נחש אנושי.
לפרק הקודם
יסמין נפרדת מנאסרין בפתח הבית, סוגרת אחריה את הדלת. נושפת. זה היה קשה. וגם אסלי לא האמינה לי במיוחד, שלא יאמינו. חמדן לא מתעלל בי, והכל טוב.
אולי אם עבד היה בבית, ההסברים היו מתקבלים יותר בקלות. אבל הוא יצא לסבב לא מעניין לפני בחירות.
היא הולכת לאט, נושמת אוויר קפוא. נור מחכה לי בבית הקפה. אוף, בכלל לא מתחשק לי להיפגש איתה. חמדן אמר שזה יעזור לטפל במרלין, טוב.
יסמין הודפת את הדלתות, בוחנת את השטח הקטן.
נור עם רעלה? היא מגחכת, את זה עוד לא ראיתי. "אהלן", היד שלה מסיטה כיסא בקלילות. "איך את?"
"תודה לה', מרגישה מצוין".
"נור, הניגוד בין הלבוש שלך לרעלה זועק".
"אני מעדיפה שלא יראו את הפנים שלי", היא מושכת כתף. "וקוראים לי נורית".
"אם את אומרת…", יסמין משלבת ידיים. ועכשיו אני צריכה לשחק את עצמי מסכנה. "הוא נעל אותי, בבית".
העיניים החומות שמולה מתכהות בברק חשוד. "איך הצלחת לצאת?"
"את לא רוצה לדעת", היא נושכת שפה.
"אני כן", נור מתעקשת.
"רבתי איתו, את לא רואה איך הפנים שלי נראות?"
היא רואה, וזה נראה רע. "רבת, ו- חמדן פשוט הסכים?"
"הוא אמר שאם אני כל כך פצועה, במילא אני לא ראויה לבריחה. אז… הוא שיחרר אותי בבעיטה איך שאומרים".
"מרלין יכולה לעזור לך לברוח, עכשיו. הוא לא כאן, עוד אין לך ילדים", היא רומזת, הזמן מוגבל. "המבצע יכול להיות קל, מאוד".
יסמין לא נרמזת. "לא", היא מהדקת אליה את התיק. "לא, אני לא יכולה לברוח".
"למה?" נור מנסה לשמור על קול יציב, הוא רועד. ומתחשק לה לבכות. "אל תעברי את ההתעללות שאני עברתי".
לרגע מתחשק ליסמין לצחוק, לספר לה, אני לא עוברת התעללות והכל משחק. אבל היא לא אומרת את זה, "אני מפחדת שהוא יתנקם בי".
"אנחנו נלווה אותך בכל שלב, יסמי", היא לוחשת. "אנחנו איתך".
יסמין שותקת.
"מרלין פועלת בארגון 'יד לאחים'. את בטח מבינה מה זה אומר בשבילך, מעטפת שלמה של עזרה".
היא מכניסה יד לתיק באגביות, מכבה את ההקלטה. נור לא חושדת בכלום. ולי, יש הודאה. "אני… אחשוב על זה".
"את סובלת?"
השפתיים שלה רוטטות.
"סליחה", נור נרתעת לאחור במהירות, מי כמוה יודעת מה זה חיטוט בפצע חשוף. "אני מניחה שנגעתי בנקודה כואבת".
"כן", יסמין פולטת. "אני, אני צריכה לחשוב על זה. אסור לי לאחר יותר מדי, חמדן יכה אותי". היא מתרוממת במהירות, בורחת מהמסעדה. צולעת, משחקת מושלם.
בוגדת מבית.
למחרת מרלין דפקה על הדלת, בזמן שהיא ידעה שחמדן לא נמצא. נכנסה. "תודה שירה", היא נפלה על הספה, מתפתלת מכאבים. "תודה שהסגרת אותי, גרמת לי להבין מה זו מסירות נפש אמיתית. לדעת שאת זו שגרמת לבואן של שתי הנשים לבית שלי, לתפיסה. למכות. אני לא אדבר על זה", דמעות עולות בעיניה, בוכות את עצמן. "כי את רואה בעצמך איך אני נראית. אבל תזכרי, ביום שתרצי לברוח אהיה לצידך. אני נאלצת לצאת מפקיעין, אין לי כאן מקום. אבל בשבילך, אני נמצאת תמיד. להתראות".
ויסמין הביטה בה בעיניים אטומות, לא אמרה מילה.
הובילה דרך לדלת, סגרה, פתחה. "פעם הבאה אל תתערבי במקומות שאת לא צריכה, יום נפלא".
מרלין נעצה בה עיניים מיוסרות, שותקות. "ועדיין, אני מאמינה שזו לא את".
טריקה.
***
"פגישה שניה", קובי פותח אותה ברשמיות. "אופק, אתה לא אילם ואני מצפה ממך לדבר", הוא מרוגז. "אני יכול להבין מה פשר הדבר הזה. לחזור להיות הומלס. למה?"
שמשי זז באי נוחות בכיסא.
אופק מרחם עליו. "זה קשור ליוני. ויותר מזה, אני לא יכול לספר לך".
"אתה לא יכול לספר לי?" הוא שואל, גוון קולו הופך לעצוב. "אז אתה גם לא יכול להישאר כאן".
"בסדר", אופק מתרומם, מפתיע אותו. "אני לא אשאר כאן".
קובי נועץ בו מבט קשה.
"אבל רק שתדע. אתה לא בונה נפשות, אתה הורס".
"אל תספר לי מה אני עושה או מה אני לא עושה. החוצה בבקשה".
העיניים של שמשי ואופק מצטלבות לרגע. יש שם הבטחה, אופק מבטיח להישאר.
שמשי מסיט מבט.
"אתה מסוגל לענות לי עכשיו על כמה שאלות?" קובי שואל בקול ענייני.
הוא מהנהן בראשו לשלילה.
"לך, הטורניר השני מתחיל בעוד שתי דקות".
שמשי קם, בועט בכיסא, מעוות פנים בכאב.
"תשמור על עצבים נמוכים, בבקשה", קובי מניח יד על הכתף שלו.
שמשי מעיף אותה, רץ לחצר.
הכדור מחכה לו, בחוץ. והוא מכלה בו את כל הזעם שלו, את אי הצדק הנוראי שיש בעולם. את האילמות שלו, את קובי שמסרב להבין. את עצמו.
הוא לא זוכר מי ניצח, וזה גם לא משנה.
הוא פשוט רץ, לפינה שלו בסוף החצר, מתפרק מבכי. בלי אופק אני לא יכול לעשות כלום. כלום.
דמות מטושטשת מתקרבת לכיוונו, הגוף שלו מתקפד בפינה. דוקרני.
"שמשי". קול מוכר, מוכר עד כאב.
הוא קופץ, סימן שאלה היסטרי מהבהב בפניו. שואל, מה את עושה כאן?
"קיבלתי אישור", יוני מושך אותו מהשיחים, מוחה דמעות. "מה קרה לך?"
הידיים שלו מסמנות כמה סימונים מהירים. יוני מתרכז, מפענח אותם. "הם לא מסכימים לך להיפגש יותר עם אופק?"
הראש שלו עולה ויורד, מאשר.
צל שחור עובר לרגע על הפנים של יוני, נעלם במהירות. "אדבר איתם". הוא מקים אותו, עוזר לו להגיע אל שולחן האבן שבפינה.
שמשי משעין את עצמו על הזרוע, בוהה בשמיים הבהירים.
"אני מצטער שלא הגעתי", יוני מתקדם אליו.
'זה בסדר'.
"קיבלתי עונש", הוא מגרד את את חיפוי העץ שעל השולחן בעצבנות. "היום, אמרתי לרב שאני הולך לבקר את אח שלי. הוא כנראה חשב שאני מתכוון לישראל, כי הוא חזר אתמול מאמריקה. אז הוא הסכים לי".
'למה שלא תספר עלי?'
"שמשי", יוני נוקשה. "דיברנו על זה כל כך הרבה פעמים".
'אבל אתה לא אשם'.
"אני כן".
'אתה לא'.
"שמשי…"
'יוני, בבקשה. תפסיק לקחת על עצמך את הכאב הזה'.
"אני לא יכול', הוא מביט בעיניים הכחולות. מצטמרר. נזכר במשטרה, בחדר החנוק, צעקות, הטחות, האשמות.
קור מכה בו באחת, הוא מרגיש שהאוויר נלקח ממנו. סורגים נסגרים, נפתחים. אבא בוכה, מרים אותו מהלם קרב ופחד לופת.
ומאז, הלב שלו נאטם באין סוף שרשראות ברזל, קודים ומנעולים. והוא לא יכול להפסיק להאשים את עצמו.
כי הוא אשם.
ושוגג, לא פוטר.
***
"אורי", אריאל נכנס לחדר. רואה אותו יושב במיטה, בוחן את החדר הריק בעיונות. "מרגיש טוב יותר?"
"כן", חלול.
"אמא שלך מחכה למטה. עדכנו אותה שאתה מרגיש רע, כפי שביקשת. היא הגיעה".
"תודה, אני יורד".
"אתה צריך עזרה?" הוא מצמצם מולו מבט.
"לא, אני בסדר".
אריאל נסוג, "היא נמצאת בשער האחורי. רפואה שלמה".
—
"אמא", אורי מתקרב אליה, מרגיש שהוא בוער מחום. "הגעת".
"הגעתי", היא פותחת לפניו את דלת הרכב.
הוא נוחת על הכיסא, מרגיש חולשה בכל הגוף. "תודה. איך נסעת?" העיניים שלו נעצמות בליאות. "לא זכור לי שיש לך רישיון".
"אין לי".
"אז?"
רייצ'ל אוספת אוויר, "שי הסיע אותי".
"שי", הוא פוקח עפעפיים. "הוא כאן?"
"יצא להתאוורר קצת. בכל זאת, מדובר בנסיעה עד לשטחים".
"אני… יכול לפגוש אותו?"
"אתה מעוניין?" האצבעות שלה מלבינות על ההגה. מקוות.
"כן".
"לשבת לא רצית להגיע".
"זו הייתה הפעם הראשונה", הגרון שורף לו, ולא רק כי הוא חולה. "וגם… רציתי להישאר עם יוני. הוא לא היה יכול לחזור, אז נשארתי אותו". ועכשיו יוני הלך, אני לא יודע איפה הוא.
"אתה חבר טוב", היא מחייכת לעברו. "שי אמר שהוא מגיע".
"היי", חיוך בעיניים שלו. "אורי, אני מניח".
"כן", הוא מחייך.
רייצ'ל יוצאת מהרכב. קצת פרטיות, אף פעם לא הזיקה.
"נעים להכיר".
"נעים מאוד. תודה ש…", אורי נתקע לרגע. "שהסכמת לשמש אבא לחלי".
"תודה לאמא שלך שהסכימה לשמש כאמא לשתי הבנות שלי", הוא קורץ.
"אתה נראה איש זהב". אורי אף פעם לא מתבייש לדבר, לומר אמת.
"אני חושב שאני מעדיף להיות אנושי. הרי, תחליף לאבא היקר שלכם אני לעולם לא אהיה, וגם לא צריך להיות. אבל כשתרצו, אני תמיד כאן".
"למדת פסיכולוגיה?"
"לא. למדתי את החיים".
וללמוד את החיים זה קשה יותר מללמוד את המוות.
כי להיות מצבה דוממת זה קל, אבל לנער מעליך את כל אבני השיש שהחיים זרקו לכיוונך ולהמשיך לחייך, זו גדלות.
***
חמדן מקריא את ההודעה בקול, יסמין מקשיבה.
כשאני קראתי אותה, זה היה נשמע אחרת לגמרי. עכשיו, זה נשמע טיפשי לחלוטין.
"אני לא מאמין כמה אנשים אינטרסנטים יש בעולם", הוא שומט את הטלפון שלה על השולחן. "החברה שלך, נוי, באמת חושבת שזה שהיא בוכה יזיז לך?"
"מסתבר", יסמין מקישה על השיש בהבעה לא ברורה.
"זה משנה לך שנוי בוכה?"
"קצת", היא מודה.
"אנחנו יכולים לרצות את כל העולם?" חמדן שואל.
"לא".
"כשאת בוחרת את הבחירות שלך", הוא מסביר, "יש את האנשים שמרוויחים ויש את האנשים שמפסידים. ככה העולם הזה עובד, הכל עובר דרך מאזניים. נוי הפסידה, ואז מה? זה לא אמור לשנות לך. הרי כל עוד היא רוצה, היא מוזמנת לבוא לכאן, לבקר. והיא לא רוצה, למה? בתואנה שבחרת בדרך חיים אחרת. כמה סנטימנטיות".
יסמין צוחקת.
"אם נתייחס לכל אחד בכל בחירה שלנו, אנחנו לא נבחר לעולם".
"נכון", היא פותחת את קופסת השוקו צ'יפס, לוקחת אחד. וכבר לא מרגישה שם את אבא. הכאב הוקהה.
"תעני לה".
יסמין לוקחת את הטלפון, מקלידה באדישות. 'אני את שלי אמרתי. רוצה להיות חברה אמיתית, בואי לכאן. אני אקבל אותך בשמחה. לא מעוניינת? החלטה שלך, אבל היא לגמרי לא קשורה אלי'.
'אני רואה שלשרוף גשרים זה ההובי שלך'.
'את רואה נכון'.
—
שירה, וכמה חבל שאת לא פותחת עיניים, לא מביטה באמיצות לעולם.
נחש מתפתל סביבך.
את זוכרת? פעם למדת עם אבא, פתחתם תנ"ך בלילות. הגעתם לרש"י, הטוב שבנחשים רצוץ את מוחו.
ואבא, התחיל לבכות.
את נבהלת.
הוא הרגיע אותך, אבל היה נסער.
שאלת למה, לא קיבלת תשובה. אבל היא כאן, מולך.
חמדן הוא נחש. את,
הארס שלו.
כל הזכויות שמורות.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
106 תגובות
יוואו! את רק מוסיפה עוד שאלות כל פרק… אי אפשר הבין כלום! ויסמין מעצבנת אותי יותר ויותר… מתי היא כבר תקבל שכל?! יש לך כישרון גדול למתוח אנשים במבי… אבל למרות הכל, תודה על הפרק! היה נראה לי שזה די ארוך הפעם… בהצלחה בהמשך!
אני אוהבת שאלות. אבל תדאגי, פתרונות יהיו גם יהיו.
יש לה שכל, למרות שאתן לא מאמינות. היא לא סתם בת עשרה שהורסת את החיים בידיים שלה.
תודה, ואמן!
אני.. אני רציני בכיתי.
זה היה וואו, לא מהעולם הזה.
תודה לך במבי. את כישרון מהלך.
סליחה, מתוקה אחת. ואם זה בכי מטהר, אז אני הכי בעד.
תודה לך, שקראת. אוהבת.
זה היה מושלםםם!!!
במבי הכתיבה שלך מהממת!!
תודה ללוש!
שמחה לקרוא 🙂
איכס יסמין הפעם הגזמת!!!!!!!!!
את באמת נהית מגעילה מרגע לרגע
לא הבנתי גם הנעילה בבית היתה הצגה??
יסמין על מי את עובדת? או שבעצם במבי עובדת עלינו?
חמדן הוא נחש. את,
הארס שלו.
אבאלהההה במבההה?
יאו יש לך כתיבה נדירהההה ונראלי כתבתי את זה כבר מלא פעמיםם?
היא אולי הגזימה. אבל יש סיבה מאחורי הכל, תאמיני לי. היא מבולבלת בעצמה. ולפעמים פסיכולוגיה עובדת יותר מהתעללות פיזית.
הנעילה לא, המכות כן. אני עובדת עליכן ביחד עם יסמין 🙂
כל פעם מחדש, אני שמחה לקרוא את זה. תודה!
במבי האחת והיחידה❤
פרק מדהים!!
בקשר לחמדן, כשאת עוברת על הסיפור ומשפצת אותו נראה לי כדי שתשני קצת את איך שהצגת אותו בהתחלה. היה כתוב שהוא טיפש כזה וחלש מול אבא שלו, אבל עכשיו רואים שהוא מאוד חכם ומניפולטיבי.
אלי*, מי שמדברת. מהממת 3>
קודם כל, שאפו שאת זוכרת. ואני באמת עכשיו מתחילה בעז"ה לעבור על הסיפור ואשנה את זה. אני בריגושים, סיימתי לכתוב את הספר ב"ה, ב"ה. אין, הוא אוהב אותי.
דייי במבי מטורפת אתת.
מתרגשת איתך נורא!
שייק, תודה גדולה.
את מתוקה!
באהבה❤
אגבב כשתחליטי להוציא לאור תעדכני;)
אני מתנדבת מעכשיו לעצבב לך תכריכהההה (בחינם כע?;) בקיצור תעדכניי
מקוה שזה יקרה מהרר???
האמת שכבר יש לי כמה עיצובי כריכה.
קרדיט לחברה שלי. אבל בכייף, בואי תצטרפי לסיעורי המוחות שלנו?
מקסיםם יששש
זה אומר שזה בקרובב, נכון?:)
הלוואי.
אני מחפשת מישהי שתוכל לעבור על הספר, לומר אם יש לו סיכוי לצאת לאור…
בעז"ה?
דיי אמןן!!
מתפללת עלזה:)
תודה! 3>
בטוחה שתפילות של שותפות לא שבות ריקם 🙂
דאיי במבי??
סיימת לכתוב את הסיפור-ספר???
???
מתכננת להוציא לאור בקרוב?
סיימתי, ב"ה.
אמן, זה בתהליכים. חלום שלי שזה יקרה. אבל האופטימיות שלי מאוד זעירה/זהירה, כרגע. הספר צריך לעבור עוד הרבה בשביל זה, בעיקר שינויים, הוספות וכו…
הלוואי, אמן.
נפלא שאת מסבכת את שירה יותר ויותר כל פרק
פרק מהמם במבוש!
תודה אייסוש!
אחת שאוהבת את הסיבוכיה עם יסמין, זה כייף :*
במבייי אין על אחת אפס לאמת
ואין על הכתיבה שלךך
תודה moss תודה באמת.
את מרגשת אותי 🙂
יואווו מטריייף..! נראה לי כבר נמאס לך מהמגילות הארוכות שלי… אז פשוט אני אשתוק אבל שתדעי לך שהשתיקה שלי אומרת הכללל!
לי אף פעם לא נמאס ממגילות. להפך, אני אוהבת אותן, במיוחד אם יש בהן ביקורת 🙂
גם שתיקה מתקבלת אצלי, אל דאגה!
וואו.
הפרק הזה היה מצמרר
❤
תודה יהלומית, מתוקה שכמוך 3>
יאווווו
במבי, זה מושלם.
מושלםםםם
????????
תודה אזאב"ב, את מהממת.
וואוו! כתיבה מטורפתתת
תודה טאורי!
מקווה שגם התוכן (אימוגי קורץ).
ישש יום שלישיייייי
זה פרק מושלםם.
פשוט מושלם.
במבי אני כל פעם מחדש כותבת לך אותו דבר כי פשוט נגמרו לי כבר המילים?
את פשוט כותבת מטורףף
ויסמין הזאת מעצבנת אותי עם הטיפשות שלהה
שתפתח כבר תעניים ותקלוט איפה היא נמצאתתתתתת
מחכה כבר לפרק הבא!!!!!!
שוקולד!
תודה, תודה, תודה.
ואני מקבלת כל תגובה שלך, לא משנה מה כתוב בה.
ושוב, יסמין לא טיפשה. היא קולטת איפה היא נמצאת, היא יודעת. והיא כבולה. אז אל תמהרו לחרוץ לה דין 🙂
יפייפה❤
תודה פדהאלוש.
מעריכה 3>
?
(יש מה..?)
אוי, מה איתך ילדה, מה???
איאייאיי שאלה טובהה??
תרגישי טוב, ילדונת??
תודה..
איכס, יסמין. תתביישי לך. במבי – אם היא לא בוכה על זה אחר כך עד כלות נשמתה או נענשת אני מכריזה על הספר שלך כלא מוסרי, ועל יסמין כפסיכופטית שאת מצדיקה.
רק איום קטן.
יוני, אתה מעניין. מתי תגלה לנו את סודות חייך?
אהה, יוני כל כך מצטער של שוגג – חסר לשירה היא לא מצטערת פי מאה על מזיד.
הטוב בנחשים היה חזק!
תתביישי, אבל לא איכס. אני מבקשת.
ואני מאוד אוהבת את האיומים שלך, גורמים לי לחשוב.
אבל אל תדאגי, שמחה לבשר לך שהיא בכתה על זה עד כאב, ושהיא לא פסיכופטית. הספר בא אל סיומו הטוב, בערך.
הסודות של יוני יתגלו בקרוב.
וליוני יותר קל להצטער מאשר לשירה, אף אחד לא עומד עליו.
תודה!
סוף סוף קצת ביקורת ממך, פנרס!
אעעעעעעעעע
בעעעעעעעעע
ימקן'חחסבהםןצםח
מושלם מידי בשבילי??
ויסמין…. נו באמתתתתת הילדה הזאת כבר בת 17!! שתגדל כבר!!!
ואורי… אוהבת אותו יותר מפרק לפרק.. הוא ויוני צמד חמודים! ומסכנים…
תמשיכי להיות מושלמתתתתת
ולהוציא עוד פרקים מדהימים כאלההההההה
וואלה נכון היא בת שבע עשרה?♀️
אויש איזה תינוקיתתתת היאאאא
חח במבה את מצליחה לדמיין ילדה בגילנו במצב כזה??
אוף.
למה אף אחת לא מאמינה בה? אין כאן אפילו אחת כזאת? זה עצוב.
מצליחה, לצערי (הלצערי על ב). א. כי הדמיון שלי עובד על פול טורבו. ב. כי לא חסר בנות במצב הזה, בגיל כזה.
חחחח במביייי יש לך דרישות גבוהות מדייי
את רוצה גם שנאמין בחמדן, גם שנאמין ביסמין, ממ במי עוד?
ביסמין, כן לגמרי כן.
בחמדן, יודעת מה? לא חייבות להאמין בו. בכל זאת ערבי…
בראוניז, אני מתמוגגת מהשורה השלישית (אימוגי צוחק).
בת שבע עשרה, והיא גדולה מאוד. ומבינה מאוד. אל דאגה.
אורי אחד המתוקים, ויוני בכלל. לא כל כך מסכנים, פשוט מגלים תיבות פנדורה אחת אחרי השנייה 🙂
אמן, ואמן 3>
טוב אין לי מילים כדי לתאר את ההרגשה שלי עכשיו על שלא נשלחה לי התגובה. היו לי בעיות בקליטה?.
אתמול בדיוק הגבתי על הפרק הקודם?.
זה היה פרק מדהים!!!!
אבל הפעם יסמין הכעיסה אותי מעט (כביכול שהיא הלשינה), אבל עדיין אהבתי את זה?.
על חמדן אין לי מה לומר… דעתי ידוע, ולא השתנתה.
על יוני- יווווו הוא כזה מתוק!!!!!!!
וואו, הקטע עם אורי ושי היה… אין לי הגדרה מדויקת זה היה פשוט מדהים. כל הפרק הזה היה מרתק ויפיפה.
שמשי ואופק… טוב לא אהבתי את הקשר מההתחלה… ?♀️לא אשמתי.
וקובי- אויש אני אהבתי את זה, מסכן אני כל כך רוצה שיצליח.
והדמות האחרונה- במבי האלופה❣❣❣ אין על הכתיבה שלך והסיפור שלך. אוהבתותך?
היו כמה קטעים שהם היו מושלמים אני הוסיף אותם… בחלק ב'
הגבת על הפרק הקודם? חיכיתי לו כל השבוע וכבר התייאשתי… תודה שאת אומרת 🙂
יסמין- פליז, קצת אמון בבן אדם, קצת.
חמדן- מעולה 🙂
יוני- מה שנכון, נכון.
אורי ושי- תודה אר"א, מאוד שמחה לקרוא :*
שמשי ואופק- לא אשמתך בכלל. על טעם וריח אין להתווכח.
תודה, מהממת. אני מחכה לראות אותם 3>
אז זה חלק ב'. היו פה בפרק הזה פשוט קטעים…. מדהימים ויפים אחד אחד שהייתי חייבת להדגיש (בתגובה הראשונה כתבתי את זה אבל…)
"מאז, הלב שלו נאטם באין סוף שרשראות ברזל, קודים ומנעולים. והוא לא יכול להפסיק להאשים את עצמו.
כי הוא אשם.
ושוגג, לא פוטר." אמאאאאאא זה היה מצמרר לגמרי.
"ללמוד את החיים זה קשה יותר מללמוד את המוות.
כי להיות מצבה דוממת זה קל, אבל לנער מעליך את כל אבני השיש שהחיים זרקו לכיוונך ולהמשיך לחייך, זו גדלות." שלמות! מה אני יכולה עוד להוסיף? אין עוד מילים.
"'אני רואה שלשרוף גשרים זה ההובי שלך'.
'את רואה נכון'." אהבתי! לגמרי!!!!
טוב אלו קטעים שלא יכולתי שלא להעתיק אותם…
אהבתי כל מילה מהם!
באמת חיכית?! איזה כייף. אני גם מצטערת ומקווה שזה פיצוי? אני לגמרי מאמינה ליסמין. היא הכעיסה אותי אולי בפרק הזה אבל אני אוהבת אותה! ומשום מה (אני אולי נשמעת אכזרית?) אהבתי את זה…
אלופה שאת❣
זה ממש כייף לראות קטעים שכתבתי ושאוהבים.
אז אלף, תודה על הפירוט! שימחת אותי 🙂
בית,אם את באמת מאמינה לשירה זה לגמרי פיצוי הולם. ואגב, חושבת שהיא הייתה חייב ליפול עמוק עד כדי הסגרה של יהודייה, כדי לקום משם ולהתעורר. אז זה לא אכזרי, זה פשוט מכורח הסיפור.
תודה, אר"א. מהממת בעצמך 3>
אז צדקתי את אלופה?את אוהבת שמפרטים?! לפרט כל שבוע??
אני שמחה שזה פיצה אותך…
לא התכוונתי שזה אכזרי, אלא שאני אהבתי לגמרי את המעשה הזה?
אני מאוד אוהבת.
אבל קצת לא פיירי לדרוש ממך לפרט, אז רק כשיש לך זמן 🙂
לא יודעת אם אהבתי, כי אני לא יכולה להעריך את המעשה הזה. אבל בשביל העלילה, הוא מתאים בול :*
למה לא פיירי?!? אולי לא לדרוש אלא לבקש…
אה, ופה אתן צריכות ללמוד ממני?
יש לי לימודים, ש.ב. ואני מדברת בפלאפון (הרבה לטענתם של…) ובכל זאת מוצאת זמן לעסוק בדברים כל כך אהובים כמו לחפור באתר… ולשלוח פרוט… זאת הנאה שלי. אבל לא ידעתי אם יש טעם בזה. כי תכלס את יודעת יפה מאד מה כתבת בעצמך…
כן המעשה הזה באמת ממש מושלם לעלילה. ואהבתי שהיא יצאה כזאת (התכוונתי לאיך שיסמין יצאה).
לא אמרתי להעריך…
אחרי כל מה שפירטת, אני עוד יותר מעריכה אותך. אבל איך לימודים? חופש עכשיו.
אני אולי יודעת מה כתבתי, אבל לא יודעת למה הקוראות התחברו. שתכלס, זה הדבר הכי חשוב…
שיואווו מטריף של החייםם??
אני פשוט נהנת כל פעם שזה מדהים;)
חמדן באמת מוזר קצת.
ולא הבנתי מה הולך שם בין שמשי לקובי ולאופק ויוני.. הסתבך שם אני ממש מסוקרנת מה הולך שם(;
ואני נורא אוהבת אות אורי, מסכן שלי.
וואי שירה שתיהיה בריאה מתי היא תקלוט שהיא מסתכבת סביב עצמה?!
תאמת שדאי באלי שחמדן יתעלל בה ואז באמת יד לאחים יוציא אותה? בעצםם לאאא, שכן יתנהג אליה יפהה, מסכנה. אבל מה יהיה הסוף? יאוו.
מחכה כבר לפרק הבאאאאא?
יאיי במביי את מוכשרתת ברמות! ואת מותק ממשש?
תודה שייק תות.
חמדן לא מוזר, הוא מפעיל מניפולציות לדעתי. אל תדאגי, כל הסיבוך הזה יוסבר בהמשך.
ואל תשכחי, ביקשתן שזה לא יהיה סיפור רגיל של חילוץ יד לאחים, קצת אתגרתן אותי אבל ב"ה הגעתי לתוצאה טובה. היה שווה כל רגע.
את מהממת 3>
אני מאוהבת ב*כל הזכויות שמורות*.
(וסליחה שאחרי כזה פרק מטריף זו התגובה שלי)
במבי!!!!!
מה כל כך גורם לך לאהוב אותם? חחח את צריכה לראות איזה חיוך עלה על הפנים שלי. חצי תמה, חצי מבולבל, חצי מצחיק, חצי מטופש (וכן אני יודעת שיש רק שני חצאים בשלם).
אויש, לפחות גרמת לי לחייך!
לא יודעת, הם מרגישים לי כמו גאונות. אחרי פרק כל כך מלא- נחיתה קשה… זה מחזיר אותך לקרקע, כאילו מוחק מהראש את הדקות שקראתי, ואז מחזיר אותן בבום. לא יודעת, זה מדהים.
(מצחיק שאני ככה מתעמקת במשפטטט)
וואו במבי, זה היה פרק מטורף.
אהבתי ברמות הזויות?
וזה שהם מציגים לכולם, אמאלה זה גאוני.
ויסמין הזאת.. משתפת פעולה ומקליטה את נור? אייישש איך התעצבנתי עליהה, תמסרי לה שתזהר!?
ואמ, שאלה:)
איך יסמין מכירה את נור ומרלין??
תודה טופי!
אני מאוד מאוד שמחה שאהבת.
אני אשתדל להעביר לה את המסר. אבל אל דאגה היא כבר חזרה בתשובה 🙂
הן חברות שלה ושל סרי, והן עשו לה ביחד יום הולדת. בעז"ה אני הולכת לעבור עכשיו על כל הסיפור, ואני אדגיש את החברות שלהן יותר.
ואו במבי זה היה מושלםם.
כמו תמיד;)
תודה אגמית. את מתוקה!
וואוו וואו וואו במבי.
הולך ונהיה מסעיר מפרק לפרק חח
מוכשרת מאוד מאוד מאוד
תודה!
אל דאגה, זה רק ההתחלה. בעז"ה שזה יעלה מפרק לפרק.
טוב שבנחשים. אהה. אם שירה תפתח את העיניים האמת תחבוט לה בפרצוף, והאמת שורפת. יותר מהכשה של נחש. מי תחבוש לה את הפצעים? סומכת עלייך, במבי, שתהיה מישהי כזו בסביבה. (ואבוי אם לא? אני מאמינה בה למרות הכל)
מה הסיפור של אופק ושמשי?
השניים האלו מסקרנים
אורי חמוד כתמיד. איזו רגישות שיש לו..
את כותבת מעולה מכל הבחינות. כיף לקרוא אותך כל שבוע מחדש.
נ.ב. "וללמוד את החיים זה קשה יותר מללמוד את המוות.
כי להיות מצבה דוממת זה קל, אבל לנער מעליך את כל אבני השיש שהחיים זרקו לכיוונך ולהמשיך לחייך, זו גדלות." קטע מדהים ביופיו.
וגם "טוב שבנחשים רצוץ את מוחו", מלחיץ עד כמה זה נכון.
אגב שיש לי קשר אישי עם הפסוק הזה:) נהנתי לקרוא אותו כאן
אני מרוגשת.
אחת, אחת מכל קוראות הבלוג שמאמינות בה. 'כמים קרים על נפש עייפה', (אימוגי קורץ, רציני).
הסיפור של אופק ושמשי? קצת הרבה מסובך, אבל בסוף הכל יהיה מובן.
נ.ב. תודה! שמחה שאהבת :*
נ.נ.ב. רוצצת אי פעם ראש של נחש? 🙂
שמחה שזכיתי לעשות לך נחת! מגיע לך!
נ.ב.ב: חחח כמעט! איך ידעת?
בקצרצרה, ביום שלמדו בחת"ת על "טוב שבנחשים – רצוץ את מוחו", נחשון קטנטן חיכה לנו מתחת לדלת הרכב בדיוק כשיצאנו ממנו. משאירה לדמיונך המפותח את התגובות(?), אבל הקט'ש הוא שזכינו לקיים את מצוות הרציצה בהידור 'בו ביום'! כן יאבדו כל אויביך השם!
נ.ב. אני מוקסמת מהתזמון של התגובות האחרונות ? נדיר ביותרר
אין עלייך, יוז! (הערכה, קראתי עכשיו את כל ספרי מיה קינן, ממלכה כאילו, פעם ראשונה? התלהבתי על יוז).
נ.נ.ב. אמן ואמן. ומעדיפה לא לנחש את התגובות, עם הדמיון שלי אני מסוגלת לקפוץ מרוב בהלה?
נ.ב. סיקרנת, מה היה כתוב שם?
נדמה לי שאיילאל צריכה לקרוא את המשפט הזה ? צל"ש במבי, אני גאה בך נורא!!
נ.ב.ב. רק לקפוץ? כנראה שהדמיון שלך לא מספיק מפותח (מה שסותר לחלוטין את הבלוג היפה הזה שקראתי היום בבוקר) או שאת לא מכירה את אחים שלי. צרחוותתת הלכו שם!
נ.ב. אני אבאר את מילותיי הסתומות: התגובה שלך ל. נכתבה ב18:28. אני כתבתי תגובה ב19:28. ענית לי ב20:28 והחזרתי לך תגובה ב21:28. ועכשיוו התגובה שאני כותבת בעזה תישלח ב00:28
יוזבד הצחקת אותי וזה נדיר חחח
תודה לך ?
ובמבי- הגבתי לך כבר למעלה באיזה שם – לא זוכרת איזה, אבל אחת ולתמיד – איך כותבים כזה דבר???
את מעוררת בי קנאה ???
חח סתם. מוכשרת. באמת!!!
ישש, הצלחתי להצחיק? איזה יופיי ?
אוהוו הצלחת להצחיק! אפילו חלמתי הלילה על רציצת נחשים. בגללך ובגלל במבי ?
מהשם, ורק ממנו. מודה לו כל יום מחדש?
תודה מהממת.
חחח, החולם על נחש שמכיש אותו זה סימן לעשירות.
לפחות הכיש??
אני שמחה שגאים בי, יוז!?
נ.נ.ב. אממ, אני פשוט מאוד אוהבת בעלי חיים…
נ.ב. חחח איזה באסה! התגובה האחרונה הרסה, שנייה אחרי.
במבוש!
וואו אין עלייך
את מפתיעה אותי כל פעם מחדש
מה זאת הכתיבה המהממת הזאת!!
מה יהיה עם יסמין/שירה??
מתי היא תבין שהיא נופלת מהפח אל הפחת?!
כזה עצוב..
תודה חרמשית!?
היא מבינה, אבל תקועה עמוק בתוך מניפולציות ושטיפת מוח. קצת קשה לקום ממקום כזה ולעשות מעשה…
וואו שלמות!!!!
תדעי שהמשחקי מילים והשנינות ממש עושים את זה בסיפור!
אבל מה האינטרס של שירה וחמדן בהצגה הזאת?? להיפך, אם הם ישמרו על פרופיל נמוך אמור להיות יותר קל ושקט!?
תודה, מדהימה שכמוך?
אני שמחה.
הם יחסית בשקט. אבל הם היו חייבים להציג כאילו חמדן מתעלל בה. אני חושבת שכבר בפרק הבא יש תשובה על השאלה שלך.
הלב שלי לא פעם לרגע.
לא יודעת מה לכתוב.
שוב שזה היה מושלם, ומדהים ומהמם?
זה היה הרבה, הרבה הרבה יותר מזה.
אני רק אגיד, שאם הייתי צריכה לבחור סופרת שתכתוב על החיים שלי, הייתי בוחרת בך.
לא משנה על מה את כותבת, את מכניסה לשם כל כך הרבה רגש, ומתח ועצב וכאב ואהבה ושמחה.
את כל הרגשות שבעולם בסיפור אחד.
דואגת קצת ליסמין, להיות ארס זה תפקיד שקצת גדול על מידותיה, לא?
וואו, איזו מחמאה ענקית.
Harry, את מרגשת עם התגובה שלך, מאוד. שמחה שאת רואה בי אחת ראויה לזה?
קצת גדול. אבל היא נכנסה לזה בדעה צלולה, ידעה שיהיה קשה. ובכל זאת, בחרה להילחם.
אני סומכת עליה.
פרק מושלם, זורם ויפהפה מאוד. אני אוהבת את יוני ואת אורי ממש! הם כאלה חכמים ומלאי נסיון חיים. דמויות מאוד חמודות יש לך! וגם שי כל כך מתוק, טהור ואמיתי. חמדן ויסמין מעלים לי את העצבים ברמות? אני יודעת שתגידי לי שאפילו שלא רואים, ליסמין יש שכל וכו׳ אבל תאמיני לי שניסיתי לחפש את השכל והחכמה שלה ופשוט לא מצאתי;) חמדן הוא כל כך שקרן וחי באיזה סרט של החיים. מסכנה נוי, זה בטוח לא קל לראות בן אדם שנמצא באותו מצב שאת בעצמך היית בו ואין לך דרך לעזור לשני. וריצל, איזה מותק של אמא ואישה. ואו. מדהים.
במבי!! את כישרונית!!!!
תודה אחת מאלף!
אורי ויוני- דמויות שאני מאוד מאוד אוהבת.
שי- דמות אמיתית. אני פשוט מעריכה דמויות כאלו.
חמדן- קצת מעצבן. יסמין- אני מתעקשת שיש לה שכל.
נור- זה באמת כל כך כואב, באמת…?
רייצל- בן אדם מדהים.
מסכימה? רק עם יסמין עדיין על שלי?
טוב, איך אני משכנעת אותך?
על חמדן אני מסכימה שתכעיסי. לא על יסמין, פליזזז.
בסידר. אעשה את המאמץ בשבילך במבוש.? אבל תראי לי שאת צודקת;)
אני אראה אל תדאגי.
שירה נשמה טובה, מאוד.
אני נהנת כל פעם מהכתיבה המיוחדת שלך!
עלילה שבנויה טוב וחזק, ומתפתחת לכיוונים לא צפויים. אחד המיוחדים.
כל שבוע אני לא מפספסת,אבל השבוע זה היה אחד חזק במיוחד.
"כי להיות מצבה דוממת זה קל, אבל לנער מעליך את כל אבני השיש שהחיים זרקו לכיוונך ולהמשיך לחייך, זו גדלות."- זה משפט לחיים. ובמבי, יש בך גדלות נפש ובגרות לא רגילה אם את זו שכתבת אותו.
זה משפט אדיר, וכתוב כל כך איכותי, תודה עליו!
ותודה על הפוסט המדהים הזה שאני פשוט נהנת ממנו ומחכימה מלא:)
שיראז.
שיארז, תודה.
עשית לי טוב לשמוע שזה מיוחד, שאת אוהבת. תודה מתוקה.
כן, אני כתבתי? קצת מביך לשמוע את זה. אבל התרגשתי?
איזה יפה היה הפרק הזה!
הקטעים של שמשי ואורי- – –
בכל פעם מחדש אני מתפעלת מהם, במבי.
ושירה?
לו יכולתי הייתי מתפללת עליה.
אבל אין בידי לעשות דבר מלבד לפנות אלייך ולבקש ממך רחמים.
ואת תרחמי בסוף.
נכון, במבי? אין סיכוי שלא. זה יהיה עצוב מאד.
תודה, ילדה, על הפרק. והסיפור.
שין, איזה כייף לראות תגובה שלך?
אני מרחמת, אני כבר ריחמתי. לא צריך להתחנן. הסיפור נגמר, וטוב לה. והיא שמחה, שלווה.
מאושרת בשבילה?
ובבקשה, מכל הלב.
יש מצב לכתוב בקצרה את כל השמות הערביים שמסביב יסמין פשוט התבלבלתי קצת
בטח, בשמחה.
חמדן- בעלה. עבד- אבא של חמדן. אסלי- אמא של חמדן.
נאסרין, סרי- אחות של חמדן וג'סיקה. חברה של יסמין.
ג'סיקה- אחות של חמדן וסרי.
וואי. כבר כמה פרקים שלא הגבתי, אבל תדעי שקראתי, אומנם קצת איבדתי ראש, אבל מפרק לפרק מתבהר.
תודה.
היי ליפוסם, תודה!
שמחה שהפעם כן הגבת. ואם עדיין משהו לא ברור, מוזמנת לשאול.
ואוווו
אחד מהטובים
ניראה לי שאני כל פעם חוזרת על זה אבל
כל פרק הוא מיוחד נוגע כל כל, ויפה!
יש לך כישורן ענק?
תודה מפג.
את מדהימה, מדהימה.
לא אכפת לי אם זה חוזר על עצמו וכמה. תמיד כייף לי לראות שאוהבים.
שמחה מאוד כשזה קורה 🙂
ואווו זה אחד הפרקים הכי יפים שלך!!!
תודה, קופסא וורודה!
את עוד קוראת? איזה הפתעה. חיממת לי את הלב עכשיו 🙂
במבי!! וואי את כותבת מטריף!
כל פעם אותה תגובה משעממת אבל הייתי חייבת להגיב!
נ.ב. סליחה שהרבה זמן לא הגבתי.. עכשיו קראתי את זה ואת הקודם ואת פשוט אלופה!!! מטורפת על הכתיבה שלך!
שדה פרחים!!!
וואו, געגועים. איזה כייף שחזרת 🙂
נ.ב.
תודה ענקית 3>
מה קורה????
במבי חייבת להגיד שאהבתי
התנתקתי לחודשיים משותפות בדרך כי אני מכורה ועכשיו חוזרת לזהה!!