אחת אפס לאמת/33

newEmotionIcon_03_42
במבי

יהודים, ערבים, ומה שלא ביניהם.
לפרק הקודם

 

"עבד, אתה צריך לדאוג לנו". הקול שלו מפורק, שבור. "יש לך מעמד מבוסס. תוציא אותו משם".
שקט מעבר לקו.
"עבד?"
"אני לא יכול לעזור לך". קר, נטיפים דוקרים.
"אתה היחיד שיש לו גישה, דיבור איתם. משהו. הבן שלי חטוף, אתה מבין מה זה אומר?"
"אני מבין, בוודאי. לעזור, אני לא יכול".
"למה?" פאוד זועק את זה. היינו חברים, טובים אפשר לומר. אל תפנה לי גב. "הוא סובל שם".
"נחטפת אי פעם?"
"מה הקש-?"
"נחטפת", הוא משסע אותו.
"לא".
"אז איך אתה יודע שעלי סובל?"
"יש מקומות, שאין צורך להיות שם כדי להבין מה מתרחש בהם".
"אתה חכם", עבד מחייך בעקימות. "אבל אם אתה רוצה שהבן שלך יחזור אליך בעתיד, כדאי שתשמור על פרופיל נמוך".
"הלב שלי לא יחזיק מעמד". כואב לי, ברמה שלפעמים אני מאמין שאני מת. או לפחות, שרוי בתוך מוות קליני מתמשך, עד אין סוף.
"מקסימום, תמות לפני שתזכה לראות אותו". אדיש. "ואם תשתוק, זה יקרה מהר יותר".
"מקסימום", פאוד חוזר אחריו. ילד שלי, מה עושים לך שם? מתעללים בך?
"בדיוק, אתה לומד מהר. טוב, מצטער. חייב לנתק".
פאוד בוהה בטלפון, מרחיק אותו ממנו. תחושת בחילה איומה גואה בו, טרום קיא.
"אבא". שירה לוחשת, כבר לא יסמין.
"בואי אלי", הוא פורס לקראתה ידיים, העיניים שלו עצובות. כמה שהיא דומה לעלי.
שירה מתיישבת עליו, "אני מתגעגעת".
פאוד מחבק אותה, חזק. "גם אני".
ועד כמה שהיא דומה לו. היא כל כך שונה ממנו.

***

"הוא התעלף מעוצמת הכאב". צדוק, הרופא מסדר את עמוד האינפוזיה, בודק שהטיפות נכנסות ישר אל תוך הווריד ואין חסימה שמעקבת אותן.
"אני מניח שהוא לא לקח את הכדורים", יוני יוצא אחריו מהחדר.
"זו לא הנחה ולא השערה. אורי לא לקח את התרופה שרשמתי לו". הוא מנסה לחשוב, "אתה מצליח להבין למה?"
"לא". בעצם, אולי. אבל שום פיסת מידע לא תעבור ממני אליך, לפני שאני מדבר עם אורי בעצמי. "מתי הוא אמור להתעורר?"
"הוא כבר ער, אבל ישן".
"צדוק", יוני נעצר. "יש ליד סיכוי?"
"אם הוא לא ישחק עם החיים שלה. אז יש לה, בוודאי".
"אבל… אמרת שאתה רואה נמק, ואולי כריתה". הלב שלו נרעד לרגע.
"וגם זה לא עזר", צדוק נאנח.
"מה?"
"שיניתי קצת מן האמת, כדי שיקח את התרופה בלי יותר מדי שאלות. אני מכיר אותו, מסכים לעצמו להשתעשע בחיים. ניסיתי להפחיד קצת, אבל אני רואה שגם לאבד יד, לא מפריע לו".
"אלא אם כן", יוני שקט, מאוד. "הוא מפחד לאבד משהו גדול יותר".
מבט הפתעה עולה בעיניו, "כמו מה?"
"אם היינו יודעים, אורי לא היה כאן היום".

"ער?"
אורי מסיט מבט במהירות. "היית חייב לבוא במדי שוטר? זה עושה לי בחילה".
"עוד יש לך בקשות?" חוסיין מתיישב.
"לא ביקשתי שתבוא לכאן", הוא עוצם עיניים בחוזקה. טיפות דם ניתזות בחושך, מסנוורות אותו.
"תפסיק להתנהג כמו בחורה ותסתכל עלי".
אורי פותח עפעפיים. חוסיין הוא בין האנשים האחרונים ברשימה שלי שאני מעדיף להתעסק איתם. חבל שרק לאחרונה קלטתי עד כמה אני מתעב אותו.
"מי זה הבחור שישן כאן?" הוא מסמן לכיוון יוני.
"חבר שלי", משפיל מבט. "אבל הוא ישן. בשעות שאתה בוחר להגיע, זה די לגיטימי".
"אמרתי שתביט לי בעיניים".
השפה שלו רוטטת בעצבנות. הוא לוקח נשימה עמוקה, מישיר עיני דבש.
"אי אפשר להעיף אותו מכאן?"
"ובכן, לא". ממש לא. יוני צריך להיות כאן, חייב.
"ישן, אתה אומר". חוסיין מתרומם. "היי בחור", הוא מנענע את הכתף שלו בחוזקה. "שומע אותי?" היד שלו צובטת אותו.
יוני פולט גניחה באינסטינקט, משנה תנוחה תוך כדי שינה. כורסא, זה לא דבר נוח.
"טוב, נעזוב אותו בינתיים".
אורי מתכווץ.
"אז מה, פצוע?"
"כן".
"אז, אני מבין שבכל זאת אתה פוחד ממני". הוא מעביר רגל על רגל בניחוחות, כל כך פשוט.
נכון, למרות שלא מזמן החשבתי את עצמי לגיבור גדול. עד שראיתי שחוסיין לא מאיים לריק, היחסים בין שירה לחמדן עלו על שרטון. אני לא רוצה שיכו את אחותי.
"תראה לי את היד", הוא בוחן אותה מצד לצד. "טוב, זה בטוח לא נראה".
"זה מה שביקשת ממני", אורי נושך לשון בכאב כשהאצבע של חוסיין נוגעת בפצע. "הקשבתי לך".
הוא מפעיל לחץ על המקום.
"איי". אורי מתפתל, מנסה לשחרר את היד.
"איפה הכי כואב לך?" יחסים בין אישיים מעולם לא נמצאו ברשימת התכונות המצטיינות שלו.
"עזוב אותי", אורי משתדל לא לצעוק מהכאב המטשטש. אלוקים, אני לא רוצה להתעלף שוב.
"שאלתי שאלה, תענה".
"כאן", הוא נאנק בשקט. רק תעזוב כבר, אני לא נושם.
חוסיין עוזב, "הרמז ברור?"
"מאוד", הקול שלו קטוע, יורק כאב.
"לאחרונה דווקא היית תלמיד צייתן, לא לקחת את התרופה, בדיוק כמו שאמרתי. אל תהרוס את המצב השברירי בתחיבת אף במקומות לא לך. ברור?"
"כן", הריאות שלו צרובות.
"תזכור", חוסיין שולח שתי אצבעות, מרים סנטר נוקשה. "ואל תאכזב אותי, בבקשה. כי אני וכל מילה שלא תהיה מהשורש הזה לא מסתדרים יחד".
"תלמד לשלוט על עצמך", הוא ממלמל.
"עלי, מעולם לא אהבתי אותך", הוא נועץ בו מבט חד. "אז אל תיתן לי סיבות נוספות, כדי שארצה להתנקם בך".
"אתה לא חושב שרואים הכל במצלמות?"
"שיבשתי אותן", גיחוך. "תהיה ילד טוב", הוא שולף סכין, משסף מעט את הפצע.
אורי מזנק בכאב, חוסם צרחה בכוחות שלא ידע שקיימים בו.
"להתראות", חוסיין מפטיר. "ותן לאחותך לחיות במנוחה, יצר הרס שכמוך".
הוא קומץ אגרופים עד לובן. "יוני", האוויר יוצא ממנו בנשיפה שורקנית. היד שלו בוערת. הוא בוכה, לא מצליח להכיל את השריפה. "תקרא לרופא, עכשיו".
יוני קופץ, כאילו לא ישן לפני רגע. "אתה בסדר?"
"אני… הפצע… היד. אני מרגיש אלפי סכינים נתחבים לי בפנים. יוני, תקרא לרופא. מהר".
יוני מצלצל בפעמון, מבוהל. "הרופא ישאל איך זה קרה".
"אז אני לא אענה לו", השיניים שלו נושכות את השפה חזק חזק. לא לצעוק, אורי, לא לצעוק.
"שאני אספר לו?"
"בשום פנים ואופן, לא".
"למה?" יוני רועד. "אח רץ לכאן", הוא מעדכן.
"יופי", אורי מסכים לעצמו נשימה קטנה, מיוסרת. "אה, ואתה שואל למה? פשוט מאוד, אני רוצה לחיות".

***

"עשית מעשה טוב", עבד מעביר עיניים בין יסמין לחמדן. "אתה מחנך את אשתך כמו שצריך".
חמדן מעקל שפתיים לכדי חיוך. "זה החינוך שלך, אבא".
"זה טוב שגרמתי לכך שמרלין תגורש מהכפר?" היא שואלת, קצת מבולבלת.
"הדבר הכי מוצלח שעשית אי פעם", עבד מתמוגג. "היא עמדה לנו כמו עצם בגרון, אבל הידיים שלנו היו כבולות. כל עוד לא היו לנו הוכחות שהיא פועלת ב'יד לאחים' לא יכולנו לעשות כלום. ואז, הגעת את, הוכחת את האמת. עשית טובה לכל היישובים הערביים בסביבה. היא לא פעלה רק כאן".
"באמת?" יסמין מרימה גבה. מופתעת. תמיד האמנתי שהיא ממוקדת מטרה, לא הבן אדם שיתפזר. מסתבר שלא, בהצלת נפשות אין כללים.
"באמת", ג'סיקה נכנסת פתאום.
"מה את עושה כאן?"
ג'סיקה משלבת ידיים, "אני ילדה גדולה".
המבט של יסמין קופא. "ה… בובה. מה היא עושה אצלך?"
"אבא ביקש ממני להביא לך", היא מושכת כתף.
יסמין מפנה עיניים תמהות לכיוון עבד.
"אני חושב שהגיע הזמן", החיוך שלו נינוח. "כרגע, לא מדובר בכל הדפים. אבל בכל זאת, להתחיל צריך".
יסמין לא שולחת יד אל הבובה.
חמדן לא מסתכל עליה, מתקרב. "תני לי, ג'סיקה".
היא מגישה לו.
יסמין מביטה עליו, שותקת.
"אבא, מתי להביא לה לקרוא?" הוא שואל בהכנעה.
"היום".
עבד וחמדן מחליפים מבטים.
"מה קורה לכם?" ג'סיקה מקטרת. "אתם מוזרים היום".
דפיקה בדלת.
"ג'סיקה", חמדן מסנן, מתעלם מהשאלה בברוטליות. החינוך של אבא שלו. "לכי לפתוח. יסמי, כנסי לחדר עם הבובה. תשבי, לא טוב לך לעמוד יותר מדי זמן".
"סרי", יסמין מציצה אל המטבח. היא יושבת שם, מנדנדת רגליים במונטיניות מעצבנת. "את יכולה לבוא איתי?"
היא קמה בחוסר חשק. "יכולה, כן. רוצה, לא".
"נאסרין". עבד נועץ בה מבט לא מרוצה.
"סליחה", סרי נגררת אחריה. "יסמי", הרגל שלה בועטת בדלת. ולא אכפת לה שכואב לרגל שלה, לא אכפת לה בכלל.
"מה?" היא מחבקת אליה את הבובה. משהו לא בסדר, יסמין.
המסתוריות של עבד, העצבנות של חמדן, סרי האדישה – מפוחדת. מה קורה כאן?
"חמדן", סרי מתפרקת פתאום, נופלת על המיטה. לא רוצה לראות את המבט שיהיה ליסמין בעיניים. "רוצה להתחתן עם עוד אישה. החתונה בקרוב".

***

הם רצו לחתן אותי עם ערבייה, אמרו ששהד לא מספיקה.
סבא אמר שגברים צריכים כמה נשים, אחת כדי להתעלל בה. את זה, העיניים שלו אמרו.
אני מכיר את כל הסבתות שלי.
יודע בדיוק את מי סבא אוהב ואת מי לא.
לא רציתי להתחתן עם האישה שהציעו לי. רק את שהד רציתי, וזהו.
לקחו אותי לשיחות מוסר. אבא איים, אמא בכתה. היא לא רצתה לאבד אותי.
גם אני לא.
אבל להתחתן, לא הייתי מוכן.
ספגתי את כל ההשפלות שעברתי. החמולה שלנו הייתה אחת החזקות והמוכרות, אני הייתי הילד הרע. לא מתאים את עצמו לכלל. הורס את השם הטוב שלנו.
ניסו לחנך אותי על ידי התעללות בשהד.
הם נעלו אותה בחדר ימים שלמים, לא הורשתי להיכנס.
אחרי כל מסיבה שהמשפחה עשתה, וזה קרה לעיתים קרובות, היא הייתה צריכה לסדר הכל. לבד.
רציתי לברוח, לברוח איתה רחוק.
שהד אמרה שאני חושב מהלב, לא מהשכל. שלברוח לבד זו לא אופציה, זה מסוכן. יהרגו את שנינו.
היא סבלה, אני שתקתי. היא חשקה שיניים, אני חרקתי אותן.
לא יכולתי לראות יותר את ההתעללות הזו.
התחתנתי.
א.ח.*
כל הזכויות שמורות.

שתפי בווצאפ

עוד בנושא
אתה בוכה על זה כבר שנים
emotion_icon_19

הכוזרית הנודדת

גם אם דמעות לא עולות בי, נשמתי בוכה בלי סוף, זועקת. כל כך מתביישת, מרגישה כמו...
רק אל תסתכל על אמא
icon_42

דומיה נפשי

הרבנית שלי סיפרה את זה אולי כבר אלף פעם אבל רק עכשיו זה הוציא לי ת'דם כתוב שב...
😭😭
6

רגשנית

היי, אני לא חדשה פה באתר אבל אני רוצה להעלות נושא שלא כתבתי בשום שם. ברוך השם...
בעיה בעייתית קטנטנה..🥴🥴
newEmotionIcon_03_42

מרשמלו

כשהכרתי את האתר הזה ממש אהבתי אותו, שאפשר לשתף הכל באנונימיות. הבעיה היא- טדא...
ליקושששש 💔
newEmotionIcon_03_38

נקרעת מגעגועים 💔

ליקוש 💔 אני לא מאמינה, מתכחשת לעובדה. האישה הכי חיה, אין סיכוי שאיננה. לכל מק...
משאלות של מלאכים
9

דומיה נפשי

אבא אם תבדוק את הלב שלי, אתה תמצא שם משהו שבור. שניסיתי לבנות וגמרתי לבכות ור...
גברו עלי
65

הכוזרית הנודדת

מי את. מה את בכלל רוצה מהחיים האומללים שלי. שנזרקתי לתוכם בלי הכנה. מרגישה או...
כואבת התקווה
newEmotionIcon_21

שב"ד🏃‍♀️🏃‍♀️🏃‍♀️

ובכן מה עושים אם נוראאאאאאאאאאאאאאאאאאאא רוצים משהו כמעט משתגעים מרוב רצון. מ...
פוסטים חדשים
אתה בוכה על זה כבר שנים
emotion_icon_19

הכוזרית הנודדת

גם אם דמעות לא עולות בי, נשמתי בוכה בלי סוף, זועקת. כל כך מתביישת, מרגישה כמו...
רק אל תסתכל על אמא
icon_42

דומיה נפשי

הרבנית שלי סיפרה את זה אולי כבר אלף פעם אבל רק עכשיו זה הוציא לי ת'דם כתוב שב...
אמא מורה?
7

אנונימית

היי, אז אמא שלי מורה בתיכון, וקצת קשה לעשות לפעמים הפרדה.. יש לכן טיפים איך ל...
לשאול?
21

קול שפוי👌

האם אתן חושבות שנכון לדון באתר כאן על כל נושא שהוא? כולל על נושאים מהותיים וכ...
שידוכים וליבי קליין-משתלב😆
27

.

טובב אז נתחיל בשאלה על השידוכים.. פליז רק מי שהתארסה וכו שתענה לי. קראתי בכל ...
כלל ראשון להצלחה: טיפשות
newEmotionIcon_22

שירבוטית

כדי להצליח בחיים אדם חייב להיות נבון, אבל להיראות טיפש.הבנת? תסבירי
קשהמאתגר
newEmotionIcon_03_36

תראו אותי:(

הדבר שהכי קשה לך את הכי צריכה לעבוד עליו
אני זו לא אמא שלי. נ ק ו ד ה .
icon_set_3_19

אחת

מתי יבינו שאני זו לא אמא שלי??? נכון, היא מיוחדת, היא באמת נדירה. אבל מה הבעי...

237 תגובות

          1. קראת את הכל?
            אני מאוד נהנתי. העמוק שם… זה משהו מדהים. וגם העלילה. בניגוד לרוב הבנות לא התחברתי למהללאל, יותר לאיסתרק וליוזבד.

  1. פרק שגרם לי פשוט לבכות!! את הזויה במבי!
    "אה, ואתה שואל למה? פשוט מאוד, אני רוצה לחיות".
    כאן בכיתי.
    נראה לי שזה לא פעם ראשונה שאני אומרת שאני אוהבת את אורי ואת הקטעים איתו. פה גרמת לתסבוכת רצינית!
    את תארת את הפכישה בין חוסיין לחמדן בצורה שגרמה לי לחשוב שאני אורי והאוויר הוא חוסיין! מבטיחה לך שהחזקתי את היד כשקראתי את זה…

    ועכשיו בקשר לא.ח. שאני לא יעזוב לעולם:
    הבובה שייכת לפאוד-חיים שהוא אבא של אורי ושירה, נכון? זה כתבת במפורש מאוד.
    אז באחד מימי השבוע האחרון פשוט ישבתי וקראתי ברצף את כל הפרקים וגיליתי ממצא חשוב ביותר:
    בפרק של החתונה של שירה וחמדן עלי-אורי בא ו'דיבר' עם עבד-אבא של חמדן סרי וגסיקה. עבד שאל את אורי מה הוא רוצה ואורי ענה לו: אני רוצה את מה ששייך לא'
    א'- זה א.ח. מהמכתבים כי אין אפשרות אחרת, וחוסיין ועבד גילו שהוא חיפש בבית את הבובה זה אומר שהוא רצה את הבובה של א' והבובה היא של חיים זה אומר שא.ח. זה חיים!
    איזה גאונה אני, הא??
    את אופק לא לגמרי עזבתי ודי נצמדתי למה שלא זוכרת מי-נראה לי ליפסום, לא בטוחה- אמרה שאופק זה חיים בעצם.

    1. בראוניז, מהממת אחת.
      אורי, באמת כולן מתחברות אליו. יש לו אופי שאני מאוד אוהבת. והמשפט שהוא אמר… תכלס, כל כך נכון. צריך לדעת לחיות, באמת.
      בנוגע לא.ח. זו גאונות לשמא. אבל למען האמת זה טעות, לא כתוב שם לא' , כאילו אולי כן. אבל היה אמור להיות כתוב את מה ששייך לי. חחח אוי, אבל כן זה גאוני, ואת צודקת לגמרי. פלפפם פלללםם, כפיים לבראוניז שלנו.

  2. במבי,
    מה-את-עושה-לאורי?!?!?!
    מילא יסמין שעושה יותר מידי שטויות, אבל אורי…
    פרק מטורף!!!
    ושאלה קטנה, יוני הבין את מה שהלך שם עם חוסיין?

    1. וואלה, הרבה דברים??
      יסמין עושה שטויות עם ראש. אורי לא יודע, והוא די מנסה להציל אותה בדרך שלו…
      יוני הבין, לגמרי. הוא מכיר את הסיפור של אורי. בשכתוב שאני עושה עכשיו, זה יותר מחודד.

  3. דייייי אני לא יכולה כהר כל שבוע לחכות לפרק מחכה כברררר לפרק הבא בדיוק חצי שניה אחרי שסיימתי את הפרק הזה
    זה פרק מהמם ומאלףףףףףףףף
    אין עלייך במבי הפרקי מהממיםםם בטירוף

  4. אה ועוד משהו-
    המכתבים של א.ח. שזה לפי מה שכתבתי אבא של אורי ושירה,
    המכתבים הם הדפים שנמצאים בתוך הבובה???
    ואני יודעת שאחרי הפרק הקודם כולן כבר יודעות מי זה א.ח., אני רק מביאה הוכחה חותכת?

    1. איפה כתבת את המשהו הראשון?
      כן הדפים נמצאים בתוך הבובה, זה כתוב במפורש? אז מה ההוכחה החותכת כאן?
      ומי אמר לך שכולן יודעות, אולי כולן טועות?

        1. אופס.
          או שזה נמצא בפרקים הבאים? אני בראש שלי כבר סיימתי את הספר, ככה שאני לא הכי אוחזת איפה אתן נמצאות.
          אבל בהמשך, זה כתוב במפורש. אולי אפילו בפרק הבא.

      1. חחחח רק עכשיו אני רואה
        כתבתי לך תגובה יחסית ארוכה עם איזשהי הוכחה חותכת מסוימת
        מסתבר שהיא לא עלתה מאיזשהי סיבה.
        פאדיחות.
        אז כולן חושבות שהן יודעות.

  5. ?זומממגליגליגלי זומגליגלי זומגליגליגלי זומגלי הייי
    היום יום שלישי, יום שלישי היום! ישש?

    וואוו זה היה מטורף!!!??
    עבד הזה רשע, כבר הגעתי למסקנה הזאת מזמן.
    שירה של פעם יסמין של היום. אי אי אי.
    אוף, אורי מסכן שלי. אני אוהבת אותך. מתפללת עליך שיהיה לך כבר טוב. ויוני, אין אתה מתוק.
    איזה בלבול היא עוברת , מסכנה שירה. אני אוהבת אותך. (תתפלאו, אבל כן.)

    במבי אלופה שאת.
    מהממם זה היה.
    אגב, הלכתי למראה, וראיתי כוכבים בעיניים?
    בהמשך אשלח לך תמונה חחחח

    נ.ב: אם את מרשה לי להעיר לך;)
    סתם משהו קטנצ'יק אבל…

    "צדוק, הרופא מסדר את עמוד האינפוזיה, בודק שהטיפות נכנסות ישר אל תוך הווריד ואין חסימה שמעקבת אותן."
    = אוקי אז אני אסביר איך אינפוזיה הולכת??
    זה עמוד שיש בו שקית עם נוזל – של אנטיביוטיקה בד"כ או כל דבר שרוצים להכניס דרך הווריד ישירות.
    איך זה נכנס לווריד? –
    מחברים לווריד עירוי (מחט שיש לו חוט דק ושקוף. שמחובר לחתיכת פלסטיק קצת יותר עבה שזה כמו צינור קטן. המחט בתוך הווריד והחוט מודבק על העור. ואז בעצם כל פעם מחברים את הצינור הקטן לאינפוזיה . (יש לו מכסה שפותחים כל פעם.) ) מהשקית של האינפוזיה מחובר חוט עבה ושקוף ארוך ממש, ובסוף יש משהו שמתברג לתוך העירוי שביד.
    אז לכן לא נכון לכתוב "בודק שהטיפות נכנסות לווריד" כי אי אפשר לבדוק שהטיפות נכנסות ישירות.. אולי כתבי – 'בודק שזה מחובר לעירוי כמו שצריך… שאין נפיחות… שהווריד לא התפוצץ וכו…' סומכת על ניסוח שלך;) [פשוטט פעם היה לי מחובר אחדד כזהה.. טרעומה.. חח סתם. נסיוןן ישלי , לצערי.]
    מקווה שזה היה מובן, ושלא חפרתי ושעזרתי, אולי.

    הצלחות נשמה. אוהבת ?

    1. השיר, מדהים. אולי נאמץ אותו כסלוגן ימי שלישי חחח.
      יש, יש, יש, את אוהבת את שירה! אז אני אוהבת אותך חחח, זה הולך בעסקים מה חשבתן? היום, הכל אינטרסים (אימוגי זדוני).
      אני חייבת תמונה, אני רוצה לראות את הכוכבים גם בעיניים שלי (אימוגי קורץ).
      חחח לא חפרת בכלל, אל תדאגי ביררתי לפני איך אינפוזיה עובדת, אבל אפשר לומר שעשית לי סדר. פשוט חשבתי שאין בעיה בניסוח, אבל אם את אומרת. נתקן את זה בעז"ה, כשנגיע לפרק הזה, אני באמצע השכתוב כנל.

  6. אימלה הזויה שאת במבייייי
    מה עובררר
    כמה בומים בפרק אחד????????
    אוייי איך הצטמררתי בקטע שחוסיין (אגב.. תזכירי לי מי הוא) מעביר את הסכין וואיייייייייייי
    את איכשו מצליחה ממש להכניס אותי לתוך תוך תוך הספר שלך!!
    וזה לא קרה לי אף פעם שקראתי ספריםם
    אוףף משפט שלי לסיכום-ערבים זה עם דוחה ואכזרר!
    סליחה הם אפילו לא עם!! סתם חיות פרא שנבראו אין לי מושג למה

    1. תודה, זה מחמאה?
      כמה? אני אף פעם לא סופרת. חכי, זה רק ההתחלה?
      חוסיין זה חבר של עבד, בן אדם רע, מושחת וכו.
      אני שמחה שאני מצליחה לעשות את זה. זה בכלל לא אני, זה השם?
      למה, אין לי מושג. אבל בטוח יש לזה תשובה. תאמיני לי…

  7. אימלה מה זה הדבר הזה?!
    קראתי עם פה פתוח
    במבי את מוכשרת בכישרון לא רגיל!!
    זה פשוט מטורף לקרוא את הפרקים שלך
    אני יכולה לקרוא כל אחד איזה כמה פעמים
    מטורףף
    תודה מהממת!
    #?_

    1. זה, סיפור נחמד מאוד. על שירה ואורי וסרי וחמדן וכו?
      תודה חרמש הירח. אגב מאיפה השם? פשוט אני וירח… הירח מכבב בסיפור הזה?
      נ.ב. איפה הלב הסגול?? למרות שהתכלת ממש מגניב!

  8. אמאלה!!!!???
    פרק מפחידדדדדדדדדד מאוד. מאוד מאוד. אני מפחדת על אורי?? מסכן. אני מרחמת עליו. מי יגן עליו? הלחצת אותי במבי. אני אהיה במתח עד שהפרק הבא יצא! מחכה לו בקוצר רוח!

  9. אומיגדדדד
    אמהלהה במבייי?
    כואב לי היד בשביל אורייי???
    יש לי צמרמורת,
    פרק פשוט מ ט ו ר ף❗
    אחד היפים! (וכולם יפים?)
    חייבת דחוףףף תפרק הבא??

  10. דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
    זה מזעזע כמה שזה מושלם
    !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
    פרק מהמםםם

    1. תודה, מלכא?
      באמת שבין ערבים ליהודים אין כלום ושום דבר. אמן שכולם היו מבינים את זה.
      אה, חוץ מדבר אחד: עשיו שונא ליעקב. שנאה.

      1. את יודעת… זה מה שאני אוהבת בך… יש משהו בסיפורת החרדית שאו שהכל עצוב ורק מסתבך או שהכל נגמר בתוך ענן ורוד.. זה מעצבן וזה לא מציאותי בעליל

        אעוד לא הגעת לסוף… אבל ביתים את כותבת עצוב ודוקר אבל עם נצחונות קטנים ומעלים חיוך באמצע אני מאוהבת בסגנון הכתיבה שלךךך

        1. וואי, אני הכי לא אוהבת שהכל נגמר בענן ורוד ויפהפה. זה יכול להרוס לי ספר, שאהבתי את כל העלילה שלו…
          את מתוקה ויקי, לגמרי. והסוף יהיה בעז"ה כמו שצריך 🙂

  11. חשבתי על זה הרבה ו… את ילדה מעצבנתתתת (אל תקחי ללב?)
    אני רוצה לדעת מי זה אחחחחחחח!!!
    יאווו איתךך חחח במבייייי סיפור מפחיד אסור לפרסם פרק בשבועע
    אני במתחחחח?

    1. כבר לקחתי ללב, בעיה.
      מה זה לקחתי ללב, שאת לא מבינה אפילו.
      לקחתי הכי ללב שיכול להיות, אבל כמחמאה! אהבתי את זה?
      את זה תגידי למערכת?

  12. חמדןןן, אלמלא הייתי בטוחה, הייתי מוסיפה : נשמה שלי. אני אוהבת אותו יותר ויותר מפרק לפרק.

    1. לא, איך צחקתי עכשיו?
      אמאלה, את מתוקה. לא מהעולם הזה.
      תתפללי, זה תמיד טוב. למה, אנשים כאלה מתהלכים ביננו. על אמת.
      אל תדאגי, שמשי עוד יגיע.

    1. משום מה התגובה שלי לא עלתה.
      אז תקשיבי שהצחקת אותי לגמרי. אבל תתפללי, באמת שזה חשוב. יש אנשים כאלה שחיים בינינו, על אמת. והם באמת צריכים תפילות.
      ואל תדאגי, שמשי יחזור.
      נ.ב.
      בטח חני, מזמינה אותך להצטרף. זעקת המונים וכו וכו.

      1. עצרת תפילה מחר…
        מול הבית של במבי, או מול הישיבה של אורי.
        רק לא בפקיעין…

        טוב. גרמת לי לרצות להתפלל עליהם.
        לא עשיתי את זה ממש.
        כן היה איזה ספר אחד שרק אחרי שהתפללתי על אחד מגיבוריו הבנתי שאני מתפללת על- – – כלום?

          1. לא.
            חחח
            אבל כמעט גם עליו.

            התפללתי על יקוואל.
            ואיי איזה הזוי זה היה. איך התפדחתי כשקלטתי את זה….

        1. למה לא בפקיעין? אני בעד, צריך לזעזע שם מישהי, מאוד מסוימת.
          ולכן לא אמרתי לך שתתפללי עליהם, אלא על אנשים כמוהם שמתהלכים בינינו, ומתמודדים באמת.

          1. זה פשוט מה שיצא לי בראש כסיימתי לקרוא אאז זה מה שכתבתי… חחחח
            לא זוכרת מה חשבתי באותו רגע נו באמת לא לססבך אותי חחח
            חוץ מזה שהצטמררתי בררר

          2. כן שמתי לב שאת אוהבת לסבך.. במיוחד אותי?
            חחח בקטנהה פשוט הזכיר לע תפעם שנחתכתי עם סכין אחח

          3. תגידי תודה, אני לא מסבכת בדברים מעצבנים יותר ונותנת לך לעשות איך שאת רוצה 🙂
            ואני התקלפתי ממקלף, או איך שלא אומרים את זה, זה היה ממש שורף, עד היום יש לי צלקת באצבע.

  13. אומייגאד.
    פשוט פרק מטורף בשלימותו.
    אחד הפרקים היותר יפים שלך, ואני אומרת את זה בערך על כל פרק, כמה מביך.
    שתדעי שבשורה האחרונה, חטפתי בום ללב.
    הכנסת אותי לאווירה של הסיפור בצורה הכי טובה שיש.
    חייבת לדעת את ההמשך!
    תעלי אותו כבר.

    1. תודה, Harry מהממת?
      כייף לראות את התגובות המפרגנות שלך כל הזמן, על כל פרק. שתדעי.
      אבל, אבל, ההעלה של הפרקים לא תלויה בי. (נואשתת?)

  14. אוקיי, לנשום עמוק. ואווו
    במבי תדעי לך שאת מוכשרת ברמות, אין אין, אין כמו הכתיבה שלך!!
    קראתי את כל הבלוג הזה ביום אחד! לא יכולתי להפסיק לקרוא.
    אני לא יכולה לחכות עוד שבועה כדי לקרוא את ההמשך,אין מצב!!
    את צריכה להוציא ספר!! בדחיפות!
    אולי תעלי 2 פעמים בשבוע? נגיד בשלישי ובחמישי, זה יהיה ממש כייףףף
    או שאת תשלחי לי את כ.ל הסיפור? אני לא עומדת בזה, אני אומרת לך!!
    מאוהבת בבלוג שלך?? (אם עד עכשיו לא שמת לב חח)
    אוהבתת אותךךך במבוששש❤️❤️❤️
    ומחכהההההה כברר להמשךךךךךך

    1. תודה שוקולד מריר, את מתוקה לגמרי.
      לקרוא את כל הפרקים האלה ביום אחד… מעריצה. כמו בתגובה שמעלייך?
      בעזרת בה', זה עוד יקרה. אמן ואמן.
      שתי פעמיים בשבוע? זה לא תלוי בי… זה המערכת. אין מה לעשות, היא גורמת לכן ללמוד להתמודד עם מתחים?
      אוהבת אותך בחזרה?

  15. מהממם יותר מתמיד! אחד הפרקים.
    בפרק הקודם שאלתי אם א. ח (אבא של שירה ואורי) כתב את הדפים והטמין בתוך הבובה, ולא ענית לי על כך?
    אבל עכשיו זה קצת מוזר לי,איזה מניע יכול להיות להם שיביאו ליסמין לקרוא את המכתבים?

    1. תודה קליקוש!?
      אני מתלבטת אם לגלות? אבל הדפים של א.ח. טמונים בבובה, כן.
      וואלה, את הראשונה ששואלת את זה, מצדיעה? שאלה מאוד נכונה.

      1. אולי כדי לתת לה לחשוב שהיא מהאמא השניה והיא בעצם ערביה ושלא תרצה להיפרד ממנו. ניחוש שלי.? במבי את מטריפה אוהבתתת

        1. תקשיבו, הניחושים שלכן, אחד אחד. בואו תכתבו את הספר במקומי חחח
          אבל לא, זו לא הסיבה. אוהבת אותך בחזרה 3>

    1. מסכימה איתך ליפסום
      האמת שהתחלתי לקרוא את הבלוג הזה רק בגלל מה שכתבת בפרק הראשון
      שאת מנסה יותר רגש
      ונראלי כבר איבדת את זה… 😉
      עכשיו אני רואה ששינו לזה כבר את הכותרת לאחת אפס לאמת
      אבל זה היה-
      אקשן. לא. רגש? לא זוכרת מה ההמשך ?
      אני לא קראתי את הספרים של יונה ספיר כי אני לא אוהבת את הסגנון אבל בפרק הזה נראלי הכנסת את זה גם לפה…

          1. את צריכה להתחיל לעשות רק דברים יפים.
            ואל תדאגי, אני אוהבת אקשן ככה שאין כזה מצב סיפור בלעדיו…

      1. אויש סליחה.
        נו, כנראה אני לא מסוגלת רק רגש לבד. אבל תראי זה לא יהיה עכשיו אקשן אקשן, זה יהיה אקשן במידה, עם הרבה הרבה הרבה רגש. זה יחפה, אל תדאגי 🙂

      1. אמאא, השם שלך.
        אוי, אהבתי לגמרי. חחח מתוקה את.
        אוקי, אז לא?
        אולי נעשה הצבעה וזהו, זה לא פייר שאני נופלת באמצע (אימוגי עצוב).

      1. לאאאאא נוווווו
        במביייי מה תינוק עכשיו??? יאוווו סיבכת לגמרי תענייןןןןןן
        איך את מתכוונת לגמור את הסיפור הזה בסוףףף
        חח עזבי אל תגמרי הכי טובב אני פשוט נהנת לקרואא

        1. עובדה שגמרתי אותו, שכחת? 🙂
          ואני מאוד אוהבת לסבך את העניין, ואז לא לדעת איך אני יוצאת ממנו בעצמי, עד לרגע שאחרי האחרון…

    1. לאלא במבי.
      אל תעשי את זה לשירה! יהיה לה קשה יותר לברוח עם צוציק על הידיים… וחוצמיזה מי יולד בגיל 17???

      1. מי אמר שהיא בורחת?
        וחוץ היא תלד אותו בערך בגיל שמונה עשרה ומשהו. זה תשעה חודשים. והיא לא ילדה עדיין, היא תלד.

        1. ????????
          את עצבנת אותי עכשיו! לגמרי!!
          מה שירה לא תברח???
          את מתכוונת להשאיר אותה עם חמדן והאישה הנוספת ועם עבד וחוסיין וברררררר
          לא רוצה לחשובבב
          נראה לי אני באמת יתפלל עליה, כמו שין..

          1. למה שתברח? נו באמת. היא בסדר גמור, את לא רואה?
            ומה הבעיה לחשוב? הנה תחשבי, היא תישאר איתם. מה רע? היא ממש מאושרת. האמ טוב לעת עתה.
            תתפללי, אולי זה נצרך, למרות שאני מקשקשת שלא 🙂

  16. בננות מזכירה לכן שיש לנו כאן עסק עם גאון!
    היא תגרום לכולכן לחשוב שזה אבא של שירה וששהד זה רייצל ואז…..
    היא תביא לכן את זה בבוםםםםם בפרצוף ותגלו שלאא

    1. אממ, זה רעיון. זה בהחלט רעיון.
      וואלה, לפעמים אתן יותר גאונות ממני חחח (אני חיה בסרט).
      אבל האמת, לכי תדעי. באמת שהכל יכול להיות (אימוגי זדוני).

  17. במבי, לא קראתי עדיין תפרק.. אני אחזור בהמשך לקרוא:)
    רק רציתי לומר לך משו ששמתי לב..
    בפרק 6 נראלי, כתוב שהשוטר הרב פקד אנדעת, אח של רייצל- קוראים לו משה.
    ובאחד הפרקים האחרונים(עשרים ומשו) כתוב שקוראים לו מאיר..

    1. כן, כן, נכון.
      בהתחלה קראתי לו משה ואז החלטתי שאני לא מתחברת לשם חחח אז שיניתי למאיר.
      לא נורא, עכשיו אני עוברת על כל הסיפור ומתקנת. אבל מגניב ששמת לב.

      1. אהה חח, כבר נלחצתי בשבילך?
        ו-במבי!
        קראתי עכשיו את הפרק!
        אמאלה.
        הקטע עם יוני ואורי—-מטורף.
        כאב לי בשביל אורי, אומלל שכמותו.
        אעע והקטע האחרון! אמאלה התיאורים שלך–?
        אח, פשוט שתדעי שאהבתי.
        ושאת מטורפת.

        1. יאוו תודה! איזה חמודה שאת.
          אורי לא כל כך אומלל, יהיה לו טוב בסוף 🙂
          אני מאוד שמחה לדעת את זה, מהממת 3>

  18. טוב במבי אז אני כותבת את התגובה הארוכה עם ההוכחה החותכת:
    אז דבר ראשון היה שם בתגובה משהו כמו:
    אימאלהה במבי את פשוט מושלמתת
    זה היה פרק הזוי ומטורף ברמות קשותת
    זה לא פעם ראשונה שאני מגלה שאני אוהבת את אורי, אבל הפעם זה עלה על כולנה.
    וסתם שתדעי לך שגרמת לי לבכות. באמת לבכות זה היה בקטע:
    "אה, ואתה שואל למה? פשוט מאוד, רציתי לחיות"
    זה היה כבר מעבר למה שאני מסוגלת להכיל.
    פשוט בחור בן 17 שמתמודד עם דברים שבחורים אחרים לא חולמים עליהם! נס שהוא לא מציאותי:)
    ועכשיו להוכחה:
    אופס נראה לי התגובה ארוכה מידי כבר אז שניהאחת…

    1. זה כבר עלה, והגבתי לך שם, אבל בגלל שטרחת 🙂 אז בנוגע לאורי, יש בחורים בני שבע עשרה שמתמודדים עם דברים כאלה ואחרים. אבל לרוב, אנחנו לא מכירים אותם. וגם יש בחורות כאלה כמובן, כמו שירה…

  19. לא לא לא לא לא
    איכסס
    כמעט הקאתי בקטע של אורי
    הלב שליייי
    למה???
    דיי אל תעשי את זה שוב פליז…
    זה… יותר מדי

    1. לא יודעת אם את רגישה מדי. כי אני בן אדם מאוד רגיש. למשל כשקראתי את זה בעצמי, הרגשתי שאולי קצת הגזמתי. אבל כשאני כותבת, אני יכולה לכתוב הכל… ככה שזה ממש מוזר.
      אם את רוצה להבין עד כמה אני לא אוהבת לקרוא דברים כאלה, הפסקתי את הספר של יונה באמצע…

  20. טוב אז כמו שאמרתי, ההוכחה:
    השבוע קראתי את כל הספר (ספר! לא סיפור!) מההתחלה ועד הסוף, וגיליתי ממצא חשוב ביותר:
    בפרק של החתונה של יסמין וחמדן עלי-אורי מגיע ומדבר עם עבד- אבא של סרי חמדן וגסיקה. עבד שואל את עלי-אורי מה הוא רוצה ועלי עונה לו:
    אני רוצה את מה ששייך לא'
    אחר כך כתבת שאורי חיפש את הבובה בבית של עבד- זה אומר שהוא רצה את הבובה ששייכת לא' שבתוכה יש הרי את הדפים האלה שכתוב בהם דברים לאורי ושירה.
    א' זה יכול להיות רק א.ח. מהמכתבים.

  21. הבובה שייכת לפאוד-חיים שהוא אבא של אורי שירה וחלי.
    ואם הבובה שייכת לחיים ועלי אמר שהבובה שייכת לא' זה אומר שחיים הוא א'! תני לי לנחש גם שהמכתבים של א.ח. זה בעצם מה שכתוב בדפים שנמצאים בתוך הבובה.
    אני יודעת שאחרי הפרק הקודם כולן כבר התחילו לנחש שא.ח. זה חיים אבל אני רק מביאה את ההוכחה החותכת.
    ושתדעי לך שעוד לא נרגעתי מהקטע עם אורי.
    את כתבת את זה בצורה שגרמה לי להרגיש כאילו אני זה אורי והאוויר הוא חוסיין! מבטיחה לך שהחזקתי את היד כשקראתי את זה…

      1. נו באמתת
        חשבתי שזה לא יעלה גם אז כתבתי שוב…
        חחח לאנורא.
        וסתם שתדעי לך שזה רק אומר שהכתיבה שלך פשוט ברמה מטורפת אם זה מה שאת מצליחה לעשות לאנשים!!
        ואוי ואבוי לך אם את תפסיקי להגזים!
        וכל הזמן את מדברת בתגובות פה על ירח…
        תגיעי אליו כבר! עד עכשיו לא הזכרת שום ירח בכלל…
        אפשר לנחש שגסיקה קשורה איכשהו לירח? מתאים לה…

        1. אני שמחה שהסיפור מצליח לעשות ולהעביר את מה שאני רוצה. באמת.
          הו הו הירח מככב, אל תדאגי יש לו תפקיד מאוד חשוב. אבל דווקא מבחינת שירה, לא מבחינת ג'סיקה 🙂

  22. בנות פליז תפסיקו לנחש דברים וגם לכתוב אותם כי אז במבי בכוונה תעשה להפך..
    אז תנחשו בשקט כמו הרבה מאיתנו;)

    1. חחחחח נשמההה
      היא גמרה לכתובב
      אז היא לא תעשה שונה ממש שאנחנו מנחשות חח
      דוקא מגניב לקרוא ניחושים, למרות שזה בהחלט מקבע;)

      1. חחח אתן יכולות לנחש כמה שאתן רוצות. כמו ששייק אמרה סיימתי לכתוב את הסיפור. אבל עכשיו בשכתוב אני משנה כמה דברים…

  23. אאוצ'.
    במבי, זה היה פרק מצמרר.
    אני הלומה פה מול המחשב.
    הכתיבה שלך מדהימה אותי כל פעם מחדש!
    אהבתי ברמות.

        1. אני מגיבה לך כאן חחח.
          לא הבנתי, מה הבעיה עם אופק? ולמה שאגלה לך מה הסיפור איתו? כל האקשן זה שאתן לא יודעות.

        2. אבל מה יש לכעוס עלי? אני ילדה מאוד טובה. באמת.
          וחוץ מזה עוד לא שאלת על אופק כלום, אז איך את רוצה שאני יענה?

  24. היי במבי במקרה נכנסתי לאתר וגיליתי את הסיפור שלך אז עכשיו אני בפרק 6 למרות שאני מבטיחה שעוד הלילה אני אגיע לפה. בפרק 6 כתבת ששירה\ יסמין נוצריה וגם נאסרין וכו', אבל, כמה פרקים לפני זה נאסרין לקחה אותה למסגד אל אקצא, איך זה מסתדר? מסגד- נוצרים? נוצרים- מסגד? ?

      1. חחח תודה על המענה,
        למרות שסתם לידע כללי לא נראה לי שזה כל כך מציאותי. יש מתח דתי ופוליטי מאוד מאוד גבוה בין הנצרות לאסלאם סו…

        אבל אני כמובן לא מתערבת

        1. את בהחלט יכולה להתערב. אני שמחה לכל ביקורת כמובן.
          כמו ששדה אמרה הם מקבלים את כולם.
          אבל, כשאני עוברת עכשיו על הסיפור, בכל זאת זה נראה לי יותר מדי. אז שיניתי, המשפחה שלהם היא אסלאמית. הם הולכים למסגד, וקנו לה שרשרת סהר ולא צלב.
          ובגלל שהם מקבלים את כולם, כי תכלס הם ערבים חילונים, לא אכפת להם שיהיו להם גם חברים ערבים נוצרים, חברים יהודים וכו…

          1. אז אם כבר אני מתערבת אני אעשה את זה כמו שצריך ?

            יש בעיה בסהר כי הוא בעיקר סמל, ולא פריט בעל משמעות דתית כל כך.

            אולי יהיה לך יותר קל לשנות את ההליכה לאל אקצא? הם יכולים ללכת לכנסיית הקבר… זה די קרוב…

            ובראוניז, בוודאי שהבנתי, בדיוק לכן הערתי לבמבי…

          2. אני יודעת. זה סמל שהגיע לאחר מכן, אבל לא יותר מזה. ואני אגיד לך למה בחרתי לשנות אותו ולא את אל אקצא.
            כי אל אקצא זו התמודדות באמת קורעת, ואחרי ששינתי את הפרק הזה לגמרי, אז בכלל. וזה מראה יותר עד כמה בחירה יכולה להיות כואבת.
            אבל הסמל? זה מראה שהם לא מוסלמים אדוקים, קונים את הסמל, וזהו. נגמר. זה לא מראה עליהם כלום. מדי פעם זורקים עצם לכלב… מבינה?

        2. ערבים זה לא כמו יהודים.
          זה יותר כמו ישראלים… כאילו יש ישראלים יהודים וישראלים אתיופים וישראלים ערבים..
          אז יש גם ערבים דרוזיים ערבים מוסלמים ערבים נוצרים… הבנת?

  25. לעעע!! מה זה היה??
    גרמת לי לצמרמורת זה לא קרה בשום פרק!!
    מושלםםםםםם כמו תמיד!!
    אגב יוני ישן באמת כשחוסיין היה אצל אורי או שהוא עשה את עצמו ובאמת הוא יודע?

    1. תודה אנדנדינו, עכשיו הפרקים באמת הולכים ונעשים יותר ויותר ב"ה.
      עשה את עצמו, ברור. אחרת איך הוא קם (ועוד קפץ) מהכורסא ברגע שאורי לחש אליו?

  26. את פשוט מוכשרת זהו
    אני צריכה ספוילר דחוף
    שולף סכין, משסף מעט את הפצע.- אחח זה כאב
    לו בוערת. הוא בוכה, לא מצליח להכיל את השריפה. "תקרא לרופא, עכשיו".
    יוני קופץ, כאילו לא ישן לפני רגע. "אתה בסדר?"
    "אני… הפצע… היד. אני מרגיש אלפי סכינים נתחבים לי בפנים. יוני, תקרא לרופא. מהר"- וזה
    טוב אני אפסיק עם העתקדבקים אני רק אגיד לך שצרחות במחוזותי

    1. תודה הגיגית, מתוקה שכמוך!
      רגע, אז איזה ספוילר את רוצה בדיוק? חחח אני מקווה שצרחות בפנים ולא כלפי חוץ, כן? אחרת יחשבו שאני מתעללת כאן בקוראות תמימות.

      1. כמה
        אבל אני רק אשאל אותך כבר התוודענו(סליחה אם יש פה שגיאט קטיב) לא.ח? או שהוא דמות שמופיעה בשם הזה בלבד?

          1. אכן אכן. אמוגי מחייך;)
            והוא נורא ואיום!! ההתעללות בשירה נוראה. מסכנה שירוש שלנו!!.
            יוני ואורי המסכנים גם כן!!. אוף.

          2. אבל למה לחשוב שכולם מסכנים?
            תאמינו בהם שהם יקומו.
            וכרגע, האמ, לא מתעללים בשירה. אולי בהמשך, לא מבטיחה כלום.

      1. יששששש רציתי משהו ארוך ?
        רגע, שזה אומר, באיזה עמוד בערך אנחנו אוחזות בפרק הנוכחי? (או במילים אחרות, עוד כמה זמן הסיפור הסתיים?)

        במבוש, אל תחששי, אל תפחדי שזה גדול עלייך. את מסוגלת להכל.תוציאי את הספר עם כל הביטחון העצמי שיש לך! את עומדת להפוך לסופרת מספר אחת בציבור שלנו ולא רק בו! אל תרימי ידיים כי העולם לא אשם והוא רוצה את הספר!!!
        וכמובן שלא נסתפק רק בספר אחד ?❣️
        ושוב מזכירה לך לתת קרדיט לשותפות בספר!

          1. חחח תוכו רצוף אהבה, כן יש עוד קצת זמן. אבל לגמרי לא עוד שנה, נקודה. משהו כמו חצי שנה אני חושבת. בערך מהזמן שהתחלתי לפרסם את הסיפור עד לכאן.
            ואמן, אמן, אמן, אבל טבעי לחשוש לא? אני בת שבע עשרה בסך הכל, וסופרות טובות וגדולות ממני נדחו 🙂
            אני מתפללת, אבל רק השם מחליט.

  27. וואי שלימותתתתת במבי תמשיכי את פשוט אוצרררר!!!!??
    ו.. חוסיין הרשע מרושע תמיתי אותו ועדיף כמה שיותר עם כל החברים שלו… חחח (זה בכיוון?)
    הקטע הזה איתו ואם אורי בבית חולים פשוט מסמר שיער?

    1. חחח אני אוצר? די איזה כייף לי. ואת מתוקה לגמרי. שתדעי את זה.
      חוסיין, לגמרי רשע מרושע, אבל נו, לכי תדעי אולי יש משפט כזה של סוף רשע למוות?
      ו-תודה!

  28. אאאא אאוצצצ'. מה מה.. אמאל'ה.. כואב לי על אורי. איזה מגעיל החוסיין הזה!! ואיזה נעים (הכל יחסי, כן? הבחילה עוד לא עברה..) לגלות שאורי סומך על יוני והם שוב משתפים פעולה אחד עם השני.
    (והיי! סופסוף אני יודעת למה אורי החמיר לעצמו את הפציעה! אבל זה ככ עצוב..)
    ההתפתחות בסיפור של יסמין מאוד מעניין. לקחת את זה לכיוון שבכלל לא דמיינתי. והוא חכם, הכיוון הזה. ואו, איך שאני מחכה לדעת מה המשך! מה שירה תגיב, והאם היא תתפכח סופסוף, ומה יהיה החלק של סרי ושל אורי בכל הסיפור הזה, ואני שונאת את עבד. (כמה מפתיע, אה? ;))
    א.ח. ככ חמוד ומסור, וזה ככ עצוב, כל מה שעושים לו. איך שמתעללים בו. (בה, שזה גם בו)
    וזה גאוני מצידך לסכרן את הסיפור שלו לבין כל מה שקורה לשירה ולשאר הדמויות. כאילו, חמדן עומד להתחתן עם אישה שנייה, ובדיוק אנחנו קוראים שגם הוא אולץ להינשא שנית. וכו'.
    במביי, את יכולה להיות סופרת! ברצינות! הכתיבה שלך היא ליגה, אבל זה לא רק זה. את גם יודעת לבנות עלילות מרתקות ומפותלות שנשארות הגיוניות ובלי חורים (בנתיים?) ולבנות דמויות אותנטיות ומקסימות. אני לא מאמינה על עצמי, איך שנקשרתי לדמויות שלך.. 😉
    נ.ב: הכותרת גאונית.
    נ.נ.ב: יהיה קלישאה לכתוב שאני מחכה לפרק הבא?

    1. בטי!
      תענוג לקרוא את התגובה שלך.
      חוסיין באמת מגעיל, נורא. ואורי ויוני משתפים פעולה דווקא מתוך הכאב, שזה מהמם בעיני.
      שירה, כן, היא מדהימה. וזה בכוונה שא.ח. באותו מצב. מגניב ששמת לב.
      אני יכולה לומר לך שסרי מדהימה לא פחות, ועבד באמת נוראי.
      אמן, ואמן שאני אהיה כזאת חחח. שתדעי, שגם אני מאוד מאוד התחברתי לדמויות.
      נ.ב. תודה.
      נ.נ.ב. זה יהיה מסמיק, לי 🙂

      1. "חכם עונה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון" (לא זוכרת מה בדיוק הציטוט)
        אז במבי, קחי לך מחמאה?

      1. אבל אמרנו שזה יכול להיות גם שתי שמות! ואם זה ממש נוראי, מקסימום נחליף לרייצ'ל שם, כי לחלי מדי התחברתי 🙂

        1. חושבת גם שתחליפי לרייצל שם.
          הוא קצת אמריקאי מודרני כזה, והיא בכל זאת גרה בכפר ערבי כמה שנים..
          רק מייעצת.
          תעשי מה שאת חושבת:)
          בהצלחה!

    1. למען האמת.
      אין לי מה להסתיר. עכשיו אני עוברת על הפרקים הקודמים, ואני רואה שזה כתוב במפורש.
      אז קצת מצחיק שאף אחת לא שמה לב ואנחנו מתווכחות כאן, אוי יצאתי טיפשה.
      תודה, פנרס 3>

    1. אניוואן, לא הגבת כמה פרקים או שתצלפי בי עכשיו עגבניות?
      תודה, מתוקה אחת.
      נדירה, זאת מחמאה ענקית.
      ושניצל (רק למה דפוק?) היא תהיה אמא, היא עוד לא…

      1. עגבניות..מה שתרצי, באמת.
        ניחשתי את יודעת..הוא אמר שלא טוב לה לעמוד אז קפץ לי.
        והנה במבי מאשררת אותי.

    1. תודה!!!
      עלי נחטף בעבר, לא בהווה. הקטע הראשון היה צריך להיות מודגש ומשום מה הוא לא עלה ככה.
      נ.ב.
      אהבתי את השינוי למודה במקום לבוכה 🙂

  29. ואוווו
    אמאאאא
    רק היום שמתי לב לבלוג המטורף הזהה
    קראתי הכל בשקיקההה
    אני בסערת רגשותתת,
    מחכה ברמות להמשךך מוכשרת שאתת?

    1. וואו, עמית. איזו מחמאה גדולה. שלושים ושלוש פרקים, לקרוא, מטורף 🙂
      שמחה מאוד מאוד שאהבת.
      והמשך, יש כבר מחר. תהני מלא, מתוקה אחת 3>

  30. וואוווווווווווווווווו
    זה גם היה פרק קצר. לא?!? אני מתקוונת יחסית.
    טוב זה היה מושלםםםםםםםםםםם אני לא יכולה אם חמדן ויסמיןןןןן אוףףף.
    איזו נשמה טובה הנאסרין הזאת. יו היא חיים שלי. היא ויוני.
    איזה נס שיש פרק אחכ שגם אותו עןד לא קראתי והוא כבר התפרסם…. וואו כמה תגובות שיש בפרק הזה איך הגעת לזה??!?!
    אז איך אתה יודע שעלי סובל?"
    "יש מקומות, שאין צורך להיות שם כדי להבין מה מתרחש בהם.
    וואו קטע מתוק?.
    הי עכשיו אני רואה תגובה מעניינת. על ממלכה במבחן! וואי אני לא מאמינה. אני גם הייתי מתנגדת. ומתנגדת גדולה.. התנגדות שנמשכה שנים, וכל מי שהכיג אותי מקרוב ידע. "אורטל קוראת הכל חוץ ממ. קינן" וואי וממש לאחרונה התחלתי לקרוא את הסדרה הזאת כרגע כני מתחילה את יוזבד?.
    אז מעניין לדעת…
    יאחה אני רצה לקרוא את פרק 34. הייתי חבץיבת להגיב. ואגב גם הגבתי היום ב33.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגיות פופלריות