץ, להראות אנושי. ובפנים, מפלצת.
אמאאא זה פשוט מהמםםםם
תודה, מתוקה אחת?
אעע
פרק מדהים!
נהניתי לקרואא:)
מזלט לשירה! חח סופסוף חמדן נשמע טיפה אנושי?
יש, שמחה לדעת.
מזלט עצוב לה. וכמובן, חמדן רק נשמע. כן?
וואיי וואי אני באיחור רציני {קופיף מכסה עיניים}
אבל עם הכל ואחרי הכל לא ויתרתי על זה {מנשק בלי לב;}
אני מנסה לעשות תגובה מגוונת, לא נראה לי שאצליח, אבל לנסות תמיד אפשרי.
יש לך 10 שניות לנחש לאיזה קטע הכי התחברתי?
1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10.
יפה – ליסמין וחמדן בבית חולים.
מרגשש ברמותת!!!
שירושש כפרוניי מזלטובב יפהה שליי!!!! איזה מרגשש איזה אושרררררררר {לבבות בעיניים} (פליז אל תכתבי זה עצוב, בבקשה! גם לא מזל טוב ופרצוף עצוב, רק שמח בבקשה.) קיצר התרגשתי נוראות, וחמדןן גסס כזההה אוף איכס למה ערבי. רק לדמיין אותה עם איזה בעל חמוד עדין כזה עם מידות טובות מתוקי כמו אורי כזה אחד צעירצ'יק שלומד בכולל. יאוו. אוף אני לא כאן עיזבו {קופיף מכסה עיניים}
בי במבי, זה היה מהממם, מוכשרת אחת. {לבבבב}
סורי אני לא כאן. {ריצ'רץ' על הפה}
{{{-זה אימוג'ים-}}}
איך את כותבת יפה, אם את אפילו לא יודעת מה ניחשתי??
אני לא אשים לך שום אימוגי מעצבן, חחח אני פשוט לא אשים אימוגי בכלל. וכן, הלוואי שזה היה בעלה. תאמיני לי.
תודה, מהממת בעצמך?
(אגב, אני הראשונה שמבינה מה זה הסוגריים, לרוב משתמשת בזה. אז את לא צריכה להסביר לי?).
אהאאהה
תאמיני לי שיכולת לעשות לה בעל כזה רק שלא היה לך סיפור.. אז זה לא אפשרי 😉 ואני שמה לב שאני לא כזה גרועה בלדמיין…
כןן פשוט מה שאמרתי לך לא עבדדד אתמול ?? היום כן (-כפי שאת רואה..)
אז אני לא אסביר בכלל.
אממ לא עבד לי גם היום.
האימוגים שלי לא מהמחשב, זה רק אם אני בטאבלט. אבל לא תמיד יש לי כוח לפתוח אותו, כמו עכשיו. אז…
ואל תסבירי, חחח, תני לי להרגיש חכמה 🙂
את חכמה גם בלעדי.
זה ברור.
במבוש במבוש אי אי אי (באלי לכתוב משהו אחר במקום במבוש.. זה קשה כזה חח סתם;)
במבוש יבש? האמ.
במבונת הולך?
זה מותח נורא.
הלב שלי הולם.
מחכה להמשך בקוצרוח!!??
תודה מטולטלת?
איזה כייף לשמוע שהתחברת ככה.
במבי את אלופה שאין מילים פשוט
מה זה הכישרון הזה?
את יודעת למתוח בטירוףף
מחברת לכל דמות פה!
אוהבתתת
תודה רבה על כל פרק ופרק!
תודה לך, מתוקה אחת. ובבקשה.
אוהבת לקרוא את התגובות שלך כל פעם מחדש?
קראתי עכשיו את כל הפרקים שהיו בתשרי
קראתי את כל הפרקים בכללי
וכולם מושלמים אחד אחד
אבל חושבת שהפרק המושלם הזה הוא השיא, בשבילי
הרגע שיוני נשבר — וואו — מטורף
העלה לי דמעות ??
שזה נדירר
ו…נס שיש עוד מלאא פרקיםםם
רק שאני מנסה לחשוב עוד כמה התפתחויות יכולות להיות…
חשבתי שזה כבר לקראת הסוף
וואו, תודה מהממת אחת. איזה כייף לשמוע שהתחברת עד כדי כך, כדי שיהיה לך דמעות בשביל דמות. גם לי זה היה בקטע הזה, אבל אני לא אובייקטיבית… בכל זאת הכותבת.
יכול להיות כל כך הרבה, אני אחת שאוהבת למצוא לכל סיטואציה לפחות חמש כיוונים ומשם להתקדם. בלי קשר שזה כייף, זה מאוד מפתח את החשיבה. ממליצה. ככה תעשו ספויילר לעצמכן?
אז מה אם הגבתי כבר השבוע. אני אעשה זאת שוב (אני אחת מהנקודות, כן? מוזמנת לנחש איזו? רק תזכרי בהקדשת הספר לתת גם לנו קרדיט)
קראתי פה את התגובות ו..מה?? שירה וחמדן אחים מאבא? למה הייתי אמורה לנחש כך?
כבר קרה פעמים שקראתי את הסיפור מתחילה? ועכשיו אני בפעם הלא יודעת מה קוראת את זה שוב, ואולי אסיים הלילה. ואולי אצליח להבין מה הסיפור של אבא של שירה ושל הצילו חמדן. רגע אבל הוא לא אבא של ג'סיקה וסרי, נכון?
ואם הבנתי את הסיפור של יוני, אז הוא ואופק רוצים לשחרר את יוני מהסגירות שהוא נמצא בה? מאמינים שרק בדרך של אילוצים וכפייה הוא יצליח לשחרר את מה שתקוע שם?
את ממש רוצה ביקורות, אבל מה לעשות קטונתי מלתת לך. אין לא מצאתי. רק.. יש מצב שלמאיר קראו פעם משה?
ובמקרה שלא תקראי את זה (קרי לא תגיבי) אעשה העתק הדבק לשבוע הבא
חחח לנחש איזה אחת מהנקודות, זה בגדר עבודת פרך אני חושבת. בואי נוותר על הרעיון 🙂
וכן, היית אמורה לנחש, למיטב ידיעתי הקטנה. כי כתוב לפני כמה פרקים, ולא זוכרת כמה שאסלי הייתה אשתו של חיים. אז אחד ועוד אחד, אמור להביא שתיים לא?
ולא, הוא לא גם אבא של ג'סיקה וסרי.
מאמינים? את זה תשאלי אותם. כרגע, אופק באמת פועל בדרך הזו.
יש לגמרי מצב כזה, חחח. פשוט החלטתי שמשה לא מתאים לו אז שיניתי למאיר. סליחה על חוסר העדכון 🙂
ומאוד מתחשק לי ביקורת, ולא באמת נתת!
איך פספסתי שהיא הייתה אשתו? לונורא העיקר שיש פה חברות חמודות שכתבו זאת.
אבל אני לא מוצאת על מה לתת ביקורות. חפשתי גם מתחת לשטיח. לא היה שם
אני מסכימה לך להרים גם בלטות לצורך העניין?
חחח במבינה?? אין אין לא קיים שם אצל השכנים למטה (וגם לא בעשרים קומות שאח"כ. וגם לא בתוך האדמה ולא בשום מקום. מצטערת)
מפעם לפעם אני מעריכה יותר את הגאונות של עצמי שכתבתי ביקורת ארוכה(!) לדבר הזה
רק שבמבי מסרבת לקבל את זה
כמה חבל
במבית, הבנתי שאת רוצה גם ביקורת, אז הדו שיח בין יסמין לחמדן בקשר לתינוק די מזכיר את זה של אפרת ואייל על שילה.
אותן חששות טאותן כוונות, רק לא אותן מילים.
יכול להיות שבכלל לא קראת את ה6 ושזה סתם צירוף מקרים, אבל מרוב שמכירים את מרגל, ממליצה לך לשנות קצת שלא ייראה כמו העתקה.
חוץ מזה הכל מושלםם
אם אפשר, בריאה על אורי?
דומה? וואלה? מבחינת מה? לא זוכרת שום שיחה בין אייל ואפרת על שילה. יכולה לכוון אותי?
אייל אומר שמפחיד להחזיק תינוק כזה קטן ומתבונן בראש שלו שזז מצד לצד.
אפרת נבהלת ואומרת לו להחזיק לו את הראש.
אייל מודה שזה מפחיד אותו מכל דבר אחר.
וכו'
את יכולה לקרוא את זה בספר.
לי זה ישר הזכיר את הסיטואציה הזו
לא קראתי את מרגל, אבל אני מניחה שזה תגובה קלאסית של גבר שמחזיק תינוק, אם הוא לא רגיל לזה… וגם תגובה קלאסית של אמא טריה.
אולי.
אני בכל זאת ממליצה לשנות קצת כי זה יותר מדי מזכיר, כמו שכבר כתבתי למעלה.
אבל שבמבי תעשה כרצונה?
א מ א לה ה ה
אני משלימה עכשיו כמה פרקים ולא להכל מגיבה, זה היה מושלם מידי
לא יודעת איך לתאר מה הרגשתי שקראתי תחקירה הזאתי..
הפה פעור ובעניים עגולות אין לי מילים כתיבה פשוט מהממממממץתתתתת תודה!!++❤❤❤